שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ק״צShoel uMeshiv Mahadura III 2:190
א׳מעשה בא לידי באחד שהלוה מעות לחבירו עצה"ע הנהוג ונתן לו משכון שיהיה בטוח על מעותיו שלא יתקלקלו ויפסיד המעות ובתוך הלואה הגיע מועד ובא הלוה להמלוה לאמור אחרי כי בא המועד וצריך למרגליות אשתו וביקש שיתן לו המרגליות ויתן לו איזה מתנה עבור זה. ונשאלתי אם יש בזה שום חשש אם לא כמחזי כריבית. ולפום ריהטא לא ידעתי שום חשש בזה דכיון דהלואה נעשה בהיתר הנהוג א"כ מה אכפת לן במה שנותן לו איזה מתנה וא"ל דזה גופא הוה ריבית מה שהוא נותן לו משכון שקנהו והוה קנינו של מלוה ומלוה לו על יו"ט בעד איזה סך דזה אינו דל"מ בשעת הלואתו דהוה ספיקא דדינא אם קנה משכון כמבואר בחו"מ סי' ע"ב ובאהע"ז סי' כ"ח פסק דאינה מקודשת במשכון שנתן לו בשעת הלואה א"כ כשנותן לו משכון שלו נותן לו ורק שאם היה רוצה לא הי' נותן לו אבל כל שנתרצה שפיר שרי ומה ריבית יש בזה אטו אם נמצא ביד אחד זכות של אחד והוא נותן לו איזה דבר שיחפש אחריו ויתן לו זכותו האם יאמר אדם שיש בו משום ריבית זה לא שמענו אלא אף במשכנו שלא בשעת הלואתו דקנה משכון מכל מקום זה דוקא כשלא החזיר לו אבל כל שהחזירו לו אף לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ע"ב ס"ג דהמלוה על המשכון וחזר והפקידו מלוה ברשות המלוה היא היינו דהוא עדיין על אחריותו אבל מכל מקום כל שמחזירו ללוה שלו הוא ואיך שייך חשש ריבית בזה כיון דאינו מלוהו לו ומשלו נתן לו ואינו רוצה הבטחון על אותן הימים וז"ב לפענ"ד וא"צ ראיה. והנה נזכרתי שהקצה"ח מפלפל בזה ועיינתי בחו"מ שם מביא כעין מעשה זה והשיב דנראה דהוה ריבית גמור ונבהלתי בזה ואמרתי לברר הדברים והנה ראייתו היא מהא דכתבו התוס' בקידושין דף ח' ע"ב בהא דאמר אם אינו קונה משכון צדקה מנין לו והקשו התוס' מכל מקום איכא צדקה במה שמחזיר להמשכון לשכב עליו וכתבו דדייק מדכתיב ושכב בשלמתו וברכך ואם לא הוה קונה לי' א"כ כשמברכו העני הו"ל ריבית דברים ומזה משמע דאי לא הוה קנה משכון ומברכו בעת החזרת המשכון הו"ל ריבית דברים ומכ"ש אם נותן לו ממון ולפ"ז כיון דמשכנו בעת הלוואתו מדי ספיקא לא נפקא וכיון דהוה ספיקא דאורייתא באיסור רבית ראוי להחמיר ע"ש ולפענ"ד אין מקום לראייתו דמלבד דדברי התוס' אינו רק בדברים שצריך להחזיר בלילה או ביום בזה שפיר כתבו התוס' דאם נימא דאינו קונה המשכון וא"כ כיון שחייבה התורה להחזירו א"כ למה מברכהו בדין הוא שיחזיר לו וא"כ ע"כ מה שמחזיק לו טובה ומברכהו זהו ריבית דברים