שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:מ״חShoel uMeshiv Mahadura IV 1:48
א׳ענין אשה ששהתה עשר שנים ולא ילדה.
1
ב׳בדבר אשר נשאלתי מי ששהה עשר שנים עם אשתו ולא ילדה אם כופין לגרש בזמן הזה. הנה הדברים עתיקים. ומראש צורים נראה ביבמות דף ס"ד אמרו נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה להבנות ממנה אעפ"י שאין ראיה לדבר זכר לדבר דכתיב מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען מלמד שאין ישיבת חוץ לארץ עולה לו מן המנין ולכאורה צריך ביאור כיון דכתיב בקרא למה לא יליף מיני' ולמה אמר אעפ"י שאין ראיה לדבר. והנה לכאורה מזה ראיה לשיטת הפוסקים דגם בח"ל מי שהה עשר שנים דיוציא ולא שייך ישיבת ח"ל אין עולה דהא לאו חובת קרקע הוא דתלוי בארץ וחובת הגוף הוא ורק שאני אברהם אבינו דעקר הי' ולא זכה להבנות אלא בארץ ורק דמי שעלה מח"ל לארץ אין ישיבת ח"ל עולה לו ויכול להמתין עשר שנים מיום בואו לארץ כמ"ש הרשב"א והריטב"א בחידושם בשם הר"י הזקן וא"כ שפיר קאמר אעפ"י שאין ראיה לדבר אבל לשיטת הפוסקים דבח"ל אין ראיה דלמא עון ח"ל גורם כמו שהיו באברהם אבינו א"כ למה לא הוה ראיה גמורה. אך נראה דבאמת לענין הא דיליף בירושלמי אבילות שבעת ימים מקרא דיוסף דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים אמרו בירושלמי פ"ג דמ"ק והובא בתוס' מ"ק דף וכי למדין דבר מקודם מ"ת והנה גם במדרש רבה פ' ויחי הובא ג"כ הירושלמי הלז וכתב ביפ"ת שם דא"ל מכמה מצות שילפינן מקודם מ"ת כמו גה"נ וכדומה.
2
ג׳וכתב דדוקא במה שכתב דרך צווי הוא דיליף מקודם מתן תורה אבל מה דכתיב בדרך סיפור שזה עשה כך לא ילפינן וע"ז הקשה דא"כ היאך יליף הש"ס בתענית דאסור לשמש מטתו בשני רעבון מיוסף ותירץ דזה אינו רק ממדת חסידות בזה ילפינן מקודם מתן תורה ולפ"ז כאן דכתיב בדרך סיפור מקץ עשר שנים לשבת אברם בארץ כנען א"כ אין לילף רק מדת חסידות שיכול לגרש אבל לא שיוציא והיינו בשוטים או בדברים עכ"פ הוה כפיה ולכך אמר אע"פ שאין ראיה לדבר זכר לדבר איכא. ובזה מיושב מה שאמרו ולילף מיצחק והקשה בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' מ"א דא"כ יקשה קראי אהדדי דאברהם שמענו שבעשר שנים רצה לגרש וביצחק עשרים.
