שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״עShoel uMeshiv Mahadura IV 2:170
א׳ראיתי באבני מלואים סימן כ"ח ס"ק ט"ז שכתב ראיה דמלוה מועיל בתורת כסף מהא דאמרו פ"ד משקלים המקדיש נכסים והי' בהם דברים הראויים לקרבנות ציבור ינתנו לאומנין בשכרן והרי בהקדש כסף כתיב דכתיב ונתן הכסף וקם לו ואפ"ה נתחלל על המלאכה והרי חילול על המלאכה אינו רק כשכבר נגמר המלאכה כמבואר במעילה דף ט"ו והו"ל מלוה לכ"ע אפילו למ"ד אין לשכירות אלא לבסוף ולמה מועיל להקדש שיהיה מחולל ע"ז וע"כ דמלוה חשוב כסף.
1
ב׳והנה לכאורה ראי' נפלאה ולפענ"ד נראה עפ"י מה שאמרתי זה כמה שנים בהא דאמרו ריש ב"מ סד"א מאי מצאתי ראיתי' אף דלא הגביהה קמ"ל והקשו בתוס' דהא הבטה בהפקר קני וכתבתי דטעם דהבטה בהפקר קני משום דשאני כל קנין שצריך להוציאו מרשות המוכר ולהביאו לרשות לוקח בזה צריך שיהיה קנין גמור אבל הפקר שא"צ להפקיע מרשות המוכר שהרי הוא דבר הפקר וא"צ רק להביאו לרשותו א"כ סגי בהבטה בלבד ולפ"ז שם דע"כ מיירי בדבר שצריך להכריז ולא נתייאשו הבעלים כמ"ש הרא"ש וא"כ אינו הפקר וצריך להוציאו מרשות הבעלים לרשות שלו שוב לא סגי בהבטה בעלמא. ובזה אני אומר בטעם דמלוה אינו בתורת כסף דקנין להוציא מרשות בעלים לרשות שלו צריך כסף דוקא דהוא קנין חשוב ולפ"ז שם דצריך להוציא ולחללו על דברים הראוים לגבי מזבח א"כ הגזברים אין הדברים שלהם רק שעומד לחלל וא"כ לא שייך רשות הגזברים וכעין שכתב הש"ך סי' צ"א דכל שצריך לתנו לא שייך חזקת ממון דמ"ל זה או זה ע"ש וה"ה דהגזברים צריכין לחלל א"כ גוף הדברים אינם ברשות הגזברים וצריכין לחללו א"כ מ"ל שמחלל על כסף או על המלאכה ובשלמא כל הקדש דהוא ברשות הגזברים כמו שהוא צריך לתת כסף כשרוצה להוציא מרשות ההקדש דאי בעי לא ימכרו אבל כאן דצריכים לחלל ולקנות על ידו דברים הראוים לגבי מזבח שוב אין נ"מ בין כסף למלאכה כנלפענ"ד דבר חדש. ובגוף הדברים מה דל"מ לענין קידושין ובמכר מועיל נתקשה הה"מ ומ"ש בזה יפה תמה בזה בא"מ שם דממנ"פ אם הוה בכסף למה לא מועיל בקדושין ואם אינו בכסף למה מועיל במלוה נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה בטעם דהמקדש במלוה אינה מקודשת כתב רש"י בקידושין דף וא"ו דקיחה משדה עפרון ילפינן דיהיב מידי בשעת קדושין ומלוה להוצאה נתנה וכבר הן שלה ומעות אחרים היא חייבת לו. ולפענ"ד להוסיף כיון דבקדושין בעי שיעידו העדים ואל"ה אף דשניהם מודים ל"מ וא"כ כיון דבעי עדים שיראו הנתינה ואם לא ראו הנתינה אף ששמעו מאחורי הגדר ל"מ וא"כ במלוה דאינו נותן לה כלום דאינו בעין א"כ אין רואין הנתינה ואף דמקדשת במה שיש לו חוב זה לא עדיף מאלו שמעו אחורי הגדר שמקדשה דל"מ וה"ה דבעי עדים לראיית הנתינה והרי לא יהיב לה מידי משא"כ במכר דסגי בהודאתם לב"ד ולא איברי סהדי אלא לשקרי א"כ שוב מועיל במכר דהעדים ל"צ לזה רק שלא יכחשו הנתינה ולכך מועיל במכירה. עוד נראה לי דהנה רש"י כתב בטעם דמלוה אינו מועיל משום דיליף משדה עפרון ולפ"ז נ"ל כיון דאמרו בב"ב דף נ"ד דגוי אינו מסתלק אלא בכסף וא"כ כיון שהגוי לא סמך דעתו רק בכסף ולא מועיל שטר וכל קנינו רק בכסף וא"כ שוב מכ"ש מלוה דל"מ שאינו סומך דעתו רק בכסף ולכך גם קידושין לא מועיל במלוה ולפ"ז קרקע דלא נלמד משדה עפרון ולכך מועיל במכר אבל רב לשיטתו כעין מ"ש הא"מ שם ודוק היטב:
2