שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ס׳Shoel uMeshiv Mahadura III 3:60
א׳ראיתי קושיא בבית אפרים חלק יו"ד סי' ל"ג בהא דאמרו בפסחים דף פ"ח חמשה שנתערבו עורות פסחיהן ונמצא יבלת באחד מהם כלן יוצאין לבית השריפה וע"ז הקשה דהרי בזבחים דף ע"ג כל הזבחים שנתערבו מקשה הש"ס ולבטלו ברובא ומשני דהוה דבר שבמנין או בע"ח חשיבי ולא בטלי וא"כ כאן דנתערבו העורות לאחר שחיטה ואנן קיי"ל דדבר שבמנין בטל וא"כ למה יצאו לבית השריפה וא"ל דכיון דכבר נפשטו העורות הו"ל חתיכה הר"ל ולא בטל דזה אינו דהא פסח אינו נאכל אלא למנויו ולא הוה ראוי להתכבד לכל אדם כמו חטאת דאינו ראוי להתכבד לכל אדם כיון שאינו נאכל רק לזכרי כהונה וה"ה כאן ונדחק הגאון. ולפענ"ד נראה דזה טעות דהיאך שייך ביטול ברוב הא כל אחת מן הפסחים אינם ראויים רק לחבורה שלו ואיך יבטל ברוב הא כל אחת מן הפסחים אסור לחברו וז"ב ופשוט. ועוד הפלפול יש לומר דלפי מה שנסתפק אם חה"ל הראוי לעכו"ם הו"ל ג"כ הראוי להתכבד א"כ לפמ"ש בצל"ח פסחים דף ע"ג דאין אסור להאכיל פסח לעכו"ם רק שב"נ מוזהר שלא לאכול אבל על הישראל אינו רק משום לפני עור וא"כ שוב ראוי להתכבד לפני עכו"ם דהב"נ הוא דאסור אבל על הישראל אינו אסור אלא שכבר הארכתי דדברי הצל"ח תמוהין והארכתי בזה בגליון הרמב"ם שלי ודו"ק: והנה בהא דאמרו שם דאיכא חזה ושוק דאינו נאכל אלא לכהן והקשה הכו"פ סי' ק"א דהא בטל ברוב דרוב חזה ושוק הן שלמים והן מותרין לכהן ומה בכך שאסור אחד לכהן. והנראה בזה דש"ס פריך דממעט באכילה דכל הפסח והשלמים נאכלים לכל אדם וזה אינו נאכל אלא לכהן ושפיר מקרי ממעט באכילה מה דאינו ראוי לזרים ועיין זבחים דף ע"ו ע"א בתוס' ד"ה אין. ובזה מיושב גם מה שמקשה בתוס' דליתנו לכהן קטן ולפמ"ש א"ש דודאי ממעט באכילה דאינו רשאי ליתן רק לכהן קטן ודו"ק וע"ז פריך וניתי כל חד כהן בהדי' ולא מקרי ממעט באכילה דאם הכהן נמנה על חלק חזה ושוק בודאי אינו מקרי ממעט באכילה אבל שיאכל הכהן חמשה חזה ושוק זה מקרי ממעט באכילה ודו"ק היטב. אמנם לפמ"ש הכ"מ פ"ו מפהמ"ק בהלכה יו"ד כל דאינו ממעט בכל הקרבן רק במקצתו לא מקרי ממעט ע"ש א"כ גם כאן אינו ממעט רק בחזה ושוק דהוא מקצת הקרבן לא מקרי ממעט. אמנם נראה בפסח דהתורה קפדה לא תותירו ממנו א"כ אף על המקצת קפדי שלא יוותר כלום. איברא דלפ"ז הדרא קושית הכו"פ לדוכתה דהא אם נתבטל ברוב שוב הוה שלמים וחזי לכהן ואף דממעט דאסורה לזרים הא לא מקרי ממעט דהא בשלמים לא ממעט אבל ז"א דהא מ"מ אם הוא פסח מקרי ממעט דהא בפסח הקפידה תורה שלא יוותר כלום. והנה הצל"ח הקשה בפסחים דף י"ג בסופו על הכ"ע דא"כ למה אין מביאין תודה בע"פ דממעט באכילת חמץ של לחמי תודה והא לא הי' רק עשרה חמץ ואינו רק מועט. ולפענ"ד לק"מ דלכתחלה ודאי אין מקריבין אף בממעט מקצת רק באם נתערב לא משגיחין במיעוט וז"פ. אמנם אי קשיא הא קשיא בהא דאמרו בבכורות דף ס"א דתני חדא ירעו משום דאין מביאין קדשים לבית הפסול ושם אינו רק ממעט במקצת קרבן חזה ושוק וכבר הקשיתי כן זה שנים רבות ומצאתי בשעה"מ בפסולי המוקדשין שהקשה כן. ולפענ"ד אפשר סברתם דירעו עדיף ויהי' נאכל כלו אח"כ אם יסתאבו יומכר ויאכל כלו מה שניקח בדמיהן וז"ב. ובמ"ש למעלה דכל שאינו נאכל רק לזכרי כהונה לא חשוב ראוי