אבל בדברים שא"צ להחזיר או במשכנו בשעת הלואה דמבואר בסי' צ"ז סט"ז דאינו מחוייב להחזיר לו א"כ מה ריבית שייך בזה הא כיון שא"צ להחזיר והוא נותן לו ואינו רוצה לתת לו בחנם הזה יחשב ריבית וא"ל דזה גופא הוא ריבית דכבר כתבתי דזה לא מקרי ריבית וכמ"ש לעיל באורך. אמנם בלא"ה באמת דברי התוס' צריכין ביאור דאדרבה כיון שלא קנה משכון איך שייך ריבית דברים הא שלו מחזיר לו ברשות התורה ועל מה נותן לו ריבית מתנה בעלמא הוא דקא יהיב לי'. אמנם באמת צ"ל. דהריבית הוא כיון דהלוהו א"כ בשלמא כשיש לו משכון א"כ סמך על המשכון דקנהו לענין שלא נעשה מטלטלין אצל בניו כדאמרינן בהמקבל אבל כל שמחזיר לו המשכון א"כ טובה גדולה עשה לו במה שהלוהו מעות וכיון שמברכו א"כ הוה ריבית דברים דמברכו שהלוהו לו ועוד החזיר לו משכונו ומעתה זהו כשהלוהו בלי ריבית או שלא ע"צ היתר אבל כשמלוהו עצה"ע הנהוג א"כ גוף הלואה כשר ליקח ממנו הריבית וא"כ מה איכפת לן כשנותן לו דבר שיחזיקו לבטוח באותן הימים בלי משכון וז"ב מאד לדעתי ולא שייך בזה שום רבית דעל הלואה לא שייך ריבית כמ"ש וגם כיון דמשכון לא ניתן להוצאה לא שייך ריבית וכעין זה כתב הטור בסי' קס"ט ביו"ד בשם הרמ"ה ועיין בע"ז סי' קס"ז ס"ק א' וגם באמת גוף הריבית דהוה ר"ק לפענ"ד ל"נ לפי מה דמבואר בסי' קס"ז ביו"ד ס"ב בהג"ה דכל שלא קצץ תחלה לא מקרי ר"ק א"כ כאן שלא קצץ לו בתחלת הלואתו ואח"כ נתן לו מתנה עבור שיחזירו על יו"ט א"כ לא הוה רק אבק ריבית. איברא דלפ"ז צריך להבין דברי התוס' שכתבו דהו"ל כריבית דברים ואכתי הא לא הוה רק אבק רבית לאותו דיעה ושם על קרא קאי. והיא לכאורה הרגש עצום. וצ"ל כיון דהתורה צותה שיחזיר לו וישכב בשלמתו וברכך א"כ הו"ל כקצץ בשעת הלואתו כיון דזה ידוע בשעת הלואה שיחזיר לו לאח"כ ויברכהו כמצות התורה הוה כקצץ ועדיין צ"ע. ועכ"פ יהיה איך שיהיה כיון דעכ"פ יש ספק אם אולי לא מקרי רק אבק ריבית וכבר כללא כייל לן הש"ך סוף הלכות ריבית בשם המהר"א ששון דהיכא דהוה ספקא אי הוה ריבית קצוצה או אבק ריבית דהו"ל ספק ממון ולקולא וא"כ כאן יש ס"ס ספק שמא קנה המשכון ואת"ל לא קנה שמא לא. הוה רק אבק ריבית ושרי וז"ב. וראיתי בנתיבות המשפט שדעתו להחמיר אף שלא בשעת הלואתו דאסור לקבל המתנה וכמ"ש ביו"ד סי' קס"ד לענין חכירא דנרשאי וכדאמרו בש"ס מאן אקני' לי' דאקני נהלה וה"ה כאן. והראי' מתוס' שהביא הקצה"ח דאם קנה משכון לא שייך ריבית כתב הוא דאינו ראיה דש"ה דהברכה היא בשביל החזרה שאינו מחוייב להחזירו משא"כ כאן דהמתנה היא בשביל השימוש וזה אינו