שואל ומשיב מהדורא קמא ג׳:ל״דShoel uMeshiv Mahadura I 3:34
א׳נסתפקתי לר"ה דס"ל גיטו כמתנתו ואם עמד חוזר מהו הדין אם רוצה לחזור בעודו בחליו דהרי במתנה שכ"מ קי"ל בסי' ר"נ דיכול לחזור בעודו בחוליו ואף לענין הקדש דעת הסמ"ע שם בס"ק י"א דיכול לחזור בחוליו ולהוציאו לחולין ולתנו לחברו וא"כ אפשר לענין גט ג"כ כן ואחר העיון נראה לפע"ד דבגט לא יוכל לחזור בעודו בחליו רק דוקא בעמד חוזר וחילי דילי מהא דמבואר בסי' קכ"ה ס"ט דאין הנותן יכול לחזור קודם שעמד ואם עמד חוזר והטעם מבואר שם בטור והובא בסמ"ע ס"ק ל"ד דכל שמסרו ליד השליח דעתו הי' שיקנהו מיד והא דלא פירש משום דבהול הי' על מיתתו וכמו דא"צ לומר תנו בגט שכ"מ משום דבהיל היה ולפ"ז גם בגט כל שנתנו לה או לשליח א"י לחזור בו כל שלא עמד וא"ל דשאני מתנה דהוה זכות אמרינן דהקנהו לה מיד משא"כ גט דז"א דהרי שם מיירי ר"ה לענין מזכה לה במקום יבם והרי זו אבעיא דלא אפשטא המזכה גט במקום יבם אם זכות הוא לה ואף אם נימא דזמנין דרחמא לי' וחוב הוא לה זהו כשנתן לה גט מעכשיו בסתם אבל כשמתנה שלא יחול רק סמוך למיתה ועד סמוך למיתה הרי היא אשת איש או ספק א"א לכל מר כדאית ליה וא"כ פשיטא דזכות הוא לה מה שמזכ' לה גט במקום יבם ואם עמד יוכל לחזור וז"ב לדעתי דבגט בודאי לא יוכל לחזור בעודו בחליו ועי' ש"ך בסי' ר"נ ס"ק א' ובקצה"ח ונתיבות שם ובזה מיושב היטב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בגיטין דף ע"ג דראוה נתיחדה עמו וכו' חוששין לזנות ואין חוששין לקידושין ולמה ניחוש לזנות ולא נימא חזקה דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ובפרט כשיכול לעשות בהיתר והא יכול לחזור בו אף בחליו ולמה לא נימא דחזר וע"כ דבגט א"י לחזור אף לר"ה דמסתמא ר"ה לא יחלוק על תנאים דנחלקו אי חוששין לזנות או לקידושין וז"ב והיא ראיה נפלאה והן נסתר מחמתו מה ששאלני הרב מוה' רפאל הכהן מק' קרעשוב במ"ש בגט שכ"י לר"י דזמנו של שטר מוכיח עליו והקשה הפ"י דטעמו של ר"י הוא דאל"כ למה כתב זמן והרי בגט צריך זמן משום ב"א ואמר הוא דכיון דאנן קי"ל כרבה דס"ל דאם עמד אינו חוזר ומשום שלא יאמרו גט לאחר מיתה ומפרש הש"ס דאפקעינהו רבנן לקידושין ולפ"ז א"צ זמן בגט דלא שייך משום ב"א דהא יוכל לחפות ולחזור בו בעודו בחוליו ויהיו נפקעו הקידושין למפרע וכענין שכתבו התוס' בגיטין דף ל"ג בשם רשב"ם וכיון שכן שוב זמנו של שטר מוכיח עליו ואני אמרתי לו דא"כ לא נצטרך בגט שכ"מ זמן כלל דלא שייך משום ב"א ולפמ"ש א"ש דבאמת צריך זמן וכמבואר בפוסקים ועיין בטוש"ע סי' קמ"ה משום דא"י לחזור בו בעודו בחליו וז"ב ומיהו בלא"ה יש לומר דבזה צריך זמן משום פירי דהוא תטרוף שלא כדין דתאחר הזמן בכל מה שתוכל ודו"ק שוב הראני הרב מוה' רפאל הנ"ל בשטה מקובצת ב"מ דף ס"ה גבי אי קיימת דידך אנא פטומי מילי נינהו שם כתב השטה דבגט ג"כ אם חזר בחליו מועיל כמו במתנת שכ"מ ולדעתי הדבר צע"ג דהא כבר מסר הגט וגם יקשה מה שהקשיתי הלא מראש.
