שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:ו׳Shoel uMeshiv Mahadura IV 1:6
א׳אמרתי לבאר דברי הרמב"ם פ"ז מנחלות הלכה אב"ג יעו"ש דלמה שמעו שמת או להעכו"ם מסל"ת האשה מותרת להנשא ואין היורשים יורדים לנחלה וכן באשה שאמרה מת בעלי שנאמנת ותנשא ומ"מ אין היורשין נכנסין לנחלה אבל במים שאל"ס והעדים העידו שנטבע או שנפל לגוב אריות או שראוהו צלוב או שנדקר במלחמה או שנהרג והיו לו סימנים היורשין יורדין לנחלה והאשה לא תנשא. ולפענ"ד הענין הוא עפמ"ש המהרח"ש במה דמצינו דלפעמים מקילין בעגונה יותר מממון ולפעמים להיפך וכתב הוא דכל דהוא ספק במציאות אם הוא עודנו חי בזה מחמירין בעגונה יותר מממון וכל שאין ספק במציאות רק שגזירת הכתוב הוא אז מקילין באשה יותר ע"ש. ולפ"ז הדבר נכון דבשמעו בו שמת והיינו בע"א כמ"ש הלח"מ או שעכו"ם מסל"ת שבאמת אנן מאמינים שמת רק שע"א אינו נאמן מגזירת הכתוב דבעי שנים להעיד אף בממון ומכ"ש עכו"ם דאינו בר עדות והיא גזירת הכתוב א"כ מאמינים לענין שמותרת להנשא אבל לענין ממון בעי עדים מגזירת הכתוב וא"י להוציא מחזקת חי של האב אבל במים שאל"ס וכיוצא בהם שחשב שם הרמב"ם שזה יש לנו ספק שמא גלי אשפלוהי או שנדמה להם שמת ומ"מ חי הוא וא"כ יש ספק במציאות שמא עודנו חי ניהו דלענין ממון התורה אמרה ללכת אחר רוב אבל לענין עגונה מחמרינן יותר דשמא עודנו חי וז"ב כשמש וז"ש רבינו בה"ג שאני אומר שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני כרת אבל לענין ממון וכו' והדבר תמוה דמתחיל באיסור כרת ומה זה שסיים אבל לענין ממון ועיין שו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' כ"א מ"ש בזה ולפמ"ש הוא הדבר אשר דברתי דלענין כרת שהוא לשמים וכל דיוכל להיות שעודנו חי כלפי שמיא לא שייך ללכת בתר רוב משא"כ בממון ויש להמתיק יותר דכריתות הנפש היא כמ"ש הרמב"ן בפרשת אחרי שהנפש נכרתת משרשה שפגמה בשרשה וא"כ מה מועיל הרוב כל שיש לחוש שהוא חי ופגמה בשרשה א"כ היא נכרתת מצד עצמה משא"כ בממון התורה אמרה שיש להאמין עדים וללכת בתר רוב שבודאי מת באותן דברים ודו"ק היטב ובזה יש ליישב קושית הקצה"ח סי' רנ"ט ע"ש ודו"ק:
1