שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״גShoel uMeshiv Mahadura IV 2:103
א׳שלום להרבני המופלג החריף מוה' דוד ברין נ"י.
1
ב׳מכתבך הגיעני היום ואם אמנם טרדות רבות עלי בכ"ז אמרתי להשיבך בקצרה. אשר הקשית על רש"י נדרים דף פ"א שפירש נטולה אני מן היהודים מודרת אני מתשמיש מהם שלא יהנה שום יהודי ממני והדבר תמוה דהא זה הוה הנאת תשמישי עליך וזה לא חל דהא משועבדת לי' וצריך לומר הנאת תשמישם עלי וע"ז כתב מעלתו כיון דאסרה הנאת כל העולם לא שייך שעבוד דהא חזינן דתשמיש קשה לה והוה כאנוסה וכמו שכתב הר"ן. ובראשית ההשקפה תמהתי דהא קושיתו על רש"י כן הקשה הב"י על הטור בסי' רל"ד והב"ח כתב דחל בכולל ולא שייך דמשועבדת לי' ועיין ט"ז שדחה זאת דאפילו בכולל לא חל היכא דמשועבד ע"ש ומעלתו יפה הטעים לה דהוה כאנוסה ולכך לא שייך שעבוד. אמנם אי קשיא הא קשיא דהא בדף פ"ד מקשה רבא לר"נ אם בעל לאו בכלל בריות נדרי עינוי נפש הן ויפר לה ומשני דשאני הכא דמוכחא מלתא דעל בעלה נדרה דעל היתירא קאסרה נפשה ולפ"ז כאן ר"נ דייק לה ולר"נ אי אפשר לומר דחל בכולל דאחרים דהא שוב יקשה דנדרי עינוי נפש הן וא"ל דמוכחא מלתא דזה אינו דאדרבא אי אפשר לומר דעיקר הוא הבעל דהא על בעל לא מצי לחול דמשעבדא לי' וא"כ עיקר חלות הוא ע"י כולל דאחרים ושוב יקשה דהא בעל לאו בכלל בריות הוא ונדרי עינוי נפש הן. הן אמת דלפמ"ש הר"ן דאנוסה היא דתשמיש קשה לה שוב אין נדרי עינוי נפש הן ולא קשה קושית הש"ס וע"כ כפירוש הר"ן ולשני הפירושים של הר"ן שם ל"ק כלל ועכ"פ לרש"י ולפירושו קשה למה לו לדחוקי ולפרש דאסרה הנאתה על אחרים ולמה לא פירש דאסרה על עצמה הנאת אחרים. ולכאורה רציתי לומר דמוכרח הוא לפרש כן דהנה התוס' ישנים הקשו דלר' יוסי דמתניתין כולה ר' יוסי היא כדמסיק בדף פ"א קשה דהא ר' יוסי לית לי' כולל והיאך חל האיסור על אחרים וכתב התוס' יו"ט דהוה איסור מוסיף דניתוסף איסור לגבי הבעל אמנם היטב אשר דברו בזה האחרונים דאם נימא דאסרה על עצמה איסור הנאה א"כ הבעל ושאר היהודים הם החפצים הנאסרים עלי' ולא שייך מוסיף והוה איסור כולל ולכך ע"כ מוכרח לפרש דהאיסור הוא שאסרה הנאת תשמישה עליהם א"כ שפיר הוה מוסיף מגו דחל על הבעל דהוא החפץ הנאסר וע"ש בהגהת אבני מלואים בשו"ת הנספחות ח"ב סי' י"ב ע"ש. ולפ"ז מוכרח הפירוש שאסרה עצמה על אחרים ובזה י"ל מה דאמרו שאני הכא דמוכח דעל היתרא אסרה נפשה והיינו דבזה הוה מוסיף דאל"כ לא מצי לחול. איברא בגוף קושית התוס' ישנים הי' נראה לי דאם נימא