שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:קצ״גShoel uMeshiv Mahadura IV 2:193

א׳לחכם אחד.

ב׳מ"ש בענין כרכים המסופקים אם מוקפים חומה מימות יב"נ שהאריכו הפוסקים סי' תרפ"ח. הנה לכאורה היה נראה לי דבר חדש דבמקום שאנחנו מסופקים אם מוקפין חומה מימות יב"נ כיון שעכשיו עינינו הרואות שהן מוקפות חומה א"כ מהראוי שנאמר שגם מימות יב"נ היתה מוקפת חומה דהרי מזמן לזמן אמרינן כאן נמצא כאן הי' ומחזיקין כמו שהוא כעת כן הי' מזמן קדם כמ"ש המ"א סי' תס"ז באורך ובתשובה הארכתי בביאור הענין וא"כ כיון שאנן רואין שהיא מוקפת חומה כעת מהראוי לומר שגם בימי יב"נ היתה מוקפת חומה וזה תורף יסוד הענין של חזקה דכאן נמצא ואף דהוה ספק דרבנן כיון דהוה חזקה דכנכ"ה אף באיסור דרבנן חיישינן באתחזיק איסורא והדבר תלוי בשני תירוצי התוס' בפסחים דף ט'. ולכאורה רציתי לומר דבאם אנחנו מסופקים אם אולי לא היתה העיר כלל מימות יב"נ או שהיתה חריבה לא שייך להסתפק ולומר כנכ"ה דהא לא היתה עיר כלל בעת ההיא ופשיטא דמה שאנו מסופקים אם התחיל כאן עיר כלל לא שייך כנכ"ה דזה הוה כמו ממקום למקום דהספק על גוף העיר אם בעת ההיא היה כאן עיר כלל. ובזה היה מקום אתי ליישב דברי הרב מוה' יוסף אביו ז"ל שהביא הב"י סי' תרפ"ח שכתב דע"כ לא שייך ספק דמוקפת חומה רק באם מקצתם אומרים שהוקף מימות יב"נ וקצתם אומרים דלא הוקף מימות יב"נ דהוה אקבע איסורא אבל בספק אם היה כאן מוקף חומה לא מקרי איקבע איסורא והביא ראיה מאשם תלוי דבכה"ג לא מקרי אקבע איסורא כמ"ש הרמב"ם בפ"ח משגגות ותמה הב"י דא"כ גם במקצתם אומרים שהוקף חומה ומקצתם אומרים שלא הוקף ג"כ שייך לומר דלא אקבע איסורא כמ"ש הרמב"ם דבספק אם החתיכה חלב או לא לא מקרי אקבע איסורא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כבר נודע מ"ש התוס' בהא דאמרו בכתובות דף כ"ב בהא דפריך הש"ס הבא עליה באשם תלוי דאף דבעינן חתיכה אחת משתי חתיכות הכא הוה כחתיכה משתי חתיכות דלמ"ד משום דאפשר לברר איסורו הכא ג"כ אפשר לברר ע"י הזמה ולמ"ד משום דאקבע איסורא הכא נמי אקבע איסורא דהא הוה בחזקת איסור ולפ"ז בשלמא באם ספק אם הי' מוקפת חומה מימות יב"נ א"כ לא שייך כאן לא אפשר לברר דאנחנו לא נדע כלל אם היתה עיר כלל בימות יב"נ ומכ"ש אם היתה מוקפת חומה וגם למ"ד אקבע איסורא הכא לא אקבע איסורא כלל ולא אתחזיק חיוב כלל דהא כיון שהספק אם היתה עיר כלל לא שייך לאחזוק מזמן לזמן אבל כשיש מקצת שאומרים שמוקף חומה ומקצתם מכחישים א"כ אפשר לברר ע"י הזמה או שיכחישו אותם שיאמרו שלא היתה מוקף וגם אקבע איסורא ע"י אותן שאמרו שמוקף מימות יב"נ אתחזיק החיוב בודאי וגם לאותן שאמרו שלא הוקף מיב"נ מכל מקום כיון דעכ"פ שייך לומר מחזיקין מזמן לזמן כיון דעכ"פ כבר היתה עיר בימות יב"נ א"כ הוו תרי ותרי ואתחזיק איסור דמחזיקין מזמן לזמן וז"ב וגם מ"ש הב"י דשאני אקבע איסורא דשם גזירת הכתוב דבעינן אקבע איסורא מדכתיב מצות וקרינן מצוות ויש אם למקרא במחכת"ה לפענ"ד המעיין בכריתות דף י"ז יראה דמ"ד דס"ל אקבע איסורא לא נפיק לי' ממצות כלל ועיין בתוי"ט שם ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ק סי' מ"ג וא"כ אין ענין למצות. אך בגוף הדבר נראה לפענ"ד דלא שייך כאן מחזיקין מזמן לזמן דבשלמא במומין וכדומה עכ"פ כעת אתרע החזקה במה דנמצא מומין וכדומה שפיר מחזיקין מזמן לזמן אבל כאן כל דלא היה הוקף מימות יב"נ לא אכפת כלל מה שמוקף כעת וא"כ לא שייך להחזיק מזמן לזמן וגם כיון דרוב עיירות אינן מוקפין א"כ הוה רוב נגד החזקה וז"ב (ועיין במאירי על מגילה ריש פ"ק שכתב ג"כ כשיטת הר"י אביו שהביא הב"י יעו"ש) עוד נראה לי בכוונת הר"י אביו ז"ל ועמוד והתבונן בזה דהנה לכאורה היה מקום לומר דאף בספק אם מוקף חומה הוה כאיקבע איסורא ואף דלא הוה חתיכה אחת מבין שתי חתיכות מכל מקום כיון שיש עיירות מוקפות חומה בעולם וא"כ הו"ל קבוע ואקבע מוקפות בעולם והו"ל כמחצה על מחצה