1
ב׳והנה התוס' בגיטין דף ע"ב הקש' על רש"י בד"ה אמר מהא דאמרו בב"מ דף ס"ו האי שכ"מ דכתב גט לדביתהו אתנח א"ל דביתהו אמאי קא מתנחת אי קיימת דידך אנא וקאמר דפומי מילי בעלמא נינהו ופריך הש"ס פשיטא ואמאי פשיטא והא ר"ה אית לי' אם עמד חוזר והנה בראשית ההשקפה בלמדי עם תלמידי ני' בשנת ט' הקשיתי דמה קושיא על רש"י עד שנדחק ר"ת מאד והרי כל טעמו של ר"ה הוא משום דהוה אומדנא דמסתמא לא רצה שיחול הגט אם יעמוד וא"כ זהו בסתם אבל שם דקא מתנח וא"ל אמאי קא מתנחת אי קיימת דידן אנא אלמא חזינן דהוא לא עלה על דעתו שלא תהיה מגורשת אם יעמוד וא"כ כיון שעכ"פ גמר בלבו לגרש בכל אופן פשיטא דהוה פטומי מילי אם היא התנית עמו ולכך ודאי אינו חוזר ונתקשיתי עד מאוד והראני תלמודי שהפ"י העיר בזה והוסיף לתמוה דבתוס' ב"מ שם בד"ה פטומי כתבו בהדיא דבגט מיירי שנתרצה לגרש בלי תנאי והיא באת לנחמו ע"ש וא"כ ממילא אין מקום לקושיתם על רש"י והנראה בזה דהנה מבואר בטוש"ע בחו"מ סי' ר"ז דהא דאמרינן דהוה פטומי מילי הוא משום דהתנה הלוקח טובת המוכר ולכך דוקא קודם שנגמר המקח אבל בתחלת מקח לא שייך זאת ומטעם שכתב הסמ"ע שם בשם הרא"ש דאם התנה המוכר טובת הלוקח ולא חזר הלוקח התנאי שהוא טובתו ש"מ דנתרצה אף בלי זה וחשב הלוקח אם אחזר התנאי יחזור המוכר מיד ע"ש ולפ"ז זהו שם דאם לא אמר המוכר או הלוקח לא הוה תנאי כלל אבל כאן שאלמלא לא גלה המגרש דעתו הוה לר"ה אומדנא דמוכח וא"כ עכ"פ לא מקרי פטומי מילי כשהיא אמרה אי קיימת דידך אנא דהא הוא היה יכול לגלות דעתו ובפרט שהוא המגרש ובאמת שבלא"ה צריך להבין דשם ל"ש פטומי מילי דמה מתבייש המגרש לפני המתגרשת אדרבה הוא עשה לה טובה במה שמגרשה ומדברי התוס' והרא"ש נראה דפטומי מילי דגט הוה מדלא התנה הוא והיא באת לנחמו א"כ עכ"פ על ר"ה קשה דהא אף דקא מתנח אבל עכ"פ פטומי מילי לא הוה כל שאמרה לו דאלמלא שגלה דעתו היה יכול לחזור כנלפע"ד בביאור קושית התוס' אך רש"י לא ס"ל כשיטה זו וס"ל דפטומי מילי הוא שלא הי' בתורת תנאי רק לנחמו בלבד וא"כ לק"מ על רש"י ובחידושי אמרתי לישב קושית התוס' על רש"י די"ל דרש"י בא לפרש הך דפטומי מילי הוא לפי שהי' בעת כתיבת הגט שהי' השכ"מ מתאנח וא"ל אי קיימת דידך אנא וא"כ פלפל הש"ס אם זה מקרי תנאי גמור שוב הוה תנאי קודם כתיבת התורף וא"כ הי' פסול לשיטת התוס' ודעימי' מדרבנן ולהרמב"ם פסול מן התורה וע"ז אמרו דהוה פטומי מילי ולא בטל הגט כשימות וע"ז פריך פשיטא דלא בטל הגט כשימות אבל כל שלא מת ודאי יכול לחזור ובזה מיושב הא דאמר הש"ס ואי לאו פטומי בדידה קיימא למשדי תנאי והיינו דל"ש בזה תנאי בגט דהא לאו בדידה קיימא כלל וע"ז אמר דה"א