שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ע״גShoel uMeshiv Mahadura III 3:73
א׳בסוגיא דשמן שריפה בשבת דף כ"ג כ"ד. וזה יצא ראשונה במ"ש התוס' שבת כ"ד ע"ב ד"ה בקר שני שהקשו דהיכא מוכח דשריפת קדשים אינו דוחה יו"ט ודלמא ש"ה דגזירת הכתוב הוא דוקא בקר שני דהא אפילו בלילה מוצאי יו"ט נמי אין שורפין ותירצו הא דאין שורפין בלילה הוא משום דהקפיד הכתוב שלא לשרוף קדשים בלילה כדאשכחן בשלמי' דאין נאכלין לאור שלישי ואפ"ה אין שורפין אלא ביום שלישי כדדריש בריש פסחים ביום השלישי באש ישרף ביום אתה שורפו עכ"ל ודבריהם תמוהים דהא בירושלמי פ"ב דשבת ה"א אמרו להיפך מעתה אין מדליקין בשמן בלילה לפי שאין שורפין קדשים בלילה אר"י כו' בשיטת ר' ישמעאל וכו' מכיון שנטמא כמי שעבר זמנה מיהו יש לומר דלדידן דלא קי"ל כר' ישמעאל ואף בעבר זמנה ג"כ אין שורפין אלא ביום כמ"ש הרמב"ם פי"ט מפהמ"ק ה"א שוב גם לשרוף בלילה אסור אף דנטמאת דניהו דנטמאת עשאו כעבר זמנה והרי גם בעבר זמנה אין שורפין אלא ביום ודו"ק. ובלא"ה נראה דהירושלמי שם אמר זאת אומרת שמותר להצית את האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת בשבת ופריך והא תנן ואין מדליקין בשמן שריפה ביו"ט והיינו דאף בערב יו"ט אסור להדליק וע"ז תירץ מפני יו"ט שחל להיות ע"ש והיינו דלכך אסרו להדליק בשמן שריפה בשבת משום יו"ט שחל להיות בע"ש ולדעתי צ"ל בירושלמי הגירסא והא תנן אין מדליקין בשמן שריפה והיינו בשבת ועל זה אמר דלכך אין מדליקין משום יום טוב שחל להיות בערב שבת וכדמשני בש"ס דילן בדף כ"ג וע"ז שפיר מקשה א"כ יהי' אסור להדליק אפילו ביום לפי שאין שורפין קדשים בלילה והיינו דיהיה אסור להדליק מבעוד יום כמו דאסרו להדליק בערב שבת אף שדולקת והולכת וע"ז משני כיון דנטמאה כמי שעבר זמנה והיינו דבזה אפילו רבנן דר' ישמעאל מודים דמבעוד יום מותר אף בדלוקה והולכת אבל בלילה עצמה אסור באמת לשרוף בלילה כנלפענ"ד. ומן האמור אני תמה על הנוב"י שכתב במהד"ב חלק או"ח סי' צ"ו והאריך אי שורפין קדשים בלילה ולא הזכיר מדברי תוס' אלו אף שהזכיר דברי תוס' הקודמים בד"ה לפי ולא עוד אלא שכתב דמדברי הירושלמי משמע דאף להדליק ביום ושתהי' נשרפת בלילה גם זה אסור ובמחכ"ת זה אינו אף דאמר בירושלמי דירדו בשיטת ר' ישמעאל אבל גם חכמים מודים דמבעוד יום מותר ובלילה באמת אסור והוא לא הזכיר דבר מזה כלום ובאמת אף למה דאמרו שם לעיל מילי' בירושלמי דאסור להצית האור במדורת קדשים והיא הולכת ודולקת כל הלילה זה דוקא בע"ש ועיו"ט אבל לא לענין שריפת קדשים בלילה זה ודאי מותר מבעוד יום והטעם נראה לי דהנה בירושלמי אמרו שם והא תנן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד וכו' א"ר יוסה בשבת כתיב לא תעשה כל מלאכה נעשית הוא מאליה ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים ביו"ט ואינו מובן מה חילוק יש הא סוף סוף נעשית מאיליה. ולפענ"ד הכוונה דשם כתיב כל מלאכה ומשמע דוקא כל המלאכה אסור אבל חצי מלאכה שרי והיינו