ושפיר מקרי אקבע איסורא דהו"ל כחתיכה שבין שני חתיכות אך זה אינו דא"כ בלא"ה יקשה בהא דכתבו הפוסקים דאזלינן בתר רוב העולם שקורין בי"ד והא לא אזלינן בתר רובא כל שקבוע וכבר הקשה כן הרב מ"ק הובא בשעה"מ הלכות מגילה ומצאתי שבדרך תמים בהגהות על הרי"ף הקשה כן וכתב דכיון שהעיר הלז שאנו מסופקין עליה אינו במקום הקביעות הוה כמו שיש חנות אחת בעולם שמוכרת כשר כל שאינה עומדת בתוך החניות לא מקרי קבוע וכבר הארכתי בזה במק"א דהו"ל קבוע שאינו ניכר דכל עיר עומדת בפ"ע ובעיר הלז שאנו מסופקין לא נמצא קבוע ניכרת ולפ"ז יש לומר דזה דוקא כשאנו מסופקין אם היתה כלל מוקפת שפיר יש לומר דל"מ אקבע איסורא דלא ניכר הקביעות כלל אבל כל שיש עדים שאומרים שזו היתה מוקפת אף שיש עדים המכחישים מכל מקום שוב הו"ל אקבע איסורא דעכ"פ יש מוקפות חומה בעולם וא"ל דלא ניכר הקביעות דז"א דכבר נודע מ"ש האחרונים דכל שיש אחד בעולם שמכיר הקביעות מקרי קבוע אף שאנו אין יודעין מקרי קבוע ועיין בכו"פ סי' ק"י ובתשובה הארכתי בזה ולפ"ז כל שיש עדים שאומרים שמכירין שהוא מוקף חומה א"כ הם מכירין שנקבע כאן המוקף שוב הו"ל אקבע איסורא דעכ"פ יש כאן אחד המכיר בקביעות וז"ב מאד ע"ד הפלפול. אמנם נראה דיש להעמיק בזה דהרי בכריתות דף י"ז אמרו מאי איכא בין ר"נ לר"ז באם בא עכו"ם ואכל להראשונה דלר"ז לא שייך כאן לברר איסור ולר"נ מכל מקום אקבע איסורא וביאור הדבר אף דכעת הספק אם יש כאן עוד האיסור דשמא כבר נאכל מכל מקום הרי הי' נקבע האיסור כבר והו"ל כאתחזיק האיסור ועיין בנוב"י חלק אהע"ז סי' מ"ג בסופו שהאריך בזה ולפ"ז נראה כיון דיש כאן ספק שמא בי"ד או בט"ו וכל שכבר קרא בי"ד הרי הוה כאכל להראשון דכבר פקע לה הקביעות הראשון ואף דלר"נ גם בזה מקרי אקבע איסורא היינו שם דהיה כבר איסור בפעם אחת שוב אף שכעת יש ספק שמא אין כאן קביעות עוד מכל מקום נשאר בחזקתו הראשונה אבל כאן שגם קודם שקרא המגילה היה בספק רק דהי' מקרי אקבע איסור דהרי יש כאן מוקפות חומה בעולם וכמ"ש ולפ"ז כל שכבר קרא בי"ד א"כ כבר נפקע חובת הקריאה דגם בן כרך כל שכבר קרא יצא ואפילו כל החדש כשר כמבואר בסי' תרפ"ח בב"י בשם הירושלמי עכ"פ לא שייך בזה נקבע האיסור והוה כמו אכל הראשונה ובזה אף ר"נ מודה דל"מ אקבע איסורא וז"ב מאד וצדקו דברי הב"י דאף בזה לא שייך אקבע איסור וכמ"ש. אמנם נראה דזה לענין המגילה אבל לענין עשיית מלאכה וכדומה דזה תלוי דוקא באותו היום של פורים וכמ"ש בסי' תרפ"ח לענין אם חל בשבת וא"כ בזה שייך נקבע איסור וז"ב מאד. ובזה נפתח לנו שערי בינה בדברי הש"ס במגילה בדף ה' ע"ב דפריך הש"ס והא רבי בטבריא הי' וטבריא מוקפת חומה אלא רבי בר חמיסר הוה וכי נטע בארביסר נטע ומי פשיטא ליה דטבריא מוקפת חומה והא חזקי' קרי בטבריא בארביסר ובחמיסר ע"ש והדבר יפלא דאיך פשיט לי' להש"ס מעיקרא דטבריא מוקפת חומה והרי חזקי' מסופק היה וכדפריך הש"ס אח"כ ועוד קושיות רבות שהקשה הרשב"א בחידושיו ונדחק ועפ"י מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה ידענו גם בהס"ד דחזקי' מספקא לי' ובאמת לענין קריאת מגילה לא קרא חזקיה בשני כ"א בלא ברכה וכמ"ש הרשב"א והר"ן דמדת חסידות נהגו דמן הדין א"צ לקרות רק בראשון ולפמ"ש אתי שפיר בטעמו דלא שייך כאן אקבע איסורא דהא כבר אכל להראשון שכבר קראו בי"ד אבל לענין איסור עשיית מלאכה פשיטא דאסור בשני דלענין זה הו"ל אקבע איסור והו"ל לענין זה טבריא מוקף חומה וזה דפריך הש"ס בפשיטות והא טבריא הוה מוקפת חומה והיינו משום דאקבע איסורא דכאן מקרי ניכר הקביעות דהספק הוא בעצם אם זה הוה לענין מגלה מוקף בשביל דהי' מגין וכדאמרו אח"כ וע"ז משני הש"ס דרבי בארביסר נטע וע"ז פריך הש"ס דמי פשיטא לי' דטבריא מוקפת חומה היינו דניהו דנקרא מוקף בשביל זה דמקרי אקבע איסור אבל להתיר בשביל זה שיהיה מותר בי"ד במלאכה שפיר פריך ומי פשיטא לי' והא עכ"פ ספק י"ד בודאי הוה וז"ב מאד ודוק היטב כי הוא חריף מאד ת"ל. ובזה יש ליישב מ"ש הר"ן דבעיירות המסופקות כל שכבר קראו בי"ד שוב הו"ל בט"ו ספק דרבנן ולקולא ותמה המלמ"ל ממ"ש הר"ן לענין הסיבה דמספק צריך הסיבה בכלם דכיון שעכ"פ א"א שלא למעבד הסיבה דא"כ כל הד' לא ישתה בהסיבה ותרי מיניהו ודאי בעי הסיבה וע"כ צריך הסבה בכלהו וא"כ כאן ג"כ אף דהוה ספק דרבנן צריך לקרות בי"ד וט"ו ע"ש וכבר הארכתי בזה במק"א. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כאן איכא רוב דרוב עיירות הן מוקפות אלא שמקרי אקבע איסורא ולפ"ז כל שכבר קרא בי"ד שוב הוה כמו אכל להראשונה דאף ר"נ מודה וכמ"ש ודוק ולפ"ז עכ"פ לענין איסור מלאכה יש להחמיר אף בזה מיהו בלא"ה בני י"ד אסורין בט"ו וגם לענין משתה ושמחה יש להחמיר ודוק:

ג׳והנה במ"ש למעלה דיש לילך בתר חזקה דהשתא דמוקפת חומה ולא שייך ליזיל בתר חזקה דמעיקרא שלא נתחזקה כלל לא במוקפת ולא בשאינה מוקפת ובזה בודאי מחזיקין מזמן לזמן. כעת נתיישבתי דיש לומר דכיון דקי"ל דכרך שישב ולבסוף הוקף נידון ככפר ואף דרש"י פירש לענין בתי ערי חומה מ"מ התוס' והר"ן ורוב הפוסקים פירשו לענין מגילה ג"כ וא"כ לפ"ז מה מועיל חזקה דהשתא דראינו שהוקפה והרי אף אם נחזיק שכמו שהוא מוקף השתא מוקף מקודם מ"מ לא נודע אם אולי נתיישב ולבסוף הוקף ולדעת הרא"ש בשם הר"מ אין דרך להקיף קודם שנתיישב כמבואר באו"ח סי' ר"א ועיין בט"ז סי' תרפ"ח שנדחק בזה ליישב. אבל באמת זה דוחק ועמג"א שם ס"ק ב' וא"כ כיון דלא מועיל החזקה דהשתא לענין שיהיה לו דין מוקף שוב חיישינן שמא לא הוקפה מימות יהושע ב"נ וז"ב כשמש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב עוד הפעם החלוקו של הרב מוהר"י אביו שהביא הב"י דדוקא כשעדים מעידים שהי' מוקף מימות יהושע והיינו מסתמא כדין מוקף דיהושע שהי' מוקף ולבסוף נתיישב אף שאחרים אומרים שלא הי' כן מ"מ שוב שפיר נוכל לסייע לאותן העדים החזקה דהשתא שמוקף ומסתמא הוקף מימות יהושע כדינו ושוב בתרי ותרי ויש חזקה לאחד מהם כבר ביארתי בתשובה אחרת דחזקה עדיף מרוב בזה ואזלינן בתר חזקה ומכ"ש בזה דעכ"פ אקבע איסורא מקרי אבל כל שספק אם הוקף כלל מימות יהושע א"כ מה מועיל הקפה דהשתא דאף דנימא דכמו שהוקף כעת הוקף מקודם מ"מ דלמא נתיישבה מקודם שהוקף וא"כ מלבד דכל דיש ס"ס נחלקו התוס' והרמב"ם אם מקרי אקבע איסורא ועלח"מ פ"ח משגגות אף גם דעכ"פ חזקה לא שייך בזה וכמ"ש ודו"ק היטב ועיין רדב"ז ח"א סימן רנ"ב ודבריו נראה שהן כמ"ש הב"י דלא כמהר"י אביו:

ד׳ובמ"ש נתיישב מה דקשה לי טובא בהא דאמרו במגילה דף ב' אלא שושן דעבדא כמאן לא כפרזין ולא כמוקפין ופירש"י דהא הוה ספק אם הוקפה מימות יהושע. ולכאורה מזה מבואר כמהר"י אביו דהא לפמ"ש הב"י גם בזה הוה ספק וחייב לקרות בשניהם א"כ עכ"פ כמוקפין ודאי מהראוי שתקרא וא"כ עיקר הקושיא היא דלמה לא עשה כפרזים ג"כ ומלבד שלשון הש"ס לא כפרזים ולא כמוקפין הוא תמוה דכמוקפין עשתה אף גם דלפמ"ש עכ"פ בזה בודאי מהראוי לעשות כמוקפין כיון דלא נחה בראשונה עד ט"ו וא"כ מהראוי שתעשה כמוקפין כיון שמוקפת חומה וגם כיון דעכ"פ שושן מוקף חומה קודם שנתיישבה דאל"כ לא היה לה דין מוקף כמ"ש דישב ולבסוף הוקף ל"מ גם לענין מגילה וא"כ שוב מהראוי שתועיל חזקה דהשתא שמסתמא הוקפה מימות יהושע ואף דיש לדחות דהספק הוא שמא לא נתיישבה כלל ולא היתה עיר כלל בימי יהושע ובכה"ג לא שייך החזקה אבל כ"ז דוחק והיא קושיא גדולה. ולפמ"ש אתי שפיר דהנה באמת לפענ"ד נראה הא דבעי במגלה הוקף ולבסוף ישב הוא דוקא אם אמרינן דיליף מפרזי כתנא דידן דבעי הוקף מימות יהושע וא"כ כיון דבימי יהושע בעת ההוא ודאי הי' הקפה ולבסוף ישב דלענין בתי ערי חומה בודאי בעינן כן א"כ אף לענין מגלה כל דאזלינן בתר הקפת חומה של יהושע ודאי בעינן שיהיה כן אבל למ"ד דהוקף מימי אחשורוש בעינן וסגי בזה א"כ פשיטא דמה ענין הוקף ולבסוף ישב לזה וכן מבואר מרש"י שם שכתב בהא דיליף פרזי פרזי מיהושע דהיינו כל שהי' פרזי מימי יהושע אף