שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:פ״דShoel uMeshiv Mahadura I 2:84
א׳בשנת תרי"ז היה אצלי הרב מוה' שמרי' אבד"ק מאסט נ"י לברך אותי ברכת מז"ט שנתקבלתי ביום וא"ו העבר לאבד"ק לבוב והנה אמר שיש לו כמה ענינים בעניני מקוה מה שנוגע להלכה ולמעשה ואמרתי להעתיק כאן הנה בהשליבות דבעינן קבע ובנה והנה הרמב"ם ריש פרק כ"ו מכלים דעתו דבעינן קבע במסמרות והב"ח הסכים דדוקא במסמרים הוה קביעות וכ"כ בסדרי טהרה סי' קצ"ח והנה אותן המדרגות שהן במים אף שקשה מאד לעשות במסמרים מכל מקום טרחו לעשות אותם במסמרים אבל המדריגות העליונות הוא קשה מאד לעשות במסמרים וסמך על שבלא"ה האשה אינה עומדת עליהם בעת הטבילה רק בהמדריגות התחתונות אבל פ"א הי' המים שוטפים ועברו למעלה והוכרחה האשה לעמוד ע"ג המדרגה העליונה ונצטער שלא קבע המסמרות והנה הסדרי טהרה כתב דאף דהכ"מ כתב דאינו במשנה אבל נלמד הוא מצד הסברא דעדיף מבנין ועל זה הביא דברי התוס' יו"ט פ"ב מכלים משנה ה' שדחה להכ"מ וכתב דדוקא במסמרים ובלא"ה לא וע"ז אמר הרב הנ"ל דמדברי הרע"ב שם לא משמע כן מדכתב דבנה עליו ולא בעי כדרך שהאומנים עושים שבונים כיפה ע"ג נסרים ואחר כך מסירים אותה ולמה לא פירש כפשוטו דלא קבעו היינו שלא קבעו במסמרים וע"כ דלאו דוקא והראיתי לו בספר חזון נחום על המשניות שדחה גם כן דברי התוס' יו"ט וכתב דאדרבא קבעו במסמרים אף שלא קבעו בכותל מועיל כמו בקבעו בכותל ודייק לה הרמב"ם מהא דאצטריך לשנות קבעו ובנה עליו והרי כבר אמר קבעו ולא בנה בנה ולא קבעו וממילא משמע דבנה וקבעו טהור וע"כ דאתי לאשמעינן דאף שלא קבעו בכותל רק במסמרים בלבד אפ"ה טהור ע"ש ובאמת שלפענ"ד גם כן נראה כהכ"מ דקבעו במסמרים לאו דוקא וראיה ממ"ש התוס' ריש סוכה דיוכל לקבוע הנסרים במסמרות ושם ודאי לאו דוקא מסמרים ואף דיש לדחות דשם בעי שיהיה חיבור ביחד מ"מ המעיין יראה שהוא לאו דוקא ועיין בסי' תרכ"ח במ"א שם וגם כאן ג"כ לאו דוקא ובאמת בלא"ה הדבר תמוה דלמה הרמב"ם בריש פ' כ"ו העתיק סתם המשנה קבעו ולא בנה ובנה ולא קבעו ולא העתיק כלל במסמרים אבל בקבעו ובנה ביאר הרמב"ם בקבעו במסמרים ועל כן נראה לפע"ד דהענין הוא כך דהנה באמת קשיא ליה להרמב"ם דלמה בתחלת לשון המשנה קבעו ולא בנה או בנה ולא קבעו ואח"כ כשהעתיק קבעו ובנה לא כתב או בנה וקבעו וע"כ יצא לו להרמב"ם דבאמת באחד מהן בלבד אין נ"מ דאף בלי מסמרים מקרי קבוע אבל קבעו ולבסוף בנה זה שייך ע"י מסמרים דאי אפשר לבנותו אח"כ לקבעו במסמרים דהרי בנה עליו ואיך יקבע המסמרים ואין דרך לבנות ואח"כ לקבוע במסמרים וע"כ לא העתיק המשנה רק קבעו ובנה כנלפע"ד. עוד נראה לי דבר חדש עפ"י מה דכתב המהר"ם פדוואה סי' ל"א דאף דאין קביעות לבד מבטל הבנין מכל מקום זה דוקא בטומאה דאורייתא ולא בטומאה דרבנן דאז הקביעות לבד מבטל אבל קבעו ובנה מבטל אפילו טומאה דאורייתא ועיין בס"ט שם שהאריך בזה ולפ"ז נראה לפע"ד דזהו כוונת הרמב"ם דהנה בתחלת המשנה בקבעו ולא בנה וכן להיפך אין נ"מ בהי' בקביעות בלי מסמרים או במסמרים בין כך ובין כך עדן טמא טומאה דאורייתא דבעינן קביעות ובנין אבל