שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:כ״הShoel uMeshiv Mahadura III 2:25
א׳שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' חיים מנחם מענדיל נ"י האבד"ק טורין וכעת ראב"ד ד"ק קעשניב:
1
ב׳מכתבו הגיעני תמול ואז הביא הב"ד עוד כמה מכתבים ואני אז סמכוני באשישות והיה יומא דהקזה ובכ"ז נתחזקתי לקרוא המכתב והיום קודם אור היום כתבתי תשובה וד' יעזריני שלא אכשל בדבר הלכה. והנה המעשה היה כך זה חמש שנים אשר היה ב"ק קעשניב חלפן אחד מ"ק אוסטראה ובעת הזאת היה שם חילוק גדול ממטבעות והחלפן הנ"ל עמד על שלחנו בשוק ובעש"ק ב' שעות לפני הלילה נקרא החלפן הלז ע"י עבד שא"ל שאדונו צוה לו לקחת צרור הכסף בידו באמרו שצריך להחליף סך גדול ותיכף הלך החלפן עם מעות ת"י ומני אז והלאה לא נודע מהחלפן מאומה שלא בא בחזרה לא לשלחן שלו ולא לאכסניא ובאתה אשתו מאוסטרא וצעקה על בעל נעוריה שנאבד והלכה בערכאות לדרוש ולחקור מי העבד ומי האדון ועקבותו לא נודעו ומפני המורא של ערכאות אף שהיה איזה ידיעה לאנשי העיר הי' מפחדים מלהגיד אח"כ זה ערך ב' שנים שנפסק הפחד בא איש אחד ושמו דוד והוא הולך בתום וסיפר שלאחר מעשה הנ"ל מהחלפן בא אליו איש אחד יהודי מאנשי חיל ושמו ליב והיו מספרים מה ענינים אשר עברו ב"ק הנ"ל ובתוך אחד השיחים סיפר המעשה מהחלפן הנ"ל ואמר שהמעשה היה כך שעמד פה אדון הנקרא אפיצר פאלקאווניק והיה עומד בתוך המבצר הידוע לו וא"ל היכן המבצר הנ"ל ושלח עבדו לקרוא לו איזה חלפן עם מעות ת"י ותיכף שבא להאדון צוה להפשיט בגדיו ונטל המעות וצוה לחנוק אותו ומת במיתת חנק ואח"כ צוה להשליך אותו לתוך הבור שעם הטינופת שבבית הכסא של חצרו היינו שצוה לעקור קרש מהרצפה של בהכ"ס כדי שיוכל להשליך אותו תוך הבור ע"כ המעשה. והנה מעלתו כתב שיש לו כמה גמגומים והנה מה שלא הזכיר שמו ושם אביו ושם עירו וכתב מעלתו שדומה להך דסעיף י"ט דיצא מאתנו מעיר פ' ומה דמחפשין והביא דברי המ"ש במחכ"ת לא דמי לשם דכאן אף שזה היה שם שלש שנים והוה מתושבי העיר מכל מקום אטו לא היה שום חלפן מעיר אחרת רק זה והוא עיר שהשיירות מצויות ודלמא חלפן מעיר אחרת היה שהלך להאדון אמנם כיון שכתב שר' ליב הזכיר אחיו של געציל מאוסטרא ונודע שזה אחיו היה כהזכיר שמו ושם אביו דמה לי אביו או אחיו וגם שם עירו אוסטרא הזכיר והביא דברי הב"ש ס"ק נ"ט בשם הש"ג ואף דהרא"ם חולק כתב דיש לסמוך על מה שמחפשין ולא חסר רק זה בזה יפה כתב ועיין שו"ת מהר"ם מלובלין סי' נ"ז ובק"ע סי' שי"ד ומ"ש מעלתו כיון דלא הזכיר ר' דוד ממי שמע ר' ליב יוכל להיות ששמע מקול הברה והביא מ"ש ר"י