שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:נ״טShoel uMeshiv Mahadura III 2:59
א׳היום הגיעני מכתב מהמו"ץ ד"ק סקווערא במניקת שמת בעלה אחר שלשה חדשים ללידתה והיא לא התחילה להניק מחמת סגולה ותיכף ומיד בהוולדה שכר לו הבעל אבי הילד מניקת להניק אך המניקה יש לה בעל וע"ז האריכו דבעינן שתהיה המניקת פנויה ולא כשהיא נשואה דאכתי יש לחוש שמא תתעבר ותעכר חלבה כמ"ש הכנסת יחזקאל סי' נ"ט והנוב"י בהרבה תשובות דאף אם נימא דנתנה בנה למניקת ונשבעת שלא תחזור בה מועיל היינו דוקא כשהמניקה היא פנויה ולא כשהיא נשואה. וע"ז כתבו דמהאו"ז משמע כהאוסרין דהרי כתב דצריך שתשבע המניקת שלא תנשא כל הכ"ד חדשים. אמנם כתבו דאדרבא משם ראיה להיפך דלא חיישינן שמא תתעבר ותעכר חלבה דאם תתעבר תמסמס בביצים דאל"כ היאך התירו הגאונים בג"ח הא אף שהיא פנויה דלמא תנשא ותתעבר וע"כ דלא חיישינן לשמא תתעבר רק דחשו שמא לא ירצה הבעל לתת לה למסמס ולא להתבזות לפני ב"ד ותוכרח לחזור בה והאריכו בזה. ואני אומר דל"ק כלל דבאמת לעולם דחיישינן שמא תתעבר רק דבאמת כל מה דחיישינן שמא תתעבר משום דרוב נשים מתעברות ויולדות ולכאורה הוה רובא דתלוי במעשה אך כבר כתבו התוס' ביבמות דף קי"ט דזה לא מקרי תלוי במעשה דמסתמא כל הנשים מתעברות והיא ממילא. ולפ"ז זהו כשהיא נשואה אבל לחוש שמא תנשא ותתעבר זה לא חיישינן דהא תלוי במעשה שתלך ותנשא ואח"כ יבא הרוב דמתעברות ושוב תלוי במעשה ולא חיישינן וזה ברור דזה החילוק בין פנויה לנשואה:
1
ב׳והנה בשו"ת נו"ב מהד"ק חלק אהע"ז סי' כ"ה הביא בשם הגאון מוהר"י ברבי ז"ל שהקשה על מ"ש בשו"ת מימוני לספר נשים סי' כ"ד בכהן שנשא אשה מניקת וקודם שנשאה נתנה בנה למניקת והדירה עד"ר שלא תחזור בה ואח"כ שמע שהיה לה בעל להמניקת וחשו שם שמא יפר לה בעל ואמאי לא חשו שמא תתעבר ותעכר חלבה והנוב"י נדחק מאד וכל האחרונים תמהו וגם אני כתבתי הרבה בזה. וכעת אני אומר דל"ק דלפי מה דס"ד דהבעל לא יוכל להפר ושוב אסורה לשמש עם הבעל שמא תתעבר ותעכר חלבה ותוכרח לחזור והיא נדרה ע"ד רבים שאין לה הפרה וא"כ שוב לא חיישינן שמא תתעבר ושפיר אין לחוש שמא תתעבר. וע"ז השיגו דשמא יפר לה בעלה דהנה עינוי נפש יכול להפר לה וא"ל דבלא"ה אין נדרה חל דהא היא משועבדת לבעל דזה אינו דזה הוה כאומרת הנאת תשמישך עלי ובכה"ג אין כופין אותה וע"ז אמרו דהוה עינוי נפש ומצי מפר לה כיון דהוא לא קבל על עצמו ולכך עכשיו שיכול להפר שוב היא אסורה משום שהיא נשואה ושמא תתעבר ותעכר חלבה. אמנם כ"ז לפלפולא אבל לדינא הדבר פשוט דבכה"ג שנתנה בנה למניקת שלשה חדשים קודם מיתת הבעל וכבר פסק חלבה והרי הגאונים התירו בנתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מות בעלה מטעם שפסק חלבה ולא דמי לנתנה בנה למניקה לאחר מיתת בעלה דשם שפיר כתבו הגאונים הכנ"י והנוב"י דצריכה שתהיה פנויה דהרי כבר חל עליה שם מניקת ולא פקע בזה שנתנה למניקת דניחוש שמא תעכר חלבה אבל כל שנתנה בנה למניקת בחיי בעלה כבר פסק ממנה שם מניקת והרי פסק חלבה ולדבר זה העירני הרב החריף מוה' חיים יוסף עלינבערג נ"י הדיין של ב"ד רבה שלי ואני השבתי דגם כאן עיקר ההיתר משום שכירות בנה למניקה וכל דיש