שואל ומשיב מהדורא קמא ג׳:ל״בShoel uMeshiv Mahadura I 3:32
א׳שלום וכו' אל כבוד האברך החריף ושנון כברק השנון וכו' מוה' שמחה באב"ד ני' מכתבו הגיעני תמול ואני נאחז בסבך הטרדות והב"ד הביאה כמה מכתבים הנחוצים לדינא ומלבד זה טרדות העיר כי רבה ד' ישמרה ובכ"ז אמרתי לרשום בקצרה מ"ש להסתפק במה דקי"ל ספק ממזר מותר מה"ת איך הדין בנתערב ממזר ודאי בכשר ואתחזק איסור אם מה"ת אסור דהא איתחזק אסור והאריך בזה דודאי אסור מה"ת ועפ"ז תמה על הב"ש ס' ב' ס"ק ט' וס' ד' ס"ק ס"ב דמשמע מדבריו דאפילו בכה"ג ספק ממזר מותר והאריך בזה וגם בדברי החו"מ ס' ב' ס"ק ה' משמע קצת כהב"ש והנה גוף הספק בזה מבואר במשנה למלך פט"ו מא"ב הי"א דבכה"ג ספק ממזר אסור מהאי דאקבע איסור ע"ש אך לפע"ד אין הכרע לדבריו והנה מעל' כתב דמיקרי אתחזק איסור וזה אינו לפע"ד דאתחזק מיקרי כגון ספק בשחיטה דאתחזיק איסור על אותה בהמה אבל כאן לא אתחזק איסור על אותו איש הפרטי שאנן דנין עליו רק אקבע מקרי כהאי דחתיכה מב' חתיכות דמ"מ אקבע בכאן איסור דחתיכה אחת היה כאן ודאי איסור ובכה"ג מביאין אשם תלוי וכן משמע מלשון המשל"מ שם דבכה"ג מקרי אקבע איסור ולא אתחזק איסור ומ"מ לפע"ד אינו מוכרח דניהו דמביא אשם תלוי בכה"ג אבל מ"מ ספק ממזר מקרי דהתורה אמרה ממזר ודאי וכל שעכ"פ ודאי אינו דעל כל אחד יש להסתפק שמא לא מקרי ממזר ודאי וגדולה מזו מצינו שלענין עשירי ודאי דאמרו בב"מ דף ז' כתב בשטמ"ק שם בשם הר"ש מפליזא דרוב לא מיקרי ודאי דבעינן עשירי ודאי ומכ"ש לענין אקבע אסורא כל דיש לומר שאינו זה לא מקרי ממזר ודאי ושאני אשם תלוי דבא על ספק שלבו נוקפו כדאמר בירושלמי לבו נקרני הובא בש"ע יו"ד ס"ק כ"ז וא"כ עכ"פ לענין דינא דברי הב"ש נכונים דס"מ בכה"ג ספק ממזר מיקרי ומותר מה"ת ובזה מיושב מה שהקשה מדברי הרמב"ם דלמד ספק איסור דמותר מה"ת מספק ממזר והרי שם ע"כ חידוש הוא דאפילו בספק דאתחזק מותר וזה ודאי אסור מה"ת ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר גרע מ"ש האחרונים דהרמב"ם מחלק בין אם האסור כתוב בפירוש הספק מותר ובין אם ההיתר כתוב בפירוש וכעין מה דאמרו בסוטה כ"ט בדרב גידל וא"כ בכה"ג שהאיסור כתיב בפירוש ס"ל להרמב"ם דלא אסרה תורה אלא הודאי ולא ספק והוה דומיא דספק ממזר וכמ"ש ומה שכתב מהא דאמרי בקידושין דף ע"ו כגון שיצא עליו ערעור ופרש"י והרז"ה ודעימי' דהיינו שיצא קול וזה אינו בדרבנן דל"ח לקלא כמו דלא חיישינין לספק חליצה לפע"ד ל"ק דבאמת חידוש הוא שחדשה תורה דאף באקבע ממזר לא אסור מה"ת ובכה"ג כל דרבנן חשו שוב חיישינין לקלא וזה יותר משאר ספק דרבנן דמה"ת מותר דכאן הוה אקבע איסור וחדוש הוא שחדשה תורה ובכה"ג כל דרבנן אסרו שפיר חיישינין לקלא ועכ"פ גם בזה יש לישב גם מה שהביא מדברי הר"ן הובא בב"ש ס' ד' סק"ט נ"ט ולפמ"ש בכה"ג דאקבע איסורא ס"ל להר"ן דכל דרבנן אסרו שוב לא האמינו לאשה ועכ"פ לענין דינא הנה לפמ"ש היא מחלוקת בין הב"ש ובין המלמ"ל ולפע"ד העיקר כהב"ש וכמ"ש אחר שכתבתי כל זאת מצאתי בשב שמעתא שמעתא א' פ' ג' הביא דברי המלמ"ל הנ"ל והוא חולק עליו דאף בכה"ג ספק מותר מה"ת ע"ש שלא כתב שום דבר וח"ל אמרתי כן בשברא אלה דברי הכותב בנחיצה הדו"ש.
1