שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ע״חShoel uMeshiv Mahadura III 3:78
א׳בסוגיא דטיפת חלב אמר אביי טעמו ולא ממשו בעלמא דאורייתא ופרש"י דגמרינן מבב"ח דאסר רחמנא באכילה דגמרינן מלא תבשל ג' פעמים בלמדי זאת תמהתי מה בעי רש"י בזה דגמרינן מלא תבשל יהיה מאיזה טעם שיהי' בב"ח אסור. והנראה דהנה רש"י פירש בהא דאמרו דאי ס"ד דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא ופרש"י דכל אחד בפני עצמו שרי וכשנתחברו נאסר והתוס' הקשו דבפסחים דחי זאת דבכלאים נמי הכי וכבר כתבתי בזה הרבה דברים וכעת נראה דהנה בהא דאמרו אח"כ דסבר רב גדי אסרה תורה ולא חלב והפליתי סי' צ"ב הקשה לשיטת ר"ת דטעם כעיקר בשאר איסורים מה"ת א"כ ניהו דגדי אסרה תורה ולא חלב מ"מ הרי החלב קבלה טעם משמנונית הגדי ולוקין עליו משום בב"ח ע"ש. אמנם נראה דגוף הסברא דנימא גדי אסרה תורה ולא חלב צריך ביאור דניהו דכתיב לא תבשל גדי בחלב אמו ולא כתיב עם אמו אבל מ"מ מנלן לומר דרק הגדי אסרה ורק דהי' דרכם לבשל גדי בחלב אמו כמ"ש המורה בטעם הענין. אך נראה דהנה הרשב"א הובא בב"י סי' צ"ח כתב בשם רבותינו הצרפתים וכן הוא בתוס' ע"ז דף ס"ז דמה דאסור בב"ח טעם כעיקר היינו החלב שנאסר מהבשר בזה שייך טעם דמה דקבלה טעם מהבשר זה נקרא טעם כעיקר אבל החלב בבשר זה עיקר ולא שייך בזה טעמו ולא ממשו דזה ממש ע"ש ומעתה זה סברת הש"ס בס"ד דרב ס"ל גדי אסרה תורה והיינו מה שקבלה מהחלב ממשו אבל החלב שרק קבלה טעם מהבשר זה לא נאסר דזה אינו רק טעם וטעם לא ס"ל אף בב"ח ומעתה ל"ק קושית הפליתי דכל מה דאסור טעם כעיקר בשאר איסורים הוא דנלמד מבב"ח כמ"ש רש"י כאן דטעם כעיקר דאורייתא הוא מה דנלמד מבב"ח וא"כ להס"ד דרק גדי אסרה תורה אף בב"ח לא נאסר רק העיקר ולא הטעם וז"ב. ומעתה שפיר אמרו דאי טעם כעיקר דרבנן מבב"ח מ"ט לא גמרינן דחידוש הוא ושפיר פירש רש"י דהחידוש הוא שכל אחד בפני עצמו שרי ובהתחברם אסור ולא שייך לומר כלאים נמי דזה אינו דבכלאים לא שייך טעם ורק העיקר נאסר בהתחברם אבל מה דנאסר החלב מהבשר זה חידוש דזה אינו רק טעם ומנלן זאת וע"כ דחידוש היא שחדשה תורה דבב"ח יאסר אף הטעם וא"כ כי ליכא נו"ט נמי. ובזה נראה לפענ"ד ליישב מה דהוגד לי קושיא בשם הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל בהא דפריך אי חידוש הוא אפילו כי ליכא נו"ט נמי והקשה דלמא לכך נקט נו"ט לענין שהוכל לאסור שאר חתיכות דתרי משהו לא אמרינן כמ"ש התוס' בדף ק' וכבר כתבתי בזה בחידושי ליו"ד סי' צ"ב יעו"ש וכעת נראה דלפמ"ש י"ל דלהס"ד דלא ידענו דדרך בישול אסרה תורה א"כ יש לומר דע"כ לא כתבו התוס' דתרי משהו לא אמרינן היינו מה שנאסר מחמת טעם רק דטעם כעיקר בזה אמרינן דדוקא כשיש טעם אבל משהו לא אמרינן אבל כאן בטפת חלב שנפלה על החתיכה א"כ יש בו ממש וממש אף בתרי משהו אסור