ברשות המלוה להשתמש בו ע"ש כי לא ראיתיה רק כפי מה שהובא במשובב נתיבות. והנה מלבד מ"ש המשובב שם להשיב על דבריו וכל דבריו תורה היא אף גם תמה אקרא דמה ראה על ככה דש"ה בחכירי נרשאי דמחזי כריבית על הלואה אבל כאן דהלואה נעשה בהיתר א"כ מה אכפת לן במתנה שנותן לו אח"כ וכמ"ש כנלפענ"ד ברור לולא דברי הגדולים האלו ואולי הם מיירי כשלוה לו בלי ריבית על משכון ובזה יש מקום לדבריהם וכמ"ש לעיל וגם בזה דבריהם צ"ע:
1
ב׳שוב ראיתי בתוס' ב"מ דף ק"ד ע"ב ד"ה אהני שכתבו דמדעתו מקנה לו הלוה כיון שמחזירו לימים רבים וא"כ אינו בידו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה ע"ש ועכ"פ מזה ראיה ברורה דכל שלא בשעת הלואה אינו מחזירו בתורת השבת העבוט אלא בתורת שאלה וא"כ לא שייך ריבית וממילא במשכנו בשעת הלואתו דודאי אינו בתורת השבת העבוט רק בתורת שאלה מה ריבית שייך בזה ועיין בשיטה מקובצת שם ובדברי התוס' והקדמונים שם יש לבאר כוונת הש"ס דאם אינו קונה משכון צדקה מנין דהיינו כיון דאהני לגרעון דהחסרון שמחסרו הוא על המלוה. וכמ"ש הראב"ד שם באורך בשיטה וא"כ זה מקרי צדקה בממונו שמותר משלו אבל אם אינו קונה משכון א"כ אינו באחריות המלוה החסרון והגירעון וא"כ לא מקרי צדקה והוא כעין התירוץ השני של התוס' בקידושין שם ודו"ק. ועיין מורה נבוכים פרק שלשה וחמשים במאמר השלישי ע"ש שביאר מלת צדקה ותבין עפ"ז דברי התוס' בתירוצם השני יעו"ש:
2
ג׳והנה שאלני הרב החריף מוהר"א מבראד בהא דאמרו בפסחים דף ל"א דישראל מנכרי לא קני משכון משום דלא שייך בזה ולך תהיה צדקה וע"ז הקשה דאטו בשביל זה קונה משכון בשביל שלך תהיה צדקה אדרבא בש"ס מוכח דקונה משכון דאם אינו קונה משכון צדקה מנין ואיך עשו הש"ס סבה מן המסובב. והשבתיו דבאמת כיון דהש"ס מסתפק אי קונה משכון ע"כ שמצד הסברא אינו מהראוי שיקנה דהרי חייבה תורה להחזיר הכסות ביום והכר בלילה אך דכיון שרצה הקב"ה לזכות את ישראל ע"כ אמר שישראל קונה משכון וניתן להם מצוה שיחזירו ויהיה להם לצדקה. ולפ"ז בישראל מנכרי שלא יהיה להם לצדקה במה שעושה לו טובה גם לא חייבה התורה להחזיר לו שוב באמת לא קני משכון כיון דאינו רק משכון ויכול לסלוקי בדבר אחר ועיין בסי' כ"ז וא"כ שוב אינו קונה משכון ודו"ק. והנה בב"מ דף קי"ד ע"ב פריך הש"ס ואם איש עני הוא לא תשכב בעבוטו הא עשיר שכב ופירש"י והרי הוה ריבית אצלו שישתמש במשכונו חנם. ובאמת לפמ"ש הקצה"ח כל שקונה המשכון לא שייך ריבית דבדידי' קא משתמש ואף אם נימא דמיירו במשכנו בשעת הלואה הא גם במשכנו בשעת