בר"ש הובא בק"ע סי' קל"ט וכתב שהוא נבוך שבסי' קמ"ח מוזכר שם דמהני שמיעה. הנה במחכ"ת תמהני מי שמזדקק להוראה שלא ידע דברים פשוטים שמה שמוזכר בק"ע סי' קל"ט הוא הרב השואל בשו"ת בית יוסף והרב בית יוסף השיב לו שמועיל שמיעה וכ"כ בשו"ת מבי"ט ח"ב סי' ע"ב והוא המוזכר בק"ע סי' רל"ג אך מה שאני תמה דאין ענינו לכאן דשם מבואר באם אמר ששמע בזה יש לפקפק. והטעם נראה לפענ"ד דבאמת כבר נודע מה שחידש הנוב"י דעד מפי עד אינו רק מדרבנן והטעם דלא שייך מלתא דעבידא לגלויי דלא משקרי דאם יוודע יוכל להשמט ששמע מפלוני וזה שקר לו ולפ"ז אף דמדרבנן מהימן משום שעכ"פ יתוודע ששיקר לו פ' וממנ"פ אם באמת פלוני אמר לו גם העד הראשון מסתמא לא שקר דיוכל להתברר שקרו ואם הראשון יכחישו יתברר שקרו של השני אבל כשאמר ששמע סתם לא יתברר שקרו כלל זה טעמו של ר"י בר"ש סי' קל"ט הנ"ל אבל כאן ר' ליב לא אמר ששמע רק שסיפר המעשה ואם יתברר ששקר אמר כדי בזיון וקצף וז"ב ופשוט ומה"ת להוסיף בעדותו ששמע שיגרע עדותו וגם בדה לו שקרים הרבה שהשליכו בבור באופן שהדבר ברור שאמת הדברים וגם ר' דוד ספר דעכו"ם אחד סיפר לו במסיח לפי תומו שהוא היה עבד אצל אותו אפיציר וראה שאיש אחד שהי' שערות אדומים נכנס להאדון ולא ראה שהלך האיש בחזרה ובאותה לילה לן העבד בחצירו ושמע קול רעש גדול לא ידע אם היה בחיים או במות והשליכו אותו אל הבור של בהכ"ס וצוה לו האדון שיקנה סיד להשליך אותו להבור של בהכ"ס והבור היה עמוק מאד לערך שלשה קומות וזה ידוע שהסיד מכלה הבשר והנה מעלתו כתב שזה האיש היה לו שערות אדומות והנה מ"ש שסיד מכלה הבשר הנה כן מבואר ברשב"א והובא בש"ע יו"ד סי' רס"ב ומעלתו כתב שבבור שלשה קומות עומק ויש שם טנופת בזה בודאי מת והוה כנטבע במים שיש להם סוף וע"כ הדבר ברור שמת שם וידעתי כיון שאין מכוונין העדות שוה בשוה והתכלית הוא שמת בזה עדיף יותר וכעין דאמרו אין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד וגם אני מסכים להתיר ויצטרף עמנו עוד אחד ונמטי שיבא:
2
ג׳והנה באותו יום הגיעני תשובה מהרב הה"ג מוה' שלמה דייטש נ"י אבד"ק א"ש והמעשה רב בענין עגונה והיה תוכן הענין שנתקבל עדות יהודים אצל הפארשטער והביא הרב הנ"ל מה שהאריכו בספר חתם סופר הוא והגאון מוהר"מ בנעט דלמה יהיה נאמן והשבתי שכבר כתבתי בזה בחבורי כת"י שהחילותי שנת תר"י ושם כתבתי בזה. והנה כאן אמרתי לרשום מה שראיתי בתוך דבריו שהביא שו"ת ח"ס סי' צ"ד שהביא בשם מהרי"ק ראיה דערכי נאמן דהרי בגיטין דף יו"ד פריך הש"ס על ר"ש והא לאו בני כריתות נינהו ולא פריך והא לאו בני עדות נינהו וע"כ דערכי