שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:ט׳Shoel uMeshiv Mahadura IV 1:9
א׳ראיתי ונתון אל לבי במה דמבואר ביו"ד סי' ק"ב סוף הסימן דאם בשל בשבת במזיד דאסור לו לעולם דאם נתערב הדבר באחרים לא מקרי דבר שיש לו מתירין אף שלאחרים מותר למ"ש מ"מ כיון שלו בעצמו אסור לא מקרי דבר שיל"מ ומקור הדבר מהרא"ה שכתב רי"ו בשמו והביא ראיה מיבמות דף פ"ב דאמרו הא דרב אשי בדותא היא דאי לכהן משרי שרי ולזרים אסור הרי כל דאסור לזרים אף דלכהן משרי שרי לא מקרי דבר שיש לו מתירין ה"ה כאן כל דלא אסור לא מקרי דבר שיש לו מתירין והמג"א סי' שי"ח הקשה דל"ד דשם אין כאן דבר שיש לו מתירין דלכהן תיכף מותר ולזרים אסור לעולם אבל כאן כל דמבשל בשבת מותר לאחר למ"ש הרי יש לו היתר ומה בכך דלו אסור מכל מקום לאחרים שרי והוה דבר שיש לו מתירין וראיתי בספר תוספת שבת שהקשה דא"כ מה פריך אי לכהן משרי שרי הא יש לומר דמיירי שהכהן הוא ב"ק או טבול יום ואסור בשבת ולמצ"ש שרי והוה דבר שיל"מ וע"כ כיון דלזרים אסור לא מקרי דבר שיש לו מתירין. ולפענ"ד נראה דכוונת הרא"ה דיש חילוק בין היכא דהדבר בעצם אסור עד"מ ביצה שנולדה ביו"ט דבעצם היום הזה אסורה הביצה משום מוקצה או משום גזירה דמשקין שזבו וכדומה בזה שייך דבר שיש לו מתירין אבל מבשל בשבת דבמזיד קנסו אותו א"כ עצם הדבר משרי שרי רק שקנסו לו לעולם ולאחרים בכדי שיעשו אבל עצם הדבר לא נאסר דהיא קדש ואין מעשיה קודש בזה לא שייך דבר שיל"מ דהרי הדבר בעצם הוא היתר לאכול גם בשבת רק דקנס קנסו רבנן לו לעולם ולאחרים למ"ש וזה לא הוה דבר שיל"מ דבעצם הדבר לא נתחדש ענין שיהי' מקרי דבר שיל"מ וע"ז מביא ראיה מהא דקאמר אי לכהן משרי שרי והיינו אף דהוא ב"ק או טבול יום אבל גוף התרומה מותרת לכהנים ורק דאריא דאסורא הוא על הכהן וא"כ לא שייך דבר שיש לו מתירין. וזה דאמרו אי לכהן משרי שרי והיינו אף שהוא בעל קרי מכל מקום גוף הדבר בעצם הוא מותר ולא שייך דבר שיל"מ וז"ב ושאני נדרים דאיסור חפצא הוא וכן ביצה שנולדה ביו"ט דאסור בעצם על הדבר שנאסר מחמת מוקצה או חשש שמא יבא לידי איסור אבל מבשל בשבת בעצם אין האיסור על המאכל שכבר בישל רק קנס דרבנן ובזה יש ליישב מ"ש המ"א ראיה מביכורים דמבואר במסכת ביכורים פ"ב דאם נתערבו באחרים אסורים אף דלדידי' אין לו היתר מכל מקום כל דלכהן מותר הוה דבר שיל"מ דהכהן יכול לאכלו בירושלים וכמ"ש הרמב"ם ורע"ב שם וה"ה בזה ולפמ"ש יש לומר דל"ד דבכורים אף דאסורים לזרים מכל מקום לגבי כהן יכול לאכול בירושלים שפיר מקרי דבר שיש לו מתירין דהא חוץ לירושלים אסור לכהן וכל דיש לו היתר לכהן אף דלזרים אסור מקרי דבר שיש לו מתירין אבל במבשל בשבת דאין כאן שום היתר דלמבשל אינו רק משום קנס אבל בעצם הדבר הוא היתר כל שכבר נתבשל בשבת וז"ב ובדרך אחר נראה דכוונת הרא"ה דלא שייך דבר שיל"מ רק שאם יהי' מותר אח"כ יהי' מותר לאותו האיש ששייך לו אבל מה דיהי' מותר לאחר שאין זה שלו לא שייך דבר שיל"מ ולכך מבשל בשבת דאסור למי שמבשל ורק לאחרים מותר לא שייך דבר שיל"מ דעיקר תלוי אם יהי' מותר למי ששייך לו וסתם מבשל מבשל דבר שהוא שלו ולצרכו ובזה שפיר ראייתו מתרומה דהא אמרו שם למאן לכהן משרי שרי ולזרים הא אסור ואם נימא דכל שהוא אסור לאחרים לא מקרי דבר שיל"מ א"כ למה לו להש"ס לומר אי לכהן משרי שרי והא ת"ל דכל דלזרים אסור לא מקרי דבר שיש לו מתירין ועיין בתוס' שבת שם ובמחצית מ"ש בזה וע"כ דמה שאסור לזרים לא אכפת לן ועיקר תלוי במה שיהי' מותר לכהנים למי ששייך לו התרומה וכן החתיכת חטאת וא"כ הוצרך לומר דלכהן לא נאסר כלל ולא שייך דבר שיש לו מתירין ושפיר הביא הרא"ה ראיה למבשל בשבת דעיקר תלוי במי ששייך לו. ובזה אתי שפיר מה שהקשה מביכורים ולפמ"ש אתי שפיר דגם ביכורים עיקר תלוי במה שיהיה מותר להכהן לאכלו בירושלים וז"ב כשמש. והנה לפמ"ש הר"ן בנדרים דף כ"ב ליישב לשיטת הרי"ף הא דאמרו כאן אי לכהן משרי שרי ולזרים אסור והרי לשיטת הרי"ף כל דמשרי שרי כעת עדיף טפי וכתב דלהרי"ף צ"ל דעכ"פ לזרים אינו בדין שיהי' דבר שיל"מ בשביל דלכהנים שרי ע"ש א"כ שפיר למד הרא"ה מזה במכ"ש דאם למבשל אסור אינו בדין שיהיה דבר שיל"מ בשביל דמותר לאחר שאינו שייך לו. אך אי קשיא הא קשיא היאך יתרץ הרי"ף לדברי הר"ן הך דבכורים דמקרי דבר שיל"מ אף שלזרים אסור ולמה יאסרו הזרים בשביל דלכהנים שרי וצ"ל כיון דמכירים באמת אינם שייכים לזרים א"כ למה ירוויחו בזה הזרים משא"כ בהך דהחתיכות מיירי שנפל לחולין של אחרים ואינו בדין שיפסידו בשביל דמותר לכהנים ושפיר בטל ואין להקשות להיפך דהרי ממונא לא בטל ואיך נתבטל חתיכות של קדש או תרומה בתערובות של זרים וצ"ל לפמ"ש המהרש"א בביצה ל"ח דממון שאין לו תובעין בטל אתי שפיר גם כאן ודו"ק:
1