שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ק״יShoel uMeshiv Mahadura III 3:110
א׳שלום וכ"ט אל כבוד הרב המופלג פרי נטע שעשועים מוה' מאיר קרא נ"י:
1
ב׳מכתבו הגיעני היום והנה כעת איני בביתי ומלתא מני אזדא להשיב על הראשונות וגם כי אין דרכי לשנות הדבר פעמים ואסתגר בקמייתא כי אין הזמן מסכים אמנם אשר שאל כעת הנני בברעזאן לבקר פני א"מ הרב הגאון נ"י ולא לבי כעת לפלפל בדבר הלכה וגם אין העת לזה בכ"ז למען עוררהו בדבר משגה אשר ראיתי בשאלתו ע"כ אמרתי יהי מה ארוצה ואעורר אותו בזה ועמו הסליחה. הנה שאלתו בפרה חולבת שנקבוה בצלעותיה ע"י קנה מחמת חולי' להוציא ממנו אויר לרפאותה והנקב הגיע עד החלל כנראה לעין רק לפי האומד אורך הקנה הוא רק בשוה עם דופן הבשר ולא נכנס הקנה בעומק בחלל הגוף וע"ז שאל השואל אם חלבה מותרת יען כי צריכה בדיקה אם לא ניקבו האברים שנקיבתם במשהו ואיכא רעותא מחיים והנה מעלתו האריך לפלפל בשני הדיעות המבוארים בש"ע סי' נו"ן בנולד ריעותא מחיים והנה אף שיש לפלפל בכל דבריו ובפרט לשיטת הסוברים דספק טריפות מחיים אסור והוא כתב דכאן לא מקרי הוחל מעשה הטורף הנה ע"ז יש לפקפק ועיין בתב"ש סי' כ"ט ופר"ח שם מה גם דכאן כל שהיה יכול להגיע עד לחלל שוב מקרי הוחל מעשה הטורף ול"ד לספק על דלא התחיל כלל שום ענין דרוסה אבל כאן הרי נקובה לפנינו והרבה יש להאריך בזה. אמנם בגוף הדבר אני מתפלא על מעלתו דלמה לא הרגיש דשם מיירי שכבר נשחטה רק שאנו דנין אם לא הי' הטריפות מחיים בזה נחלקו הפוסקים ומטעם דנשחטה הותרה משא"כ כל שעודה בחיים בחיותה לא שייך שום מחלוקת ופשיטא דבכה"ג מחזיקין מאיסור לאיסור ובזה יש ליישב כל ראיות המהרי"ט בראשונות סי' פ"ב ואכ"מ כי אין לפני כעת שום ספר ואני כותב מבלי עיון בספר. איברא דלפ"ז צריך ביאור דיקשה בזה קושית רש"י דאתמול אכלנו מחלבה ומ"ש בזה דלענין החלב א"א לברר אבל אכתי יקשה דהא בחיים כל שלא נשחטה ודאי בחזקת איסור עומדת ואפ"ה אכלנו מחלבה מכ"ש לאחר שחיטה דנשחטה הותרה למה נחזיק איסור ולחוש למיעוט דסרכות. אמנם נראה דהדבר נכון דבאמת מה דבחיים בחזקת איסור עומדת הוא או משום אבמה"ח או משום אינו זבוח למר כדאית לי' ולמר כדאית ליה ולפ"ז זה שייך לענין הבשר אבל חלב דלא שייך אבמה"ח ולא אינו זבוח לא שייך בחזקת איסור עומדת וא"כ יפה דחו קושית רש"י דאתמול אכלנו מחלבה ודו"ק היטב. ועכ"פ בנ"ד דעודה בחיים חיותה והשאלה אם היא חלב טריפה פשיטא דאין מקום לפלפולו ובודאי הוה ספק טריפה ואף דלא שייך חזקת איסור אבמה"ח מכל מקום הוה ספק טריפה ולא נשחטה ופשיטא דבכה"ג הוה ספק טריפה ואף דנימא דלא אתחזיק איסור אבמה"ח לענין החלב עכ"פ היתרא ודאי לא אתחזיק ושוב הו"ל