נאמן וע"ז הביא בשו"ת ח"ס שהגאון מוהר"מ הקשה דנעלם ממנו דברי התוספות במקומו שכתבו דהומ"ל דלאו בני עדות הם ובח"ס נדחק בזה וע"ז כתב הרב הנ"ל דדברי המהרי"ק נכונים ועל התוס' תמוה דע"כ לא שייך לומר דהומ"ל גם זה רק במה שאין נ"מ בקושיא או זו או זו אבל כאן דלל"ב דמפרש חוץ מכגיטי נשים והיינו דגם מתנות בכלל וע"ז פליג ר"ש ואמר דכשר בגיטי נשים ובמתנות נמצא אם מקשה והא לאו בני כריתות לא מקשה רק על ג"נ אבל אם יפרוך דלאו בעלי עדות נינהו יקשה גם על מתנה נמי והקושיא כוללות טפי ובזה יישב קושית המהרש"א שהקשה דהומ"ל דלאו בני שליחות נינהו דבזה שוב אין נ"מ בהקושיות ומה נ"מ אם מקשה מטעם בני כריתות או בני שליחות. והנה לכאורה היא קושיא גדולה על התוספות. והנראה בזה דהנה בהגהת אשר"י מביא בשם רבינו יקיר דעכו"ם שאינם מוחזקים למשקרי נאמנים בעדות וכן הוא בחו"מ סי' ל"ד בב"י ובאמת שגם בירושלמי במקומו יש דיעה זו. אמנם התוספות שפיר הקשו דבגיטי נשים דאף אי מודו תרוייהו התורה גזרה ואמרה דצריך עדים ועיין בתוס' גיטין דף ד' וא"כ מה מועיל שאינם מוחזקים למשקרים מכל מקום הא גזירת הכתוב דדבר שבערוה צריך עדים ושפיר הקשו והא לאו בני עדות נינהו ולפ"ז זהו דוקא בגיטי נשים אבל במתנה יש לומר דבאמת נאמנים כל דמוחזקים דלא משקרי. ובזה מיושב קושית המהרש"א דלאו בני שליחות יש לומר דבכה"ג דמוחזקים דלא משקרי כשרים והרי גם בעדות ממון בעי אחיך ואפ"ה מכשיר רבינו יקיר משום דסובר דמה דבעי אחיך הוא משום חשש דמשקרי וכל שאינם מוחזקים בשקר נאמנים ולכך לא הקשו התוספות רק דלאו בני עדות נינהו. עוד יש לי לומר דהנה מה דאיצטריך הש"ס לחדש חוץ מכגיטי נשים ולא ס"ל כתירוץ שמואל משום דמ"ד הוא כמ"ש הרא"ש דאם לא הנהיגו כן ל"ש דמ"ד ולפ"ז הרי רש"י כתב דהומ"ל בעידי מסירה ור"א היא ורק דר"ז תירץ לר"ש כן א"כ אי אפשר לומר דהת"ק מיירי מזה ולפ"ז בהס"ד דלא ידע מזה לא צריך לשנויי דחוץ מכגיטי נשים דהומ"ל בעידי מסירה ור"א וא"כ לא קשה רק דלא בני עדות נינהו והו"ל מזוייף מתוכו וכדאמרו לר"ש ומשני בשמות מובהקין. ובזה מיושב קושית המהרש"א וכנ"ל ודו"ק היטב:
3
ד׳והנה התוס' בד"ה חספא דחו דברי רש"י דבמתנה אין סברא להאמין ערכי ע"ש ובתומים ונתיבות סי' ס"ח האריכו בזה ולפענ"ד הדבר נכון דמה דתלוי בנאמנות כל שערכי מוחזק שלא ישקר הסברא להאמין וא"כ בד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרי מהראוי להאמין לערכי אבל מה דצריך קנין ואף אם נודע שאמת הדבר שנתן כל שלא הי' קנין לא מועיל א"כ מה מועיל ע"מ כל שהקנין הי' ע"י ע"ח והשטר פסול וז"ב לדעתי. ומ"ש