שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:פ״וShoel uMeshiv Mahadura I 2:86
א׳כת"ר א' בהעלותך הגיע לי מכתב מהרב מוה' משה אבד"ק דארהוי במדינת וואליחייא במה שלא נהגו שם לגרש דשם העיר נקרא בשם יהדות דארהוי בקמץ ובשם עכו"ם נכתב דארהאיא וכתב דלכאורה דומה לשם לובלין יאבלינא דאריכת השם א"צ לכתוב דמתקריא אך בשם פוזנן ופוזננא שכתב בט"ז דיש לכתוב דמתקריא כי היו"ד מעיקר השם נרגשת החירק ה"ה כאן היו"ד דסוף השם נרגשת במבטא בקמץ ה"ה יש לכתוב דמתקריא ועוד יש שם נהר אחד דנקרא בהאי עוד יש נהר אחד התחלת הנהר הוא ערך פרסה וחצי רחוק מכאן בהתחלתו ערך חצי פרסה זשזשיא עד שבא לעיר ערך פרסה נקרא יעזר ואחר כלות משך זה יש מקום פנוי שעומד רחיים ודרך רחיים שופך יעזר מים משם שוב נקרא זשזשיא עד כמה פרסאות עד כלות הנהר והביא שחכם אחד אמר שאי אפשר לכתוב בשם הנהר זה כי שורש א"ל לנהר זה ורק מקצת ממנו ערך פרסה נקרא יעזר ואי אפשר לקרות זה המקצת בשם נהר והוא כתב שיש לכתוב יעזר יאהר שהוא שם בפני עצמו גם יש לכתוב נהר סתם כמ"ש בט"ג אות כ"ח וגם יש סי' במ"ש על עיר דמתקריא ואם כן הוה תרי סימנים ועיין שו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' פ"ו והנה מעלתו הביא דברי הב"ש סי' קל"א ס"ק ג' ומ"ש הבית מאיר שהב"ש שגגה בידו ובאמת לפע"ד פשטת התוס' והפוסקים משמע כהב"ש דלר"מ בעי מוכח מתוכו והנה מעלתו יצא לדון בדבר החדש דלכך מוציאין שט"ח על אחרים דכיון דהלוה חייב ודאי עכ"פ לאחד מהם שוב אין לו חזקת ממון ואם כן לכך זה שתפס יכול להוציא מידו ובאמת עפ"י רוב לא חיישינן לנפילה ואף דאין הולכין בממון אחר הרוב מכל מקום כאן אתרע הרוב אבל בגט כל אשה בפ"ע יש לה חזקת אשת איש והנה לא ידעתי מה רצה בזה והרי לדבריו מה מקשה אביי מהא דאחרים אין יכולים להוציא שטר חוב עליהם ומעלתו נרגש קצת בזה וכפי הנראה רצה באמת מעלתו לדחות קושית אביי וזה אינו ואיך יכול מעלתו ליישב קושית אביי ובאמת גוף הסברא כעין זה מבואר בש"ך חו"מ סי' צ"א בשם ר"י אבן פלאט ואני מקשה עוד יותר דלדבריו מה מקשה אביי הא על אחרים שפיר יכול להוציא דעכ"פ האחרים אתרע חזקת ממון אבל אחרים אינם יכולים להוציא דכל אחד טוען ברי שאני איני הלוה והרי גדולה מזו כתבו התוס' ריש המניח דאף לרב דהולכין אחר הרוב מכל מקום יכול לטעון דאני מן המיעוט מכ"ש כאן וגם גוף הסברא אינו דהא כל דחיישינן לנפילה שוב אתרע חזקת ממון דהא יכול האחר לטעון לא לויתי ממך ומאחר נפל וכל שנפל אתרע וזה יכול לטעון פרעתי ואני תמה על רבא ואביי דשאני התם דלנפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן ולכך יכולים להוציא על אחרים דאיך שייך לחוש שמא מצאו איש זה ששמו כשמו אבל בגט בעי מוכח מתוכו וצע"ג