שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:מ״בShoel uMeshiv Mahadura III 2:42
א׳ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' ע"ב בחלק או"ח שמביא דברי הנוב"י מה שחידש לענין הפארסהאל שחייב חטאת הנושאו בשבת והיא הביא דברי הירושלמי ב"פ כלל גדול ומה בנין היה במשכן שהיו נושאין קרשים ע"ג אדנים ולאו לשעה היה אר"י מתוך שהיו נוסעין ובונים עפ"י הדיבור כמי שהיו חונים לעולם וכו' הדא אמרה בנין לשעה בנין וכו' ומסיק דבנין לשעה לא הוה בנין אם כן האי פארסאהל עשוי לשעה ואינו בנין זה תו"ד. ולפענ"ד לא מקרי בנין לשעה כיון שעשוי לכך לטלטל ממקום למקום ושאני התם דאינו עשוי לכך וזה סברת ר' יוסי מתוך שהיו נוסעין וחונים עפ"י הדיבור כמי שהיו חונים לעולם והיינו דאורחא דהכי ור"י בר בון דחי מכיון שהבטיחם להכניסם לארץ כמו שהוא לשעה והיינו משום דלא מקרי אורחא בהכי דהא היו צריכים לכנס לארץ אבל כל מקום שאורחא בהכי מקרי קבע אעפ"י שמטלטלת וכן מצאתי בתוספות סוכה דף כ"א ע"ב ד"ה שאין לה קבע שכתבו דשאני ספינה שאורחא בהכי וחשיבא קבע אעפ"י שמטלטלת ראינו דאף דלמ"ד סוכה דירת קבע בעינן והא ספינה מטולטלת מכל מקום כיון דאורחיה בהכי חשיבא קבע הרי מבואר דכל דאורחיה בהכי חשיבא קבע. איברא דלפ"ז קשה בהא דאמרו בב"מ דף ט' ע"ב ואי אמר קני כלים וקני בהמה קנה כלים והא חצר מהלכת הוא וחצר מהלכת לא קני וכו' א"ל ר"פ לרבא אלא מעתה היה מהלך בספינה וקפצו הדגים לתוך הספינה ה"נ דחצר מהלכת היא ולא קני א"ל ספינה מינח נייחא ומיא הוא דקא ממטי לה ולדברי התוס' היה לו לתרץ דשאני ספינה דאורחיה בהכי משא"כ בהמה אין דרך להניח כלים על הבהמה ולא מקרי חצר. אמנם זה אינו דשם פירש"י דחצר מהלכת דלא קני דכי אתרבאי מהמצא תמצא גגו וחצירו וקרפיפו דלא נייד והוה משתמר ע"ש וא"כ גם בספינה ניהו דאורחיה בהכי מכל מקום נייד הוא ואינו דומיא דגגו וקרפיפו דלא נייד וע"ז משני דמכל מקום הספינה בעצמה נייחא והוה דומיא דקרפיפו והתוס' לא יכלו לתרץ דספינה מינח נייחא דזה אינו דכל שמטולטלת ע"י המים הוה כסומך סוכתו בכרעי המטה דע"י המטה מיטלטל הסוכה ודו"ק. גם מ"ש החתם סופר דלא מצינו כיוצא בזה במקדש שיהיה האהל עובר ממקום למקום ע"י האדם הנושאו בעצמו וכ"ש כשהוא נע ונד הולך ואהלו עמו ע"ש שכתב דכה"ג לא מקרי אהל. לפענ"ד מש"ס ב"מ הנ"ל ראיה מפורשת דלא מקרי אף חצר מהלכת אלא קבוע דהרי פריך שם אלא מעתה היתה מהלכת ברה"ר וזרק לה גט לתוך חיקה או לתוך קלתה ה"נ דלא מגרשה א"ל קלתה מינח נייחא ואיהו דקא מסגי תחתי' הרי אף דשם בעינן דומיא דחצירו וקרפיפו שיהיה קבוע ולא נייד אפ"ה מקרי קבוע אף דהוא מהלך תחתי' מכ"ש דמקרי אהל קבוע. איברא דבגיטין דף ח' אמרו ע"כ לא קאמר ר"י התם אלא בספינה העשויה לברוח ומשמע דספינה חשובה מטולטלת אבל יש לומר דלגבי עציץ חשוב ספינה תלוש טפי דעשוי לברוח אבל מכל מקום מקרי קבוע אף דהוא מטולטל ודברי התוספות בגיטין דף ז' ד"ה דלמא הם תמוהים בהא דהקשו מפרפיסא והרי אדרבא לפמ"ש דעציץ חשוב מחובר בודאי ל"ק מפרפיסא וגם מ"ש התוספות דשם אינו אלא מדרבנן הוא תמוה ובשבת שם מקשו להיפך דלמה אינו רק מדרבנן והא חשוב עציץ מחובר דו"ק ותשכח ואין המהרש"א תחת ידי כעת ומהר"ם שיף לא הרגיש שוב ראיתי דמ"ש ראיה מקלתה אינו ראיה לפמ"ש התוס' בשבת דף ח' ע"ב ד"ה אגוז שכתבו דשאני קנין דלא מקרי חצר מהלכת דחצר משום יד ויד הוא דקא מסגי תותא אבל בשבת צריך להיות שמצניעים כמוהו וא"כ אין ראיה מקנין לענין שבת וכ"כ בחת"ס שם ג"כ אבל לפענ"ד דוקא לענין הנחה כתבו תוס' דבשבת לא מקרי הנחה בכה"ג שלא היו מצניעים חפיצים בכה"ג אבל לענין אהל דאינו תלוי רק אם הוא מטולטל או קבוע כל מה שנקרא קבוע לענין קנין נקרא קבוע לענין שבת ועיין תוספות ב"מ שם ד"ה ספינה וז"ב. איברא דלפמ"ש כל שאורחא בהכי מקרי קבוע יקשה דלמה אהל זרוק לא שמיה אהל והלא אורחיה בהכי וכל דברי הנוב"י במהד"ב סי' למ"ד לא יועיל בזה דלמה לא חשיב אהל כשהוא מונח. אך לפענ"ד אין משם ראיה דשם לענין שיהיה מקרי הפסק בין הקרקע ואמרינן דאף שהוא בשידה אפ"ה הוה כמהלך ע"ג קרקע ואינו חוצץ כיון שאינו קבוע ממש וסופו לברוח מכאן אבל מכל מקום מקרי קבוע לענין שיהיה שם אהל עליו ועיין נזיר דף נ"ה מה שמחלק בין קרון וספינה לשידה תיבה ומגדל ועיין מלמ"ל פי"א מט"מ ה"א וע"כ לענין דינא נראה לפענ"ד ברור דהדין עם הנוב"י ובתשובה הארכתי לענין הפרסאהל מטעמים אחרים ועיין בהגהת הגאון מוהר"ע איגר ז"ל בשבת הנ"ל בתוס' מה שהקשה מחצר מהלכת של יד עבד ולפמ"ש התוס' בסוכה דף כ"א הנ"ל אתי שפיר דדוקא ידו חשיבא אורחיה בהכי וגם בספינה חשיבא אורחיה בהכי והוה כידו משא"כ יד עבד דלא חשיב אורחיה בהכי ודו"ק:
1