מעלתו בהך דפירש"י ריש גיטין דבשליח הולכה מיירי ולא בש"ק והר"ן תמה בזה וע"ז כתב מעלתו דהנה הקדמונים הקשו איך נאמן על מינוי השליחות בלא עדים וכתב הוא עפמ"ש הרא"ש בפרק שני דקידושין בשם הראב"ד דע"כ לא אמרו אין דבר שבערוה פחות משנים דוקא בגמר הדבר דנאסרת לכל אבל במנוי שליחות לקידושין לא הוה עדן דבר שבערוה ע"ש ולפ"ז בשליח להולכה בעת מינוי השליחות ל"צ עדים דהא עדן לא נתגרשה ואח"כ כשבא לגרשה שוב בע"א איסור הוחזק כמ"ש הרמב"ם ומה דאמרו ריש גיטין דהו"ל דבר שבערוה היינו על אמירת בפנ"ח בעת שמסרו לה אבל על השליחות לא צריך זאת ומעתה דוקא בש"ה אבל לא בש"ק צריך עדים על השליחות ובזה רצה לישב קושית הב"ש סי' קמ"ח סל"ד דלכך כשר שם אף שלא הי' תחלתו בכשרות דבזה לא מקרי דבר שבערוה ודו"ק זהו תורף דבריו. והנה אף שדבר חכמה אמר מכל מקום לפענ"ד אי אפשר לאומרו דאם כן בהא דאמרו בגיטין דף ס"ז דיבורא מקרי ואמרו מעשה לא עבדי וכתבו התוס' שם דדבר שיבא לידי מעשה מקרי מעשה א"כ נימא דכיון דבעת שדיבר לא בא לידי גמר לא מקרי רק דיבור וע"כ דאזלינן בתר התכלית ומכ"ש כאן דלאיזה צורך שלח השליח עם הגט כדי שיגרש ואם כן בודאי היה מכוון לענין גירושין ומקרי דבר ערוה ושאני הך דקידושין דמי יודע אם תתרצה האשה וא"כ לא מקרי עדן דבר שבערוה אבל בגירושין דבע"כ מקרי תיכף דבר שבערוה וכיוצא בזה מחלק הקדוש מרדוש ועיין באהע"ז סי' ל"ה ודו"ק:
4
ה׳והנה אמרתי לסמוך ענין לענין מה ששאל אותי במכתב הרב מו"ה יהושיע מו"ץ דק' קאמיניטץ בכ"ז שבט ג' תרומה שנת תבר"ך שזה יותר משתי שנים אשה אחת נישאת לאיש ובמשך כמה ימים שלא נתייחד עמה כלל בביאה חלה ונפל למשכב ומת ומכבר היה ידוע שיש לו אח שנלקח לעבודת המלך והיא זקוקה ליבם אך לא נודע אם חי אם מת והתחילו לחקור ע"פ ערכאות ונודע שהמיר דתו ואח"כ מת. והנה מעלתו כתב דיש כאן צדדים להתיר א': מטעם שזיקת מומר אינו זוקק כמבואר סי' קנ"ז והנה לא ביאר מעלתו דהנה בזיקת מומר הנה דעת בה"ג ועיטור דאם היה מומר בשעה שנשאה אינה זקוקה ובזה לא קי"ל כוותיה כמ"ש הב"י והטור שם אמנם בהג"מ נמצא דהטעם הוא משום דנשואין מפילין או דמיתה מפלת ובנדון דידן לא נודע כלל אם נעשה מומר בעוד אחיו חי ומהראוי לומר שלא נעשה מומר רק לאח"כ וכמבואר בבדק הבית ביו"ד סי' ב' בשם או"ח שהביא תוספתא דאף בהמיר דתו מה ששחט או ניקר מקודם לא נאסר ע"ש ואף דבשו"ת נוב"י החמיר בזה וכ"כ בתב"ש סי' ב' כבר הארכתי בזה בתשובה דהעיקר כאו"ח וגם בלא"ה כאן לא שייך כ"כ חזקת איסור דאף אם נימא מחזיקין מאיסור לאיסור מכל מקום כאן אדרבא להיפך להקל מחמת זה ודאי