שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ע״גShoel uMeshiv Mahadura III 2:73
א׳להרב הגדול מוה' בעריש נ"י פרעגיר אבד"ק ווישניצא:
1
ב׳מכתבו הגיעני תמול בש"ק וקראתי לשבת עונג. וע"ד איש אחד אשר ברח ממקומו מחמת מרדין ובמקומו הי' שמו מיכאל יוסף כאשר בא לווישניצא קראו שמו אביש אמנם בעלייתו לס"ת היה קורא עצמו בשם מיכאל יוסף וכ"כ בכתובה וכעת גירש אשתו וכתבו הב"ד מיכאל יוסף המכונה אביש ומעכ"ת כתב דהיו צריך לכתוב אביש דמתקרי מיכאל יוסף והנה עברתי במרוצה על דברי הרב מוהר"ר אהרן ליפשיטץ בהגאון הצדיק מוהר"ל ז"ל אבד"ק ווישניציא ועל דברי מעכ"ת והנה לא אכחד קושט דברי אמת כי דברי הרב מוה' אהרן הנ"ל לא שמיע לי ולא ס"ל כי מ"ש שהשם אביש הוא שם חניכה שהכל קורין בו כיון שאינו יוצא משם אברהם או אבא שהרי לא נקרא כלל בשם אברהם או אבא רק שהחזיק עצמו בשם הזה א"כ למה לא נכתב השם העצם מעריסה וגם קורין אותו לס"ת וגם בכתובה נכתב כן זה תוכן דבריו. ולא ידעתי מהו שח כיון ששם זה שלו אביש הוה מחמת מרדין ומחמת ממון הרי זה מ"ש במשנה בראשונה היה משנה שמו התקין ר"ג שיהא כותב שם פלוני וכל שום שיש לו ופירש הרא"ש דזה הוה כמשנה שמו מחמת מרדין ויפה כתב מעלתו. אך בדיעבד כל שכבר גירש היה מקום לצדד דיש לומר דע"כ לא מבואר דבשם שנשתנה מחמת מרדין דיש להקדימו היינו דוקא כל שהעלים השם הראשון לגמרי במקום הנתינה א"כ רצה להחזיק שמו בשינוי כדי להציל עצמו וא"כ שם השינוי עיקר אבל כאן שכפי מ"ש הרב החסיד מוה' אהרן הנ"ל היה קורא עצמו לס"ת וגם בכתובה בשם העצם מעריסתו דהיינו מיכאל יוסף א"כ חזינן דלא רצה לעקור שם העצם לגמרי וא"כ פשיטא שיש להקדים שם העיקר מעריסתו ובלא"ה כל שכתב שני השמות אף שהקדים שם הטפל דעת הרב המגיה במשנה למלך פ"ג מהלכות גירושין הלכה י"ב דבדיעבד כשר והשיג על זקנו בעל גט פשוט בענין זה והתימה ממעלתו שלא ראה זאת. הן אמת שלפ"ד יש לדון הרבה על דבריו אבל מה אעשה שאני יושב בקרית חוצות לשאוף רוח צח ולשתות מי מעיין הקשה למעיין ואין אתי שום ספר וגם הב"י וש"ס גיטין אין אתי ואני כותב מבלי עיון וע"כ קצרתי. אמנם הסברא שלו נראה לפענ"ד נכונה דבכה"ג אפשר דכשר בדיעבד ועיין ט"ז סי' קנ"ט מ"ש בתשובה לזקני הגאון בעל מג"ש ולפענ"ד הוא הוא המעשה דהמגיה במשנה למלך אבל יש שם שינויים הרבה דשם היה מחמת חולי ודאי דיש להקדים השם דמחמת חולי משום דעי"ז הבריא וראוי להקדימו אף שנקרא גם בשם עריסתו וגם בזה נחלקו הגאונים המג"ש והט"ז מכ"ש בנשתנה