דהוא גופא אדעתא דידה קא גמר והו"ל תנאי בגט ודו"ק היטב והנה התוס' הקשו דלר"ה למה צריך שמואל לתקן בגט שכ"מ לומר אם לא ימות לא יהא גט וכו' [ובתוס' יש קצת ט"ס] הא אף בסתם חוזר ולכאורה רציתי לומר דלענין כהונה שתהי' מותרת לחזור לכהן גם ר"ה מודה דא"י לחזור דלא גרע מריח גט דפוסל בכהונה ובזה מיושב מ"ש רש"י בגיטין דף ע"ה לענין גט שכ"מ ואי כהן הוא מפסלא עליו ולא נקט לענין אין לו בנים ולפמ"ש רצה רש"י לישב דלא תקשי על ר"ה למה לי כפילא וע"ז אמר דנ"מ לענין כהן דעכ"פ מידי ריח הגט לא יצא דפוסל בכהונה דהא חוזר אח"כ אבל מתחלה הי' גט ועכ"פ יצא קול שנתגרשה דאסורה לכהונה אך התוס' לא כתבו כן אמנם לכאורה יש לישב קושית התוס' דע"כ לא אמר ר"ה רק בגירש סתם שפיר אמרינן דיכול לחזור אבל שם כל שהתנה שפיר שייך חשש שמא יאמרו שיש גט לאחר מיתה דבשלמא בשלא התנה כלל ל"ה החשש לר"ה דמה"ת לומר שהגט לאחר מיתה הא הוא מגרש תיכף אבל כשמתנה שאם לא מת לא יהא גט ע"כ דעיקר כוונתו אם ימות שוב שייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה וכמ"ש אך ז"א דאכתי קשה למה יתנה כלל כשלא יתנה יהי' יוכל לחזור אם עמד לר"ה והי' מקום לומר דנ"מ לענין אם יוכל לחזור בעודו בחליו אבל כבר כתבתי דאף לר"ה חוזר אף עודנו בחליו וכמ"ש השטמ"ק ואני מוסיף דעכ"פ כפילת התנאי לא צריך בודאי לר"ה דהרי באמת הרשב"א הקשה דלמה צריך בכ"מ כפילת תנאי הא אף שלא כפל לא גרע מאומדנא וכתב דאדרבא מגרע גרע דמדהתנה ולא התנה כהלכתו שפיר אמרינן דלא קפיד שיהיה בדוקא וניחא ליה אף שלא יתקיים התנאי דלא יתבטל המעשה ע"ש ולפ"ז אומר אני דבר נכון דכל שהתנה אף בלי כפילא מועיל לר"ה דהא כל הטעם דצריך כפילא הוא משום דבלי כפילא לא אלים התנאי לבטל המעשה ולפ"ז כאן דבלי התנאי לא חל המעשה ויכול לחזור ורק ע"י שהתנה אמרינן דגרע ושייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה ושוב אלים התנאי לבטל המעשה כיון דרק ע"י התנאי נתקיים המעשה שלא יוכל לחזור וז"ב בסברא ובזה מיושב היטב קושית התוס' על רש"י מהך דאי קיימת דידך אנא וקאמר פטומי מילי נינהו ופריך פשיטא ואמאי פשיטא ולפמ"ש א"ש דשם דלפי מה דפריך פשיטא דהוה פטומי מילי ולא הוה תנאי שפיר פריך דאי נימא דהיה תנאי ולא מקרי פטומי מילי אף שהתנה הלוקח טובת המוכר וכמו כן אשה התנית תנאי שהי' למגרש להתנות הוה תנאי שוב גם לר"ה אם עמד אינו חוזר דע"י התנאי מגרע גרע דשייך חשש שמא יאמרו גט לאחר מיתה וכמ"ש וע"כ דזה לא מקרי תנאי דפטומי מילי הוא וכיון שכן שוב פשיטא וא"ל דקמ"ל דאם עמד חוזר דז"א דאם נימא דלא הוה פטומי מילי שוב אינו חוזר וא"ל דא"כ הוא גופא צריך לאשמעינן