חשש שמא תעכר חלבה לא פסק ממנה שם מניקת אבל זה אינו דבחיי בעלה ברשות קא עבדה ולא חשבה כלל שימות בעלה ולא רצתה לעקור שם מניקת מעליה וא"כ ברשות קעבדה וכבר פסק חלבה ולא חיישינן כלל וז"ב ופשוט. ועיין שו"ת זקני הרמ"א ז"ל סי' קכ"א דבגרושה רצו לאסור שמא ערומי קא מערמא ע"ש ומכ"ש בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה וכבר פסק חלבה דודאי מותרת וז"ב ופשוט. עוד נראה לי דעיקר תלוי בין אם יש לחוש שמכוונת לעקור תקנת חז"ל כמו בנתנה בנה למניקה או גמלתו לאחר מיתת בעלה דכלהו יש לומר שמא מכוונה לעקור תקנת חז"ל אבל בנתנה בנה למניקה בחיי בעלה או צימוק דדים או ששוכרתו לו מניקת בחיי בעלה דבכל אלו לא שייך לומר שמתכוונה לעקור תקנת חז"ל דאטו ידעה דימות בעלה בכה"ג לא גזרו ולכך במת הולד לא גזריכן דלא ידעה בזה בכה"ג לא גזרינן. ובזה יש לומר דשכרו מינקת בחיי בעלה אף בלא פסקה מועיל דכל שלא ידעה שימות בעלה לא נתכוונה לעקור תקנת חז"ל. ובזה יש ליישב קושית מהרש"א בתוס' ד"ה ואמר. והנה בהך דפסק חלבה ושכרתו לו מניקת. נסתפקו האחרונים אי הוה חדא או לא ועיין ב"ש ס"ק כ"ז. ולפענ"ד העיקר הוא כל שלא ידעה שימות בעלה ומתי ימות בכה"ג לא גזרו וא"כ בנדון דידן כל שנתנה בנה למניקה ג' חדשים קודם מיתת בעלה פשיטא שמותרת וז"ב:
2
ג׳והנה במ"ש למעלה בדברי תשובת מיימוני נתיישב מה דקשה לי טובא במ"ש לתמוה דאף דנדרה ע"ד רבים הבעל יכול להפר והא הבעל אינו יכול להפר רק ביום שמעו ואטו מיירי שהיה ביום שמעו והרי בשעה שהדירה ע"ד רבים היה קודם זמן רב ואיך חששו שמא יפר לה בעלה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת מה שהדירה שלא תחזור בה זה ל"ש לבעלה ולא היה צריך להפר כלל גם לא היה יכול להפר דאינו עינוי נפש ולא מדברים שבינו לבינה אבל כיון דר' יעקב התירה בשביל זה ופ"כ מה דלא חש שמא תתעבר הוא משום דא"כ תוכרח לעבור על נדרה ולכך לא תשמש שלא תעבור על נדרה שפיר הקשה דא"כ שוב הוה עינוי נפש ויוכל להפר כעת אף ששמע כבר דאז לא ידע שאסור לשמש עמה אבל כעת נודע לו בודאי הוה עינוי נפש ויכול להפר והוה כעת יום שמעו ועיין סי' רל"ז סכ"א ביו"ד דבכהאי גוונא שחשב שאינו יכול להפר ואח"כ נודע לו שהוא עינוי נפש יכול להפר אח"כ וז"ב ודו"ק וראיתי בישועת יעקב סי' י"ג שהביא תשובת מהר"ם בר ברוך דפוס פראג סי' תתס"ד שכתב דלכך לא חש רבינו יעקב מקורקב שמא יפר לה בעלה דמיירי שנדרה בפני בעלה ואמר קיים ליכי וע"ז הקשה דא"כ למה לי שידירה ברבים הא כל שנדרה בפני בעלה והבעל קיים לה שוב אינו יכול החכם להתיר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וגם הקשה הא יכול להשאיל על הקיום ע"ש. ולפמ"ש יש לומר כיון שהבעל לא ידע אם נוגע לו א"כ אם אמר קיים ליכי יכול להשאל אף לאחר יום שמעו דיכול לומר לא הייתי יודע שנוגע לו ולכך הדירה ע"ד רבים דכל הטעם דהבעל יכול להפר אף שנדרה ע"ד רבים משום דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וכאן שאמר לה הבעל קיים ליכי א"כ רצה בנדרה שוב לא יוכל להפר לה מה שנדרה ע"ד רבים ודו"ק אבל בשו"ת מיימוני שפיר הקשה ע"ז דאכתי יכול להפר דלא ידע שהוא עינוי נפש ולכך קיים לה ודו"ק היטב:
3