לא שייך בזה מיהו שוב ממנ"פ יש להקל דאם נימא דנעשה מומר קודם יש צד להקל עי"ז דמיתה או נישואין מפילין להגהות מרדכי הנ"ל והתה"ד ואף אם נימא דנעשה מומר אח"כ שוב שייך לומר דאדעתא דהכי לא נתקדשה וכדאמרו בב"ק ואף דמן הנשואין ל"ש זאת אפשר בכאן להקל שהרי לא בעל ולא שייך הטעם דאין אדם עבב"ז. הן אמת דלפענ"ד לא מטעם זה כתבו התוספות רק דדבר התלוי בשניהם לא שייך אומדנא והארכתי בזה בתשובה אחרת מכל מקום יש לצרף להקל. ומ"ש מעלתו בשם הספר נודע בשערים דהביא טעם אחר דבמומר יש לומר דקי"ל כאבא שאול דאם אינו מתכוין למצוה הוה כפוגע בערוה ולא עולה ליבום וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה. והנה מלבד דיפה כתב בנודע בשערים דיש לחוש שמא שב בתשובה אף גם אני תמה דאשתמיטתיה דלאבא שאול מה דאינו עולה ליבום הוא דוקא אם נושא לשם ד"א בפירוש אבל בסתם עולה ליבום וכמ"ש הב"ש סי' קע"ז בשם הנימוק"י והנו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' נ"ד במחכ"ת לא זכר זאת כמ"ש בהגהות על הנודע ביהודה הנדפס בלבוב וא"כ כיון שמן התורה עולה ליבום שוב צריכה חליצה ובאמת אבא שאול עצמו לא החליט הדבר בזה רק אמר שקרוב הדבר שפוגע בערוה אבל אינו ברור. אך מלבד כל אלה אני תמה הזה יקרא אינו עולה ליבום מה דאינו רוצה לכוון לשם מצוה ואם היה רוצה עולה ליבום ואם היה כח בידינו הוו מחינן ליה במרזפתא דלכוין וכל כה"ג לא מקרי אינו עולה ליבום ובזה האריכות אך למותר. ומ"ש מעלתו דכאן ל"ש ששב דכל שנלקח לעבודת המלך בודאי לא שב הנה לא ניחא למרייהו דלימא הכי דזה נקרא אונס גמור ואולי דעתו לשמים ואונס רחמנא פטריה אך מעלתו מצדד דערכאות מהמני אף בלא מסל"ת ואף דנשאלו ע"ז כיון דהשאלה לא היה ע"ז שתנשא רק על ירושה לא מקרי שאלה והוה מסל"ת והנה בכ"ז יש לפקפק וגם הא הוה מסל"ת ע"י כתב ועיין שו"ת כנסת יחזקאל סי' כ"ז מה שהאריכו בזה הגאון בעל שבות יעקב והוא שם אך בכ"ז כיון שיש הרבה ספיקות יש לצרף ולעשות סניף וכמ"ש בשו"ת גאוני בתראי סי' למ"ד כעין זה יעו"ש וע"כ גם אני מצטרף להיתר בזה: והנה בשנת תרכ"ג בש"ק תזריע מצורע כ"א למב"י הגיעני מכתב מהרב הה"ג מוה' אליהו מאיר נ"י האבד"ק סטריא והקרייז בדבר האשה יוטא בת ר' שלמה מכפר טשאהריב הסמוך לבאקשוויטץ וכפר הנ"ל הוא בעצירק וואהנליב וקרייז סטריא והביא הטאדשיין כפי ההעתקה אשר בעלה יעקיל ממקום הנ"ל מת בהשפיטאהל מייאלאנד דען צווייטען אויגוסט איין טוזינד אכט הונדרט ניינינפיפציג ונקבר דען פירדן הנ"ל ולא נודע אם בבה"ק יהודים או בשלהם ודרשה היתר והוא אמר לה שתדרוש בכפר הנ"ל אם לא