דה"א דיהי' חוזר קמ"ל דא"י לחזור בשביל דהתנה דזה אינו דאם נימא דפטומי מילי הוא שוב לא הוה תנאי ויכול לחזור ואי לא הוה פטומי מילי שוב לא יוכל לחזור וא"כ אדרבא ע"י דהוה פטומי מילי שוב יוכל לחזור וז"ש בדידה קיימא למשדי תנאה בדידי' קיימא למשדי תנאי והיינו כל שלא התנה הוא שוב יוכל לחזור ולא אמרו להיפך דאי לא הוה פטומי מילי הי' יכול לחזור וכשהוא פטומי מילי א"י לחזור והש"ס שפיר פריך והתוס' לשם העתיקו לשון הס"ס כהווייתו וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית תוס' בגיטין ע"ה שהקשו ד"ה לאפוקי דאמאי קאמר פטומי מילי ומשמע אם לא הי' פטומי מילי מקרי תנאי והא לא התנה ת"כ ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא לר"ה דס"ל דאם עמד חוזר ולדידי' ל"צ ת"כ וכמ"ש ודו"ק היטב כי הוא ענין נחמד ונעים ת"ל.
2
ג׳והנה בהא דאמרו בדף ע"ה שם מתקיף לה רבא מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר מה התם הן קודם ללאו וכו' לאפוקי הכא ולכאורה למה לי אריכות דברים הא פשיטא דבעי הן קודם ללאו אמנם נראה דהנה הר"ן ביאר הטעם דבעי הן קודם ללאו דאל"כ בגמר דבריו אדם נתפס והוה המעשה קיים אף שלא יתקיים התנאי ולכאורה צ"ב כיון דבאמת אמרינן תפוס לשון שניהם כל שאינם סותרים זא"ז כמ"ש התוס' בב"מ דף ק"ב לשמואל גופא וכ"כ בב"ב דף ק"ו וכאן שכפל התנאי וא"כ כל שנימא שכיון אם מת יהא גט ואם לא מת לא יהי' גט שוב אין סותרים ומה"ת לומר דבגמר דבריו אדם נתפס והיא קושיא גדולה וצ"ל דיש חילוק דשם א"א להוציא שניהם ביחד רק אחד קודם לחברו אמרינן דכוון לשניהם וכאן דאפשר להקדים ההן ומדהקדים ללאו ע"כ דרצה בגמר דבריו להתפיס ושוב לא מועיל וז"ב אברא דלפ"ז קשה כיון דאמרו שם ולימא אם מת יהא גט ומשני דלא מקדים איניש פורענותא ושוב אין ראיה ממה דהקדים הלאו שוב קשה אמאי קאמר בגמר דבריו נימא דתפיש לשון שניהם והיא קושיא נפלאה וצ"ל דבאמת זה דוקא אם לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אבל אם ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר אין לך בו אלא כמו שהי' שם ושפיר פריך מכדי כל תנאי מהיכא גמרינן מתנאי ב"ג וב"ר וא"כ שוב הן קודם ללאו אף שלא שייך הטעם ובזה יש מקום לישב קושית הט"ז בהקדמתו ליו"ד על דברת תוס' קידושין דף ס"ה דשם אפשר דקאי למאן דלא יליף מתנאי ב"ג וב"ר רק מצד הסברא א"כ שוב מה שאנו רוצים חשוב הן אבל למאן דיליף מתנאי ב"ג וב"ר אין לך בו רק כפי מה שהי' שם ודו"ק ועיין מלמ"ל פ"ו מאישות שהאריך בענין תנאי קודם למעשה אם צריך גם בכפל שיהי' תנאי קודם למעשה וגם בהן קודם ללאו והאריך הרבה ולפמ"ש יש להאריך ואכ"מ.