ולכך חידש דדרך בישול אסרה תורה וא"כ ע"כ בטעם תלוי ושוב בעי טעם ודו"ק היטב. ובזה יש ליישב מה דאמרו בפסחים דף מ"ד דילפי טעם כעיקר מגיעולי עכו"ם וקושית העולם ידוע דלמא מבב"ח ולפמש"ל דאם הי' מבב"ח שוב לא ידענו כלל טכ"ע דלמא מה דאמרה תורה להגעיל הוא משום חשש דלמא בשל העכו"ם חלב ואח"כ נבשל אנחנו בשר דבזה יהיה ממש שנבלע בקדרה אוסר ולא ידענו טעם כעיקר וע"כ דגיעולי עכו"ם הי' משאר איסורים ובזה טכ"ע דלא שייך לומר דרק חלב בשלו ומסתמא בשלו שאר איסורים נבילה וטריפה וחזיר וכדומה וזה שייך טכ"ע ודו"ק. ומעתה מיושב מ"ש רש"י דיליף מבב"ח דכתיב לא תבשל דכל קוטב הסוגיא היא משום זה דבזה שייך לומר גדי אסרה תורה ולא חלב. ובגוף קושית הגאון מוה' אברהם ברודא ז"ל נראה לי עפמ"ש הגאון בשו"ת גוא"י חלק או"ח סי' קט"ז בביאור דברי התוס' דתרי משהו לא אמרינן דזה דוקא על מה דאמר רב שאוסרת כל החתיכות מפני שהן מינה וע"ז כתבו התוס' שפיר דהנה כל מב"מ יליף ר"י מקרא דולקח מדם הפר ומדם השעיר בידוע שדם הפר מרובה וע"כ דמב"מ לא בטל וא"כ ק"ו הדברים דאם דם הפר מרובה לא יוכל לבטל המיעוט שלא יקרא דם השעיר מכ"ש שהמיעוט לא תוכל לסלק להיתר המרובה שתהי' נקראת איסור ולבטל ממנו שם ההיתר שלא תהי' היתר רק נבלה בשביל המיעוט ולכך תרי משהו לא אמרינן ובזה חידש דחמץ בפסח דאסור במשהו הוא לא משום חשיבות רק מפני הטעם שבתוכה שהרי גם שלא במינו במשהו א"כ גם תרי משהו אמרינן ודפח"ח. ואני הראיתי שכדבריו מפורש בנדה דף מ"ז בתוס' שם ע"ש ולפ"ז גם בב"ח דהוא מין באינו מינו ואפילו הכי אסרה תורה במשהו וכיון דלא אתינן עלה משום מב"מ א"כ אף בשאר חתיכות נמי מהראוי לומר דיאסר במשהו וז"ב כשמש. ורב דאמר כאן כיון שנתן טעם בחתיכה היינו משום דבאמת גם בב"ח דרך בישול אסרה תורה ולא נאסר במשהו וא"כ רק מב"מ אתינן עלה וזה לא שייך במשהו ודוק. ובזה נראה לפענ"ד להבין סברת רבא דאמר כל שהוא מין במינו ודבר אחר סליק את מינו כמי שאינו ושאינו מינו רבה עליו ומבטלו והיינו דבאמת מה דמב"מ לא בטל הוא מדם הפר ודם השעיר אף שדם השעיר הוא מועט לא נתבטל שם דם מהמיעוט וא"כ זה הוא רק במב"מ לא יכול המרובה לבטל שם המיעוט אבל כל שיש א"מ וא"מ המרובה פשיטא שיכול לבטל שם המיעוט של מינו דהא בזה לא גלתה תורה שלא יתבטל. ובזה יש ליישב קושית התוס' בחולין דף ק' גבי ציר דשם לא שייך לומר דמתבטל שם המיעוט דאטו שם תלוי ברובא ומיעוטא דהמגע טומאה היא ענין בפ"ע רק דמשיקו במים והיא מתורת זריעה אבל כל לקדירה מצא מין את מינו וניעור ושם לא שייך ביטול שם המיעוט ודו"ק והבן. ובזה צדקו דברי המהרש"ל בסי' צ"ח שדחה דברי רשב"א דלא שייך שיתבטל שא"מ ולא שייך תירוצו של הט"ז דלפמ"ש עיקר סליק הוא דל"ש מב"מ לר"י דיליף מדם הפר ומדם השעיר אבל במקום דנופל שם טעם לא שייך סליק וכמ"ש ודו"ק היטב בכל מ"ש:
1