3
ד׳ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת אין לילף כלל מקודם מתן תורה ורק שמצד הסברא אנו לומדים משום דזמן השהייה בלא ילדה הוא עשר שנים וע"ז קאמר דחזינן ביצחק שהי' עשרים שנה ואף דאברהם היה בעשר נלמוד באמת מדת חסידות מאברהם שבעשר שנים אם תתרצה בגירושין מה טוב אבל לכפות אין לנו רק בעשרים וז"ב. אמנם נראה דבאמת כל דהקרא מיותר יש לילף אף מקודם מ"ת דכל הטעם דמצוה ילפינן לפי שכתוב בדרך צווי משא"כ אם כתוב בדרך סיפור אין ראיה לדידן דלמא התורה מספר מה שעשו הם לעצמם קודם מ"ת אבל ניתנה תורה ונתחדש' הלכה ולפ"ז אם הקרא מיותר ע"ז אפשר דהוה כמו צווי דאל"כ למה כתבה התורה לשון מיותר וכמה דרשות למדין מאות אחת היתיר' ובזה י"ל הא דמשני יצחק עקר היה א"ה אברהם נמי עקר הי' ההיא מבעיא לי' לכדרחב"א והיינו דהש"ס סבר כיון דמה שכתיב בן ארבעים שנה ולמה לן לדעת בן כמה שנים נשאה ע"כ שבא להורות הצווי לדורות וא"כ למדין מזה וע"ז משני דהקרא אצטריך לדבר אחר לייחס שנותיו של יעקב וא"כ שוב אינו רק סיפור בעלמא ואין למדין מקודם מ"ת. איברא דלפ"ז יקשה על מה דרצה למילף מיצחק וא"כ המקראות סותרים כיון דכל דכתיב יתור בקרא למדין הימנו אך נראה דבאמת יש ליישב דיצחק מתחל' לא שהה רק עשר שנה וא"כ יש לומר דצריך להמתין עשרים שנה אבל אברהם באמת בח"ל הי' שם כמה שנים ורק שעלה לא"י אח"כ והימים הראשונים יפלו דדלמא בארץ יזכה להבנות א"כ בזה לא צריך להמתין כ"כ דא"כ ילכו כל השנים שיכול להוליד והיא תוליד רק עד ארבעים שנה ולכך לא נתנו קצבה יותר מעשר' שנים וא"כ נ"מ למי שעלה מח"ל לארץ דימתין עשר שנים ונתקיימו שני המקראות וז"ב איברא דגוף הדבר דאמרו דאין לומדין מקודם מ"ת צ"ב דבאמת האבות ובניהם אחריהם קיימו כל התורה עד שלא ניתנה ומצינו שיוסף שמר השבת במצרים וא"כ למה לא נילף מיוסף קודם מ"ת דהרי הוא קיים כפי מצות התורה שיהי' אח"כ והיא הערה גדולה. אך נראה דהרמב"ן כתב בפרשת תולדות דהאבות לא קיימו מצות התורה רק בארץ ולא בח"ל ולפ"ז שם דהי' האבל במצרים שבעה ימים א"כ לא בשביל מצות התורה עשה וא"כ שפיר אין למדין מקודם מ"ת. ובזה נראה לפענ"ד דבר נחמד בהא דאמרו ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין ואם נימא כשיטת הפוסקים דח"ל אין עולה לכל אדם א"כ למה נקט עולה לו ועיין בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל שלפי דרכו שכתב דאף שהיא יושבת בסמוך לארץ בערב הוא באה לארץ ובבקר היא שבה לדרכה אפ"ה לא תלינן דישיבת' בח"ל גרמה לו משום דהיא לא מפקדא ועיקר תלוי בו וא"כ יש לומר דמה דקאמר ללמדך שאין ישיבת חו"ל עולה לו לא קאי על אברהם רק שללמד על כל הדורות שאין עולה לו דוקא ולא תלוי רק בהבעל ולא באשה אבל כ"ז אינו שוה לי ע"ד הפשט. אך לפמ"ש אתי שפיר דכיון דבאשה כל דלא מפקדה לא תלוי בה כדאמרו זיל לא מפקדת וא"כ כל אותן שנים