שהוקף אח"כ ל"מ משמע דהא למ"ד דמימי אחשורוש סגי בזה אף שהוקף אח"כ. ובזה יש לומר דלכך פירש"י דהוקף ולבסוף ישב דוקא לענין בתי ערי חומה משום דלא משמע לי' דתנא דידן וריב"ק פליגי בזה ולכך ס"ל דישב ולבסוף הוקף מועיל בזה והתוס' והר"ן ס"ל דעכ"פ לדידן דיליף מערי הפרזי א"כ בעי הוקף ולבסוף ישב וז"ב ולפ"ז שפיר פריך בהא דאמר אלא תנא דידן מ"ט לא אמר כריב"ק ופריך הש"ס מ"ט דהא יליף מפרזי פרזי וע"ז אמר הכי קאמר אלא שושן דעבדא כמאן והיינו דבאמת יש לומר דלא נודע אם שושן בעצמו הוקף ולבסוף ישב וא"כ שוב לזה לא מועיל הקפה דהשתא דהא למאן דיליף פרזי פרזי בעי שתהיה הוקף מתחלה וע"ז משני כיון דנעשה בו נס א"כ אף שישב ולבסוף הוקף מ"מ כיון דבה נעשה הנס פשיטא דחשוב מוקף אף שלא הוקף קודם שישב וחשיב הקפתה דידה וא"כ שוב מחזיקין שמסתמא הוקף מימי יהושע ודו"ק היטב. ובזה מיושב היטב מה דכתב הר"ן בהא דחלקו בין מוקפין לפרזים משום דכיון דיום הנחה של פרזים ושל מוקפין לא היה שוה ע"כ עשו הבדל בימים שכל אחד עשה יו"ט ביום הנחתו ולכך עשו זכר לא"י וכל המוקפין עשו ביום ט"ו אף שאינם מוקפין השתא כמו שושן ותמה הב"י דא"כ מ"פ אלא שושן דעבדא כמאן והא עיקר המוקפין באו מכח שושן וכבר קדמו בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רצ"ז.

ה׳ולפמ"ש אתי שפיר דהכי פריך כיון דבעינן הקפה מימות יהושע א"כ בעינן שיהיה מוקף ולבסוף ישב א"כ שושן דלא נודע בזה שהוקף ולבסוף ישב א"כ ניהו דגוף ההבדל שבין מוקפין לקחו משושן אבל כל שעשו זכר לא.

ו׳א"כ שושן דעבדא כמאן דאם ניזל בתר ההקפה דהשתא לאחר שישבה שוב אין זכר לא"י וע"ז משני כיון שנעשה בו נס א"כ ההקפה דהשתא אף שישב בתחלה סגי ושוב מחזיקין שמסתמא הוקפה מימות יהושע דזה בודאי בעינן כדי לעשות זכר לא"י משא"כ ישב ולבסוף הוקף דאין לו ענין למגלה כלל רק דבימי יהושע היה כן אבל בשושן שנעשה הנס לא משגחינן ע"ז ונתקיים שניהם ועיין ברמב"ם פ"א ממגילה הלכה ד' שכתב ששושן הבירה אף שלא הי' מוקף כלל מימי יהושע אפ"ה הואיל ונעשה בה הנס הוה הוקף והוא פירש הואיל ונעשה בה הנס אף שלא הוקף כלל. ולפמ"ש א"צ לזה דמחזיקין מסתמא כמו שהוקף השתא כמו כן הוקפה מקודם וז"ב. ובזה נתיישב מה שגם המוקפין בח"ל קורין בט"ו וכמ"ש הרמב"ן והר"ן והדבר תימה דלהרמב"ן לשיטתו ההבדל שבין מוקף לפרזי הוא לפי שהם לא הי' בסכנה כ"כ שהי' מוקפין וא"כ המוקפין שבח"ל שהי' יותר בסכנה שהי' עם האויבים בתוך השער א"כ למה לא יקראו בי"ד. ובאמת שהר"ן הקשה כן על גוף דברי הרמב"ן דלמה לא הרגישו מוקפין שבחו"ל בהנס ולא עשו מעצמם עיין בר"ן ריש מגילה אבל מהתימה שלא הרגיש שלהרמב"ן מהראוי שיעשו בי"ד.

ז׳ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הנני יוסיף להפליא דהא בשושן הבירה שהי' שם המלך והמן וכל שרי המלוכה ועם רב מאומות והם הי' כלם שונאי נפש יהודי וא"כ בודאי מהראוי שיהי' ביום י"ד וע"כ צ"ל כיון דהנס הי' ביום ט"ו והנחה הי' להם בראשונה ביום זה א"כ עשו תמיד כיום הראשון וא"כ ממילא כל מוקפין שבח"ל סמכו על שושן בזה. ובזה מיושב היטב מה דפריך אלא שושן דעבדא כמאן והיינו דלמאן דיליף פרזי פרזי א"כ אף שאינו מוקף עתה אפ"ה כל שהי' מוקפין כבר בימי יהושע עשו בט"ו וא"כ ממילא שושן בעצמה דעבדא כמאן דהא לא שייך טעמו של הרמב"ן דהא האויבים הי' בתוך שושן בודאי וא"ל דל"פ בין המוקפין דהא חזינן דלא אזלינן בתר מוקפין של ימי אחשורוש רק כפי שהי' בימי יהושע וע"ז משני דשם נעשה הנס וא"כ בזה ודאי מועיל הקפה דידהו שעכ"פ בפורים הראשון עשו בט"ו וממילא ראינו מזה הבדל בין מוקפין לפרזים ולכך לא פלוג ועשו כל המוקפין בט"ו ולכך תלו בא"י דבאמת בתר הקפה דימי אחשורוש א"א למיזל דא"כ אדרבא שושן גופא מהראוי לעשות בי"ד וע"כ מפני שנעשה בו הנס וע"כ נגררו המוקפין אחריו וא"כ אין הולכין בתר עצם ההקפה רק בשם מוקפין וא"כ מהראוי שמה שהי' בימי יהושע מוקפין זה יהיה מגודר בשם ההקפה.

