שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קמ״הShoel uMeshiv Mahadura III 2:145
א׳לחכם אחד:
1
ב׳מ"ש להקשות דלדידן דקי"ל שנים שוחטין זבח אחד אף בקדשים כדאמרו בחולין דף למ"ד א"כ למה שחיטת קדשים דוחה יו"ט והא אינו רק דחויה ולא הותרה כמ"ש בטוש"ע סי' שכ"ח וא"כ הי' להם לשנים לשחוט וקי"ל דכל ששנים עשו אינם חייבים בשבת ועכ"פ לא שייך בו כרת או מיתה עכ"ד. והנה מצאתי קושיא זו במעיין החכמה על המצות מהגאון בעל עצי ארזים. והנראה לפענ"ד בזה דהנה באמת בכל שחיטה מהראוי להתחייב משום מפרק רק דכיון דא"צ לדם אינו חייב כמ"ש ה"ה פ"ח משבת ע"ש ולפ"ז בשחיטת קדשים דצריך לדם ודאי חייב משום מפרק ועיין בפ"י בחידושיו לביצה דף י"ב ולפ"ז זה לא מתקן גם בשנים שישחטו דבשלמא אם אינו חייב רק על התיקון בשחיטה דהו"ל מקלקל בחבורה רק דתיקן להוציאו מידי אבמה"ח שפיר שייך לומר דהו"ל שנים שעשו מלאכת התיקון אבל הפירוק אינו שנים שעשו דכל אחד כששחט פירק הדם וז"ב וכעין זה כתב המעיין חכמה שם דלמ"ד מקלקל בחבורה חייב אין מקום להקושיא דכל אחד קלקל בחבורה לעצמו וה"ה לענין מפרק וז"ב. ובזה הנה מקום אתי ליישב קושית המעיין חכמה שם למ"ד דחייש למיעוטא כמו ר"מ ור"ע היאך שוחטין ביו"ט ולא ניחוש שמא טריפה היא וכבר למדו דאזלינן בתר רובא בחולין דף י"א דאל"כ היאך אכלינן בשרא ופריך ולר"מ דחייש למיעוטא מא"ל ומשני היכא דלא אפשר שאני וכאן דאפשר לשחוט בערב יו"ט היאך שרי לשחוט ולמ"ש משכחת לה ששנים ישחטו דאז לא הוה מלאכה גמורה. ובזה אמרתי ע"ד הפלפול בהא דאמרו בביצה דף י"ב השוחט עולת נדבה ביו"ט לוקה דא"ל מני ב"ש היא דאי ב"ה לימא מתוך והקשו בתוס' דאמאי לא אוקמא כר"ע דלית לי' מתוך בפסחים דף ה'. ולפמ"ש אתי שפיר דלר"ע דחייש למיעוטא גם בעולת חובה לא שייך מתוך דלא הותר לשחוט ביו"ט לאחד כ"א לשנים דחיישינן למיעוטא ודו"ק כתבתי ע"ד החידוד. ואגב אזכור מה שראיתי במעיין החכמה שהקשה דאמאי לא יליף הש"ס בחולין שם דאזלינן בתר רובא מהא דצותה התורה ברודף אחר חבירו להרגו דניתן להצילו בנפשו וניחוש שמא טריפה הוא הנרדף ואינו חייב עליו מיתה. ולפענ"ד ל"ק דאם באת לחוש לזה א"כ הוה תרתי ספיקות דסתרי אהדדי דמה חזית דדמא דידי' סומק טפי ודלמא גם הרודף טריפה הוא ואין חשש עליו וכל שסתרי אהדדי בכה"ג ודאי מחמרינן בי' כמ"ש המהרי"ט בתשובתיו בכללי הספיקות וא"ל דהוה ספק פקוח נפש ודו"ק ובגוף הקושיא הנ"ל דאיך מותר לשחוט