שואל ומשיב מהדורא קמא ג׳:כ״וShoel uMeshiv Mahadura I 3:26
א׳שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג בתורה החריף והשנון מוה' יהושע ני' אבד"ק סאקלוב. מכתבו הגיעני בש"ק העבר והנה הב"ד הביאה כמה מכתבים ובכ"ז אמרתי לתת לו משפט הקדימה ליחד מכתבי אליו והנה שאלתו באיש אחד שנשא אשה ושהה עמה יותר מעשרים שנה ולא ילדה והאשה כבר בא' בשנים ובדרך הטבע א"א שתלד והוא רוצה לגרשה והיא אינה רוצית והוא רוצה לגרשה וליתן לה כתובתה וכבר הוא פרוש ממנה זה שנה וע"ז שאלתו אם יוכל לגרשה בע"כ או לקחת אחרת עלי' וע"ז הביא מע"ל דברי הב"ש סי' קנ"ד ס"ק ל"ה דיכול לגרשה ואין בזה משום חרגמ"ה ובאמת שהשב יעקב חולק על הב"ש ודעתו ששייך חרגמ"ח וכן הסכים בשו"ת נוב"י קמא סי' א' ובבתרא סי' ק"ב חלק אהע"ז וכמה אחרונים האריכו בזה ובאמת יש עוד סניפין להחמיר ע"פ שיטת הפוסקים דבחוץ לארץ אין עולה מן המנין וכמו שהובא בטור סי' קנ"ד דעה זו ואף דהרא"ש ובש"ע לא הזכיר כלל מזה מ"מ לסניף מיהא הוה וע' בנוב"י מהד"ת סי' ק"ב הנ"ל והנה מעלתו הביא שו"ת הגאון מוהרח"כ דבסוף ספרו נדפס בשם אחד קדוש שכתב דכל שהבעל רוצה לגרש ולתת הכתובה שוב הוא אינו מבטל א"כ שוב א"י לכוף אותה דהוא אינה מצווית על פ"ו והבעל מה בידו לעשות והביא ראיה מאברהם אבינו דאברהם שהה עם שרה והגר יותר מי"ב שנים ואף דאברהם אולי נשבע לשרה שלא יגרשנה כמו שעשה יעקב ונשבע ללבן אבל על שרה קשיא ומה לא הנחה אותו וע"כ כיון שהיא אינה מצוות ואברהם רצה ורק שהיא לא רצתה שוב היא אינה מחויבת להנחו ע"ש שהאריך והנה מע"ל כתב דלפי מה דאמרו ביבמות ד' מ"ה כי תנא האי להשלים עיין רש"י דאם הי' להזקן בן אחד וכאן שהבטיח מלאך להגר הרבה ארבה את זרעך עכ"פ מועיל להשלמה ודבריו תמוהים דמהגר בלא"ה ל"ק דכל שהוליד ילד אחד דאף שלא קיים מצות פ"ו אין כופין כמבו' בסי' קנ"ד ס' ו' בהג"ה ועיקר הקושיא משרה וגם לא שייך השלמה במה שהבטיח הקב"ה שתלד דא"כ כל שהבטיח לאברהם אף אם לא הוליד כלל זה עדיף מהשלמה וע"כ בענין פ"ו לא סגי בהבטחה וזה לא מקרי השלמה ודוקא כל שכבר נשלם היא דקיים הזקן וז"ב ופשוט.
1
ב׳ובאמת בגוף הקושיא מאברהם ל"ק כלל דבאמת ישיבת ח"ל אינו מן המנין ואף להפוסקים דנחלקו בזה היינו לדורות ל"ש ישיבת ח"ל וכמ"ש הרא"ש אבל לאברהם בעצמו בודאי אינו עולה מן המנין ח"ל וכבר האריך בשו"ת זקיני הח"ץ ז"ל סי' מ"א דעל אברהם בעצמו בודאי אין עולה ישיבת ח"ל מן המנין ועיקר הא דאמרו ללמדך קאי על דורות ע"ש היטב ואני בתשובה הארכתי הרבה בדברי הח"ץ וקשה עתיקא ואני לעצמי אומר דבלא"ה ל"ש למילף מאברהם דאין למדין דבר מקודם מ"ת ועי' בתוס' מ"ק דף כ' ד"ה אמר מיהו ש"ס דילן לא סבר כן וגם כאן פריך ולילף מיצחק וגם מאברהם ואף שאין ראי' לדבר זכר לדבר ועכ"פ יליף מקודם מ"ת ובתשובה הבאתי דברי הרמב"ן בכלל דאין למדין מקודם מ"ת והארכתי בזה הרבה ולא נפניתי כעת להאריך בזה ובאמת גוף סברת הגאון הנ"ל דכל שהבעל רוצה והיא אינה מתרצית אין הבעל עובר זהו דבר חדש וכ"ש מה שהוסיף דבזה"ז דאיכא חרגמ"ה א"כ הוא א"י לגרש שוב לא איכפת לן זה באמת צריך בירור דכל שמצוה לגרשה י"ל דע"ז לא תקן רגמ"ה וכדעת הפוסקים דבמקום מצוה לא גזר כמו שכתב הב"ש בסי' קנ"ד ס"ק ל"ה הנ"ל והנה בהא