3
ד׳והנה בהא דנחלקו אביי ורבא אי גילוי דעתא בגיטא מלתא הוא וקי"ל כאביי דלאו מלתא הוא שזו מיע"ל קג"ם הנה הב"ח ז"ל בחו"מ סי' ר"ה הקשה מהא דאמרו בב"ב דף מ"ם אי דגיטא ודמתנתא גילוי מילתא בעלמא הוא ופירשו כל הפוסקים דאפי' אם אינו אנוס כלל ג"כ מועיל דלא כרשב"ם וא"כ חזינן דגילוי מלתא בגיטא מלתא הוא וכתב לחלק דאחר שנכתב הגט ל"מ גילוי דעתא אבל קודם שכתב הגט שפיר מועיל גילוי דעתא ע"ש ולכאורה הדברים סתומים דמה נ"מ בין קודם כתיבת הגט או לאחר שנכתב הגט וגם קשה לפע"ד מהא דאמר אביי בגיטין דף ל"ד ראיה דגילוי דעתא בגיטא לאו מלתא הוא מהך דר"י אשקלי' לחתני' דירמי' ביראה ואי ס"ד גילוי דעתא בגט מלתא הוא הא חזי לי' דקא רהיט אבתריה וקשה ולטעמיך דהא גם אביי מודה דכל שמסר מודעא קודם שנכתב הגט מלתא הוא וא"כ כאן יש לחוש שמא מסר מודעא קודם שכתבו הגט והרי כבר בטל לשני גיטין הראשונים וא"כ מה מועיל דאותיבי קרי באודנייהו והרי הוא צווח ועומד שלא יכתבו אמנם נראה דהנה גוף סברת הב"ח דל"מ גילוי דעתא בגיטא נראה לפע"ד דהוא משום דמסתמא כל שעשה מעשה כזו וכתב גט והקדים פורענות לנפשיה בלי ספק מעשה כזו עשה בישוב הדעת ואין דרך לחזור בו ומטעם זה כתב הר"ן בנדרים דלכך בגט תוך כדי דיבור לאו כדיבור דמי משום דמסתמא כשעושה מעשה כזו מסתמא עשה בישוב הדעת וא"כ מה"ת לומר דהגילוי דעת היה שיבטל הגט וגדולה מזו נראה לפע"ד דאינו נאמן לומר שכוונתו לחזור כמ"ש הר"ן בתשובה הובא ביתה יוסף אהע"ז סי' קל"ז דאינו נאמן לומר שביטל הגט וכתב דבשלמא כשמוסר מודעא שנותן הגט באונס בודאי קושטא קאמר שאל"כ מי הכריחו למסור הגט ולמסור מודעא אבל לאחר שנתן הגט שאינו בידו אינו נאמן ע"ש ואף שהוא מיירי לאחר שנתן הגט מ"מ זהו כשאומר בפירוש שבטל הוא דצריך שיהי' לאחר נתינה אבל כל שאינו רק גילוי דעת גרידא כל שכבר כתב הגט בודאי לאו מלתא הוא ואינו נאמן לומר שכוונתו היה לחזור בו דמסתמא לא נתכוין לבטל ולפ"ז דברי הב"ח מפורשים דזהו דוקא שם לאחר שנכתב הגט אבל כל שמסר מודעא קודם שכתב א"כ פשיטא דמועיל דא"ל דמסתמא לא יעשה מעשה כזו דז"א דהרי אדרבא מוכח שאנוס הוא ואינו עושה בנפש חפיצה דאל"כ מי ביקש מידו לכתוב גט ולמסור מודעא וע"כ שהוא מוכרח קצת אף שלא היה אנוס גמור אבל בנפש חפיצה לא הי' ומעתה שפיר דייק אביי משם דהרי שם דאשקלי' וא"כ מהראוי לומר דמצוה לשמוע דברי חכמים ומסתמא נתרצה כמו דאמרו בב"ב דף מ"ם וא"כ בכה"ג גילוי דעתא לאו מלתא הוא דהרי אף שאמר קודם הכתיבה כל שלא שמעו מהראוי לומר שנתרצה כדי לקיים מצות חכמים ולכך אקשי' לרבא דרבא ס"ל דאף בסתם גט דודאי יעשה מדעתי' דנפשיה ואפ"ה גילוי מלתא בגיטא מועיל מכ"ש כשבאמת כפיהו רק דאמרינן דמצוה לשמוע ד"ח דעכ"פ גילוי מלתא הוה ודו"ק היטב.
