שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תי״טShoel uMeshiv Mahadura III 1:419
א׳ראיתי בספר ראב"ן שהשאלתי לי בדף קל"ג הביא דברי הש"ס בעבודה זרה דף י"ג אמר מר איזה עיקור מנשר פרסותיה וכו' ורמינהו אין מקדישין ואין מחרימין בזה"ז ואם הקדיש והחרים וכו' ואיזה עיקור נועל דלת בפניה והיא מתה מאיליה אמר אביי שאני התם משום בזיון קדשים וע"ז כתב הראב"ן שלמ"ד משום בזיון קדשים אין אבל משום מזיק קדשים בידים לא אלמא מותר להזיק קדשים בידים וגם מההוא דהחרים לנכסיה בפומבדיתא וא"ל זיל שקול ד' זוזי ואחיל עלייהו ושדי בנהרא אלמא דמזיק קדשים בידים שרי. וע"ז הקשה היאך התירו לעשות איסור בידים משום דלא יבא לידי תקלה שיהנה מן הזוזים וע"ז כתב ונראה לי דכי אמרינן דאסור להזיק קדשים היינו קדשים דאין סופן למיזל לאיבוד אבל הני דקיימי לאיבוד מותר להזיק בידים כדאמרינן פ"ק דפסחים חביות של תרומה שנשברה בגת העליונה ובתחתונה חולין טמאים ר' יהושע אומר יטמאנה ביד כיון דסופה לטמא מותר ביד ואם תאמר התם משום הפסד חולין חששו כדמסיק התם השתא משום ממון מטמא ביד משום איסורא שלא יבא לידי תקלה לא נחוש להזיקן ביד ואומר כיון דלא חזי לא למזבח ולא לבדק הבית בזמן הזה הרי הן כפיגול ונותר ויוצא דלא חזי ומאבדין אותו בידים עכ"ל. ובאמת שדבריו אהובים וחביבים אבל לכאורה יקשה למה לא הביא מהמשנה ממה שהעיד ר"ח סגה"כ ור"ע דמוסיפין טומאה על טומאתו אף שמזיק קדשים. מיהו יש לדחות דשם כבר טמא עכ"פ מדרבנן או אף מדאורייתא כפי האקומתות שם ולכך יש לומר דמותר להוסיף טומאה אבל להזיק קדשים אפשר דלא לכך מביא מר' יהושע וכדאמרו התם דמדר' חנינא לא נוכל למילף דהתם טמא וטמא או פסול וטמא ולכך הביא מר' יהושע דיטמאנה ביד מיהו מ"ש הראב"ן דא"ל משום הפסד חולין דאם משום ממון מותר מכ"ש משום תקלה קשה דהא הש"ס מקשה באמת דש"ה משום הפסד חולין. מיהו יש לומר דש"ה דלא שייך חשש תקלה דשורפין שניהם ורק דשורפין בפ"ע משא"כ היכא דאיכא חשש תקלה בודאי ל"ח להפסד קדשים משום דאיכא חשש תקלה:
1
ב׳והנה בהא דאמר מחלוקת בשש אבל בשבע דברי הכל שורפן לפמ"ש יש לומר דדוקא בשש דליכא תקלה דנוכל לשרוף כל אחד בפני עצמו לכך לא מתירין לשרוף ביחד אבל בשבע דאם ישהה רגע יעבור על ב"י לכך מותר לשרוף ביחד דיש לחוש לתקלה שמה ישהה ויעבור על ב"י בזה בודאי חיישינן לתקלה כמ"ש הראב"ן הנ"ל. איברא דלשיטת רש"י דשעת ביעורו היינו בשבע השבתתו בכל דבר כמ"ש בדף י"ב לפרש דשלא בשעת ביעורו היינו בשש אבל בשבע השבתתו בכל דבר וקשה מאי קאמר הכא אבל בשבע ד"ה שורפין והא השבתתו בכל דבר וא"כ ודאי יש הפסד עצים ואף דקאמר להפסד עצים לא חששו היינו דוקא אם דינו בשריפה ל"ח מה שצריך לשרוף ש"פ אבל אם השבתתו בכל דבר למה יפסיד שני פעמים עצים וצריך לומר דמכאן ראיה להב"ח שכתב בסי' תמ"ה דגם לרבנן דר' יהודה עיקר מצוה בשריפה רק דיכולים לבערו בכל דבר ולפ"ז עכ"פ אם רוצה לשרפו חשו להפסיד עצים והתירו לשרוף ביחד. ובזה יש ליישב פירש"י מ"ש דדייק מדלא שרפינן בדו"ה ג"כ והקשו התוס' דהא בדו"ה לא אזיל לאבוד דימצא הרבה אוכלים ובאמת לתרומה אינו מצוי אוכלים כ"כ אבל מ"ש התוס' דדייק מדקא שורפין בשבע והתחיל בטעמו דר' יהושע משום הפסד חולין אבל בעלמא אף דאזל לאיבוד לא ישרפו זה ודאי לא מסתבר לרש"י דאם מכח ממון מותר מכ"ש דיש לחוש לתקלה שמא ישהה ויהיה עובר בבל ירא' וכמ"ש הראב"ן דלאיסור יש לחוש לתקלה. וראיתי בישועת יעקב סימן תמ"ד שהביא ראיה לשיטת רש"י דשעת ביעורו היינו בשבע דלא כפיר"ת דשעת ביעורו בשש כיון דאינו אסור רק מדרבנן השבתתו בכל דבר דא"כ יקשה הא דפריך כאן מתניתין נמי איכא הפסד עצים ובלא בשעת ביעורו השבתתו בכל דבר ואני אומר דאכתי קשה הא דאמר בשבע ד"ה שורפין והלא רבנן ס"ל דהשבתתו בכל דבר וע"כ כהב"ח דאף לרבנן דהשבתתו בכל דבר מכל מקום עיקר מצוה היא בשריפה וה"ה בשש דאף דהשבתתו בכל דבר לר' יהודה מכל מקום עיקר מצוה היא בשריפה ושפיר שייך הפסד עצים ודו"ק. ומה שהקשה בהא דאם החרים ירקב ולמה לא אמרו לחלל על ד' זוזי כדאמרו גבי הא דאמרו באקדשינהו לנכסי הנה קושייתו כזה קשה בתוס' בע"ז ובבכורות אך מה שתירץ הראב"ן דהך דע"ז אתיא כב"ש דחיישי לתקלה אף בזמן מועט כדאמרו במס' פסחים דף כ' ולכך לא התירו לחלל שמא בתוך כך ישתמש בו ולכך אמר ירקב ולא שייך החשש תקלה דהוא עצמו מחזיר עליו לשורפו ולהרקיבו ולא נחוש לתקלה אבל הך דערכין כב"ה דלא חיישי לתקלה דזמן מועט הנה לפענ"ד זה דחוק מלבד דלא שייך לומר דסתם ברייתא אתיא כב"ש וגם בהרקיבו יש לחוש יותר לתקלה ואחרים ישתמשו בו ודו"ק:
2