דאמרו דף ס"ד והאי שמא לא זכה להבנות ודלמא איהו לא זכי' ומשני כיון דלא מפקדי לא מענשי ולכאורה קשה לי לפמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ז ובב"ק דף ק"ט דכל דתלוי בדעת שניהם ל"ש לומר דאדעתא דהכי לא נתרצה הא תלוי בדעת שניהם והאחר רצה דוקא באופן זה ע"ש וא"כ קשה מה מקשי הש"ס דלמא איהו לא זכה הא כיון שיש ספק שמא מצידו המניעה או מצדה א"כ מגיע לה הכתובה דהא היא נחתא ע"ז דאף אם תשהה עשר שנים ולא תלד ג"כ רוצית להיות עמו ולא יגרשנה וא"כ למה לא יצטרך לתת הכתובה ואף דהיא לא נחית לזה הא הדבר תלוי בדעת שניהם אמנם נראה לחלק כיון דאף אם רוצים בזה אנן לא שבקינן לי' א"כ ל"ש בזה לומר שמא נחית על דעת זה כיון דהיא רצתה הא אנן לא שבקינן לי' ושפיר פריך שמא הוא לא זכתה ולמה יצטרך ליתן הכתובה וע"ז משני כיון דהיא לא מפקדא איהו לא מענשי וז"ב ובזה אני אומר לישב מה דהקשה בשו"ת הגאון מוהרח"כ הנ"ל דלמה איחר הש"ס להקשות זאת עד לאחר שאמרו ל"ש אלא בדורות הראשונים וכו' ולמה לא הקשה תיכף על הברייתא זאת ע"ש והוא באמת דקדוק עצום ולפמ"ש א"ש דבאמת קשה הא תלי בדעת שניהם וכתבתי דכל שהוא מחויב לגרשה לא שייך אדעתא דהכי נחית. והנה באמת יש פלוגתא אם כופין בשוטים להוציא וע' בתוס' ד"ה יוציא ובטוש"ע סי' קנ"ד ולפ"ז אם נימא דאין כופין שוב י"ל דהוא לא נחתא אדעתא דהכי שלא יתן לה כתובה דהא אין כופין אותו אבל לפי המסקנא דרצו לחלק בין דורות ראשונים לאחרונים וע"כ שכופין אף דלא קי"ל כהך דמחלקי עכ"פ ל"ש לומר דהיא לא נחתא ע"ד זה דהא יכולה לכופו שיוציא ויתן כתובה שפיר מקשה ודלמא איהו לא זכתה ודו"ק.
2
ג׳והנה עדיין קשה מ"פ הש"ס ודלמא איהי לא זכתה והא מידי ספק לא יצא וכיון שנתחייב כבר בכתובה הו"ל א"י אם פרעתיך ובפרט בכתובה דחשובה מוחזקת כמ"ש הב"ח באהע"ז סי' ט' ואף דהב"ש חולק עליו כבר כתבתי בהגהותי בגליון הש"ע דכ"כ המרדכי והשלטי גבורים וא"כ לכך צריך ליתן לה כתובה ולכאורה רציתי לומר כיון שלא ילדה שוב הו"ל א"י אם נתחייבתי דשמא המניעה ממנה ולא נתחייב לה כלל אבל זה אינו דכיון דישיבת ח"ל אינו מן המנין ואף אם נימא דלא קי"ל כן עכ"פ ספק הוה וא"כ שוב הו"ל א"י אם פרעתיך דשמא אם היתה בא"י היתה יולדת והו"ל א"י אם פרעתיך וצ"ל דבאמת כל ענין דאמרו דאין ישיבת ח"ל עולה מן המנין זה נלמד מקרא דאברהם דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ ופרש"י דלמה אצטרך למיכתב ע"ש וע' שו"ת ח"ץ ז"ל סי' מ"א ולפ"ז אם נימא כמו שרצו לחלק בין דורות ראשונים לאחרונים א"כ י"ל דאדרב' לכך כתבה התורה מקץ עשר שנים ללמדך דדוק' אז צריך עשרה שנים אבל בדורות אחרונים ל"צ כלל עשר שנים ולפ"ז שוב אין זכר כלל שישיבת ח"ל אין עולה וא"כ שוב שפיר מקשה דהו"ל א"י אם נתחייבתי דזה לא מסתבר כלל דיהי' העונש בשביל ישיבת ח"ל וכמ"ש הרא"ש שם וא"כ שפיר מקשה הש"ס לאחר שהביא מה דרצו לחלק בין ראשונים לאחרונים דבימי רבי כבר אמעט שני ואפ"ה קתני עשר שנים אבל שוב שפיר יקשה דלענין שתוציא הכתובה י"ל דישיבת ח"ל עולה מן המנין והו"ל א"י אם נתחייבתי ובזה מיושב היטב הקושי' הנ"ל דלכך לא מקשה תיכף דשם בברייתא דאמרו שם דישיבת ח"ל אינו עולה מן המנין לא היה קשה כלל וכמ"ש ודוק היטב כי הוא חריף וע"ד הפלפול.