ח׳ובזה יהיה מבואר לשון הרמב"ם פ"א ממגלה ה"ד ה' ע"ש היטב ותבין ויש להמתיק עוד יותר דהנה במה שהקשה הר"ן למה לא הרגישו בני חו"ל המוקפין בהנס נראה לפענ"ד דנסתפקו בזה כיון דשושן גופא עשו בט"ו אף שהי' בתוך האויבים א"כ שוב לא תלוי הנס בההקפה א"כ לא ידעו אימתי יעשו פורים אם בי"ד או בט"ו וע"כ לא עשו לגמרי ולכך לאחר שהאיר הקב"ה עיניהם ומצאו סמך שיעשו מוקפין בט"ו וכמ"ש הרמב"ן והיינו שהקב"ה האיר עיניהם שלא יתלו במקרה ובבטחון החומה כ"א שהי' נס נפלא וא"כ מה שעשה שושן בט"ו הי' לפי שהיה הנחה וע"כ נגררו כל המוקפין אחריה ולכך לא הלכו בתר עצם ההקפה רק כל שהוא בשם היקף אף שאינו מוקף השתא לכלם בשם יקרא מוקף ועשו בט"ו וז"ב מאד והמעיין ימצא כי יפתח בו מנעולים וקשורים הרבה בכל הענין ויש להאריך בזה ואכ"מ ודו"ק.

ט׳והנה לכאורה עלה בלבי טעם דתלו במוקפות חומה בא"י לפי דעירות המוקפות חומה הי' קדושות לענין שאסור למצורעים ושילוח מצורעים נוהג בו א"כ לכך מקודשת החומה גם לענין קריאה ומצאתי בחידושי הרשב"א למגילה שהעיר בזה והקשה דהתינח אם קדושת הארץ קדשה לע"ל א"כ נתקדשה לשלוח מצורעים ע"ש ונהניתי. אבל באמת יש לתמוה על קושית הרשב"א שהרי רש"י בברכות דף וא"ו גבי הא לן והא להו פירש דקדושת החומה נוהג אף בזמן שאין היובל נוהג והתוס' חלקו ע"ז והרשב"א בחידושיו קיים דברי רש"י ע"ש וא"כ היאך הקשה כאן דבטל קדושתה. אבל באמת נראה דלפמ"ש התוס' דבעיר שרובה גוים בטלה קדושת החומה ע"ש בפרק ד' דכתובות א"כ שוב שפיר מקשה הרשב"א מיהו לפמ"ש הרמב"ן דעיקר ההבדל שבמוקפין הוא בשביל שהי' מוגנים ביותר דהחומה הקיפה ולא הי' עם האויבים והר"ן הקשה באמת על המוקפין בח"ל דהי' עם האויבים ולפ"ז בא"י דלא הי' עם האויבים שוב שפיר חל הקדושה וצ"ע בזה ועיין בדרך הקודש למהר"ח אלפנדרי ז"ל מ"ש במשנה דעיירות המוקפות חומה. אך בגוף הקושיא נראה לפענ"ד דבאמת מוקפות חומה דמגילה אינה ענין לקדושת מוקפת חומה דבא"י לענין ערי חומה דבאמת עיקר המוקפין הי' בשושן והיא היתה בח"ל ובח"ל לא הי' קדושת בתי ערי חומה כמ"ש המהר"ח אלפנדרי שם ודייק לה מדברי הרמב"ם ורק בשביל כבוד א"י סמכו להמוקפין דתלו מה שהיתה מוקפת בימי יהושע אף דחריבה עתה ותדע שכן הוא דגם מוקפין דח"ל יש להם דין מוקפין אף דשם לא שייך דין מוקפין לענין בתי ערי חומה וא"כ נראה דיש הבדל שבמוקפין בח"ל בעי שיהי' מוקף גם עתה כמו שושן שבעת שהיה הנס היתה מוקפת אבל בא"י אף שכעת היא בלי חומה כל שהי' לה דין מוקף לענין קדושת בתי ערי חומה עשוהו בכלל מוקפת חומה. שוב ראיתי בטורי אבן במגילה דף ג' ע"ב בהא דאמרו ישב אין לא ישב לא שהביא דברי רש"י במגילה דף יו"ד שכתב בהא דאמרו כל שתעלה בידך מסורת מאבותיך שמוקף חומה מימות יב"נ כל מצות הללו נוהגות בהן ופירש"י בתי ערי חומה ומקרא מגלה בט"ו ומשמע דלמ"ד לא קדשה לע"ל אין קוראין בט"ו במוקף חומה מימות יב"נ וע"ז האריך לתמוה דא"כ מה פריך בדף ה' והא טבריא מוקף חומה מימות יב"נ והא ניהו דמשמע בחולין דף ז' דרבי ס"ל דעזרא קידש בשעה שעלה מבבל ובקדושתן קיימו אף בזמן הזה ע"ש גבי מה שהתיר בבית שאן מ"מ מנ"ל דעזרא קידש לטבריא בקדושה שני' ועוד אף אם נימא דקדשה מ"מ כיון דקדושה ראשונה ס"ל לרבי דבטלה וא"כ מה מועיל מה שמוקף חומה מימות יב"נ וגם קשה על רוב עיירות שאין מוקפות חומה עכשיו בא"י ומה מועיל מה שהי' מוקפות חומה מימות יב"נ והא הקדושה ראשונה בטלה ע"ש שהאריך בהרבה קושיות והנה אף שהגאון החריף הלז נודע שאין דרכו לעיין במפרשים כ"א מה שעלה על לבו כלב הארי אבל בכ"ז עכ"פ בקדמונים דרכו לעיין ובמס' הלז ראיתי כמה פעמים שלא הביא גם דברי הקדמונים גם הרשב"א והר"ן והנה כבר הבאתי שזו קושית הרשב"א דכל דלא קדשה לע"ל מה מועיל מה