דבעל בכלל בריות שאני האי כולל משאר כולל דע"כ לא ס"ל לר' יוסי כולל רק בכולל שאר חפצים עם זה אבל כאן כל הנדר הוה כולל שאסרה על היהודים ובעל בכלל וא"כ הלשון כולל כלם יחד ובכה"ג גם ר' יוסי מודה דהוה כולל. ובזה נראה ליישב מה שרש"י בדף פ"ז פירש באמת נטולה אני מן היהודים דהיינו שאסרה על עצמה הנאת תשמיש וסותר עצמו למה שפירש כאן. ולפמ"ש א"ש דשם מקשה רבא לר"נ אי אמרת בעל לאו בכלל בריות א"כ שוב אי אפשר לפרש דאסרה הנאתה על אחרים דשוב יקשה דהא משעבדא ליה וא"ל דחל בכולל דזה אינו דר"י לית לי' כולל וא"ל דזה עדיף משאר כולל דז"א דהא בעל לאו בכלל בריות וא"כ שוב הוה כשאר כולל ולית לי' לר' יוסי וע"כ דאסרה על עצמה ולא שייך דמשעבדא לי' וא"ל דאיך חל דהא הו"ל כולל דזה אינו דאם נימא דבעל לאו בכלל בריות א"כ ע"כ עיקר הנדר הי' לכשתתגרש ושוב היא מותרת לאחרים ושפיר מצי לחול הנדר דהא ע"כ עיקר הנדר הי' על אחרים לכשתתגרש דהא הבעל לאו בכלל בריות אבל לפי המסקנא דכאן ר"נ מודה דעל היתירא קאסרה נפשה והיינו כמו שהוא כעת וא"כ שוב עיקר הנדר על הבעל ואחרים רק בכולל שוב הוה איסור כולל ור"י ל"ל כולל וע"כ דאסרה הנאתה על האחרים ושוב הוה מוסיף וא"כ מוכרח שיטת רש"י ודו"ק היטב כי חריף הוא עמוק עמוק. ומה שהקשיתי למעלה דמאי קאמר דמוכחא מלתא הא לא מוכח דאדרבה על הבעל לא חל נתיישבתי דל"ק דהא באמת יש לומר דנטולה אני מן היהודים היינו דאסרה על עצמה וא"כ לא שייך דמשעבדא לי' וכן פירש"י שם בהדיא אבל בדף פ"א קשה דלמה לא פירש"י שם ג"כ כן וע"ז שפיר כתבתי ליישב ודו"ק ועיין בחבורי יד שאול סי' רל"ד ס"ק מ"ו וס"ק נ"ה וס"ק נ"ו ותמצא נפלאות ת"ל ובגוף קושית התוס' דאיך חל נטולה אני מן היהודים והא אין איסור חל על איסור ראיתי באבני מלואים בשו"ת הנספחות סי' מ"ב שכתב דלפמ"ש הפוסקים דהנדרים חל על איסורין ועיין בטור סי' רט"ו א"כ כאן דמיירי בנדרים שפיר חל על איסורין ע"ש ונפלאתי ע"ז דכל הטעם של הפוסקים דס"ל דחל על איסורים הוא משום דנדרים איסור חפצא וחל על איסורים דהם איסור גברא וזה שייך בכל שאר נדרים דהחפץ הוא דבר נפרד ועל החפץ לא חל האיסור אבל כאן החפץ הוא האשה או הבעל והיהודים והם נאסרים משום איסור א"א ואיך שייך שיחול משום דהיא איסור חפצא ושפיר הקשו התוס' אף אם יסברו דנדרים חלין על איסורים וז"ב ופשוט. שוב ראיתי בשעה"מ פי"ז מא"ב שכתב כן וגם הוא רצה בתחלה ליישב כן ואח"כ דחה כן ונהניתי עד מאד שבראשית ההשקפה אמרתי כן וע"ש מה שהאריך וכתב ככל מ"ש בהגהת אבני מלואים:
2