הלואה הוה ספק אם קונה משכון וגם פשטת הקרא מוסב על המקרא הקודם יוציא אליך את העבוט החוצה דזה מיירי במשכנו שלא בשעת הלואה. וראיתי להש"ך בסי' ע"ב ס"ק ט' במה שהאריך שם לדחות דברי הרמב"ן וכתב דמאן לימא לן דהמלוה לא יוכל להשתמש בהמשכון כל זמן שהוא בידו כגון במחרישה בלילה והכר ביום ונפלאתי ע"ז דפשיטא דאינו רשאי להשתמש דהרי מחסר קצת בהשימוש ועיין בב"מ דף פ"ב במלוה צריך למשכון ופירש"י בנכייתא והרי רש"י ס"ל דקונה המשכון אף לאונסין ואף דמיירי במשכנו בשעת הלואתו מכל מקום קנהו במקצת ועיין ר"ס ע"ב וגם משכונו של עכו"ם אסור להשתמש בו ועיין ביו"ד סי' ק"כ בט"ז ועיין קצה"ח סי' צ"ז שהקשה על הש"ך מב"מ דף קי"ד הנ"ל דבעשיר דא"צ להחזיר המשכון ודאי קונה המשכון להיות כשלו ורשאי להשתמש בו וכבר כתבתי בתשובה אחת על דברת הש"ך הנ"ל וכתבתי דלק"מ דלא מיירי שם בעשיר ממש רק שהוא עשיר במטלטלין דא"צ לאותו כסות והארכתי שה בזה אבל עכ"פ מה שרצה הש"ך לומר דמותר להשתמש קשה טובא דכאן מבואר דאף בעבוטו של עני אסור וא"ל דמיירי בשעת הלואה דעכ"פ אין כאן קושיא די"ל דהא דעשיר שכב מיירי שלא בשעת הלואתו וליכא משום ריבית וע"ש בכל הסוגיא דלמה ממשכנים מעיקרא מבואר שם דלא כהש"ך והש"ך הרגיש בזה קצת מהא דאמרו בדף ק"ד למה חוזרין וממשכנים שלא תהא שביעית משמטתו וכתב דאין דרך להשתמש אבל זה דחוק וגם בהסוגיא שם ובתוספת ד"ה למה לא משמע כדבריו ודו"ק:
3
ד׳והנה נשאלתי מהרב החריף מוה' יעקב סגן כהן נ"י ממקילניץ במעשה שאירע לידו שאחד הלוה על המשכון בריבית רק שלא התנה בדרך היתר ונאבד המשכון וזה מודה שבודאי לא היה נותן המשכון בחנם אף בלי היתר עיסקא אם חשוב ש"ש לפמ"ש הסמ"ע סי' ע"ב ס"ק י"ז והש"ך ס"ק כ"א דכל שלוקח ריבית הוה ש"ש בשביל הריבית וכאן שבאמת עפ"י הדין אינו רשאי ליקח ריבית רק שהוא אמר שלא היה חושש לאיסור ריבית והיה לוקח אם הוה ש"ש בשביל זה. והשבתי דלפמ"ש התוספת מה שמחזיר המשכון חשוב ריבית דברים וא"כ כיון שרוצה ליקח ריבית מכ"ש שלא הי' מחזיר המשכון על יו"ט וכדומה בלי מתנה וכל שלא קנה משכון שוב הו"ל הנאה וזה ודאי דזה הי' ליקח דזה לא משמע לי' לאינשי לריבית ועל שיוכל להגיע לו הנאה אף בדרך רחוק הוה ש"ש וכמו במעות שותפיו כל דיכול להשתמש בו הו"ל ש"ש וגם עכ"פ תפיס לי' אחוביה והו"ל ש"ש וגם נראה כיון דיכול לקדש בו אשה וכדומה מחשב ש"ש ואף דבמשכנו בשעת הלואתו לא חשיב ש"ש דלא קני לי' וא"י לקדש בו האשה מכל מקום כיון דזה רצה ליקח ריבית מכ"ש ריבית כזה שישתמש בו לקדש האשה או לקנות על ידו דזה אינו רק ריבית דרבנן ואי תפס לא מפקינן מיניה ומן התורה מותר ריבית כזה שוב הו"ל ש"ש דהא יוכל להנות בו עכ"פ שימוש פרוטה די בכך. וע"כ נראה לפענ"ד דהוה ש"ש ועדיין צ"ע:
4
ה׳עוד נ"ל דבר חדש כיון דזה מודה שהי' דעתו ליטול ריבית א"כ אף שמצד הדין אינו מגיע לו מכל מקום לא גרע באם התנה ש"ח שיתחייב כש"ש דמועיל וכאן הוא קיבל שמירה כש"ש שחשב שיקבל ריבית ומה"ט נראה דגם ש"ש אם לא קיבל אח"כ השכר שזה הטעהו אפ"ה נעשה ש"ש דעכ"פ הוא סבר וקיבל וכבר כתבו התוס' בכתובות דף נ"ו דהתורה ירדה לסוף דעת השומרין שרצו להתחייב כל אחד כפי מה שרוצה ולא הוה מתנה על מ"ש בתורה וה"ה אם אומר הריני כאילו התקבלתי שכר מקרי ש"ש וז"ב כשמש לפענ"ד ודו"ק. וא"ל דסוף סוף כל שעפ"י הדין אינו מגיע ריבית הוה שמירה בטעות דזה אינו מידי דהוה אטבחין שנוטלין שכר הכרכשות מהכשרים לבד ולא דהטריפות ואפ"ה מבואר בטוש"ע חו"מ סי' ש"ו דהוה ש"ש כיון דאם הי' כשרה היה נוטל שכר ואטו אם היה יודע הלוקח איזה טריפות שודאי תטרף והטבח לא ידע האם לא הי' ש"ש לא אשתמיט שום פוסק מלומר כן וע"כ דמכל מקום הוה ש"ש משום דאם היה כשר היה לוקח והוא סבר דלמא יהיה כשר הוה ש"ש משום דרצה להשתעבד ע"ז מכ"ש כאן דבעוה"ר קיל האיסור ריבית בעיני העולם וסוברים דהתנאי אינו רק תחינה בעלמא ופשיטא דמועיל כל שבדעתו הי' להיות ש"ש וא"צ קנין דשכירות א"צ קנין ועיין ב"מ דף צ"ג ובחידושי רשב"א בשטמ"ק שם ודו"ק:
5
ו׳והנה בשנת תרכ"ה כ"ה אדר א' ויקרא הקשה אותי אחד מלומדי למד אחי הרב המאה"ג אבד"ק אנטינא מוהר"י הכהן נ"י במ"ש רש"י דהוה ריבית במשתמש בעבוטו והא אין כאן רבית קצוצה ואינו אסור אלא מדבריהם וא"כ מה מקשה על המקרא ולכאורה יש לומר עפמ"ש בטור וש"ע סי' קס"ו דאם הלוה לו כבר ואח"כ אמר לו שידור בחצרו שיטת רש"י דאסור כל שמרווח לו זמן ע"ש וא"כ גם כאן יוכל להיות שירווח לו זמן עי"ז ואז אסור ומקרי רבית קצוצה. אך זה דחוק וגם קשה לי על התוס' בקידושין שכתבו דהוה ריבית דברים והא ריבית דברים אינו רק דרבנן ואיך שייך לומר על הקרא דכתיב ושכב בשלמתו וברכך דע"כ דקני משכון דאל"כ הו"ל ריבית דברים דמה בכך דהוה ריבית דברים הא מה"ת אין כאן איסור רק מה שקיצץ לו מעות בשעת הלואה וצריך לדחוק דניהו דמן התורה שרי אבל שהתורה תאמר שרשאי לעשות כן ושכב בשלמתו וברכך זה לא שייך דניהו דמותר לו לעשות כן מן התורה אבל שהתורה תאמר שיברכהו ע"ז או שירשה לו לשכב בעבוטו כשהוא עשיר זה א"א דניהו דאינו איסור אבל היתר לעשות כן מן התורה זה א"א כנלפענ"ד:
6