ואפשר דזה באמת קושית אביי דע"כ כאן אין הטעם משום נפילה דא"כ קשיא רישא וע"כ משום דלא מוכח מתוכו וצ"ע גם מ"ש דאיכא ס"ס ספק שמא של זהו שמוציאו הוא ואת"ל מאחר שמא נתן לו בכתיבה ומסירה ואינו משם אחד דהא בעי כתיבה ומסירה גם זה אינו דעל ידי ס"ס אף דנימא דמוציאין ממון כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' מ"מ ריעותא הוה כיון דנפל וע"כ דברי הב"י נכונים אבל מכל מקום פשטת הענין מבואר כהב"ש ובאמת שלענין גט דהוא חומר דאשת איש ודאי משמע דיש לחוש יותר לנפילה ועכ"פ לשני יוסף בן שמעון ועיין רש"י שפירש גם כן דלא אמרינן דמשום חומר דא"א נחוש יותר ובאמת שהה"מ פי"ב מגירושין כתב להיפך דאין דין איסורין כדין ממון ועיין בלח"מ שם דאף במגו לא חיישינן לנפילה ועיין תומים ריש ס"י מ"ו ובראשית ההשקפה תמהתי מכאן דא"כ היאך דייק רבא דמוציאין שט"ח והא שאני גט ומצאתי בקצה"ח שעמד בזה אמנם לפע"ד נראה דבאמת יש לומר דחיישינן בממון יותר דאין הולכין בממון אחר הרוב אמנם שם לענין מוכיח מתוכו כל דיש לחוש לנפילה עכ"פ מוכח מתוכו לא הוה ושפיר מקשה על שט"ח מ"ט וע"כ כר"א אתי וכעין זה שיטת הב"י דכל דחיישינן לשאלה סי' לא הוה יעו"ש וה"ה בזה וע"כ לפע"ד דברי הב"ש נכונים ומ"מ זה צ"ע דמה מקשה זאת אומרת שני יב"ש מוציאין והא אף אם בגט ל"מ מ"מ הוה נפילה דיחיד ועיין פ"י ועיין נו"ב מהד"ת חלק אהע"ז סי' קי"ז וצ"ע בכ"ז.
1
ב׳והנה בגוף הקושיא שהקשיתי דהא נפילה דיחיד לכ"ע לא חיישינן נראה לפע"ד אחר העיון דהנה אף שלנפילה דיחיד לא חיישינן היינו מצד הסברא דהיאך שייך שימצא זה ששמו כשמו אבל מוכח מתוכו לא הוה דעכ"פ יש לחוש שמא נפל וניהו דל"ש שימצא זה אבל מוכח מתוכו לא מקרי וכמ"ש לעיל מזה כמו בסי' כל דחיישינן לשאלה לא הוה סי' מובהק וה"ה בזה ויתכן יותר דהנה מוכח מתוכו היינו בירור גמור וכל דיש לחוש לשאלה אף דלא חיישינן לנפילה דיחיד היינו משום דל"ש והרי לא עדיף מרוב ורוב גם כן לא מקרי בירור כמ"ש השט"מ בב"מ דף ז' גבי עשירי ודאי יעו"ש וה"ה בזה ולפ"ז אף בשטר להס"ד דבעי מוכח מתוכו ועיין תומים סי' מ"ט ס"ק ז' אף דהוה נפילה דיחיד מ"מ מוכח מתוכו לא חשיב וז"ב ובזה מיושב קושית הקצה"ח שהקשה מה מדמה שטר חוב לגט ולפמ"ש א"ש דלענין נפילה באמת איסור קי"ל מממון דבממון אין הולכין אחר הרוב משא"כ בגט אבל לענין מוכח מתוכו גט חמור ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דלא חיישינן (לנפילה) משום חומר א"א והיינו אף דגט צריך להיות מוכח מתוכו מכל מקום לא חיישינן ממילא שמעינן כ"ש לשט"ח ובזה מיושב היטב דברי הב"ש דלר"מ ניהו דלא חיישינן לנפילה הרי בלא"ה לא חיישינן לנפילה דיחיד אליבא דכ"ע ורק דבעי מוכח מתוכו וא"כ ה"ה ממילא חיישינן אף לנפילה דיחיד וז"ב.