ספק טריפה דאסור. והנה בתוך דבריו ראיתי מה שהקשה בתוס' חולין דף י"א במ"ש דגם מי שהסהידו בו לא יהרגו עד לאחר י"ב חדש וא"כ כיון דלא באו להורגו עד אחר יב"ח לא יהרגו הם וכו' וע"ז הקשה דלמה לא כתבו התוס' בפשיטות דאי אפשר לומר שלא יהרג עד אחר י"ב חדש א"כ הא דאמרו בערכין האשה שיצאה להרג אין ממתינין לה עד שתלד ויליף מקרא הא ממילא יהי' אחר לידה אם נמתין י"ב חדש דלא תשתהי יותר הולד מיב"ח ומזה רצה להוכיח כשיטת הפר"ח ולפענ"ד לא קשה דהא יש לומר דהאשה שיצאה להרג היינו שזינתה ומשיראו כדרך המנאפים סגי כמבואר במכות דף זיי"ן וא"כ א"צ להמתין עד י"ב חדש וא"ל דזה דוקא לפי המסקנא אבל להס"ד דלא אזלינן בתר רוב שוב אי אפשר להרגה כלל דזה אינו דעכ"פ י"ב חדש לא צריך להמתין והי' צריך שיראו כמכחיל בשפופרת ואף דזה ל"ש עיין תוס' מכות שם מ"ש בזה וא"ל דאכתי אם טריפה הוא שוב יאמרו העדים דגברא קטילא קטלי א"כ שוב הדרינן לסברת התוס' ולכך הוצרכו התוס' לחדש סברתם ודו"ק וגם הוא משכחת לה באופן שהעדים מקדימין למיתת הבועל ועיין סנהדרין וריש מכות ודו"ק. ודרך אגב אומר במה שאמרו חז"ל נוח לו לאדם שיפיל עצמו לכבשן האש ואל ילבין פני חברו ברבים ויליף לה מדכתיב הוא מוצת ועיין תוס' מ"ש בשם ר"ח דמוצת חסר כתיב ולפענ"ד נראה לי עפ"מ שראיתי בספר אחד קושיא דלמה לי קרא דומתו גם שניהם דאין ממתינין ולמה לא ילפינן ממה דכתיב לאיש אשר אלה לו אנכי הרה ואפ"ה דנו אותה בשריפה ולא המתינו עד שתלד. ולפענ"ד יש לומר דזהו באמת ששלחה והיינו דאם לא היתה הרה היה נוח לה שתשרף באש מלהלבין את יהודה אבל כיון שהיתה הרה ע"כ שלחה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה וז"ש היא מוצת והיינו שהיא מצד עצמה היה נוח לה שתשרף אבל שלחה לו לאיש אשר אלה לו אנכי הרה א"כ אי אפשר לה שתשרף וז"ש נוח לו לאדם והיינו שלאדם עצמו יוכל למסור עצמו לשריפה מלהלבין אבל לחבירו לא יוכל לעשות זאת ודו"ק היטב. מה שהקשה בהא דמבואר בסי' קס"ט דאין הלוה נאמן לומר ריבית הי' דאין אדם משים עצמו רשע וע"ז הקשה לפמ"ש התוס' ב"מ דף ג' גם כאן יש לומר דרצונו לעשות תשובה יעיין בתומים בכללי מגו וימצא מבוקשו. מה שהקשה בכתובות דף זיי"ן בהא דמשני אין והתנן הורוה ב"ה וכו' וע"ז הקשה דשם הוה הוראה להיתירא דהוה חומרא דאתי לידי קולא לענין טומאה ולשתי קדירות משא"כ לענין בעילה בשבת. הנה מלבד דגם בבעילה יש ביטול פו"ר ובעילה ראשונה מקרי בעילת מצוה אף גם דשם כל שהורה רק מחמת ספק אין נ"מ לענין חולין בעזרה וגם בשתי קדירות ואפ"ה מקרי הוראה ודו"ק. זהו מה שראיתי בחפזי ובלי עיון בשום ספר וד' יעלהו על במתי אבותיו מעלה מעלה כנפשו ונפש הדו"ש באהבה הצעיר וכו':
2