שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קכ״וShoel uMeshiv Mahadura III 2:126
א׳דברי שלום ואמת אל כבוד ידיד נפשי המופלג החריף ובקי תורני ומשכיל שלם ויקר מוה' פנחס נ"י מ"ק ניקלשפארג המפוארה יצ"ו:
1
ב׳יקרת מכתבו עם חידושי תורתו לנכון הגיעני שש אני בשמעי משלומו וכי שוקד על דלתי התורה יתן ד' והי' כן נצח. והנה אם אמנם כי טרדות רבות סבבוני חשתי ולא התמהמהתי למען כבודו ולמען לימודו ושמתי פני לדבריו הנעימים בש"ק יום מנוח אשר אנכי שובת מטרדת השיעורים למודים הקבועים ובמצש"ק החילותי לכתוב הדברים אשר חנני אלקים וזה החלי. ראש דבריו ליישב דברי אדמו"ר הגאון המנוח ז"ל דכוונתו לדברי הר"ן פרק גה"נ דס"ל דבהנאה אף פ"ר שרי וא"כ י"ל דהרמב"ם ז"ל סובר כהר"ן וחולק על התוס' ולכך מותר אף בפ"ר זת"ד. ומאד יפלא בעיני דא"כ איך יפרנס דברי הרמב"ם ז"ל דאוסר אף ע"ג עשרה בגדים להבריח את המכס וכתב דלוקה ואמאי והא מותר בהנאה אף פ"ר לדעת הר"ן ואדרבא הרמב"ם ל"מ דחולק על הר"ן אלא אף על דעת התוס' חולק דהרי לדעת התוס' עכ"פ בבגדים הרבה מותר ולשיטת הרמב"ם בין לפירוש הב"י בין לפירוש הב"ח עכ"פ בלבישה אוסר אפילו ע"ג עשרה בגדים משום דהוא סובר דהתורה אסרה כלאים אף שאינו נהנה וא"כ איך אפשר דיסבור כהר"ן. ומה שהקשה כבודו על הב"ח דכתב דטעמו של הרמב"ם משום פ"ר דהרי בין להר"ן ובין להתוס' עכ"פ בבגדים רבים שרי ולא הוה פ"ר. לא ידעתי מאי ק"ל דפשיטא דהב"ח סובר דהרמב"ם חולק על התוס' וסובר דאף בבגדים אי אפשר שלא יהנה גופו בלבישה והוה פ"ר ואם אינו נהנה מכלאים בשביל חמה וצנה עכ"פ הוא נהנה בזה בשביל הברחת המכס ועיין בט"ז ובשו"ת חוות יאיר סי' קפ"ח ומ"ש הרמב"ם ואפילו ע"ג עשרה בגדים שאינו מהנהו כלום היינו שאינו מהנהו בשביל חמה וצנה אבל עכ"פ מהנהו בשביל הברחת המכס איברא שזה דחוק. ומה שנראה לי בישוב דברי הרמב"ם דהנה הב"ח כתב שם בטעם הטור דמתיר ללבוש כלאים להעביר המכס משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה שהרי הוא עושה כדי להציל ממנו מגזילה ולכך שרי כמו שהסכימו המפרשים גבי מסוכרייתא דנזייתא ע"ש. ובאמת שדבריו תמוהים דהרי אנן קי"ל דלא כהערוך ואף פ"ר דלא ניחא לי' אסור וכמ"ש בסי' ש"ך. ובלא"ה הא דעת הרא"ש בשמונה שרצים דאף להערוך עכ"פ בשאר איסורים ודאי אסור אף פ"ר דלא ניחא לי' ומביא ראי' מזבחים דף נ"א וכלאים הוה שאר איסורים וע"כ דברי הב"ח צ"ע. ומעתה עכ"פ טעמו של רבינו הרמב"ם ודאי נכון דכיון דהוה פ"ר אף דלא ניחא לי' אסור בכלאים דהוה שאר איסורים. ובזה מיושב מה שהקשה הב"י והט"ז מש"ס ב"ק דאמרינן דלר"ע מותר משום דהוה דבר שא"מ. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הרא"ש למד דבשאר איסורים אסור פ"ר דלא ניחא לי' מש"ס זבחים דף צ"א והתוס' שם הקשו דברי ר"ע אהדדי וכתבו דתרי תנאי אליבא דר"ע ומעתה שם בב"ק דקאי להך תנא דר"ע מתיר פ"ר דלא ניחא לי' ולכך מותר להבריח. אבל הרמב"ם דפסק פי"ז ממעה"ק כהך דר"ע דאסור לזלף ע"ג האישים ומשום דפ"ר דלא ניחא אסור בשאר איסורים וא"כ שפיר פסק גבי כלאים שאסור אף להבריח המכס וז"ב ודו"ק. ומ"ש כת"ה להקשות על הת"ה סימן ס"ה דהתיר פ"ר בדרבנן מש"ס שבת דף ק"כ גבי נר שאחורי הדלת תמהני דהמ"א במקומו בסימן שי"ד רמז לקושיא זו במ"ש ועיין סימן רע"ז ס"א וס"ג שרמז לקושיא זו. ובאמת יש ליישב דש"ה דבאמת יש בזה איסור תורה כשהי' מלאכה הצריכה לגופה ולכך אף שכעת משאצ"ל הוא גזרו אטו אם הי' מלאכה הצריכה לגופה משא"כ בשבות דרבנן ממש שאין לחוש לאיסורי תורה בזה שפיר מותר כל שהוא דרבנן אף שהוא פסיק רישא וכן מצאתי להרב בעל שעה"מ בפכ"ה מהלכות שבת שכ"כ בישוב קושיא זו. ובזה יש ליישב מה שהקשה כת"ה מפ"א מהלכות שבת גבי רוחץ ידיו בעפר פירות דאינו רק איסור דרבנן ואפ"ה אוסר פ"ר וגם השעה"מ נרגש כעין זה משבת דף נ' ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דאם הא דאינו אסור רק מדרבנן הוא משום דהוה תולש כלאחר יד וא"כ אפשר עכ"פ למיתי לידי איסור תורה כשיתלוש ממש אבל היכא דאינו רק איסור דרבנן ולא יבא לידי איסור תורה מותר פסיק רישא. ובזה ממילא מיושב מה שהקשה השעה"מ שם מסוכה דף ל"ג דפריך והא אביי ורבא דאמרו תרוייהו בפסיק רישא ולא ימות מודה ר"ש והא שם האיסור משום מתקן מדרבנן ואינו רק איסור דרבנן ולפמ"ש אתי שפיר דשם יש לבא לידי איסור תורה שיתקן ממש ודו"ק. ומ"ש כת"ה ליישב קושית הש"א עפ"י דברי הש"ג ס"פ האורג והאריך בזה הרבה יפה כיון בזה וגם אנכי הארכתי הרבה בחידושי בדברי הש"ג הל"ז. ואנקוט רק חדא בש"ס סוכה דף ל"ג הנ"ל דפריך והא אביי ורבא דאמרו תרוייהו מודה ר"ש בפ"ר ומשני כגון דאית לי' הושענא אחריתי והרמב"ם השמיט אוקמתא זו ותמה הכ"מ על דבר השמטה והרבה דברים אמרתי בזה ע"ד הפלפול. אמנם עפ"י דברי הש"ג אתי שפיר דבאמת צריך להבין מה מקשה והא מודה ר"ש בפסיק רישא והרי לש"ג דכל שאפשר לעשות המלאכה זו שלא יהי' פסיק רישא אף דעושהו בפ"ר שרי וא"כ שם דאין אסור רק משום דמתקן מנא במה שממעטו וא"כ אם הי' לו הושענא אחריתא דלא הוי מתקן הי' מותר למעטו וא"כ אף עכשיו שאין לו הושענא אחריתי לא הוה פסיק רישא לדעת הש"ג ומאי פריך. אך באמת הדבר נכון דלהס"ד דלא הוה ידעינן מהך שינויא דאית לי' הושענא אחריתי והוה סבר דאף באית לי' הושענא אחריתי ג"כ הוה מתקן שפיר אקשי' דהוה פ"ר וע"ז משני כגון דאית לי' הושענא אחריתי ולא הוה מתקן וכמו שפירש"י שם. ומעתה לפי מה דמסקינן דבאית ליה הושענא אחריתי מותר שוב לא צריך הרמב"ם להביא בדאית לי' הושענא אחריתא דהרי אף בדלית לי' כיון דכל שהי' לו הושענא אחריתא לא הי' מתקן אף עכשיו שאין לו מותר ולא הוה פסיק רישא וכדברי הש"ג הנ"ל וז"ב ודו"ק. ומ"ש מעלתו להקשות על דברי הרא"ש פרק שמונה שרצים שכתב דאף לדברי הערוך דוקא בשבת הוא דמותר בלא ניחא לי' ולא בשאר איסורים וכ"כ הר"ן שם וע"ז הפליא מעלתו דהא ראיית הערוך הוא מבהרת ומכלאים ושם הוה שאר איסורים זה ת"ד הנה הפלאה זו איני יודע