2
ג׳ועתה נשוב לדינא הנה כבר האריך הנו"ב סי' פ"ו במהד"ק דלשיטת הר"ן ודעימיה דלא בעי מוכח מתוכו אינו מעכב שם הנהר ע"ש אך לפע"ד יחזיק שם הנהר שבעירו בשם יעזר שלשים יום ויכריז בב"כ ובב"מ ששם הנהר בעירו הוא כך ואז יוכל לכתוב בשם הנהר ובפרט הנו"ב מהד"ק סי' פ"ז פ"ח לענין שם העיר ומכ"ש בשם הנהר ובפרט שכאן הולך ונקרא בשם יעזר כנלפע"ד ברור. ובמ"ש מיושב דברי רש"י שכתב דמשום חומר דאשת איש הרי מבואר דא"א חמור והה"מ כתב להיפך ולפמ"ש לענין מוכח מתוכו באמת גט חמור ולענין נפילה ממון חמור וכמ"ש. ומ"ש למעלה דכל דחיישינן לנפילה שוב לא אתרע חזקת ממון הנה יש להוסיף דכל דחיישי לנפילה שוב יכול לדחות כל אחד ואחד וא"א לשלם כלל אלא די"ל דכותבין הרשאה זה לזה אבל כל דיוכל לטעון פרעתי שוב א"נ ודו"ק היטב. תשובה להרב החריף מוה' מענדיל כהנא מזבאריז וכעת אבד"ק טאסט. אשר שאל בדבר העירובין שבעירו שם שהצ"ה שם צריך למשך ברוחב דרך המלך מצד זה לצד זה ולאורך הדרך מפסיק הטעליגראף אשר הוקם שם מטעם המלך וחולק כל העיר לשנים ולכאורה כל דין צ"ה יש עליו שהשפודין מונחים על העמודים והוא חולק העיר לשני מבואות וכיון שכן איך מועיל צ"ה להמבוי הלז היינו קנה האחד שבצד מבוי אחד למבוי חבירו והא ודאי דשני חצירות או שני מבואות ופתח ביניהם לא מהני היתר האחד לחבירו ועל זה התחיל לדון דבפחות מעשר אין צריך תיקון כלל אם אינו מפולש כיון דמבואר בסי' שס"ג דמבואות שלנו דין חצירות להם וחצר פרצתו בעשר ואף במפולש מבואר דמהני ולא בעי צ"ה כמ"ש התוס' בעירובין דף ה' ד"ה ק"ו דבחצר מהני עומד מרובה בכל ד' רוחות וה"נ משמע בדף ז' למה דס"ד דהש"ס דהא דרב דמבוי שנפרץ לחצר במלואו מבוי אסור הוא משום פילוש ואפ"ה חצר מותרת ואף דבדף כ"ה ע"ב שם ד"ה וכי אויר משמע דקרפף שנפרץ משני צדדים צריך צ"ה ע"כ צ"ל דקרפף דינו כמבוי לענין זה כיון דלית בי' דיורין ועל זה הביא דברי הש"ס עירובין דף ח' ע"ב וברש"י ד"ה ולרבה ובמהרש"ל שם מבואר דחצר מותר אף במפולש והמהרש"א חולק שם ע"ז ומעלתו תמה על המהרש"א דלדבריו גם בנפרצה זה שלא כנגד זה הוה מפולש ולא גרע ממבוי עקום דדף וא"ו וע"כ דעיקר מה דמחלקין בין נפרצה זה כנגד זה ובין זה שלא כנגד זה רק לענין המבוי ולא לענין החצר אבל תימה על המהרש"ל והמהרש"א דנעלם מהם במחכת"ה דברי התוס' בעירובין דף צ"ד ע"ב ד"ה מ"ש שכתבו לחלק בין נפרצה לר"ה או לבקעה אבל בנפרצה למבוי או לחצר אחרת לא ע"ש ולפ"ז בנפרצה זה כנגד זה דהוה כנפרצה לבקעה כיון דהמבוי מפולש אסור ואם אין המבוי מפולש מותר אף בנפרצה זה כנגד זה החצר מותר ולפ"ז אין חילוק בין מבוי לחצר וגם במבוי דוקא בבקעה מכאן ובקעה מכאן הוה מפולש כדמשמע בדף וא"ו ועדיין רוצה להחזיק דזה דוקא בשפרוץ מרובה על העומד אבל בעומד מרובה על הפרוץ מותר בחצר אף בנפרצה לבקעה כמ"ש התוס' בעירובין דף וא"ו ד"ה ק"ו ובזה א"ש אף להס"ד דרב אוסר המבוי מטעם מפולש ואפ"ה החצר מותר משום דהעומד מרובה על הפרוץ וכן משמע כל הסוגיא דשיירא שחנתה בבקעה וכן בהא דאבעיא בדף ט"ז ע"ב בערב מאי ע"ש ולפ"ז גם בעיירות שלנו שיש להם דין חצר יש להתיר בפחות מעשר בלי תיקון ועל זה נסתפק מעלתו דהרי הרמ"א כתב דבעי צ"ה משמע דלענין זה אין להם דין חצר ועוד האריך בזה ויבואר לפנינו ברצות ד' והנה אם כי מעלתו יפה פלפל בזה בכל המקומות שיש לדקדק אבל באמת כבר קדמו בזה הגאון בעל אהע"ז סי' שס"ה ושם האריך דגם חצר אינו ניתר במפולש לרה"ר ומחלק בין מפולש לרה"ר דנראה לבני החצר שמפולש לרה"ר בזה אף בחצר אסור ושאני מבוי שנפרץ לחצר דלבני החצר אינו נראה כמפולש לרה"ר כיון דנשארו גיפופין דניכר שנכנס למבוי ע"ש האריך והביא כל המקומות דנראה שחצר אפילו במפולש שרי בדף ח' ודף צ"ד וחילק דשם אינו מפולש לרה"ר ע"ש שהביא מתוס' דף י"א ואף דראייתו מדף ה' לפע"ד אינה ראיה דהמעיין בדף וא"ו ימצא דר"ה בריה דר"י ס"ל כר"ח בר רבא א"ר והוא לא מחלק בין בקעי בה רבים או לא ע"ש אבל גוף הדבר נכון בעצמותו באופן שגם בחצר אינו ניתר במפולש לרה"ר גם מה שהאריך אם יש למבואות שלנו דין חצר ממש גם כן כבר קדמו המ"א סי' שס"ה ס"ק ד"ו ע"ש.
