שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:קמ״הShoel uMeshiv Mahadura III 3:145
א׳הגיעני שו"ת מהרב מו"ה קלמן ווייס אבד"ק מאלדווא במדינת אונגרין. באיש אחד רע מעללים שנשא בתולת ישראל זה כחמשה שנים ובפחזותו וזללתו איבד כל נכסיו בענין רע גם לוה מאחרים והוכרח לברוח לאמעריקא ואחרי שלא הי' לו על הוצאות דרכו וביקש מחותנו שיתן לו על הוצאות וחותנו לא רצה ליתן לו עד שיגרש בתו והוא לא רצה לגרשה לחלוטין וגרשה על תנאי בח' טבת תרל"ד והיה התנאי אם לא באתי עד י"ב חדש עד ח' טבת תרל"ה יהיה הגט גט והנה בא בי"ב טבת תרל"ה ואמר שחישב בדעתו כי אז היה יום 28 דעצעמבר וי"ב טבת היה ג"כ 28 דעצעמבר וכסבור לחדשיהם ואחרי כי ראה כי לא יתנו לו אוזן קשבת נסע בחזרה לאמעריקא והוא מקום עיגון גדול. והנה שכח המסדר להתנות בתנאי נאמנת עלי שלא פייסתיך והנה השבתי שזה טעות כי אחרי שנדבר בפירוש עד י"ב חדש ח' טבת תרל"ה וכשבא בי"ב טבת לא קיים תנאו. והנה במה שהמסדר שכח לומר נאמנת עלי שלא פייסתיך ומבואר בסי' קמ"ד ס"ז דחוששין כל שלא אמר ובאמת כאן אין נפקותא דהא לא טען כלל זה. אמנם בגוף הדין נתיישבתי אף אם הי' טוען שבא אלי' בתוך הזמן והיא מכחישתו היאך נדייני להאי דינא והנה אם מת הבעל ונפלה לפני יבם לפענ"ד הדבר ברור שהיבם אסור לייבם שהוא ספק ערוה שלא במקום מצוה וכיון שזה החשש אינו אלא מדרבנן כמ"ש הרמב"ן והר"ן וכל הפוסקים דחיישינן לגט ישן פשיטא דאסור לבא עליה שמא יפגע באשת אח שלא במקום מצוה וחשש כרת וכל שאינו עולה ליבום אינו עולה לחליצה כי קא מבעיא לי לעלמא היכא דליכא יבם. והנה א"ל דמוקמינן לה בחזקת א"א דז"א דחזקת א"א כבר אתרע דאינו אלא חשש דרבנן. וגדולה מזו מצינו להבכור שור בחידושיו ליבמות פ"ט בשנים באומרים שזה חלב וזה האיש יודע בבירור שהיא שומן אם מותר לאכול בצנעא וכתב שתלוי בשתי לשונות בכריתות י"ב ע"ש אמנם זה במקום שעדים מעידין על ענין כרת אבל בחשש דרבנן פשיטא שהיא נאמנת לומר שלא בא אמנם יש לעיין אם אחר יכול לישא אותה והנה בכתובות דף כ"ב אמרו הבא עליה באשם תלוי קאי כשנשאת לאחד מעדיה ופריך הש"ס הוא גופא באשם תלוי קאי באומרת ברי לי והנה רש"י פירש ברי לי אילו היו קיים הי' בא א"כ פשישא דכאן עדיף דכל שיודעת בבירור שלא בא התורה האמינה לה ונאמנת גם לגבי אחר אלא אף לדברי הר"ן דמפורש שרי לי שראיתיו שמת זה זה דוקא שם שיש שני עדים המכחישים אבל כאן שאין עדים כנגדה אולי נאמנת גם לגבי אחר וצ"ע שבש"ע סימן י"ז השמיטו מחלוקת רש"י ור"ן בפירוש ברי לי. איברא דלפ"ז קשה למה ליה להגמרא לאוקמי באומר נאמנת עלי שלא פייסתיך הא אפילו אם לא האמין לה כל שטוענת שלא בא נאמנת וצ"ל שמפני חשש חומר ערוה החמירו בדרבנן כמ"ש הה"מ וצריך שיאמר נאמנת עלי כדי שלא יהיה לעז. ובזה מיושב היטב דברי הגמרא גיטין דף ע"ו בהא דאמרו מאן דמתני אמתניתין כ"ש אברייתא ומאן דמתני אברייתא אבל אמתניתין הא לא אתי והקשה הקצוה"ח סי' ע"א לפמ"ש הסמ"ע שם דאף אם נתן לו נאמנות אבל לגבי יורשים לא מועיל נאמנות זה דיש לומר דסמך שהוא לא יעיז נגדו אבל היורשים יעיזו נגדו ולפ"ז במתניתין דמת תוך י"ב חדש יש לומר דלא נתן לה נאמנות רק כנגדו שלא תוכל להעיז אבל כשמת תוכל להעיז והיא קושיא גדולה ועיין בא"ח שביאר זאת באורך והפליא בתירוצו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שהיא תטעון ברי שלא בא אפילו לא נתן לה נאמנות נאמנת רק מפני חשש ערוה החמורה הצריכו שיאמין אותה אבל כל שמת לא חיישינן שמא אי היה חי היה טוען וז"ב כשמש ודו"ק:
1