מהו דהדבר פשוט שכוונת הרא"ש והר"ן דאף אם נחזיק סברת הערוך דפ"ר דלא ניחא ליה מותר זהו בשבת דוקא דבעינן מלאכת מחשבת ולא בשאר איסורים אבל פשיטא דהערוך גם על שאר איסורין כתב כן. אמנם ע"ד הפלפול יש ליישב דברי הרא"ש והר"ן דהנה דברי הרא"ש תמוה דמה ראיה מייתי מזבחים דף צ"א דפריך והא קמכבה והרי הש"ס מוקי כר"ש ולר"ש מותר משום דהוה פ"ר דלא ניחא ליה וכמ"ש הערוך בעצמו ראייתו משם ואף דהרא"ש דחה ראייתו דשם הכוונה דלא הוה פסיק רישא דאפשר שיזלף ע"ג עצי המערכה אבל עכ"פ ראי' אין כאן להיפך וכבר תמה בזה זקני הגאון מוהר"ל מפראג הובא בבה"ז ומ"א סי' ש"ך. אמנם לפענ"ד נראה דשפיר מביא הרא"ש ראיה מזבחים שם דהרי באמת צריך להבין ראיית הערוך מזבחים שם דלמאי דמוקי כר"ש הא דלא הוה פ"ר הוא משום דלא ניחא לי' והיאך שייך לומר דלא ניחא ליה והא לר"ש דדרשינן אשה לד' כמשמעה שיזלף ע"ג האישים וכמו שפירש"י שם א"כ כיון שהתורה הצריכה שיזלף ע"ג אישים וע"כ מכבה דמה"ט קרית לי' פ"ר וא"כ ע"כ ניחא לי' כדי לקיים מצות התורה וכמו דאמרו שם כיבוי דמצוה שאני וכבר כתבו התוס' בשבת דף ק"ו ובכמה מקומות דניחותא דמצוה הוה תיקון שבת והיא קושיא נפלאה וע"כ צ"ל כיון דאפשר שיקיים מצות התורה שיזלף ע"ג האישים ולא יכבה כגון שיזלף ע"ג האיברים וכסברת הרא"ש ממילא מה שמזלף ע"ג האש ומכבה לא ניחא לי' דמצות התורה אפשר שיקיים בלא ריבוי. ומעתה כיון דע"כ צריך לבא לסברת הרא"ש דזה לא פסיקא שירבה דאפשר שיזלף ע"ג האישים ולא יכבה כגון שיזלף ע"ג עצי המערכה וא"כ ממילא שוב לא הוה פ"ר כלל וכמ"ש הרא"ש ושפיר כתב הרא"ש דמהמקשה דמקשה בפשיטות והא קא מכבה וכי לא ידע דאיכא ר"ש דסובר דדבר שא"מ שרי וע"כ משום דהוה פסיק רישא והרי לא ניחא לי' וע"כ דבשאר איסורים אף דלא ניחא ליה אסור ואף דמשני כר"ש היינו משום דלא הוה פסיק רישא כלל וכסברת הרא"ש וע"כ צ"ל כן דאל"כ הא ניחא לי' משום ניחותא דמצוה וע"כ כסברת הרא"ש משום דלא הוה פסיק רישא כלל כיון דגם לסברת הערוך צ"ל כן וכמ"ש וז"ב ודו"ק כי חריף הוא. ומעתה יש לומר דע"כ לא כתב הרא"ש דבשאר איסורים אסור פסיק רישא רק באיכא ניחותא דמצוה וכמו שהוא ראייתו מזבחים וגם בנדון השאלתות דשותה לרפואה דבאמת זה ניחא לי' בודאי ולכך דוקא בשבת דבעינן מלאכת מחשבת הוא דמותר אבל בשאר איסורים אסור דמאי אכפת לן דלא ניחא ליה באיסור כיון דעכ"פ גוף הדבר צריך לו משום רפואה או מצוה אבל בבהרת או בכלאים דשם לאיש אחר אינו מוטל המצוה דמילה כל דאיכא אב ומכ"ש בכלאים דל"צ כלל ההעלאה רק המכירה וא"כ א"צ לכל המעשה שפיר מותר פסיק רישא דלא ניחא לי' ושפיר מייתי הערוך ראיה מבהרת וכלאים. ויש אתי להאריך בכל זה כי יש לי בעניני פ"ר חידושים רבים. אך יען כי נטרד אנכי מאד בשיעורים תמידים כסדרם ובימים האלו נגמר מחברתי על טוש"ע או"ח בדפוס חלק ראשון ואפפוני טרדות רבות ע"כ דבריי מעטים וגם זאת המעט לא כתבתי אך למען כלילות ידידות נפשו ונפש נאמן אהבתו דו"ש באהבה הצעיר:
2