שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:כ״גShoel uMeshiv Mahadura III 2:23
א׳להרב מוה' אלטר צבי נ"י האבד"ק מקלייב במדינת רוסיא:
1
ב׳מכתבו נמסר לי תמול. והנה בדבר הגרושה מניקת שרוצה להתיר ע"פ דעת הר"ש שמתיר בגרושה אעפ"י שמכירה והביא דברי האור זרוע ח"א הנדפס מחדש שבסי' תרכ"ט כתב וז"ל הורה הר"ש בגרושה שמותרת וכו' דאע"ג דאם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה היינו דוקא אם כפוה ב"ד אבל כל זמן שלא כפוה ב"ד שריא להנשא ומזה הוציא מעלתו דגם להר"ש הזקן כל שכבר כפו הב"ד אסור ובזה יישב קושית הנוב"י שהקשה דלר"ש הזקן לב"ש דגם באלמנה אינה משועבדת שוב לא שייך איסור מיניקת והרי ב"ש וב"ה פליגי ואמר הוא דכל שכפוה ודאי שייך איסור מניקת ע"ש הנה מ"ש בשם הא"ז לא חדש הוא שכבר כתב כן בספר הישר לר"ת סי' תקמ"א דברי הר"ש הזקן וכתב וא"ת הא קתני התם אם הי' מכירה כופה ומניקתו מפני הסכנה הך כפייה היינו בב"ד (ובדפוס כתב אינה בב"ד וט"ס היא וצ"ל כמ"ש) וכל זמן שלא כפוה בב"ד מותרת להנשא אמנם לא הוזכר בשום מקום הך דר"ש הזקן. ולפענ"ד הכוונה דכל שלא כפוה ב"ד לא חל עלי' האיסור מיניקת ואין שם מניקת חל עליה וא"כ אף שכפוה בב"ד אח"כ מכל מקום לא חל עליה שם מניקת חברו ולא היתה בכלל התקנה והרי גם שאר מניקת הדין דאם מכירה כופין אותה ומכל מקום לא אשתמיט אחד לומר דתהיה אסורה להנשא ה"ה גרושה אמה של התינוק לא חל עליה התקנה וכמ"ש מעלתו בעצמו וגם כוונת הא"ז וכן הר"ש עצמו בספר הישר הוא כן ותדע שהרי מעוברת אמרו דסתם מעוברת למניקה קיימא והרי בגרושה מעוברת ודאי לא שייך לומר דלמניקה קיימא והרי מחוסר כפייה בב"ד בודאי לא אסורה במעוברת והוא הדין במניקת:
2
ג׳ובזה אני אומר מ"ש ר"ת לדחות כיון דלהס"ד אסור אף בגרושה וה"ה להמסקנא וכבר האריך הפ"י דמצינו כמה פעמים שלפי מה שחזר מהטעם הראשון ישתנה הדין ולפמ"ש יש לומר דזה סברת ר"ת דהרי אף אם נימא דלשיטת הר"ש בגרושה מניקת כל שכפוה בב"ד אסורה עכ"פ במעוברת חבירו דאינה אסורה רק משום דלמניקה קיימא ודאי כל שחסר הכפייה במעוברת מותרת א"כ שוב נסתר כל הדין דמעוברת חבירו וזה לא אפשר דלהמסקנא כל הדין דמעוברת לא ישא נפל בבירא דבאמת משמע ליה לר"ת דלא ישא מעוברת ומניקת חבירו בסתם משמע אף בגרושה רק דאפשר דגם להר"ש בכפוה מיירי ואתי שפיר מה דסתם אבל עכ"פ מעוברת חבירו לא אתי שפיר. ובזה מיושב מה דמציינו התוספות על סתם מעוברת למניקה קיימא ולא ציינו על גוף הדין דמניקת חברו לא ישא דזה דוקא באלמנה ולא גרושה לר"ש הזקן. ולפמ"ש אתי שפיר דגוף הקושיא לר"ת היא רק ע"ז דמזה מוכח דלא כר"ש. שוב ראיתי בתוס' כתובות דף ס' שפירשו בהדיא דקושית ר"ת היא מדקפסיק ותני סתם לא שנא אלמנה ולא שנא גרושה ע"ש ובאמת שגם לר"ש היה ניחא דמיירי במכירה וכפוה אבל אכתי לא אתי שפיר הך דמעוברת דזה ודאי לא מסתבר ומ"ש בשם מחבר אחד שכתב שראה בשיטה מקובצת כתובות דף סמ"ך דהרמב"ם ס"ל כר"ש הזקן במח"כ לא נמצא זאת ואדרבא דברי הרמב"ם הן כר"ת כמ"ש המ"מ וכל הפוסקים בשמו והרי הרמב"ם פסק מטעם דחסא ודחסא בודאי שייך אף בגרושה וכמ"ש ר"ת לדחות דברי הר"ש הזקן מה"ט ומ"ש מעלתו דלפמ"ש התה"ד דבלא פלוג לא גזרו כמו בגוף הגזירה שוב לא שייך לגזור בגרושה גמלתו אטו לא גמלתו הנה לפמ"ש ר"ת דסתמא אמרו במעוברת ומניקה לא שנא אלמנה ולא שנא גרושה ולפי מה שהשוו מדותיהם שוב אף בגמלתו אסור אטו לא גמלתו