שהי' יושב בח"ל ולא צריך לקיים מצות פ"ו קודם מ"ת דב"נ אינו מצווה על פו"ר וא"כ שוב לכך אין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין דשם לא מפקד עדן על מצות פו"ר וז"ש אע"פ שאין ראיה לדבר דהיינו דיש לומר לדידן גם בח"ל מפקדינן על פ"ו וחובת הגוף הוא וא"כ אין לתלות בעון ח"ל אבל אברהם דלא מפקד קודם מ"ת א"כ שוב אין ראיה לדבר מה דלא עלה לו שנות ח"ל דלא מפקד וז"ב ודו"ק. אך יש לעיין דבאמת ב"נ נצטווה על פ"ו כדאמר לנח ובניו ורק דמשנתנ' תורה נטלה מב"נ וניתנה לישראל וא"כ אם נימא דקודם מ"ת לא יצאו אבותינו הקדושים מכלל ב"נ להקל כ"א להחמיר א"כ שוב גם קודם בואו לארץ נצטווה על פ"ו. אך י"ל כיון דהכתוב צוהו לעלות לארץ ישראל ולעזוב ארץ הטמא' שוב יש לומר דלכך לא נפקד עד שבא לארץ והימים הראשונים יפלו ודו"ק. ובזה יתיישב מה דכתב רש"י בפרשת לך על פסוק מקץ עשר שנים ללמדך שאין ישיבת ח"ל עולה לו מן המנין לפי שלא נאמר ואעשך לגוי גדול עד שיבא לא"י ותמה הרמב"ן דא"כ משמע דלאדם אחר עולה והא לכל אדם אין ישיבת ח"ל עולה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לכל אדם אין עולה דעון ח"ל גרמה אבל זהו דהמצוה לדור בא"י ואף בזמן הזה נחלקו הפוסקים אם מצוה לדור בארץ ועיין בפסקי מהרא"י ובאהע"ז סי' ע"ה וא"כ יש לומר דעון ח"ל גורם אבל אברהם אבינו כל שלא נצטוה ללכת לארץ היו כל הארצות כשרים וכעין דאמרו במגילה ובערכין עד שלא נבחר א"י היו כל הארצות כשרים לומר הלל ושירה וא"כ אין לתלות בעון ח"ל רק דעכ"פ כל שלא בא לארץ לא נצטווה על פו"ר ואף אם נימא דמצד מצות ב"נ נצטווה מ"מ כל שהקב"ה צוהו לעלות לא"י ושם הבטיחו על בנים וא"כ בודאי הימים הראשונים יפלו ולאו מן חושבנא ולכך לא עלו לו אבל לכל אדם שוב אין ראיה דעון ח"ל גורם. ובזה יתיישב מה דהקשה המזרחי דמרש"י בש"ס משמע דאין ישיבת ח"ל עולה לכל אדם ועיין בצדה לדרך להרב באר שבע שהאריך בזה בשם רבו הלבוש ז"ל ולפמ"ש אין שום סתירה וכמ"ש. ומהתימה על אא"ז הח"ץ ז"ל שהרב השואל מהר"י אלמושנינו שהי' אדם גדול וכבר נזכר לטובה בשו"ת זקני השער אפרים והוא היה הדורש שדברו עליו סרה ואא"ז בעל שער אפרים שם הפך בזכותו שהי' ת"ח גדול ואא"ז הח"ץ ז"ל פלפל עמו והרבה דברים שמבואר בקדמונים ברשב"א ובריטב"א ובמזרחי ובצדה לדרך והוא פלפל עמו כאן מהם יצאה זאת ובתחלת השקפ' תמהתי במה דמביא קושית החכם השואל דפ"ו מצות חובת הגוף הוא והוא דחה דבאמת כיון דמפקד גם בח"ל לכך נענשו אבל מה דאין עולה הוא דאפשר גם מאחרת לא יזכה להבנות במחילת כבוד תורת אא"ז הח"ץ ז"ל הוא חשב דראיית השואל הוא וע"כ ניקל בעיניו לדחות אבל באמת ראיתי ההרים רועשים וראיה זו של כת הקודמין הוא הרשב"א והריטב"א בחידושם והנמוק"י הביא דברים אלו בשם אמרן והוא בעצמו מביא הנימוק"י ולא זכר זאת וע"כ דחייתו אינו כלום דמ"ש דבח"ל ג"כ מפקד רק שמא לא יזכה אבל