שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ט״זShoel uMeshiv Mahadura IV 2:16
א׳ראיתי בשאלתות פ' אחרי מאן דמתיליד ליה ברא מחייב למהליה לתמניא יומי וכו' ואי מתיליד בשבתא שרי לממהליה בשבתא וכו' ואפילו פריעת מילה דחי שבת ואעג"ב דאמר רבא לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו ומנ"ל שפריעת מילה דוחה שבת שנאמר בעת ההיא אמר ד' אל יהושע מקיש סוף מילה לתחילת מילה ובשו"ת חתם סופר סי' רל"ט הקשה דא"כ ליכא כרת בפריעה דהא כרת לא כתיב רק במילה וא"כ יקשה הרבה סוגיות דמשמע דבפריעה ג"כ איכא כרת ע"ש שהאריך שם.
1
ב׳ולפענ"ד נראה דהנה התוס' כתבו שם דאברהם פרע עצמו אף שלא נצטווה ואני כתבתי בספרי יד שאול סי' רס"ה דזה דבר תמוה דבב"ר פ' לך הובא ברש"י דבאברהם אבינו לא כתיב את ובישמעאל כתיב את אלא אברהם ע"י שנתמעך בשרו ע"י אשה כתיב בשר ערלתו אבל ישמעאל שלא נתמעך ע"י אשה כתיב את בשר ערלתו והיינו שהיה צריך לפרוע וכמ"ש רש"י בהדיא ומצאתי בספר יראים סי' י"ט שהקשה כן על הא דאמרו לא ניתנה פריעה לאברהם אבינו שהרי לא הי' לו מה לפרוע ובחידושי רשב"א כתוב באמת דאברהם קיים בישמעאל מצות פריעה אף שלא נצטווה יע"ש שהארכתי ולפ"ז מבואר היטב דגם על פריעה חייב כרת דהרי כתיב וערל זכר אשר לא ימול את בשר ערלתו ונכרתה הנפש ההיא וכל היכא דכתיב את בשר ערלתו הוא מורה על פריעה כמו בישמעאל וא"כ מבואר פריעה שהיא בכרת. ובזה הבינותי מה שדקדקה התורה מ"ש ונמלתם את בשר ערלתכם ובן שמנה ימול לכם כל זכר ולמה כתיב את משום דזה קאי על מי שלא נתמעך לכך כתיב את בשר ערלתכם ודו"ק היטב כי זה דבר חדש.
2
ג׳ואני תמה על השאלתות שלמד מיהושע והרי שם מל כל מי שנולד במדבר ואי אפשר שלא הי' שם הרבה שכבר נשאו ונתמעכו ע"י אשה. והשאלתות לטעמי' שהבין שלא נתנה לאברהם פריעה כפשוטו שלא פרע כלל אבל באמת פרע לישמעאל וכל מי שלא נתמעך כמ"ש. וזה לדעתי מה שאמרו בני יעקב אם תהי' כמונו להמול לכם כל זכר והיינו שהם דברו במרמה שהרי כל בני יעקב הי' להם מילה ופריעה שנימולו בשמיני אבל הם לא הי' להם פריעה שהרי נתמעכו ע"י אשה א"כ אינם שווים להם. וזה שאמרו במדרש שנתנו אצבע בין שיניהם שדברו בסתר מה שלא ידעו ודו"ק היטב.
3
ד׳והנה החתם סופר תירץ כיון שנדחה שבת לגבי חיתוך וקיל איסור שבת שוב גם בפריעה קיל ודחי שבת אבל כרת י"ל דבאמת אינו חייב כרת על הפריעה ע"ש והביא ראיה מהא דאמרו בשבת דף קל"ז סיפא ניתנה שבת לדחות והנה זה אין ראיה דקיל רק דטרוד בדבר מצוה כמ"ש בספר בן יהודה סי' כ"ט. אך לפענ"ד נראה ראיה דהרי הרמב"ן כתב גבי מים חמין קודם מילה כיון שלאחר המילה ודאי יכול לחמם דהוה סכנה ה"ה מקודם וכ"כ לגבי תלישת שער קודם שחיטה כיון דלאחר שחיטה יכולין לתלש ה"ה מקודם הרי חזינן כל דלאח"כ נדחה שבת מותר קודם מכ"ש להיפך כל דכבר נדחה שבת לגבי חיתוך ניתן לדחות אח"כ ואף דיש לדחות דשם לאחר שחיטה ביו"ט הותרה לכך נדחה מקודם ג"כ משא"כ כאן אבל ז"א דהרי לגבי חמין אחר המילה ג"כ אינו אלא דחי'. מיהו יש לומר דשאני כאן דלגבי חיתוך הותרה שבת משא"כ לגבי פריעה ואולי תלוי בהך דנחלקו בזבחים דף ל"ב אי אמרינן הואיל והותרה הותרה או דוקא דיחוי הוא דאמרינן הואיל ונדחה נדחה ודו"ק היטב. והנה ראיתי בבן יהודה שם שהביא קושיא על הרמ"א שכתב בסימן רס"ב דאם מל תוך ח' יצא דאמאי לא נימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני וכאן אמרה תורה ביום השמיני ימול וא"כ ביטל מ"ע והאריך שם והנה מ"ש כל דכעת לא עבר אף שיגיע הזמן אח"כ ולא יוכל לקיים מ"מ ל"ש כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד הנה בסוכה דף כ"ח אמרו דל"ש העוסק במצוה דעי"ז לא יקיים אח"כ פסח ע"ש. אך בגוף הקושיא לפענ"ד ל"ק דיש לומר דבאמת התורה חס על הילד שלא יחלש מהמילה ולכך קבעה בשמיני שיתחזק כחו קצת או מטעם שיראה פני המטרונא והיינו שיעבור עליו השבת כמבואר במדרש אבל אם עבר ומל קודם עשה מצוה ואדרבה זריזין מקדימין למצות. וגם נראה דלא שייך אי עביד לא מהני כל דעושה מצוה וע"כ לא אמרו כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד רק בלא קיים מצוה ועיין מלמ"ל פ"י מטומאת צרעת כעין זה ועיין בשבת קל"ז דאמר שם ר"א סבר כע"ז מה ע"ז דאמר רחמנא לא תעביד ואי עביד לא מהני וחייב ה"נ לא שנא ור' יהושע סבר התם לא טריד בדבר מצוה הכא טריד בדבר מצוה ומבואר שם דכל דטרוד במצוה ל"ש אי עביד לא מהני ודו"ק היטב:
4