כמו באלמנה כנלפענ"ד. ובזה מיושב הציון בכתובות שציינו התוס' על מת מותר גמלתו אסור והיה להם לציין בתחלת הסוגיא ולפמ"ש א"ש דכמו באלמנה דגמלתי אסור וגזרינן גמלתו אטו לא גמלתו כמו כן בגרושה ודו"ק היטב ומ"ש לצרף דברי השבו"י דמשום תקנת יתומים חלילה לסמוך ע"ז כמ"ש בנטע שעשועים שהגאון מוה' סענדיר ז"ל והוא צווחו ככרוכיא וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות דע"ז אין שום סמיכה וע"כ חלילה להתיר בזה אף שאבי האשה התחייב עצמו ואף שהנוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' י"ז סמך ע"ז כפי הנראה הוראת שעה היתה ולא יסמוך ע"ז שום אדם וגם הט"ז אוסר אף באינו מכירה וע"כ חלילה להקל בזה וכמדומה שכבר השבתי בזה ואיני יודע מקומו:
3
ד׳והנה במ"ש בשם א"ז ור"ת דאם כפוה היינו דוקא ב"ד אבל אם לא כפוה ב"ד לא נאסרה להנשא ולמעלה לא ידעתי פירושו וכעת י"ט למבנ"י שנת תרכ"ד אמרתי עפמ"ש המרדכי פרק אלו מציאות והובא בחו"מ סי' רנ"ט דיכולין לכוף על לפנים משוה"ד ולפ"ז כל שיש סכנה אף שהיא פטורה בגרושה אבל מכל מקום יכולין הב"ד לכופה שתיניק ושוב חל שם מניקת עליה ואסורה להנשא וזה דוקא כל שכפוה אבל אם לא כפוה לא חל שם מניקת ועיין בחבורי יד שאול סי' רנ"א שהארכתי בענין שכופין על לפנים משורת הדין. ובזה יש ליישב שינוי הסוגיות שביבמות תלה האיסור במי שרוצה לישא ובכתובות תלו בה לא תנשא ולא תתארס וכבר האריך בזה הנוב"י וכתב דמזה ראיה להר"ש דבגרושה אינה משועבדת ורק שאם רוצית להניק לא ישא הוא אותה דלמה יפסיד שעבודו של תינוק כל שרוצית להניק ע"ש ודבריו תמוהים דממנ"פ אם היא רוצית להניק ממילא לא תרצה להנשא ואם תרצה להנשא שוב אינה משועבדת ותוכל לשמוט הדד מפיו ושוב גם הוא מוסר לישא אותה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אם מכירה כופה אותה בב"ד לעשות לפנים משורת הדין ולכך תלו איסור בו דלא ישא אותה טרם שמכירה דאם לא ישאנה יוכל להיות דתניק עד שיהיה מכירה ואז יוכל הב"ד לכופה ומה גם דעכ"פ בשיעור שלשה חדשים שהיא אסורה להנשא משום הבחנה בודאי תניק אותו וא"כ ממילא יהיה מכירה דזה שיעור הגדול להכרה כמבואר בכתובות דף נ"ט וא"כ שוב נוכל לכופת בב"ר שתעשה לפנים משורת הדין לכך לא ישא אותה דאף טרם שכופין אותה מכל מקום עד שנצטרך לכוף אותה יותר טוב שנגזור עליו שלא ישאנה וא"כ ממילא תניק אותו. איברא דגוף הדבר שכתבתי דמה שכופה הוא שתעשה לפנים משוה"ד לכאורה ל"ד לשם דשם מבואר דעכ"פ לפנים משוה"ד צריך להחזיר וממילא כופין אותו שיעשה לפנים משוה"ד אבל הכא למה יכופו הא אינה משועבדת כלל וצריך לומר כיון דיש סכנה לולד אף דצערא דגופא עדיף כמבואר בנדרים דף פ' דהוא לכביסה קודם לסכנה דאחרים וכן קי"ל ועיין באהע"ז סי' פ' מכל מקום כל שיש סכנה א"כ בודאי לפנים משורת הדין ודאי ראוי ונכון שתעשה כן וא"כ שוב נוכל לכפותה שתעשה לפנים משורת הדין. ובזה יש לומר דלכך העתיק הרמב"ם הטעם דדחסה משום דכיון דעכ"פ יש קצת טעם משום דחסה שוב נוכל לכופה שתעשה לפנים משורת הדין דניהו דמן השמים ירחמו עכ"פ לפנים משוה"ד ודאי חייבת ולכך כופין אותה. ובזה מיושב קושית הקדמונים דלמה צריך טעם לג"ח משום הבחנה ות"ל דאסורה משום דסתם מעוברת למניקה קיימא ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר מה שכופין בגרושה הוא רק משום שזה שיעור הכרה וכמ"ש וא"כ כל שלא נודע הגזירה דצ"א יום שוב לא שייך זאת ודו"ק:
4