כל דהוא מדליק בע"ש והיא דולקת מאיליה שוב אין כל המלאכה נעשית בשבת ולכך מותר אבל כאן התורה אמרה שאין שורפין א"כ אין נ"מ אף שדולקת מאיליה אבל עכ"פ המלאכה של שריפה נעשית והרי נשרפת עכ"פ חציו בשבת ויו"ט וז"ב. ולפ"ז זהו לענין שבת ויו"ט שהאיסור הוא משום מלאכה כל שאינה לצורך אבל שריפת קדשים בלילה אף בחול דאינו משום מלאכה רק דהזמן אינו בלילה א"כ כל שמדליק מבע"י מה בכך שנשרפת גם בלילה הא הוא שרף מבעוד יום ואטו הקפידה תורה שהשריפת קדשים אסורה בלילה משום מלאכה רק דזמנה ביום ולא בלילה וכל שהתחיל מבעוד יום הרי לא מצינו שהקפידה תורה שלא תהיה כל הזמן רק ביום וז"ב כשמש. איברא יש לומר כמ"ש הנימוק"י דאשו משום חציו דלכך מותר להדליק בע"ש נר ולא אמרינן דהוה כמדליק בשבת משום דחשבינן כאילו כל המלאכה נעשה מבעוד יום א"כ אינו מובן החילוק שבין שבת ויו"ט לשריפת קדשים והארכתי בזה בתשובה ואכ"מ. והנה הנוב"י האריך שם לתמוה על הגאון מהר"י פיק שכתב שאין שורפין קדשים בלילה והרי הרמב"ם דקדק פי"ט מפהמ"ק ולענין נותר ופיגול כתב שאין שורפין ביו"ט אבל טומאה לא הזכיר מכלל דשורפין אף בלילה ולענין יו"ט מזכיר גם טמא וע"ז הקשה על הרמב"ם דבאמת בת"כ אמרו בהדיא מכאן דכל הנשרפין אינו אלא ביום ולפענ"ד היה נראה להיפך דהנה באמת לענין נותר ופיגול שייך לומר הבדל בין בזמנו בין שלא בזמנו ועיין ביבמות דף ע"ב והוצרך רבינו לכתוב בין בזמנו בין שלא בזמנו אבל טומאה תמיד מקרי זמנו דהא אין שייך זמן וכקושית הירושלמי ומה אית לי' שמן שריפה שעבר זמנו ולא ס"ל כמה שתירץ כיון דנטמאה כמאן דעבר זמנו וא"כ לכך דקדק הרמב"ם וכתב נותר ופיגול דהוה ס"ד דיש חילוק בין זמנו לשלא בזמנו ולכך השמיענו דאף שלא בזמנו אינו רק ביום לאפוקי מדר"י או רשב"א בש"ס דילן ביבמות שם אבל בטמא כיון דכתב שאין דוחה יו"ט והוה כמו פיגול ונותר דקדשים א"כ פשיטא דאין שורפין בלילה דל"ש בזה שלא בזמנו כלל דלעולם זמנו הוא וז"ב ופשוט וא"כ גם הרמב"ם מודה דבטמא ודאי אין שורפין אלא ביום וז"ב ובדברי התוס' ביבמות דף ע"ב ד"ה שלא בזמנו ראיתי דבר תימה שהקשו כיון דנעשה נותר קודם למה לא ישרפו בלילה וכתבו דהכתוב קבע לשריפתו בבקר כיון דאי אפשר לשרפו ביו"ט ואני תמה על עצמי דהא זה מקרי בזמנו דהיינו ביום שנעשה נותר אין שורפין אלא ביום ואולי כוונת התוס' דדוקא נותר שנתותרו סמוך לחשיכה הוא דמקרי זמנו אבל אם נעשה נותר ביום לא מקרי זמנו וע"ז כתבו כיון דא"א לשרפו ביו"ט שוב מקרי בזמנו ודו"ק. ובזה יש ליישב קושית התוס' בשבת הנ"ל דשפיר מוכח דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט דאל"כ הי' שוב לאחר זמנו והיה מותר לשרפו בלילה. מיהו זה אינו דהתוס' מקשו למ"ד דאין שורפין אפילו שלא בזמנו רק ביום מיהו שוב אין מקום לקושייתם דא"כ ע"כ דאין שורפין קדשים בלילה וכדתירצו באמת וא"כ דקארי לה מה קארי לה:
1