בקבעו ובנה דתנן טהור ואם כן אף טומאה דאורייתא נפקע בזה בעינן קביעות במסמרים שיפקע טומאה דאורייתא ולכך נקט הרמב"ם בתחלה סתם קבעו ולא בנה דאין נ"מ דאף דהיה קביעות גמור לא נפקע מכלל טומאה דאורייתא ובאמת בטומאה דרבנן דסגי בקביעות לבד שוב נפקע אף בלי מסמרים אבל בקבעו ובנה דהוא דוקא בטומאה דאורייתא לא יצא מכלל טומאה עד שיקבע במסמרים ובזה נראה לפע"ד מה דהקשיתי למה לא נקט גם בבנה וקבעו שיהי' טהור ולפמ"ש א"ש דכל שבנה תחלה אם כן עכ"פ מדאורייתא יצא מטומאתו דאפשר דמדאורייתא סגי בבנה לבד ואף אם נימא דלא סגי מכל מקום כל שכבר התחיל לבטל הטומאה על ידי הבנין אף שלא נגמר מכל מקום כל שקובע אח"כ סגי בלי מסמרים אבל כל שקבעו תחלה בזה רק על ידי הקביעות מתחיל להתבטל ענין הטומאה בזה צריך קביעות במסמרים דוקא שעדן לא התחיל שום חיבור חזק שיתבטל הטומאה כנלפע"ד ולפ"ז לענין מקוה דכלי עץ אינם מקבלים טומאה אלא מדרבנן אף בלי קביעות במסמרים סגי כיון דקביעות לחוד מוציא מידי טומאה כל שקבעו אף בלי מסמרים יוצא מידי טומאה אבל כל שבעי קביעות ובנין ובקביעות לחוד לא מועיל שוב בעי קביעו' גמור דהיינו על ידי מסמרים ודו"ק היטב ועיין תוספתא שהביא הר"ש כתב דעד שיקבענה במסמרים מלמטה ומה שהקשה מהא דמבואר ברמ"א סי' ר"א סעיף מ"ם דאף במקוה שאינו מעיין אם אין הכלי גדול כל כך שבודאי יפול ג' לוגין מים שאובים הו"ל ספק דג' לוגין שאובין אם כן הו"ל ספק דרבנן ועל זה הקשה תינח מחמת שאובין אבל מכל מקום הרי בעי הוויתו ע"י טהרה ואם כן כל ששאב בא על ידי אדם וגם הכלי מקבל טומאה אם כן הוויתו ע"י דבר המקבל טומאה וטמא ואמר שכן הקשה להרב הגאון המנוח מוה' שלום אבד"ק קאמינקא ולא השיב דבר ולק"מ דמלבד דמשכחת לה בכלים שאינם מקבלים טומאה כגון כלי גללים וכדומה שאינם מקבלים טומאה וע"י גוי שאינו מקבל טומאה מה"ת דלא איכפת לן לענין הוויתו ע"י טהרה רק מי שטמא ד"ת אף גם בלא"ה לק"מ לפמ"ש בסעיף מ"ח דכל שמניח הדף בקרקע ויסיר ידו משם לא אכפת לן אם כן גם זה יכול להניח הכלי משופע ויסיר ידו ואז ימשך להמקוה ממילא ולא מקרי הוויתו על ידי דבר המקבל טומאה.
1
ב׳במ"ש בסופו דיכול להניחו משופע ונשאלתי דאכתי הוי כלי המקבל טומאה ובס' מ"ח הדף פשוטי כלי עץ ואינו פוסל רק מחמת אדם ולכך מועיל משופע משא"כ כאן דהכלי מקבל טומאה. הנה גם הוא הרגיש דל"ש הוויתו ע"י דבר המקבל טומאה כיון דגוף המקוה לא נתהוה ע"י דבר טמא דנתנה ממילא רק ג' לוגין בזה פסל כל המקוה אמנם באמת הרשב"א בשער המים הובא בב"י גבי פיסול שינוי מראה כתב וכן הדין בג' לוגין שנפלו ע"י דבר המקבל טומאה אבל לא נודע ולפענ"ד כיון דג' לוגין נחשב לשאובין א"כ אף שהמשיך ע"ג קרקע ויצא מידי שאיבה שוב מיגו דאחשבי' לשאוב כן נחשב לפסול ע"י מה שהוויתו ע"י מקבל טומאה כעין דאמרו בכמה מקומות מיגו דחשיב דופן וכו' וע' בהגמר' פ"ק דחולין לענין קשר של תפילין ומעתה כאן דהוי ס' מים שאובין ואזלינין לקולא שוב לא נפסל ע"י מקבל טומאה דבאמת אינו רק ג' לוגין ובפרט שבא ממקוה כשרה וחזרה אלי' והפסול אינו רק מה שאדם מהוה ובזה כל שיסיר ידו יהי' כשר ודו"ק:
2