היה עוד בכפר איש אחד ששמו יעקיל או יקיר כי האיש הנ"ל היה שמו יקיר רק שיש לומר שנחלף בטעות בהליסטאן ונכתב יעקיל במקום יקיר כפי העדות שנגבה בסטריא מהראש הקהל מ"ק באקשעוויטץ כי לא נמצא רק איש אחד בשמו יקיר שנלקח לצבא בשנת איין טוזינד אכט הונדרט פינף אונפיפציג למספרם ומעלתו כתב גם כן להבטליאן קאמאנדע בסטריא והגיע לו ג"כ כדברים האלו אשר בהפנקס מהריגימענט נכתב כדברים האלה וחתם עצמו האדון מאיאר אשר הוא זעלין זארגיר והאשה הנ"ל לא באתה שנית להרב הנ"ל ונשאת מעצמה וב"ק באקשעוויטץ הכריחו אותם להפריד עד שבאתה לפני הרב הנ"ל וכעת שאל מה משפטה והנה מעלתו רשם אחת לאחת מה שיש לעיין בזה והנה בגוף העדות הביא מ"ש בחתם סופר על האהע"ז סי' מ"ג ואף לפמ"ש הגאון מוהר"מ בנעט ז"ל ושדי נרגא בזה מכל מקום האשה אמרה שבא לה טרם חקרה מהבעצירק כדברים האלה והוה מסל"ת גמור. והנה כבר כתבתי בזה למעלה שכ"כ בזה בחבורי כת"י אשר החילותי שנת תר"ט דברים ברורים בזה ועיין בשו"ת כנסת יחזקאל סי' נ"ג שהעלה דלא בעי מסל"ת בזה והערכי נאמן ובדבר אשר לא נרשם שם אביו רק שמו ולא שם אביו הנה כיון שנזכר יעקיל בלומינפעלד מכפר טשראהיבט וכפי הגב"ע לא נמצא שם איש ששמו יעקיל או יקיר בלומענפעלד שנלקח לצבא המלחמה הנה זה עדות ברורה שהוא הוא אותו האיש והביא דברי הצ"ץ הנזכר בק"ע סי' תי"ח שאפילו בלא הזכרת שמו כל שיש אומדנות והוכחות כי האי סגי. הנה עיינתי בשו"ת צ"ץ סי' מ"ה ומשם אין להוכיח כל כך כי הוא כתב בתחלה להיפוך אבל בהזכרת שמו ושם הכינוי ומקומו כבר האריך בכנסת יחזקאל שם שסגי בזה יעו"ש ובמה שהחליפו שמו משם יקיר ליעקיל יפה כתב מעלתו שיש לתלות בטעות כמבואר בשו"ת הר"ן סי' ל"ג ובשו"ת מ"ב סי' ק"ט והנה במ"ב לא מצאתי אבל בשו"ת הר"ן מבואר כן וגם שם אינו שייך כל כך לנ"ד אבל הדבר ברור כיון דיקיר דומה קצת לשם יעקיל יוכל להיות דנחלף וכבר הארכתי בזה ל"ק זראוונא בטעות כי האי על הפאסס אבל בהמ"ב שם מבואר דסגי בשם הכינוי לבד יעו"ש כל שנודע על מה שאנו מדברים. ומה שנשאת טרם ששאלה בב"ד הנה מבואר בסעיף ל"ט דאם כבר נשאת לא תצא והנה צריך להתירה ע"פ שלשה כמבואר שם בהג"ה ואף שהח"מ האריך שם דלא נודע הטעם כלל וגם הב"ש חתר בזה למצוא טעם ועיין בט"ז ובמגיה שם לפענ"ד נראה דבר חדש דהנה בטעם דכאשר זמם ולא כאשר עשה כתב הרמב"ן בפרשת שופטים דכיון שאלקים נצב בעדת אל מסתמא לא היה מניח שיהיו טעות להם יעו"ש והנה ע"א שההיתר רופף והרבה ס"ל שאינו רק מדרבנן ומטעם דייקא או מלתא דעבידא לגלויי ע"כ תקנו שיהיו ב"ד כשרים לזה שיהיה אלקים נצב בעדת אל וד' יהיה בעזרם