ראייתם הוא דהיאך שייך לומר כיון דנצטוו ע"ז שירבו ויפרו גם בח"ל איך שייך דעון ח"ל גורם שלא יבנו והתורה צותה לפרות ולרבות אף בח"ל זהו כוונתם אבל באמת אני אומר באימה ויראה דבאמת יפה כתב הרא"ש דבח"ל ראינו שפרים ורבים ואחד מני אלף שלא זכה להבנות אבל מ"מ מי שלא זכה אין למהר לגרש כי אולי בח"ל בארץ הטמאה אינו זוכה. ואני מוסיף דבאמת במרדכי כתב עוד טעם דמיום שחרב בהמ"ק אמרו דדין הוא שלא לישא נשים ולהוליד וא"כ יש לומר דכיון דבני חיי ומזוני לאו בזכותא תליא אלא במזלא רק ע"י זכות הגדול נשתנה המזל וכמ"ש התוס' סוף קידושין אבל עכ"פ לאו כל אדם זוכה בח"ל לנס כזה שישתנה המזל. ובזה ניחא לפענ"ד מה שכתב הרב השואל בח"ץ שם דלפמ"ש רבינו חיים דבזמן הזה אין מצוה לדור בארץ ישראל א"כ אין לתלות בעון ח"ל לפענ"ד אין הכוונה דעון ח"ל גורם על שחטא לדור בח"ל דזה אינו חטא ולפי דבריהם א"כ בארץ מצרים דודאי אסור לדור במצות התורה וכמה קולמסים נשתברו א"כ במצרים בודאי החטא גורם ולא אשתמיט אחד מהפוסקים שישתנ' הדין במצרים רק כיון דעכ"פ היא ארץ טמאה יוכל להיות דלא מסתייע מלתא שיזכה להבנות בח"ל דצריך זכות גדול והמקום מעכב וז"ב. ומן האמור הן נסתר מחמתו מה שחידש הגאון בעל נוב"י מהד"ק חלק אהע"ז סי' א' שאם שהה עשר שנים ורצונו לעלות לא"י דודאי יוכל לכוף ממנ"פ דאם נימא דמצוה גם בזמן הזה א"כ צריך לעלות ואם אין מצוה שוב אין ח"ל גורם דאונס היא ולפמ"ש ניהו דאונס הוא ואינו עובר אבל מ"מ זכות א"י אין לו ואונסא כמאן דלא עבר אבל לא כמאן דעבד וז"ב. ותדע שכן הוא דהרי באברהם ג"כ אמרו דישיבת ח"ל גרם לו ושם בודאי לא הי' עון כל שלא נצטווה ללכת לארץ כנען היו כל הארצות כשרות ואפ"ה ח"ל בעצמותה טמאה היא ואין הזכות כ"כ שיזכה להבנות ומראש צורים נראה ללמוד לדורות וז"ב כשמש. שוב ראיתי בשו"ת שב יעקב חלק אהע"ז סי' א' שהאריך הרחיב הדיבור ג"כ והעלה להלכה ולמעשה דבח"ל אין לכוף ולגרש וכמ"ש ושם תמה ג"כ על הח"ץ שלא הזכיר דברי הקדמונים ונהניתי. ובמ"ש למעלה בענין דאין למדין מקודם מ"ת יש להקשות מהא דלמדו בירושלמי ממלא שבוע זאת דאין מערבין שמחה בשמחה והובא בתוס' מ"ק דף ח' וכן יליף מ"ש לא יעשה כן במקומינו שאין לקדש בתו הקטנה קודם הגדולה ועיין באהע"ז סי' ל"ז ואולי מה דהיה מנהג נכון קודם מתן תורה פשיטא דיליף דגם לאחר מתן תורה מהראוי לעשות כן אלא דדבר שאין לו טעם רק חקה היא אין למדין מקודם מתן תורה. ובזה יתיישב מה דהקשה בחתם סופר סי' שמ"ו אות ח' דברי התוס' דמ"ק דף ח' עם מ"ש בדף כ' ע"ש ודו"ק: אחר כמה שנים מצאתי במדרש רבה סדר וירא פרשה נ"ז שאמר על איוב מעולי גולה היה וישראלי הי' ומדרשו בטברי' לפיכך הי' למד ממנו קריעה וברכת אבלים ומדבריו נראה שלכך אין למדין מקודם מ"ת שלפי שהיה להם דין ב"נ ונתנה תורה ונתחדשה הלכה. ובזה נראה לפענ"ד דזה דוקא במקום דשייך לומר דנתנה תורה