שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:ס״דShoel uMeshiv Mahadura I 2:64
א׳בשנת תרכ"ג א' תולדות החילותי ללמוד מסכת שבת ושם ציין בהגהות הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בדף ג' שם דברי רש"י בסנהדרין ק"א במ"ש ולוחשין לחישת נחשים ועקרבים בשבת ופירש"י בשביל שלא יזיקו ובבאר שבע שם תמה שהרי משנה שלימה שנינו בעדיות פ"ב הצד נחש בשבת אם מתעסק שלא ישכנו פטור ושמואל אמר דהאי פטור פטור ומותר הוא ואם כן השתא הצד ממש פטור מכ"ש הלוחש ע"ש שנתעצם בזה והנה לכאורה לא ידעתי מאי אולמא האי משנה ממשנה דשבת דף קכ"א דר"י אמר חוששני לו מחטאת ואף דבמס' עדיות בהדי עדיות תנו לה מכל מקום הברייתא מצי אתיא כר"י דמלאכה שא"צ לגופה חייב ועיין בתוס' בשבת דף ג' שם ואם כן א"ש אמנם נראה דגם לר"ש א"ש דהנה באמת מה דפטור ומותר הוא משום דהוא פ"נ או משום צערא ואם כן אדרבא הצד נחש דמסלק הצער והסכנה בודאי פטור ומותר אבל הלוחש דבאמת אין הדבר מועיל כלום כמ"ש הרמב"ם פי"א מע"ז ואם כן ה"א דאסור אברא דלכאורה לפי מה דאמרו בשבת דף ג' כי איצטריך ליה לשמואל פטורי דשבת דאית בי' מעשה אבל פטורי דלית בי' מעשה איכא טובי ואם כן בלוחש הוה לי' פטורי דלית בי' מעשה ובודאי שרי ודוחק לומר כיון דלוחש הו"ל עקימת פיו מעשה אך מכאן ראיה ברורה למה שחידש הט"ז ביו"ד סי' קע"ט ס"ק יו"ד לענין אוחז את העינים דכיון דלעיני הרואים נחשב כעושה מעשה הו"ל לאו שיש בו מעשה כעין דאמרו בחסימה ע"י קול דנחשב כמעשה וא"כ מכ"ש כאן שכל ההיתר הוא מפני שנתחזק לבו וליישב דעתו כמ"ש הרמב"ם שם ואם כן פשיטא דנחשב כעושה מעשה ואם כן שוב הוה אמינא דאסור שהרי באמת אינו מועיל ומ"מ נראה כעושה מעשה וז"ש רש"י ואין בו משום צידה ודו"ק היטב ויש להמתיק הדבר דמכל מקום מחוסר צידה מקרי ופטור ודו"ק.
1