שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:מ׳Shoel uMeshiv Mahadura IV 1:40
א׳שלום וכ"ט לכבוד הרב החריף השלם מוה' מאיר מיימון נ"י:
1
ב׳מכתבו הגיעני תמול ומאד יפלא אחרי כי הוא יודע שאני יושב קרית חוצות ומחוסר ספרים למה יעתיר עלי אמנם אחר שכבר דפק על דלתי תורתי אשיבו אך בקיצור נמרץ הנה מה שהקשה על הב"י באהע"ז סי' ק"מ שהביא דעת המהרי"ק בהבנת הרי"ף דאף בזכי לא מועיל רק בענין שלא יוכל לחזור בו אבל אינה מגורשת רק בהגיע גט לידה וע"ז תמה דהרי הב"י ובש"ע י"ד סי' רמ"ז סעיף ט"ו הביא בעצמו באומר תן גט זה לעבדי א"י לחזור אבל אינו משוחרר עד שיגיע השחרור לידו אבל באומר זכה גט שחרור זה לעבדי מגורשת תיכף והרי לדעת הרי"ף מהראוי להיות גם באומר זכה שלא תהי' מגורשת עד שיגיע גט לידה וע"כ דמחלק בין תן לזכה דבתן כיון דאמר תן גלי דעתי' דלא רצה שישתחרר עד שיגיע השחרור לידו כמ"ש הפ"י א"כ שוב אף לדברי המהרי"ק מוכרחים גם לומר דבזכה אף שלא הגיע הגט לידה מגורשת ודלא כמהרי"ק. ואני אומר דאם הי' מעיין בחבורי יד שאול ה' עבדים סי' רס"ז ס"ז ס"ק מ"ח ימצא טוב טעם במה שמחלק המחבר בין תן לזכה ומטעם אוחרא דבאמת הוה טלי גיטך מעג"ק יעו"ש וימצא וא"כ שוב דברי המהרי"ק נכונים וכמו שהארכתי שם לבאר זאת וא"צ לכפול הדברים וממילא גם דברי בשו"ת שואל ומשיב ח"ב סי' קע"ב שחששתי לדברי המהרי"ק נכונים:
2
ג׳מה שכתב לישב דברי המחנה אפרים ה' זכיה סי' ל"ג שהקשיתי עליו בחיבורי שואל ומשיב ח"ג סי' צ"ז דממ"נ אם ט"ה הוה ממון א"כ יש כאן בעלים ואם אינו ממון שוב הוה כהפקר ועוד שהרי בפירוש זכתה התורה מ"כ לכהנים וע"ז כתב מע"ל דלא דמי להפקר דכל טעמו של המח"א דאינו נעשה שליח לקבלה במתנה הוא מטעם דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים והיינו להנותן וכמ"ש במח"א שם סי' כ"ח ובה' שלוחין סי' ז' א"כ בשלמא בהפקר דשייך מגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחברי' משא"כ במ"כ דל"ש מגו דזכי לנפשי' בישראל שוב הוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים היינו לכהנים אחרים. ובזה ישב מע"ל דברי הפר"ח י"ד סי' ס"ג דכהן יכול לזכות המתנות לישראל וכתב הפר"ח דמיירי במכירי כהונה והכו"פ דחה דבריו דלמה לי' מכירי כהונה ת"ל דכהנים אחרים אסחי דעתייהו מיני' עיי"ש וע"ז ישב מעלתו דהוה תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים שאר כהנים. הנה באמת גוף דברי המח"א מ"ש בביאור דברי הירושלמי דלכך אינו נעשה ש"ק במתנה כיון דיכול לחזור בו הוה כחב לאחרים שעדיין יוכל לחזור לפע"ד צ"ע דעכ"פ כל כמה דלא חזר בו הוה זכיה גמורה ולמה לא יכול לעשות ועיין ברש"י ותוס' בגיטין דף י"א והר"ן לא ניחא לי' שם בזה אמנם גם להתוס' והפוסקים שם גם כאן שייך מגו דזכי לנפשי' גם בישראל שיכול לזכות בו וימכרהו לכהנים והלא כבר הפריש ויצא מידי טבל ואף דצריך לתנו לכהן הא הוא נתן להשליח והשליח יכול לזכות בו ויתנהו לכהן ואף אם יאמר דדבר זה אסור ולא קיים מצות נתינה אבל עכ"פ תופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ל"ש בזה דהיינו הנותן דמה נ"מ לנותן אם יתנהו לזה הכהן או לאחר סוף סוף הוא נתן לידו ולענין ט"ה ל"ש תופס לבע"ח כ"ז שלא חזר בו אף שיכול לחזור בו ועוד גם ט"ה אינו ממון כל שלקחו הישראל א"י להוציא מידו וכמ"ש התוס' בחולין דף קל"ג יעו"ש אף שבתחלה יכול לעכב אבל כל שכבר זכה בו א"י להוציא מידו ואף דשם מיירי שהכהן זכה בו גם כאן כבר זכה בו הישראל ויכול למכור לכהנים בזול ולזה בודאי מועיל מה שט"ה אינו ממון ודו"ק כי קצרתי:
3
ד׳יתר דבריו אין הזמן מספיק לי ומ"ש בדברי מהרי"ו ה' חלה ובישוב קושית הישועות יעקב גם אני בחידושי לה' חלה הארכתי וכבר דרשתי בפרקא זה שנים רבות וקשה עתיקא ומ"ש מע"ל דבר חריף בשם כבוד אבי מורי הרב הגאון נ"י דבר חריף הוא אבל לפי הפשט אינו מסכים ואני ישבתי אחר צאת ספרי מבית הדפוס דאז גם כלי שאב"י הי' אסור ורק לדורות מותר והדבר מבואר במהרש"א בפסחים ובמשמרת הבית להרשב"א והן נסתר מחמתו דברי הכו"פ בכמה מקומות שהשתמש בזה ואינו כעת לפני שום ספר וע"כ קצרתי. ז"ז יהיו שלום כנפשו וכנפש הדו"ש:
4