ונתחדשה הלכה אבל במקום דהדבר מסתבר מה"ת שלא נלמוד מקודם מ"ת. ובזה יתיישב היטב קושית החתם סופר הנ"ל דשפיר למדו במ"ק בירושלמי והובא בתוס' מ"ק ח' ממלא שבוע זאת שאין מערבין שמחה בשמחה משום דשם מלתא דמסתבר הוא אבל במ"ק דף כ' דשם יש לאקושי לסוכות דשמונה ימים א"כ אם למדין מקודם מ"ת יהיה רק שבעה. ובזה יש לומר דנתנה תורה ונתחדשה הלכה ודו"ק היטב כי היא הערה נכונה. אחר זמן רב ראיתי ברמב"ן בפ' ויצא ועל פסוק מלא שבוע זאת שכתב על מ"ש רש"י והראב"ע מלא שבוע זאת שקאי על שבעת ימי המשתה והקשה הרמב"ן דהא זה הי' תקנת משה רבינו ע"ה לישראל וכתב ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין באבילות דכתיב ויעש לאביו אבל שבעת ימים ומה שלמדו מכאן נמי בירושלמי בב"ר שאין מערבין שמחה בשמחה סמך בעלמא ממנהג הקדמונים קודם התורה אבל בגמרא שלנו לא למדה מכאן ודרשוה מויעש שלמה את החג ע"ש ודברי הרמב"ן קצת תמוהין דהרי בענין אבילות שלמדו מויעש לאביו אבל שבעת ימים פריך באמת בירושלמי הא אין למדין מקודם מ"ת וא"כ יהיה יציבא בארעא וכו' דמיוסף שהיה לו דין ישראל לא מסתבר שילמוד מקודם מתן תורה ומלבן ניקו ונילף וצע"ג על הרמב"ן. וראיתי ביפ"ת פרשה ויצא פי"ג סי' י"ג שהביא דברי הרמב"ן אלו ולא הרגיש על הרמב"ן רק שכתב דאותו מ"ד ס"ל דלמדין מקודם מתן תורה ולא חש לקושיית הירושלמי לענין אבילות שאמר ולמדין מקודם מ"ת ועיין ביפ"ת פ' ויחי סי' ז' ע"ש שהאריך בענין הלז ומחלק בין מצוה דאין למדין מקודם מ"ת לענין מוסריי ע"ש ודו"ק ועיין בפני משה מ"ש בזה בירושלמי פ"ק דסנהדרין ה"ד במראה הפנים ד"ה אם וכתב שהתוס' לא דקדקו בזה ולפמ"ש אתי שפיר והפ"מ שלא כהוגן כתב על דברת התוס' במח"כ. עוד יש לי לומר בטעמו של הירושלמי דאין למדין דבר מקודם מ"ת די"ל דהי' רק מנהג בעלמא והרי גדולה מזו מצינו בסנהדרין דף נ"א דרצו ללמוד קבורה מהא דמצינו דנקברו צדיקים ומשני דמנהגא בעלמא הוא וא"כ מכ"ש קודם מה"ת דאין למדין שיהי' הדין כן רק מצד המנהג. ובזה מבואר היטב החילוק שבין מצוה ובין ענין מוסר וכמ"ש היפה תואר הנ"ל דמצוה א"א ללמוד דיש לומר דקודם מ"ת לא הי' רק מנהג בעלמא אבל ענין מוסר אם היה המנהג קודם מכ"ש דלאחר מ"ת דודאי הוא ראוי לעשות כן ודו"ק: ובזה מיושב מ"ש הברכי יוסף ביו"ד סי' ר"מ על מ"ש הטור דחייב בכבוד חמיו מדוד שאמר אבי ראה גם ראה והקשה ממ"ש במכילתא פרשת יתרו וישתחוה וישק לו דמשה השתחוה ליתרו מכאן אמרו שיהא אדם מוכן לכבוד חמיו וא"כ למה לא למדו מכאן ובשו"ת תשובה מאהבה ח"ג סי' שע"א האריך בזה ובחידושי על התורה פ' יתרו הארכתי ליישב ולפמ"ש י"ל דבאמת מקודם מ"ת אין למילף ואף מה שהוא מדרך המוסר יש למילף אבל לא ידענו שהיא מצוה דלמא רשות הוא דרך מוסר וכן מורה לשון שיהא מוכן לכבוד חמיו וע"כ למד מדוד דשם לא אמר בדרך המוסר רק בדרך מצוה וחיוב שהרי קרא לו אב. ובזה מיושב מה