שלא יהיה מכשול בהתרתם כנלפענ"ד דבר חדש ובזה מתיישב מה שהקשה הט"ז מהא דאמר ר"נ האלקים אכלוהו כוורי לחסא ואזלא ואינסבא עפ"ז ולפמ"ש אתי שפיר דשם מים שאל"ס דמן התורה מותרת לגמרי רק דחז"ל חשו בזה וע"כ לא חשו בזה ותדע שר"נ נשבע ע"ז וכ"כ בשו"ת מיימוני דמכאן מוכח דמותר לשבע על דבר שהוא ע"פ רוב וא"כ בכה"ג לא חשו אבל ע"פ ע"א שההיתר רופף ע"כ הצריכו ב"ד של שלשה ואף דשם ר"נ התיר ע"פ עכו"ם הנה עכו"ם מסל"ת אינו בתורת עדות כלל וזה עדיף מע"א ישראל ודו"ק היטב והנה בכ"ז מהראוי לקנסה קצת בשביל שנשאת שלא עפ"י התרת ב"ד אך אם אולי היא מעוברת משום חשש הוצאת לעז לא יקנסו אותה. והנה בש"ק ב' שופטים שנת תרכ"ג ראיתי מ"ש בדעת זקנים בשם בעלי התוס' בשם הרב בכור שור שמה שצותה התורה שיביאו עגלה ערופה וימדדו לערים הוא כדי שיצא קול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שזה מת ולא תשב אשתו עגונה ומה שאמרו דאין מעידין אחר ג' ימים הוא כגון שבאו עדים שראו פרצופו שהוא כך אבל לא הכירו אותו אלא מתוך דבריהם יבינו ויכירו אותו שהוא זה אבל אם באו עדים שאומרים מכירים אנו בודאי שזהו ובטב"ע גמור כאילו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפיכך אפילו ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו והאי דטבע בכרכמי ואסקא אגשרא ואנסבא רבא לבתר חמשה יומי עדות סתם היה ודמיון ולא אמר מוחזקני בו ע"ש שזה תורף כוונתו אף כי נדפס שם בכמה שיבושים ובאמת שזה דוחק גדול דא"כ כי פריך הש"ס ביבמות פרק האשה בתרא בדף קכ"א אי אמרת לחומרא פליג דעביד כמאן היה לו לשנוי דשם העידו שהכירו איתו בחייו ובפרט דשם שושבינו היה ובודאי הכירו וכמדומה שכבר כתבתי בזה. אמנם נראה דע"כ לא התיר הר"י בכור שור רק בשנים שהכירו אותו דבשני עדים ל"ש בדדמי ולכך כי הכירו אותו בטב"ע בודאי נאמנים דבשני עדים לא שייך בדדמי אבל עד אחד שייך בדדמי אף שהכיר אותו בחייו וז"ב ולכך שם דרבא אנסבה אפומא דשושבינא ולא הוה רק חד ובודאי שייך לחוש שמא נשתנה וזה אומר בדדמי ובזה ניחא מה דאמרו דטבע בכרכמי ואסקוה אבי הדיא או דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתנא ולמה ליה להש"ס לומר כן. אמנם נראה דשם היה מעבר לרבים ואסקוהו כדי שיבואו עדים שהכירו אותו בחייו אבל לא היה שם רק אחד ודו"ק ובאמת שאני תמה לשיטת הסוברים דשני עדים נאמנים ולא שייך בדדמי למה באמת לא יהיו נאמנים כשאומרים שזהו ולא נאמר דעדים נאמנים ולא שייך בדדמי. אך נראה דבאמת בהך דאין מעידין אלא עד ג' ימים כפי הנראה מהמרדכי הוא רק משום דחיישינן שמא נשתנה ולפ"ז בשני