ביו"ט לר"ע דחייש למיעוטא אפשר לומר דבר חדש דבכה"ג דכבר אתחזק הרוב בחייה דאכלנו מחלבה ול"ח למיעוטא דאפשר דלא אפשר הוא א"כ ברוב שכבר הוחזק גם ר"מ ור"ע מודים דאזלינן בתר רוב וכעין שכתבו האחרונים דגם לענין מיתה אזלינן בתר רוב שכבר הוחזק וה"ה בזה והא דקאמר בחולין דף י"א דאלת"ה לר"מ היאך אזלינן בשרא היינו דאם לא ניזל בתר רובא א"כ אף בחייה תהי' אסורה ולא יהיה רוב שכבר הוחזק וע"כ דבדלא אפשר שרי וא"כ ממילא הוה רוב שכבר הוחזק. ובזה יש לומר הא דראיתי במשניות דפוס פראג שהקשה הגאון מהר"ד שיף בהא דאמר ר"ע בפ"ד דביצה כזית מבית טביחתה ואמאי מותר והא לר"ע ניחוש לטריפות דחייש למיעוטא. ולפמ"ש א"ש דהוה רוב שכבר הוחזק והא דאמר במכות דף ז' דלא הי' נהרג אדם מעולם דאזיל בתר מיעוטא צ"ל דשם לא היינו צריכין לדון בעודו בחיים ליזל בתר רוב ודו"ק. אך בגוף הקושיא של עצי ארזים והמעיין חכמה הנ"ל העירני חכם אחד דשבת הותרה אצל קרבנות כדאמרו ביומא דף מ"ו ויפה העיר ובמקום אחר בתשובה לענין חופה שם נתגלגל ענין הלז והבאתי דביומא דף נ' מבואר דלענין קרבנות אמרינן דדוחה והבאתי דברי התשב"ץ ח"ג סי' ל"ז שכתב דלאו דוקא בכ"מ שאמרו דדוחה רק שהותרה וא"כ אין מקום לדברי המעיין החכמה. אך באמת צריך ביאור הא קרא דבמועדו דמרבה שבת וטומאה ולמה לענין טומאה הוא דחויה בלבד ולענין קרבנות הותרה וכתבתי דע"כ הלאו בשבת לא קאי על קרבנות דלא משכחת לה באופן אחר להקריב קרבנות בשבת כ"א בדרך חילול שבת וכל כה"ג לא מקרי דחויה כי הלאו לא נאמר ע"ז וכעין שכתבו הקדמונים לענין הא דאמרו בברכות דף כ' שב וא"ת שאני והקשו רש"י ותוס' דנילף מכה"ג ונזיר דמטמא למת מצוה וכתבו דשם כיון דאמרה תורה דכה"ג יטמא למת מצוה א"כ לא שייך דעשה ידחה דהא לא נאמרה ל"ת לגבי מת מצוה דאי אפשר להיות מטמא למת כי אם באופן שידחה הל"ת ועיין בפני יהושע שם שביאר הדברים באורך וה"ה בזה. ועכ"פ יהיה איך שיהי' זה ודאי דקרבנות הותרה בשבת וקושית המעיין חכמה יש להקשות על קרבן פסח דשחיטתו דוחה שבת ואם נימא דק"פ אף דאתי בכנופיא מכל מקום לא מקרי ק"צ ואינו רק דחויה ועיין בתוס' יומא דף ז' ואפ"ה דחי שגם בזה יש להקשות דלמה לא ישחטו שנים. ומיהו גם בזה ל"ק דניהו דלענין טומאה לא הותרה אבל לענין שבת הותרה וצ"ע בזה אחר כמה שנים בשנת תרכ"ז הגיעני ספר עטרת חכמים מהגאון מוה' ברוך מלייפניק ז"ל בסי' ד' שם האריך בענין זה ות"ל זכיתי לדברי הגאון יעו"ש וימצא:
2