שהקש' הב"ח סי' ש"מ דבשוחר טוב מבואר דרבנן אמרו אבי ראה אמר לאבנר שהוא מרי דאורייתא וגם ראה אמר לשאול וע"כ כתב שהטור מש"ה לא כתב שחייב בכבוד חמיו ככבוד אביו משום דר"י הוא דס"ל כן ורבנן נחלקו עליו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רבנן ס"ל שאינו חייב רק מדרך המוסר וע"כ השכיל דוד פיו ואמר אבי ראה גם ראה ויכול להיות הכוונה על שאול ועל אבנר וא"כ לכך לא כתב רק שחייב מדרך המוסר כמ"ש גבי משה רבינו ודו"ק היטב ועיין בירושלמי פ"ז דברכות ובמגלה פ"ד ובסנהדרין פ"ק דיליף דעשרה נקראו עדה מבני יעקב וכתב בפני משה בסנהדרין שם דתלוי בזה אי למידין מקודם מ"ת ולפמ"ש בשם היפ"ת בכה"ג בודאי למדין ועיין ברבינו בחיי פ' אמור מ"ש רבינו יעקב להגיה בש"ס דילן ותמהתי ע"ז על הגליון דלא הביא הך דירושלמי ועוד כתבתי בזה ע"ש ועיין חולין סמ"ך כיון דהסכים על ידיהו כמאן דכתיב בהו למינהו דמיא והרי הוה קודם מתן תורה וע"כ כיון שהוא ענין מוסר וכל שהסכים הקב"ה על ידייהו כמאן דכתיב דמיא גם לפמ"ש לעיל משום די"ל נתנה תורה ונתחדשה הלכה וכאן ל"ש זאת דהרי באמת הוה ק"ו והמהרש"א כתב דלכך אין עונשין מק"ו משום דיש לומר דאולי זה חמור טפי ולא סגי ליה בזה העונש וכאן עכ"פ חזינן דהתורה רצתה להחמיר עליו וא"כ לא נתחדש' הלכה ושפיר למדין הלכה מקודם מ"ת. והנה הקשה אותי המופלג מוה' יוסף שורשטיין ני' דלפמ"ש המהרש"א מה מועיל מה דאסכים על ידייהו והא מ"מ י"ל דלא סגי לי' בעונש זה והיאך לקו על דשאים ולפענ"ד כל שהסכים על ידייהו והו"ל כמאן דכתיב למינהו בזה שוב אינו בכלל ק"ו רק דגם זה בכלל למינהו ושפיר מקרי כלאים ולא הוה בכלל עונשין מה"ד והוא בכלל גילוי מלתא וז"ב ופשוט לפענ"ד. ובזה מיושב ג"כ מה שהקשה בהא דיליף לענין שבועת העדות מושבע מפי עצמו ממושבע מפי אחרים והרי בקרבן דעת המזרחי ועיין באר יעקב שמביאו בכללותי' דאין עונשין מה"ד לחייבו קרבן. ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דגלתה התורה דגם זה בכלל שבועת העדות וא"כ לא מקרי עונשין מה"ד והוה בכלל שבועת העדות דחייבתו התור' שבועה וצ"ע בזה כי לפענ"ד זה כלל גדול בתורה: והנה בבכורות דף יו"ד אמרו תפדה תפדה תפדה מיד תפדה כל שהוא ופירש"י דשני פעמים כתבו ופטר חמור תפדה בשה והיינו פרשת בא ופרשת תשא ובמהרי"ט אלגזי האריך שם דבספרי פ' קרח דריש לה מפ' קרח ואני תמה בלא"ה דהא אין למדין דבר מקודם מ"ת ואולי כיון דהוא מצוה הנוהגת לדורות וגם התורה צותה כשיבאו לארץ שפיר למדין אף קודם מ"ת דלא שייך לומר נתנה תורה ונתחדש' הלכה דהא התורה עיקר הצוואה הי' על מה שיהיה בבואם לארץ ואז כבר קבלו התורה וגם כיון דגם בפ' תשא כתוב כן שוב חזינן דלא נתחדש הלכה א"כ שוב יכול ללמוד גם מקודם מ"ת ומיושב בזה הרבה דברים במס' בכורות דיליף מהפרשה דכתיב בפ' בא וקשה הא הוה קודם מ"ת ולפמ"ש א"ש דהא עיקר הי' על אחר מ"ת:
4