שמוקפת חומה מיב"נ וכתב שהקילו חכמים במגילה ע"ש ולדבריו הי' לו להקשות דעכ"פ במוקפין חומה בח"ל מה קדושה שייך בזה. אבל באמת כ"ז אינו קושיא כיון דעיקר מוקפין במגילה הוא בשביל שושן ושושן בח"ל הוה רק שתלוי בא"י בשביל כבוד שהיתה חריבה אבל לא בשביל זה ישתנה הדין. ולפמ"ש לעיל זה ההבדל שבא"י אף שהיא חריבה עתה כל שהיתה מוקפת חומה סגי דאף דבטלה קדושתה עתה אהני לה מה שהיתה קדושה מיב"נ אף עתה עכ"פ לענין מגילה ובחו"ל צריך שתהיה גם עכשיו מוקפת חומה וז"ב. ובזה מיושב מה שתמה הט"א בהא דאמרו בדף ב' אלא שושן דעבדא כמאן ופירש"י דלא ידענו אם היתה מוקפת בימי יהושע והקשה דמשמע מרש"י דאם הי' נודע שהיתה מוקפת מיב"נ אף דהיא בח"ל מ"מ מועיל והרי הוא בעצמו פירש בדף יו"ד הנ"ל דלמ"ד לא קדשה לע"ל אין קורין בא"י בט"ו וא"כ מכ"ש בח"ל דאין קורין ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כל שמוקפות כעת ג"כ לא אכפת לן לענין מגילה מה שלא קדשה לע"ל שהרי גם בחו"ל שבודאי לא נתקדשה ואפ"ה קורין בט"ו ורק במה שכעת חריבה הוא דבעי קדושת הארץ להסתייע ולמ"ד לא קדשה לעתיד לבא ל"מ כל שחריבה כעת לשיטת רש"י ולא ס"ל הסברא שכתבתי ודו"ק. והא דפריך הש"ס בדף ג' ישב אין לא ישב לא והא תני ראב"י אשר לא חומה וכו' אף דכעת חריבה היינו לפי שלראב"י דס"ל דלא בטל קדושה הראשונה א"כ כל שהיתה מוקפת חומה מיב"נ סגי וע"ז משני דחריבה מעשרה בטלנים והיינו כשלא הוקף מיב"נ דבהוקף א"צ עשרה בטלנים כמ"ש התוס' שם ודו"ק.

י׳ובמ"ש יש לומר דהטעם דבמוקפין לא בעי עשרה בטלנים כמ"ש התוס' והמפרשים ועיירות גדולות בעי עשרה בטלנים יש חילוק בזה בין מוקפות חומה בא"י ובין שאר ארצות דהנה ביאור הענין דעיירות גדולות הוא מי שיש להם עשרה בטלנים לכאורה לא נודע מאין יצא זאת. אך נראה דהנה המוקפות חומה בא"י הי' בה קדושה שהי' משלחין מצורעים וא"כ כיון דהי' בהם קדושה א"כ אהני חשיבות החומה גם למקרא מגילה דיש לומר דהוא בשביל קדושת החומה וא"כ עיירות גדולות דלא הי' להם קדושת החומה ניצולו בשביל שהי' להם בהכ"נ והוא נקרא מקדש מעט ועשרה בטלנים שלומדים שם ומתפללים שם ערב ובקר והיינו דאהני להו כדאמר ר"י כשחזא דקדמי וחשכי לבי כנישתא אמר היינו דאהני להו ולכך בני הכפרים שאין להם זאת אהני להו יום הכניסה שנכנסים לעיר לקרות בשני וחמישי זהו ענין החלוקות שנתחלקו בני הכפרים ועיירות גדולות ומוקפות חומה ולכך במוקפות חומה בא"י ל"צ לעשרה בטלנים דקדושתה אהני להו ולפ"ז במוקפות חומה בחו"ל דלא שייך קדושת חומה כמ"ש התוס' בכתובות דף מ"ה ע"ב דברוב הגוים ל"מ קדושת בתי חומה וא"כ הם ניצולו בזכות עשרה בטלנים ולכך בח"ל בעי עשרה בטלנים אף שהם מוקפות חומה ראה זה חדש הוא.

י״אולפ"ז למ"ד קדושה ראשונה לא קדשה לעתיד לבא א"כ שוב גם במוקף חומה בא"י היה צריך עשרה בטלנים דלא אהני הקדושה אם לא שנימא הסברא שכתבתי למעלה דבא"י אהני להו הקדושה שהי' לה אבל אין זה סברא ברורה כ"כ. ובזה אני אומר מ"ש התוס' דכרך שאין בה עשרה בטלנים נידון ככפר הוא רק בעיירות גדולות לא המוקפות חומה והביא ראיה מהא דפריך מה קמ"ל ומשני כרך אצטריך לי' אע"ג דמקלעי מעלמא ולא משני מוקף אצטריכא לי' אף דחשוב חומה דידהו. ולפמ"ש היינו דוקא לריב"ל דס"ל דקדושה ראשונה קדשה לע"ל כמ"ש התוס' שם ד"ה והתניא אבל למ"ד לא קדשה לע"ל אין ראיה אפשר דגם מוקפין שבא"י צריך עשרה בטלנים:

י״בובזה מיושב היטב מה שהקשו כלם דלמה לא הביאו התוס' ראיה יותר טובה מהא דאמר ישב ולבסוף הוקף נידון ככפר והיינו ע"כ באין בו עשרה בטלנים דאל"כ גם ישב ולבסוף הוקף עכ"פ כרך הוה וקורין בי"ד וע"כ דמיירי באין בו עשרה בטלנים ואפ"ה טעמא דישב ולבסוף הוקף אבל הוקף מתחלה קרינן ביה מוקף אף שאין בו עשרה בטלנים.

