שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קט״וShoel uMeshiv Mahadura IV 2:115
א׳בעש"ק העבר היו אצלי המופלג מוהר"מ ושאל בהא דאמרו בקידושין דף כ"ד ע"ב נגד עינו ואינו רואה כנגד אזנו ואינו שומע א"י בהם לחירות ופריך למימרא דקלא לאו כלום הוא וכו' ומשני שאני אדם כיון דבר דעת הוא הוא מבעית אנפשי' כדתניא המבעית את חבירו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים וע"ז הקשה לשיטת הפוסקים דכל דחייב לצאת ידי שמים מועיל תפיסה והרי קי"ל דעבד מקרי תפוס בעצמו ומה"ט דנין דיני קנס עבד בבבל א"כ כיון דמבעית חייב בדיני שמים שוב העבד מקרי תפוס בעצמו ולמה לא יצא לחירות והנה יפה הקשה אך ראה הקושיא בשער המלך הלכות עבדים פ"ה יעו"ש.
1
ב׳והשבתי כיון דאם מבעית נפשי' ולכך פטור בדיני אדם אבל בדיני שמים חייב דמ"מ יש לומר דנבעת ע"י שהכהו נגד עינו ואזנו א"כ כל שספק בהתפיסה עצמה לא מקרי תפוס כמ"ש המהרי"ט ועיין קצה"ח סי' פ"ח ואף דהתוס' בגיטין בדף י"ז דעבד מקרי תפוס בעצמו היינו שם דודאי משוחרר רק שהספק אם מזמן ראשון או משני ושפיר מקרי מוחזק בעצמו. אמנם ליישב גם קושית השעה"מ מהא דאמרו בירושלמי מהו שיאמרו לו צא יד"ש וש"מ מהך דר' יהושע והקשה השעה"מ ת"ל דעבד מקרי תפוס בעצמו וכן הקשה בתומים סי' כ"ח וכבר כתבתי בזה הרבה דברים. וכעת נראה דלא עדיף מאם הפקיר העבד או הקדיש דיצא לחירות ומ"מ צריך גט שחרור כדאמרו בגיטין דף ל"ט וכן קי"ל א"כ ניהו דחייב לצאת ידי שמים מכל מקום לא מקרי מוחזק בעצמו דצריך לגט שחרור ועדיין קנין האיסור שבו לא נפקע וא"כ שוב לא מקרי תפוס בעצמו וז"ב ומיושב קושית השעה"מ הנ"ל ודו"ק:
2