3
ד׳והנה מעלתו כתב כיון דגם במבוי אם תקנו בשלשה צדדין בצוה"פ ברוח רביעי מועיל כל שעומד מרובה על הפרוץ כדאמרו במבוי שבעה דניתר בלחי רחב ד"א ואף שאנן נהגינן לתקן כל פרצה ולא חלקו מפני הטועים מכל מקום כאן שאי אפשר ודאי דמותר בלי תיקון ואף אם נימא דבעי תיקון אין ספק דבלתי סגי דמדין מבוי אתינן עלה ולפ"ז אף אם יש בצד אחד מהטעליגראף יותר מעשר כיון דבצד השני אין יותר מעשר יש לומר מיגו דמהני למבוי דידיה מהני נמי למבוי רחב להיות צוה"פ כעין דאמרו בעירובין דף כ"ד ע"ב מיגו דמהני לי' לחי למתא מהני נמי לרחבה ול"ד למבוי עקום שצריך צוה"פ בעקמימותו ולא אמרינן מגו דמהני למבוי זה מהני נמי למבוי אחר דהתם שאני כמ"ש התוס' ד"ה רב דבעינן שיראה צוה"פ לכל בני המבוי משא"כ הכא דמתחזיא שפיר הנה לפע"ד כיון דנוהגין האידנא לעשות צוה"פ למבואות שלנו דיש להם דין חצר הנה במה יתוקן במה שעושה לחי בצד השני ולא שייך כאן ענין מגו דמהני למבוי דידיה דהא הוא חולק העיר לשנים והיאך יצטרף על ידי הלחי שבצד השני ול"ד כלל להך דדף כ"ד דשם על ידי הלחי נעשה כסתום מכל צד אבל כאן הדרך המלך חולק ע"כ לשנים ולאורך הדרך חולק הטעליגראף ואיך יצטרפו ומכ"ש ביש בשני הצדדים יותר מעשר ול"ש בזה דאם כן מצינו מחיצה להחמיר כדאמרו בעירובין דף צ"ה דהוה סילוק מחיצות כמ"ש מעלתו בעצמו וגם מטעם עיר של יחיד כבר כתב הרא"ש בדף כ"ט בעירובין דצוה"פ שפיר יכולין לחלק אמנם באמת יפה כתב מעלתו דהטעליגראף הוה כצורת הפתח שעשאה מן הצד דהא העמודין בולטין למעלה מהשפוד ומה שמסופק הפ"מ אם חקק בגוף הקנים ושם הניח הקנה ע"ג דמועיל ומעלתו כתב דמועיל וראיית הפ"מ מהג"א יש לדחות דתחב מיירי בלא חקיקה יפה דחה אך דברי הפ"מ לא ציין מקומו ומצאתי במשבצות סי' שס"ג ס"ק י"ט שם כתב בזה ודברי מעלתו נכונים גם מ"ש דאם העמוד השני של הטעליגראף עומד חוץ לעיר יש להקל עפמ"ש סי' שס"ב סעיף יו"ד משום דחוץ לעיר הוה כמו בקעה ובטל העמוד שבת"ה ג"כ ע"ז יש לפקפק דאיך יבטל והדבר עשוי להיות כך למלאכת הטעליגראף ומ"ש דיש לומר דצוה"פ עדיף מלחי דלחי אינו מועיל רק למבוי משא"כ צוה"פ דמהני בפ"ע כמו דאמרו בעירובין דף י"א דמועיל לענין כלאים גם זה אינו ברור דמכל מקום הרי נחלק העיר לשתים וכ"כ בעצמו דהתב"ש בבכ"ש מדמה צורת הפתח ללחי ואף שהשיב על דבריו וכבר קדמו בכמה מחברים אבל זו הסברא לא דחו וע"כ נראה דגם הטעליגראף בעצמו הוה כצורת הפסח ומועיל וכמ"ש מעלתו ועיין בספר נחלת יעקב להגאון מליסא ז"ל שנדפס מחדש בעירובין דף ה' שם ותמצא כמה הערות.
4