מחמת מרדין ולא העלים שמו הראשון לגמרי הן אמת שגם בזה יש שינוי שמעכ"ת כתב שהחזיק רק לעתים רחוקים בשם מיכאל יוסף לס"ת ולא תמיד כמ"ש הרב מוהר"ר אהרן הנ"ל אך יהיה איך שיהיה בדיעבד היה מקום להכשיר בזה כל שכבר נכתב מיהו דא עקא שכתבו מיכאל יוסף המכונה ול"ש המכונה בזה דכינוי ל"ש רק בשם שיש לו כינוי ויוצא מלה"ק כמ"ש המכנה בעריות וכן בכתוב כי לא ידעתי אכנה אבל כאן לא שייך כינוי כלל ויפה כתב מעלתו בזה דהיה להם לכתוב דמתקרי דאם כתב דמתקרי במקום המכונה כשר ולא להיפך וע"כ אם נקל לתקן יכתבו שנית שני גיטין אחד בשם אביש דמתקרי מיכאל יוסף ואחר בשם מיכאל יוסף דמתקרי אביש ואם אי אפשר לתקן עכ"פ יכתבו שנית גט בשם מיכאל יוסף דמתקרי אביש אבל הגט שכתוב כעת ודאי פסול ואם ח"ו גם זה כבר א"א אז נתחכם לו ברצות ד':
2
ג׳והנה בשנת תרכ"ג ל"ז בעומר הגיעני מכתב מ"ק יאמפילי מהרב מוה' משה צבי בהרב מוה' שמואל אווירבויך נ"י אב"ד דשם שכתב להסתפק בנכתב שם אביו חק תוכות אי פסול ותורף הספק דהרי בסי' ק"ל בב"ש ס"ק כ' כתב דבעדים גם ח"ת כשר וה"ה בשם אביו ואף דשינה פסול בשם אביו מכל מקום זהו דוקא שם דיש לומר שזה אינו המגרש אבל בח"ת לא שייך זאת. ולפענ"ד כל ששינה פסול גם ח"ת פסול דע"י ח"ת יוכל לזייף ולשנות ושאני עד דגם שינה שם אביו כשר ואף דהב"ש מפקפק בס"ק כ"א לענין שינה ובבית מאיר העלה דשינה ממש פסול מכל מקום בעד קיל דהרי עכ"פ בטעה בשם אבי העד ודאי כשר וה"ה ח"ת לא גרע מטעות אבל במגרש דטעה פוסל כל שכתב שם אביו בטעות ודאי פסול אף דחסרון לא פסול מ"מ טעות פוסל וה"ה ח"ת ויפה הביא מעלתו דברי הרשב"א הובא בב"י שכתב בסי' קכ"ה דאם כתב יצחק בן אברהם ובן אברהם היה על המחק דפסול דמכלל שמו הוא והיינו דכל שכתבו אף דחסרון כשר כל שכתבו והיה על המחק פסול וכן דייק מעלתו מדברי התוס' גיטין דף כ' אף שיש לדחות ראייתו מ"מ פשטת הדברים מורה דפסול וה"ה בח"ת וז"ב. ומה שהקשה בב"ש בסי' קמ"ד ס"ק ח' שכתב אבל משום העיכוב בין הכתיבה לנתינה אינו אלא פסול וע"ז הקשה דהא מיירי ע"י שליח וע"י שליח כשר מוקדם יפה הקשה אבל לפענ"ד דוקא כשנכתב ונחתם בכשרות ונתאחר ע"י שליח אבל כאן דהוא צוה לכתוב וליתן אחר יב"ח והשליח שינה וכתב תוך יב"ח בכה"ג ודאי לא הוכשר לתת ע"י שליח והוה מוקדם וז"פ. ומה שרצה מעלתו לומר עפ"י דברי הכנה"ג שחקר אם כשר ע"י שליח באותו העיר וכאן מיירי באותה העיר הנה יפה דחה מעלתו מדברי הב"ש סי' קל"ו ס"ק ט' דמבואר דכשר ע"י שליח אף באותה העיר וכן הביא מחו"מ סי' נ"ו בדיני שליש דאף באותה העיר כשר ע"ש והנה הציון בב"ש ס"ק ח' צ"ל על אם כתבו בתוך יב"ח אעפ"י שנתנו לה לאחר יב"ח דלפמ"ש לפנינו על כתבו ונתנו לאחר יב"ח אין הבנה לכל דבריו דוק ותשכח ומה שנסתפק במי שתיכף תחת החופה נשתטה והאשה ספרה אז שבעה נקיים אבל לא שב לביתו ונשתהה ג' חדשים ועתה בא החתן אי צריכה ז' נקיים מחדש מחמת החימוד והאריך לפלפל הדברים פשוטים דצריכה לספור שבעה נקיים מחדש וא"צ אורך. והנה היה מעשה בשנת תרכ"ה בחדש סיון היה אחד מכפר הסמוך לעיר פרעמישלאן ששלח גט מ"ק פרעמישלאן לגרש אשתו מקאליש והרב לא היה בעיר וכתבו בגט יהודה המכונה ליב ובבוא הרב לעיר חקר ודרש והגידו ששמו בלה"ק אריה וכן נקרא בפרעמישלאן לתורה ושלחו לקאליש להזהירה שלא תנשא ואח"כ כתב אלי הרב אבד"ק קאליש לחקור על זה והנה נתוודע שזה האיש נקרא על שם זקנו שהיה שמו אריה וכן חקוק על מצבתו ב"ק יארטשיב ושאלתי לאבי המגרש איך קרא לבנו בעת המילה ולא ידע ואמר שאינו זוכר ובנו שהוא ע"ה לא ידע ואמר פעם כה ופעם כה וכעת ב' דר"ח תמוז תרכ"ה באו לכאן לגרש ונודע שבקאליש קראו אותו לס"ת יהודה. והנה אמרתי להעלות על הספר מה שכתבתי בזה והנה הסוגיא דגיטין דף ל"ד בהיה לו שם אחד ביהודה ושם אחד בגליל וכל הפירושים שבסוגיא שם לפענ"ד אינו שייך לכאן דכאן לא הוחזק לא בשם יהודה ולא בשם אריה ויש לנו לכתוב אריה המכונה ליב כיון דזה האמת שנקרא ע"ש זקינו וזקינו אריה שמו כאשר כן חקוק על מצבתו ואין לחוש דכיון דבקאליש נקרא לס"ת בשם יהודה א"כ לא ידעו בקאליש משם אריה ויאמרו שלא נתגרשה מבעלה חדא דכבר נתפרסם שכבר נתגרשה בשם יהודה ונתברר שהיה שמו אריה וגם ברוב הימים שנשכח נראה לפענ"ד דדוקא בשינה שמו מחמת מרדין וכיוצא כמ"ש הרא"ש הוא דיכול האיש לשנות שמו וצריכין לכתוב בשם שנקרא שם אבל כאן הוא לא נתכוין לשנות כלל רק שכיון שהכינוי ליב שוה לשם אריה ולשם יהודה והוא ע"ה שסבר שנקרא יהודה וא"כ לא נתכוין לשנות וא"כ אף ששינה שמו אבל לא כמו שהוא נקרא הוא שמו העצמי ועיקר שמו הוא אריה ויש לכתוב אריה וגם נראה כיון דבפי כל נקרא בשם ליב וליב הוא כינוי ליהודה ולאריה וא"כ אין לחוש כלל שהעולם ידעו מי המגרש ומי יודע היאך הוא נקרא לס"ת. ועוד נראה לי דבר חדש דלדידן ודאי כשר דהרי קי"ל כר"א דעידי מסירה כרתי רק במזוייף מתוכו פסול וכבר נודע מ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל דכל שנשמט ולא נכתב לא מקרי מזוייף מתוכו וא"כ מה שלא נכתב שם יהודה זה לא אכפת לן ולא מקרי