3
ד׳והנה הרמב"ם כתב בפירוש המשנה שאם היא אומרת שאינו יורה כחץ יוצא ויתן כתובה ובשו"ת הגאון מוהרח"כ הנ"ל הקשה בשם גאון אחד אם הוא טוענת שאינו יורה כחץ ונאמנת לענין כתובה מכ"ש שנאמנת לענין מצות פ"ו א"כ למה יוציא והא גם מאשה אחרת לא יוליד והחמיר בקושיא זו ולא ידעתי קושיתו דמ"מ כשהוא טוענת בעינא חוטרא לידא יכולין לכופו שיוציא והוא יוכל לישא אשה שכבר הי' לה בנים לקיים השבת או שהיא עקרה רק שלא ישב בלא אשה וז"ב ופשוט והנה מה שנראה מדברי השו"ת הנ"ל שהרמב"ם מפרש כן המשנה והברייתא הנה במשנה ודאי א"א לפרש שהרי קתני לא יבטל וכשהיא טוענת וכו' שוב ל"ש שלא יבטל שהרי לא יוליד ורק על הברייתא שתני יוציא ויתן כתובה יוכל לפרש כן ובזה יהי' נכון מה שבמשנה תני רק לא יבטל ובברייתא תני יוציא ויתן כתובה והאריך שם הגאון ולפמ"ש יוכל לומר דהברייתא מיירי שטוענת שאינו י"כ ולכך יוציא ויתן כתובה והוא יקח אשה שכבר ילדה או עקרה ומוכרח להוציא דאף דאשה לא מפקדא מ"מ טוענת בעינא חוטרא לידא וכמבואר בסי' קנ"ד שם ועיין ב"ש סי' מ"ב ובזה יש מקום ליישב מה שהקשיתי בהא דפריך שמא היא לא זכתה והקשיתי דהו"ל א"י אם פרעתיך דחייב ולפמ"ש י"ל כיון דהוא אינו בקי ביורה כחץ וא"כ הו"ל א"י אם פרעתיך במקום דלא הוי לי' למידע ופטור כמבואר בפוסקים ושפיר פריך ומה דאמרו שמא לא זכה להבנות היינו דשמא לכך לא יורה כחץ שלא זכה להבנות ממנה ובאחרת יהי' יורה כחץ ובזה מיושב עוד הפעם מה שהקשה הגאון הנ"ל דלמה יוציא והא גם באחרת לא יוליד ולפמ"ש א"ש דבאחרת יכול להיות שיוליד שיהיה יורה כחץ דהא היא לא טוענת שאין לו גבורת אנשים רק שאינו י"כ ויכול להיות מפני שלא זכה להבנות ממנה לכך אינו יורה כחץ ודוק.
4
ה׳ומה שהקשה שם דדברי הרמב"ם סותרין אהדדי דבתחלה אמר יוציא ויתן כתובה אם היא אומרת שהסבה ממנו שאינו יורה כחץ ומשמע הא אם גם היא אינה טוענת ברי וא"י אם הוא י"כ או לא אין מגיע לה כתובה ואח"כ אמר דאין לפוטרו מהכתובה רק בהודאתה שהוא יורה כחץ ומשמע כשלא הודית ואף שאינה טוענת וגם היא אינה יודעת מגיע לה הכתובה ולפע"ד ל"ק דבתחלה קאי על מה שאמרו יוציא דהיינו שכופין להוציא זה דוקא כשטוענת ברי אבל אם א"י אין לכפותו אבל אם רוצה לגרשה אז לענין לפוטרו מהכתובה אין לפוטרו רק כשהיא מודית אבל כשאינה מודית מגיע לה הכתובה דהו"ל לענין הכתובה א"י אם פרעתיך וס"ל להרמב"ן כשיטת הפוסקים דגם במקום שלא יוכל לדעת ג"כ חייב בא"י אם פרעתיך ודו"ק היטב ויש עוד להאריך אבל לא נפניתי כעת ולענין דינא נלפע"ד דכל שיש חרגמ"ה אף שרוצה ליתן כתובתה והיא אינה רוצית לא כפינן לי' וכמ"ש השב יעקב והנוב"י וכמה אחרונים ובפרט שיש לנו לצרף דישיבת ח"ל אינו מן המנין וכדעת איזה פוסקים כנלפע"ד. אלה דברי הכותב בנחיצה הדו"ש באהבה.
5