שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ס״בShoel uMeshiv Mahadura III 2:62
א׳בהגיעי בדרך למודי בנדרים דף כ"ז ע"ב אמרתי לעיין קצת בדיני אסמכתא בהא דאמרו שאני הכא דאתפסן זכוותא. והנה בפשיטות רציתי לומר דכל ענין אסמכתא דלא גמר ואקני ואטו דבר ברור הוא שלא קנה רק שהוא ספק שמא לא גמר לקנות וא"כ שספק הוא ולכך לא מצי חברי' להוציא מידו אבל כל דאתפסי' זכוותא וא"כ כל שזה תפוס שוב אינו יכול להוציא מספק. מיהו זה אינו דהא שם לא התפיסו ביד האחר רק ביד הב"ד וא"כ הב"ד הוה כמו שליש דהוה כמוחזקת יד שניהם כמ"ש התוס' ריש ב"מ וא"כ שוב למה יועיל וע"כ צריך לומר דמשום הפקר ב"ד הוא ואף דהפקר ב"ד אינו עושה קנין רק הפקר בלבד אבל כיון דעכ"פ מרשותו הוציאו שוב גם מספק מועיל דהא עכ"פ אינו ברשותו של זה ויכול השני להוציא מספק כנ"ל. אמנם בגוף ענין אסמכתא נראה לפענ"ד הדבר ברור דהטעם הוא כמו דאמרו בב"ב דף קמ"ב גבי גר דרבא אמר דרפוי מרפי הקנין ופירש רשב"ם דסבר שמא יהי' לו בן וא"כ לא קני ע"ש וגם כאן כל דהוה אסמכתא א"כ זה לא נתכוין לקנות דהא סבר שמא יבא עדיין וא"כ הקנין מרופה בידו ולכך לא קנה. ובזה נראה לפענ"ד דלכך במתנה ומחילה מועיל אסמכתא דע"כ לא שייך קנין מרופה רק בדבר דצריך לקנות וכל שהקנין מרופה לא נתכוין לקנות אבל במתנה ומחילה כיון דמחילה א"צ קנין וכן במוסר לחבירו דבר וא"ל זכה במה שבידך א"כ לא שייך קנין מרופה דהרי אקני לו הדבר רק דאם לא יהיה יצטרך להחזיר לו אבל הקנין אינו מרופה ושוב קני. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה שהקשה הר"ן מהך דהשליש השטר דהוה אסמכתא והרי הוה כמחילה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת השטר אין גופו ממון וצריך עדיין לגבות הממון וא"כ שוב הוה קנין מרופה דלא שייך מחילה א"צ קנין בדבר שצריך לגבות ולקנות גוף הממון. ובזה מבואר דלכך באומר לבטלן זכוות' דמועיל דהא גוף הזכיות נתבטלו ול"צ קנין בזה ושפיר קנה אף דהיה קנין מרופה דהא בטל זכוותא והוה כלא הי' לו זכות באותן השטרות ולא אכפת לן בקנין מרופה כנלפענ"ד. ובזה נראה לפענ"ד דזה טעמו דלא מועיל קנין בדבר שלבל"ע או בדבר שא"ק להרמב"ם משום דהוה קנין מרופה דלא ידע אי יבא לעולם ובדבר שא"ק ג"כ דלא ידע כמה יהי' ולא שייך קנין בזה מיהו שם מיירי לענין שיעבוד דלא נשתעבד בדבר שא"ק וע"ז לא שייך הטעם דהוה קנין מרופה דהא עכ"פ נשתעבד בזה ודו"ק:
1