שואל ומשיב מהדורא קמא ג׳:מ״גShoel uMeshiv Mahadura I 3:43
א׳שתרח"י היה אצלי נ"ד הרב החריף מוה' פנחס בורשטין ני' והקשה אותי במ"ש המזרחי בסמ"ג הלכות חנוכה והב"ח ריש סי' תר"ע דלכך לא חשו לטומאת היסט וטומאת אהל המת משום דהי' מוקף צמיד פתיל וחתום בחותמו של כה"ג וע"ז הקשה דהא אין הקדש ניצל בצמיד פתיל והיא תימה גדולה ועיין חגיגה דף כ"ה ועיין שו"ת נו"ב מהד"ת חלק או"ח סי' קל"ז והנה בראשית ההשקפה אמרתי דבאמת הא דאין אוכלין ומשקין של הקדש ניצולין בצמיד פתיל הוא רק מעלה דרבנן דבחטאת הוא דכתיב קרא כמ"ש הרמב"ם פי"א דפרה אבל בקדשים הוא רק מעלה בעלמא ודברי הכ"מ פי"ד מפרה ה"ד קצת תמוה דמשמע דגם אוכלין של קדש הוא מכלל המקרא הלז וז"א כמ"ש וכ"כ בטורי אבן בחגיגה שם וא"כ יוכל להיות דאז לא נגזר גזירה הלז וגם במקום הקודש כמו התם לא גזרו חז"ל מיהו בלא"ה י"ל לפמ"ש לעיל דאף דמשקי בית מדבחייא טהורין מ"מ כיון שבאו בה פריצים וחללוה נטמא וא"כ ממנ"פ שוב לא הי' דין קדש עליו ובודאי טהור ודו"ק היטב.
1
ב׳אח"כ מצאתי בספר מזבח כפרה ברמב"ן בחולין דף ל"ג בהא דפריך הש"ס לתכשרי בחיבת הקודש כתב הרמב"ן וז"ל איכא למידק והא אין טומאת ידים במקדש כדאמרינן בזבחים זכינו שאין טומאת ידים במקדש [לדעתי צ"ל פסחים] וכי מתכשרי מה הוה והא איכא למימר ה"מ בעבודות שאינן כשרות אלא בכהן אבל באכילת בעלים יש טומאה לידי' במקדש שאין בעלים זריזין לשמור ידיהם ולפע"ד הדבר תימה דהרי בהא דמבואר בפסחים דף י"ט הסכין והידים טהורין ואמר ר"ע זכינו שאין טומאת ידים במקדש ומוקי לה בפרה של שלמים וא"כ שייך טומאת ידים במקדש לענין הבעלים וגם לפ"ז שחיטה שכשרה בזר א"כ משכחת לה דידים טמאות במקדש וגם הקושיא תמוה דאטו חיבת הקדש לא שייך רק לידים והא מספקא ליה לר"ש אי מונין בו ראשון ושני וצע"ג. והנה במ"ש דאין הקדש ניצל בצמיד פתיל אינו רק דרבנן הנה בשנת תרכ"ג מוש"ק פ' בשלח על דברת הפנים יפות קח צנצנת אחת שם כתבתי דהעיקר דאין הקדש ניצל בצמיד פתיל הוא מה"ת והארכתי בזה ולא ידעתי מקומו וכעת מוש"ק אור ליום א' תשא תרכ"ג נתחדש לי דהנה מה דחטאת אינו ניצל בצמיד פתול מבואר בספרי מדכתי' בעקום טהור והרי בזבחים דף נ"ה מבואר דלכך שלמים נאכלים בכל העיר מדכתיב תאכלו במקום טהור א"כ גם קדשים קלים כתיב במקום טהור ולכך כל קדש אינו ניצל בצמיד פתול ודו"ק כי הוא דבר חדש.
2