עדים דלא שייך בדדמי נאמנים אבל הפוסקים סוברים דודאי נשתנה לאחר ג' ימים וא"כ מה מועיל שני עדים ועיין שו"ת נוב"י מהד"ק בתק"ע סי' מ"ם שהאריך בזה ולפ"ז הר"י בכור שור ס"ל דאינו ודאי רק ספק ולכך כשאומרים שני עדים שמכירין אותו בטביעת עין ס"ל דנאמנים וכמ"ש משום דבשני עדים א"צ לחוש על בדדמי כמ"ש הרמב"ן דהתורה האמינם אין לחוש בזה וז"ב. איברא דעדיין קשה דא"כ למה כשאומרים עדים שזה חוטמו ומתוך כך מבינים המכירים שזה הוא למה לא יהיו נאמנים אך נראה דהנה טב"ע שהאמינו חכמים הנה כפי הנראה מהב"ש וח"מ הוא אף בט"ע כל דהו ובשו"ת נוב"י מהד"ק בתק"ע סי' ל"ט האריך בזה ומחלק דבמציאה שלא שבעתו עין אינו מועיל טביעת עין כל דהו אבל בשבעתו עין מועיל אפילו טביעת עין כל דהו ע"ש שהאריך ובמהדורא תנינא סי' האריך בנו בזה יעו"ש ולפ"ז כל שלא הכירו בחייו אז אינו רק טביעת עין כל דהו שלא שבעתו עין ולכך שייך בדדמי אבל כל שהכירו בחייו הוה טביעת עין גמור ונאמנים וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד דלרב בכור שור כל שספק תוך ג' ימים ומעיד עד אחד שהכירו בחייו והכירו כעת אז שייך ס"ס ספק שמא אינו ג' ימים ושמא לא אומר בדדמי וא"ל דלא הוה מתהפך דזה אינו דמתחלה צריכין אנו לדון אם אינו יותר משלשה ימים ומכח קושית הט"ז דראוי לאוקמא אחזקת חי אף שהב"ש מתרץ מכל מקום עכ"פ בזה ראוי להתחיל קודם והוה כעין מ"ש הש"ך בסי' ק"י. והנה כמה מעליא האי שמעתתא לתק"ע אם הי' קי"ל כן ועוד נשמע מדבריו דמותר לפתוח הקבר ולראותו שהרי כתב דמעידין עליו אף לאחר כמה שבועות ובודאי קוברין אותו תיכף וע"כ שפותחין אותו כדי לראותו וכמדומה שבשו"ת תשובה מאהבה ח"ג האריך בזה אם מותר לפתוח הקבר בשביל תקנת עגונה וגם מבואר מדבריו דהך חששא שמא נשתנה היא מן התורה דהרי כתב שהטעם של עגלה ערופה הוא בשביל תקנת עגונות. ובזה אמרתי פרפרת אחת במה דאמרו בסוטה פרק עגלה ערופה באדמה ולא שצפה ע"פ המים והיינו דכל עיקר הטעם הוא שמביאין עגלה ערופה הוא כדי שיכירו אותו לאחר ג' ימים ולפ"ז הרי אמרו מיא צמתו ויכול להכיר אף לאחר ג' ימים וא"כ שוב א"צ עגלה ערופה. אמנם גוף דבריו לפענ"ד תימה גדולה ממה דאמרו במדרש ובירושלמי יבמות דהעמיד שומרים כל שלשה ימים כדי שלא יתירו נשותיהם והרי להר"י בכור שור הנ"ל לא הועיל כלום דיכולים אח"כ ג"כ להתיר מי שהכיר אותן בחייהם והיא סתירה גדולה לדבריהם גם בגוף החילוק דמי שמכיר אותו בחייו יכול להכירו הנה אנן איפכא שמענו דמי שראה הטביעה שייך יותר בדדמי ממי שלא ראה הטביעה ואף שיש לחלק קצת אבל גוף הדבר חלקו כל הפוסקים ע"ז ודו"ק:
5