ב׳והנה במ"ש למעלה להקשות על הנימוק"י בסוגיא דאשו משום חציו דס"ל דהוה כאילו כבר נגמר כל המעשה והקשיתי דא"כ גם בשריפת קדשים נמי נימא הכי. וכעת נתיישבתי דאדרבא מזה ראי' להנימוק"י דניהו דהוה כאילו נגמרה המלאכה היינו לעשות דידי' שהוא כבר דלק אבל המלאכה נעשית מאיליה ועל ידו הוה ושריפת קדשים גם זה אסור אבל בשבת דכתיב כל מלאכה ועכ"פ כלה לא הוה וכמ"ש למעלה וז"ב. ובזה מיושב היטב קושית הפ"י שהקשה בהא דאמרו שמנים ופתילות שאמרו חכמים אין מדליקין בשבת אין מדליקין בחנוכה והקשה הא בכל השמנים יש ג"כ שמן שריפה ושם מ"ט דאסור בחול הא שמן כשר הוא ולא שייך הטעם דשמא יפשע מלתקן ע"ש וכבר כתבתי בזה אריכות דברים הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דבשמן שריפה שוב אסור מטעם דאין שורפין קדשים ותרומה בלילה וא"ל דמבעוד יום מותר אף שהוא הולך ודולק דזה אינו דכל הטעם הוא דמותר משום דשם כל דהוה כאלו כבר עשה כל ההדלקה מבעוד יום מה אכפת לן במה שנשרף מאילי' בלילה וכמ"ש אבל כאן דלענין חנוכה צריך שידליק בלילה ועיקר מצות חנוכה היא בלילה בעת שיאותו לאורו וא"כ ממנ"פ אם תחשבהו כאילו דולק בלילה שוב אסור לשרוף קדשים בלילה ואם תחשבהו כאלו כבר עשה כל ההדלקה ביום שוב לא קיים המצוה כמ"ש דבין למ"ד הדלקה עושה מצוה ובין למ"ד הנחה עושה מצוה עכ"פ צריך שידליק ומגביה ומניח בלילה והרי כאן נעשית מאיליה. איברא דלפ"ז קשה היאך מדליקין נ"ח ע"ש דאיך יוצא ידי מצות חנוכה וכבר הקשיתי בזה זה רבות בשנים וכתבתי דמזה ראיה למ"ש התה"ד דזה הוה כהכשר מצוה והוה כאילו עשה המצוה וא"כ גם בחול כמו כן. אמנם נראה דע"כ לא אמרינן דהוה כהכשר מצוה רק למ"ד מותר להשתמש לאורה דאז שייך לומר דעכ"פ זה שדלק בע"ש הוה הכשר מצוה אבל אי נימא דאסור להשתמש לאורה שוב איך אפשר דיהיה ההכשר מצוה עדיף מגמר המצוה דהרי אם נחשב כאלו גמר הדלקה ואח"כ אין נהנה מן האור ומה עושה אח"כ. ובזה יש ליישב קושית התוס' דלמה אמר שני הטעמים משום דכבתה זקוק לה ומותר להשתמש לאורה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת בחול לא שייך לומר דהוה כהכשר מצוה דדוקא אם לא יוכל להדליק בלילה מוכרחין אנו לומר דהכשר מצוה חשוב כמצוה אבל בחול לא נחשב כהכשר מצוה ושפיר אסור להדליק בשמן שריפה ובשבת כל שאסור להשתמש לאורה אי אפשר לומר. דהכשר מצוה יהיה כמצוה דהרי בעת גוף עשיית המצוה אין נאות לאורו כלל ומצות חנוכה שיאות לאורו והרי אין נהנה כלום ולא עשה כלום שכבר דלק מבע"ש ודו"ק. ובמ"ש יש לדחות ראיית הרשב"א בתשובה סי' ע"א לענין חמץ אם מותר לשרוף ביו"ט שכתב דאם נימא דאסור לשרוף ביו"ט גם מבע"י אסור כמו דאסור להצית אש במדורת קדשים מעיו"ט כדי שישרוף קדשים בי"ט ואני תמה על עצמי דהרי ביאר הירושלמי דל"ד לשבת דכתיב לא תעשה כל מלאכה והמלאכה נעשית מאיליה משא"כ בקדשים וביארתי לעיל דשם כתיב כל מלאכה ועכ"פ כלה אינה משא"כ בשריפת קדשים. ועכ"פ יהי' איך שיהיה וגם לפי הפירוש הפשוט עכ"פ שריפת חמץ ל"ד לשריפת קדשים ולא גרע ממאחיזין האור בגבולין משיצית רובו וה"ה לענין שריפת חמץ וא"כ בי"ט אסור ובעי"ט מותר ודברי הרשב"א צע"ג:
2