שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קכ״טShoel uMeshiv Mahadura IV 2:129
א׳תרכ"ו בשבת דף מ"ו מה שהשבתי לחכם אחד:
1
ב׳מה שהקשה בהא דפריך מפירין נדרים בשבת ואמאי לימא מי יימר דמזדקק לה בעל וע"ז הקשה דלפי מה דאמרו בשבת דף קנ"ז דמפירין אף מה שא"צ לשבת א"כ יוכל להיות דמיפר על מה שנדרה לאחר השבת ולא שייך מוקצה והיא קושיא גדולה והנה אמר שכן מצא כתוב בשו"ת בית אפרים להגאון מוהר"ז מרגליות חלק חו"מ סי' ס"א ע"ש והשבתי בזה עפ"י מה שיש להבין שאיך שייך לומר שמפירין נדרים שהן לצורך מחר הא קי"ל דאין מפירין נדר עד שיחול וא"כ כל שנדרה על לאחר השבת א"כ לא יוכל להפר קודם שחל הזמן וא"כ ע"כ שהי' לצורך שבת ג"כ והוא מיפר רק מה שלאחר השבת בלבד ולא בטל כל הנדר דבהפרה לא אמרינן דמיפר כלו כמבואר בסי' רכ"ט. אמנם זה דוקא כל שהיה מועיל אם היה מיפר כלו א"כ יכול להפר מקצתו אבל אם מוקצה הוא ועל שבת לא מועיל הפרתו פשיטא דל"ח ההפרה על לאחר שבת שעדיין לא חל הנדר כלל אך זה אינו דבהפרה יכול להפר אף שלא חל כמבואר סי' רכ"ח סי"ז ושפיר יכול להפר אף מה שלא נדרה רק על לאחר שבת בלבד והנה בנדרים דף פ"ט מבואר הטעם דחל ההפרה אף למה שלא חל הנדר משום דכתיב וחפרה הלבנה והיינו שחשב במחשבה ולא נתבאר הטעם ולפענ"ד הדבר הוא דכיון שנודרת ע"ד בעלה וא"כ כל הנדר היה רק בתנאי שירצה הבעל ועיין שו"ת מהרי"ט חלק א' סי' ד' וא"כ כל שמפר ואינו רוצה יוכל להפר אף שלא חל עדיין שהרי הוא רוצה שלא יחול הנדר כלל ולפי"ז לפי הס"ד דלא ידע מהך דכל הנודרת שוב ע"כ שמיפר על נדרים שהם לצורך השבת שאל"כ לא יכול להפר כלל ושפיר פריך כיון דמוקצה הם איך יוכל להפר וע"ז משני כדר' פנחס ושפיר יכול להפר ולא הוה מוקצה כלל.
2
ג׳ובזה מיושב מה דמקשה בשו"ת ב"א שם דמה משני כדר"פ והא אכתי הוה מוקצה דאם נימא דיכול להפר כל מעל"ע א"כ יוכל להיות שלא יזדקק לה רק בלילה אחר שבת וכעין שכתב הרא"ש בנדרים דף ע"ו לפרש הך דחייא בר רב שרי גירא וכו' ע"ש שנתכוין לקנטרה שלא תדור וע"כ איחר עד קרוב למעל"ע כדי שלא תדור ולפמ"ש אתי שפיר דכל הנודרת ע"ד בעלה וא"כ שוב יש לומר דנדרה על לאחר השבת והוא מיפר בשבת ולא הוה מוקצה וא"ל דכיון שאינו מיפר רק באותו היום א"כ לא מקרי לצורך דזה אינו דאדרבא בזה ודאי יוכל להפר כל שא"י להפר אח"כ וכמ"ש ודו"ק:
3
ד׳איברא דיש להקשות מ"פ בהא דנשאלין לחכם ואמאי מי יימר דמזדקק לה חכם ודלמא מיירי שנדרה על לאחר השבת ג"כ ועל השבת וא"כ שפיר יכול להתיר בשבת וא"ל דהוה מוקצה דזה אינו דיכול להתיר על לאחר השבת וממילא נדר שהותר מקצתו הותר כלו ושוב יהיה מותר אף על השבת וא"ל דמוקצה הוה כיון דלא יוכל להתיר רק לצורך השבת דעל לאחר השבת יתיר אח"כ ושוב הוה מוקצה דזה אינו דכאן יוכל להתיר עכ"פ על מה שהוא לאחר שבת וממילא יהי' נדר שהותר מקצתו והותר כלו ושוב נ"מ גם על לצורך שבת ושוב לא שייך מוקצה דהא מה שהוא על לאחר שבת לא שייך מוקצה ויוכל להתיר ועי"ז יהיה מותר גם מה שהוא לצורך שבת לא רשאי להתיר רק שעי"ז מותר גם מה שהוא לצורך שבת ושוב הוה מוקצה ולא ירצה החכם להתיר וגם לפמ"ש בסי' רכ"ט דוקא ע"י חרטה אבל לא ע"י פתח שוב הוה מוקצה דמי יודע אם יהיה לה פתח ובזה מיושב קושית המהרש"א שהקשה דהא החכם ודאי יזדקק ולפמ"ש יש לומר דבכה"ג לא ירצה להזדקק שיהיה עי"ז מותר גם מה שבשבת ודו"ק היטב והרי סתמא מיירי שנדרה על שבת ועל אחר שבת.
4