מזויף מתוכו. ומיהו זה אינו דאם נימא דצריך לכתוב שם יהודה וא"כ הוה מזויף מתוכו דהרי נכתב שם אריה ואינו שמו. אמנם נראה כיון דבאמת אריה עיקר שמו רק ששם שינה שמו ונקרא יהודה א"כ עכ"פ היה צריך לכתוב שם אריה ושם יהודה וכל שהשמיטו שמו היה מקום להכשיר וא"ל דלפ"ז במי שנקרא שני שמות ולא כתבו אלא אחד לימא דזה כשר ע"פ עדי מסירה אבל זה אינו דשם כל שנקרא שני שמות ביחד ולא כתבו רק חצי השם א"כ זה נקרא מזוייף מתוכו דהרי שמו ראובן שמעון והוה כחצי השם אבל כאן ניהו דשינה שמו במקום אחר עכ"פ שמו העיקרי נכתב ואף אם נימא דמכל מקום באותו מקום לא נקרא בשם אריה מכל מקום כיון דנכתב שם הכינוי ליב הוה כאילו כתב שם החניכה שהכל קורין כן וכשר ואף דיש לומר דכאן כל שכתב שם אריה ולא נקרא כן הוה ככותב שם הטפל לעיקר דפסול וכמ"ש הב"ש ס"ק נ"ו בסי' קכ"ט בשם הב"י מכל מקום כיון דבאמת הוא שם עיקר רק שבשיבוש נקרא שם יהודה דודאי כשר כל שנכתב אריה המכונה ליב כנלפענ"ד. ולכאורה היה מקום לומר דיש לכתוב אריה המכונה ליב וכל שום דאית ליה מיהו יש לומר דכיון דבאמת אין לו שם אחר רק שם אריה א"כ יצא מזה מכשול כמ"ש ר"ת לענין חניכה ע"ש בסוגיא ובתוס' ד"ה וכל וגם יש לומר דיסברו שיש לו שם אחר שאין הכינוי ליב ובאמת ליב הוא הכינוי גם ליהודה ולכתוב אריה וכל שום המכונה ליב ג"כ יש מכשול דלא נודע הכינוי על מה קאי אם על השום או על שם העצמי ואף דכאן באמת שם העצמי ושם הנכתב בשם וכל שום שניהם הכינוי ליב אבל העולם לא ידעו זאת וע"כ נראה לי ברור דלא לכתוב רק אריה המכונה ליב וכמ"ש בטעמו ודו"ק. והנה שם אבי האשה יש ג"כ ספק שהרי נקרא לס"ת בשם שמחה אמנם שם הלעז הוא נקרא פרדשקא או פרידמאן והוא חותם עצמו פרידמאן. ולפענ"ד שנשתרבב בטעות שהרי למי ששמו שלום נקרא פרידמאן שהוא הלעז של שלום שהוא פריד בלשון לעז אבל שמחה הוא בלעז פריידמאן או פרדמאן שהוא ג"כ לשון שמחה בלעז אבל פרידמאן הוא טעות מלשון שלום וע"כ לפענ"ד יש לכתוב פרדמאן אף שהוא חותם עצמו פרידמאן כי הוא טעות וגם כבר הארכתי בתשובה להרב אבד"ק שדה מנוחה שכל שאין השינוי רק בנקודה לא מקרי מזויף מתוכו כי יכול לקרות פרדמאן בחיריק הרי"ש והיה נקרא פרידמאן וכל שאין הזיוף ניכר מתוכו שוב בכה"ג ע"מ כרתי כמ"ש בשו"ת מהר"ם מינץ סג"ל ומה שנשמט היו"ד אינו מזיק ושם פרדשקא זה רק לגעגוע וא"צ בזה כמ"ש הפוסקים כנלפענ"ד. והנה אם תתגרש שנית צריכה למנות הצ"א יום מיום הנתינה שנית כמבואר באהע"ז סימן י"ג ועיין שו"ת ח"ץ סי' צ"א:
3