להתכבד והיינו משום שהתורה נתנה לכל כהן חלק וכמ"ש הפוסקים ובספר לוית חן על התורה פ' צו טעה בזה במח"כ וחשב דדבר שאינו ראוי לכל אדם אינו חשוב להתכבד כ"כ ע"ש וזה טעות רק שאינו עשוי להתכבד דאסור להאכיל לזרים והכהנים יש להם כל אחד חלקו ודו"ק. והנה במה דהקשו התוס' בהא דאמרו האי כהן היכי דמי והקשו וניתי כהן קטן ולכאורה צ"ב למה לא הקשו התוס' מקודם דאמרו דאיכא חזה ושוק דכהנים הוא דאכלי ליה ולמה לא הקשו שם דניתי כהן קטן ולא ראיתי בהחפזי למי שהרגיש בזה. אך נראה דבאמת הכו"פ הקשה על התוס' דהא אסור לספות לקטן בידים. אמנם נראה כיון דכל אחד מביא כהן בהדי' וכיון דעכ"פ רובא שלמים נינהו ניהו דלא בטל ברוב עכ"פ כל אחד אומר שלי הוא שלמים וכל אחד אינו ספי בידים דדלמא שלו הוא שלמים וכמ"ש הרשב"א דלכך יבש ביבש בטל ברוב דכל אחד אומר שזה הוא היתר וה"ה בזה ולפ"ז זהו לאחר דפריך וניתי כל אחד כהן בהדי' אבל להס"ד דיתנו לכהן קטן כל החזה ושוק וכיון דאחד הוא פסח הו"ל ספי בידים דעכ"פ אחד יש שהוא פסח ודו"ק. והנה בהא דאמרו שם והתניא אין נמנים על שני פסחים כאחד ופירש"י משום דאין ברירה והקשו בתוס' לישני דמתניתין אתיא כמ"ד יש ברירה. ולפענ"ד נראה לפמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף נ"א ודאי אם אמר לאיזה שארצה היום או מחר בזה יש לסמוך על ברירה אבל זה שקידש מתחלה ולא בירר אין לומר שם ברירה וביאר באבני מלואים סי' מ"א דאם אמר לאיזה שארצה למ"ד יש ברירה חל הקידושין אבל אם לא תלה ברצונו כלל ולא חל בשעת קידושין אף שמברר אח"כ לא מועיל ע"ש באורך. ומעתה כאן דרבו לא ידע כלל בשעת שחיטה א"כ אף למ"ד יש ברירה ל"מ מה שמברר אח"כ ואף דהעבד תלה במה שיברר האדון אבל כל שאדון לא בירר ולא ידע כלל ל"מ מה שיברר אח"כ ובזה מבואר מה שאמרו במלך ומלכה והיינו דהם תלויים בעבדיהם א"כ הוה מה שתלה עבד ברצון האדון הוה כאלו האדון אמר לאיזה שארצה ודו"ק. ובזה מיושב מה שאמר ר"ג אנן לא נאכל לא מן הראשון ולא מן השני והקשה השעה"מ בה' עירובין פ"א על הריטב"א בקידושין דף כ"ו דר"ג ס"ל יש ברירה א"כ למה אמר אנן לא נאכל ולפמ"ש גם למ"ד יש ברירה ל"מ ודו"ק. שוב נזכרתי שכבר כתבתי בזה בחידושיי לשנת תקצ"ד ושם הארכתי בזה. ובמ"ש יש ליישב דברי הרמב"ם פ"ג מק"פ שכתב דבמלך משום שלום מלכות התירו ועכ"מ ולפמ"ש יש לומר דלפמ"ש הוא דוקא למ"ד יש ברירה אבל למ"ד אין ברירה אסור מספק אף במלך ומלכה ולכך הוסיף הרמב"ם לפרש מפני שלום מלכות ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא במה דאמרו בירושלמי פ"ח מכלאים איסי ב"י אומר אסור לרכוב על פרידה מק"ו א"ל הרי אומר והרכיבו אותו על הפרידה א"ל אין למדין מן התקוע והיינו דדוד תקע עצמו לדבר הלכה והי' לו ספק ותקע עצמו וא"כ אין ברירה הוא ספק ולכך משום שלום מלכות מותר הספק. ויתכן יותר לפמ"ש הר"ח אבל עפיא בספר עץ החיים הובא בברכי יוסף בחו"מ סי' יו"ד דמשום שלום מלכות הותר כלאים אף של הדיוט אסור ע"ש ובברכי יוסף שם חולק ע"ז ועכ"פ אין ברירה דאינו רק ספק ודאי הותר משום שלום מלכות ודו"ק. ובזה יש ליישב גם פירוש המשנה להרמב"ם שם שהכ"מ כתב שאין לו הבנה ולפמ"ש יש לומר דמשום דעבדי המלך אין מתעסקין במצות א"כ תקעו עצמם לדבר הלכה והותר להם הספק ודו"ק:
1