4
ה׳ובזה נראה לפע"ד דבר נחמד להצדיק דברי מהר"ם מלובלין בתשובתו לענין גט שכ"מ שהיה בווינא שסידר הסמ"ע ז"ל והוא עורר עליו דאף דתיקן הר"י מפרי"ש שלא יגרש על תנאי היינו כדי שיהי' גט גמור אם ימות אבל מ"מ היה כתנאי לענין זה שאם לא מת הוה כתנאי שע"מ כן לא רצה לגרש וכלם עמדו עליו ככסלא לאוגיא וצווחו דעכ"פ כל שלא התנה לא עדיף מגלוי מלתא והרי קי"ל כאביי דגילוי מלתא בגיטא לא מועיל ועיין שו"ת משאת בנימן סי' ע"ה ע"ו שהאריך בזה ולפמ"ש א"ש דכל הטעם דלא מועיל גילוי מלתא בגיטא היינו משום כיון שנותן הגט הרי מסתמא עשה כן בישוב הדעת ומה"ת לומר דרצה לבטלו ולפ"ז זהו בכל גיטי דעלמא אבל כאן הרי באמת רצה לגרש שאם ימות לא תזקק ליבם וא"כ אין לך גילוי מלתא גדול מזה דאם יעמוד מחליו בודאי לא רצה לגרשה ובכה"ג ודאי גילוי מלתא בגיטא מועיל וז"ב מאוד ובזה נראה לפע"ד מה דאמר רב הונא גיטו כמתנתו מה מתנתו אם עמד חוזר אף גיטו אם עמד חוזר ופירש"י דאף בלא התנה אם מת והתוס' תמהו ע"ז דא"כ למה צריך למתני במתניתין אם מת מחולי זה וגם למה אצטריך שמואל לתקן בגט שכ"מ אם מת וכו' וגם מהך דב"מ דף ס"ו דפריך פשיטא ומה פשיטא הא לר"ה חוזר ולפמ"ש יש לומר דבאמת כבר כתבתי שמהר"ם מלובלין ס"ל כן דאף לאחר שתקן ר"י מפרי"ש שלא להתנות בגט שכ"מ אפ"ה אם עמד הוה גלוי מלתא וכ"כ הטעם דהא הוכרח לגרש שחשש שמא ימות וא"כ שפיר הוה גילוי מלתא. והנה לכאורה קשה דא"כ למה לא התנה אם מת אמנם באמת כבר תיקן ר"י מפריש שלא להתנות כלל שלא יהי' שום חשש בגט ויהיה כריתות גמור ולפ"ז בזמן הש"ס דהיו יכולים להתנות ומדלא התנה הרי ראיה דרצה לגרש לגמרי וא"כ שוב מסתבר דלא הוה גילוי מלתא וע"ז חידש ר"ה דאף בזה הוה גילוי מלתא בגיטא ובזה באמת לא קי"ל כר"ה ולפ"ז שם בב"מ דהוה קא מתאנח ובאמת רצה לבטל הגט שפיר פריך פשיטא משום דשם בודאי ר"ה מודה דשייך גזרה שמא יאמרו גט לאחר מיתה דהרי גלה דעתו בהדיא דלא רצה שיהי' גט כשיחי' רק כשימות ובשלמא בהך דר"ה לא חש ר"ה לזה דהרי לא הות גילוי דעתא כל כך דהא הי' יכול להתנות ומדלא התנה לא יאמרו דיש גט לאחר מיתה אבל כל שאתנח והיא אמרה אי קיימת דידך אנא בודאי יאמרו יש גט לאחר מיתה וז"ב ודו"ק ועיין במכתב מאליהו שער זיין סי' ה' שכתב דאף דגילוי דעתא בגיטא לא מלתא היא היינו בביטול הגט אבל לא כשצוה לכתוב גט רק ע"ד זה פשיטא דהוה גילוי מלתא גמור.
5