שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:נ״דShoel uMeshiv Mahadura III 2:54
א׳מ"ש לכבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י שנת תבר"ך על מכתבו אשר הגיעני בש"ק שבת הגדול י"ב ניסן:
1
ב׳ואעתיק לשונו בשולי מכתבו וז"ל מידי למדי בש"ס פסחים שיטת ר"ח סגן הכהנים היה תמוה לי בדף י"ב ע"ב דאמר שם כלים תנינא ופלפל הש"ס בזה ע"ש והא במס' שקלים שם נחלק ר"י על ר"מ ואמר כולן טהורים ופסק הרמב"ם בפירוש המשנה כמותו ויהיה איפוא כל פלפול הש"ס בזה אליבא דר"מ דלית הלכתא כוותיה. והנה בפירוש המשנה שם פירוש הרמב"ם דרך עליה וירידה לא כפירש"י כאן אשר פירש דשני דרכים היו אלא דמתכונת הכלי והנחתה ניכר העולה היא למעלה או היורדת היא למטה ויצדק מאד מאמר המשנה שלא ירידתו עלייתו ע"ש והוא פירוש נפלא כי למה יהיה שני דרכים לבית הטבילה אך לפ"ז לא יקשה כלל קושית הש"ס כאן דמה דמשני לאפוקי גזייתא לא יתכן כלל אף גם זאת דלפי פירש"י והש"ס כאן אף אם נמצאו דרך עלי' מכל מקום צריכים הערב שמש אבל אם לא גזרו כלל אף הערב שמש לא בעי ומה מקשה הש"ס. והנה הרמב"ם שם כתב דחוץ לירושלים הם טמאים משום מדרס הזב או משום טומאת מת ולפ"ז קשה אהא דאמרי אין כלי מטמא כלי הא אם נטמא בטמא מת הם נעשים אב הטומאה ומטמאין כלים ועיין תוס' ד"ה אין כלי וצ"ע עכ"ל לשון תזה"ב. והנה הקושיות הם גדולות ואבאר אחת לאחת. הנה מה שהקשה דהש"ס מפלפל דלא כהלכתא דבאמת הלכה כר"י דבספק כולם טהורים לפענ"ד אם היו גוזרין על ספק כלים או לר"מ עכ"פ בדרך ירידה היה הלכה כר"מ בגזירותיו כדאמרו בכתובות דף נ"ז ואדרבא כיון דלר"י כולם טהורים ור"מ חולק מטעם דגזרו בם נימא כדיוקא דסיפא הא בעלמא טמאין או בדרך ירידה דהוא גזירה שוב היה הלכה כר"מ וא"כ ל"ק דהש"ס יפה מדייק מר"מ דבאמת היה מהראוי להיות הלכה כר"מ דהלכה כר"מ בגזירותיו וע"כ דבאמת לא גזרו רק בדרך ירידה והנה בירושלמי פ"ח דשקלים ה"א מקשה ג"כ והא לא גזרו על כלים שבירושלים ומשני מכיון שנמצאו דרך ירידה לבית הטבילה נעשו הוכיח ופירש הר"א פולדא ז"ל דאף דלא גזרו כאן הוה ההוכחה שהם טמאים ור"י ס"ל דאפילו בכה"ג הוה ספק כלים וטהור ולפ"ז לפי המסקנא לא מטעם גזירה גזר ר"מ כ"א מהדין שנעשו הוכיח ולכך פסק הרמב"ם כר"י אבל להס"ד דמטעם גזירה אתינן עלה היה הלכה כר"מ בגזירותיו וז"ב. ומ"ש שהרמב"ם פירש פירוש אחר בירידה ועלייה זה נכון. ואני אבאר כוונתו לפענ"ד דמהסתם כשהולך להטביל הכלי פיה למעלה כדי שיכנסו המים אליה וכשיוצא מן הטבילה הוא מהפך הכלי דלמה לי' שיהיו המים של המקוה בכלי ומכניסה להמים ע"כ ניכר דרך ירידה ודרך עלייה. ומ"ש דא"כ לא מקשה הש"ס. לא הבינותי דהש"ס מקשה הא בעלמא טהורין וכן מרישא בעלמא טמאין וא"כ שפיר מקשה בין לפירוש זה ובין לפירוש רש"י. אמנם מה דמשני לאפוקי גזייתה זה ודאי לא יתכן אבל באמת הש"ס רצה לדחות דלא שמענו מהמשנה דלא גזרו ואמרו דלאפוקי מגזייתא אבל בעלמא ודאי טמא אבל לפי מה דלא גזרו על ספק כלים א"כ טעמא דר"מ משום דנעשו הוכיח וא"כ ל"צ לכל הקושיות ושפיר עולה פירוש הרמב"ן על נכון. איברא דלפ"ז א"כ למה ליה לר"מ לומר דרך עלייה טהורין והא לא גזרו על כלים שבירושלים. וצריך לומר כיון דעכ"פ כבר אתחזיק טומאה שהרי ראינו שהוא בדרך עלייה עכ"פ כבר נטמא ולכך אשמועינן דדרך עלייה טהור ועיין ברש"י לענין גזייתא ע"ש ודו"ק. אמנם אי קשיא הא קשיא למה ליה לומר דלא גזרו על ספק כלים דת"ל דירושלים הוה רשות הרבים ובודאי ספיקו טהור והרי בעזרה אמרו דהיה ספק טומאה ברה"ר מכ"ש ירושלים וגם למה דרך ירידה טמא והא גם בית הטבילה ודאי היה רשות הרבים. ומיהו יש לומר כיון דאתחזיק טומאה וכדאמרו בירושלמי דנעשה הוכיח ובכה"ג אף ברה"ר טמא ועיין בתוס' ריש חולין דהיכא דקרוב להיות טמא אף ברה"ר טמא אבל מה דלא גזרו הוא תמוה דמה קמ"ל. אמנם נראה דהרי בע"ז דף ל"ז אמרו דרה"ר הלכה ואין מורין כן וא"ל הא מיא בשקעתא זיל טבול ואין לך הפסד אם תטבול ולכך לא גזרו ועיין רמב"ם פט"ו מאה"ט ובמלמ"ל פ"י מהלכות מקוואות. ובזה מיושב הקושיא שהקשה הא גם כלי מטמא כלי אם הוא חשש של ט"מ ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הוה ספק טומאה ברה"ר. ובזה יש ליישב גם קושית התוספות ד"ה אין כלי ודו"ק. ומה שהקשה דמכל מקום הערב שמש בעי לא הבינותי דמכל מקום קושית הש"ס הא בעלמא טהורין ואם קושיתו למה באמת דרך עלייה טהורין הא עכ"פ הערב שמש בעי. הנה זה קשה לכל הפירושים. אבל לפמ"ש ל"ק דבאמת הוה ספק טומאה ברה"ר וכל דלא גזרו וכבר יצא מחזקת טומאה כיון שהוא בדרך עלייתו שוב לא גזרו וז"ב ואף אם גזרו כל דהוה דרך עלייה חזקתו שכבר נטבלו ובאמת טהורין בהערב שמש ועיקר הקושיא הא בעלמא טמאים ודו"ק היטב:
2