י״גולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לריב"ל לשיטתי' אין קושיא כלל דהוא ס"ל דלא בטלה קדושה וא"כ פשיטא דא"צ במוקף לעשרה בטלנים והתוס' רצו להביא ראיה דאף לדידן הוא כן ושפיר הביאו מהך דפריך מה קמ"ל והא צריך להשמיענו לדידן וע"כ דגם זה פשיטא ומטעם דעכ"פ כבר קדושה. והנה בהא דפריך והא טבריא מוקפת חומה מיב"נ והבאתי לעיל קושית הט"א דהא בטלה קדושה הראשונה וניהו דהקדושה שניה ס"ל לרבי דלא בטלה עכ"פ לא שייך מוקפת חומה מיב"נ. ולפענ"ד נראה בפשיטות דהנה הש"ס מסיק דלענין בתי ערי חומה פשיטא דל"ח טבריא מוקף רק לענין מגלה משום דתלוי במגני ומכסי ע"ש ולפ"ז כיון דלענין מגילה הקלו בהקפה כולי האי א"כ שפיר הוי טבריא מוקף מימות יב"נ דהים חומתה מיב"נ ולענין זה לא שייך שבטלה הקדושה דהא לענין בתי ערי חומה לא התחיל הקדושה כלל ורק לענין מגלה מקרי הקפה ולענין זה היא מוקפת חומה מיב"נ וז"ב ונכון. ובזה נראה ליישב קושית הרשב"א דלמה כשס"ד דבחמיסר נטע פריך בפשיטות דטבריא מוקפת ואח"כ לענין י"ד פריך והא מספקא ליה לרבי וכבר כתבתי בזה לעיל ולפמ"ש אתי שפיר דלענין חמיסר פשיטא דמקרי הקפה דעכ"פ ספק מוקף הוא ומוקף מיב"נ מקרי הקפה לענין מגלה אבל לענין שתעקור מקרא מגלה מי"ד שהיא הקריאה לרוב עולם שפיר פריך ומי פשיטא ליה דזה מקרי הקפה חשובה לענין מגלה וז"ב ופשוט ודוק. והנה ראיתי במאירי שכתב דבר חדש דלכך חלקו מוקפים מפרזים לענין מגלה דלענין מגלה כיון דמוקפין חשיבי מהראוי לשמוח בשני ימים וא"כ כל שהיו קוראין בי"ד כבר כלה השמחה ולכך תקנו שיקראו בט"ו שאז שמחים גם בי"ד כיון שהיא קריאה לרוב העולם ותחלת הנס ושמחים אח"כ ביום קריאתם ע"ש במגלה בדף ב'. והנה לכאורה תמוה דא"כ מה קאמר דנטע בארביסר ופשיטא לי' לרבי דטבריא מוקפת חומה הא אף אם פשיטא לי' מכל מקום המוקף ראוי לשמוח בשני ימים וא"כ ניהו דהוא מוקף הא ראוי לשמוח אף בי"ד וא"כ מהראוי לאסור בי"ד במלאכה שמונע השמחה והיא קושיא גדולה להמעיין. אך נראה דכל הטעם של המאירי משום שהכרכים לרוב חשיבתם ראוי לשמוח בשני הימים וא"כ זהו כשהיא מוקפת חומה באמת אבל בטבריא דאינה מוקפת חומה באמת לענין בתי ערי חומה רק לענין מגילה הספק שמא מקרי הקפה דעכ"פ מגני מאויב וא"כ עכ"פ אין בה חשיבות כ"כ ושפיר כל דפשיטא לי' דלענין מגלה חשוב הקפה דילה א"כ ניהו דלענין מגלה נגררת בתר המוקפין אבל א"צ שישמח גם בי"ד דאין בה חשיבות כ"כ ולכך בי"ד נטע וז"ב. ובזה יש ליישב הקושיא הנ"ל דלהס"ד דבחמיסר נטע שפיר הקשה דעכ"פ כיון דספק הוה אי חשוב הקפה א"כ אסור מספק ליטע אבל כשמסיק שבי"ד נטע שפיר מקשה כיון דלחזקי' מספקא לי' אם כן גם לרבי כל שמספקא ליה א"כ ממ"נ אסור אך באמת י"ד הוא פשיטא דאסור ואם חשוב הקפה שוב מהראוי שישמח בשני הימים כמ"ש המאירי וע"ז מסיק דמפשט פשיטא לי' והיינו דהקלו במגילה וסגי בהקפה הלז ואם כן עכ"פ א"צ לשמוח רק בט"ו ולא בי"ד וז"ב ודוק היטב כי נעים ונחמד הוא ות"ל נתברר כל ענין פרזים ומוקפים לאשורן. והנה ראיתי בטורי אבן במגילה דף י' שנסתפק אם בימי עזרא שקידש שנית אם גם המוקפין חומה שלא קידש יב"נ קידש עזרא ע"ש שכתב שמדברי הרמב"ם בפי"א משמיטה משמע שקידש אף עיירות אחרות והנה באמת מצאתי במהרי"ט חלק י"ד סי' ל"ז שכתב בהדיא שלא קדש עיירות אחרות ע"ש ולפענ"ד ראי' לדבריו מהא דתלו במגלה במוקף חומה מיב"נ אלמא דלא קדש אחרות וגם במאירי במגלה כתב בשם המדרש שהקב"ה הבטיח ליהושע מאז לחם בעמלק שיהי' נקרא על שמו ע"ש וא"כ לכך לא קדש עזרא רק אותן שקידש יהושע כנלפענ"ד ויש להאריך בזה ואכ"מ:

י״דוהנה המהרי"ל והיא התשובה אשכנזיות שמביא ב"י כתב על ספק שיש בעיירות בחו"ל אם הם מוקפות חומה כתב דל"ח לזה משום דספק לא מקרי רק מה שהוא ספק בש"ס גבי טבריא דמספקא לי' אם מקרי מוקף חומה וביאור הדברים נראה לפענ"ד דדוקא ספיקא דדינא מקרי ספק ול"ש בזה שמרוב או החזקה יכריע כמ"ש המלמ"ל פ"ז מעדות אבל ספק מציאות שייך להלך בתר רוב ודוק היטב. והנה בהא דאמרו בדף ב' ודף ג' כרך וכל הסמוך לי וכל הנראה עמו נדון ככרך ועד כמה אר"י וכו' כמחמתן לטבריא מיל ולימא מיל הא קמ"ל דשיעורא דמיל כמה הוה כמחמתן לטבריא והוא תימה גדולה דאטו לא ידענא שיעורא דמיל והוא בכל הש"ס אלפים אמה ועיין ט"ז סי' תרפ"ח וכן הקשה בטורי אבן וגם בהא דאמרו בפסחים דף מ"ו כדי שיהלך ממגדל נוניא לטבריא מיל והוא ג"כ תימה. ולפענ"ד נראה דהנה באמת שיעור מיל הוא אלפים אמה אמנם זה כשאנו משערים המיל בדרך בלי שנסמכהו ונספחהו אל אחת העיירות אבל במגלה דאמרו כרך וכל הסמוך לו נדון ככרך הנה עינינו הרואות שכל שסמוך לעיר גדולה אף שיותר ממיל כל שאינו הרבה ממיל כיון שנסמך לעיר נחשבהו רק למיל ועינינו הרואות גם בלשון בני אדם כל שיש עיר קטנה סמוך לגדולה ואין ביניהם שיעור רב ממיל אף שמ"מ יש בו יותר מאלפים אמה כיון שאי אפשר להגבילו למיל ומחצה או לשתי מילין נחשבהו למיל ומטעם שהוא סמוך לעיר הגדולה נחשבהו למיל גדולה והנה כאן דכרך וכל הסמוך לו ונראה עמו חשוב ככרך א"כ עיקר החשיבות בשביל הסמיכות לעיר לכך חשבינן אף שיותר ממיל כל שסמוך לעיר הגדולה או שנראה עמו נחשבהו למיל גדולה ולכך לא נתן שיעור אלפים אמה שבאמת יש יותר מאלפים אמה רק מפני סמיכתה ונראה לעיר ע"כ הוה ג"כ בכלל שיעור מיל ונדון ככרך וגם בבצק שהחמיץ כיון שאין טעם דוקא באלפים אמה ויכול להחמיץ בפחות מעט או יותר רק שכל שיעורי חכמים כך אם כן כל שהי' להם שיעור יותר ברור כדי מהלך ממגדל נוניא לטבריא ע"כ לא אמרו אלפים אמה ושיערו ממגדל נוניא לטבריא שהוא שיעור הפחות ממיל ומכל מקום נקרא מיל בעבור שהוא סמוך לטבריא וא"א לגדרו בחצי מיל או בשלשה חלקי מיל שהוא יותר רק שלא הגיע לשיעור מיל ע"כ גבלו בו לחומרא ולכך תפסו שם שיעור ממגדל נוניא לטבריא שהוא פחות ממיל וכאן כיון דהקלו בנראית אף שאינו סמוך ע"כ תפסו מחמתן לטבריא שהי' יותר ממיל ועיין בארבעה טורי אבן להגאון החסיד מוהר"א אבד"ק אמשטרדם ז"ל מ"ש בליקוטי הש"ס דף י"ג רמז נפלא בזה ודוק. והנה לפענ"ד הי' נראה דבר חדש דמה שהיה מקדימין מי"א אף שחז"ל למדו מקרא דזמניהם אבל לפענ"ד יש רמז דהנה מבואר דיש נהגו להתענות שלשה ימים תענית אסתר כמ"ש בסי' תרפ"ו בשם המס' סופרים ואף שתענית אסתר היה בניסן מ"מ אנו עושין זכר ומתענים אחה"פ. אבל לפענ"ד אלו השלשה ימים שמקדימים הוא זכר שע"י השלשה ימים שהתענו וקראו צום ע"כ נעשה להם נס וזהו לדעתי מ"ש י"ג זמן קהלה לכל הוא ופירש ר"ת דקאי על תענית אסתר ולפענ"ד נראה להמתיק הדברים עפמ"ש הטור באו"ח סי' תקפ"א בשם המדרש משל למלך שיצא לגבות מס יצאו לקראתו גדולי העיר וויתר להם שליש ואח"כ יצאו הבינונים וויתר להם שליש אחר ואח"כ יצאו כלם לקראהו וביאור הדברים דכל עוד שלא קרוב הצער עוד לא ירגישו ההמון רק הגדולים ואח"כ הבינונים ואח"כ ההמון כלו ולכך י"ג זמן קהלה לכל שזה היה הזמן הקרוב יותר ונרגש להם הצער ודוק ואף שהוא ע"ד דרוש לא נמנעתי לכתוב כי מלאכת שמים הוא. והנה הפ"י כתב בדף ה' גבי הא דפריך ומי מספקא לי' מלתא דטבריא וכו' והקשה שם דלמא מיירי שחרב חומתי' ולא מקרי מוקף ואף דמשמע בהך דריב"ל דאף בחרבו חומותיה הוה מוקף מ"מ זה אליבא דר"א בר"י ורבנן פליגי עלי' וכתב דאם בתי ערי חומה ומגלה כחד נינהו א"כ אף בחרב לבסוף יש לו דין מוקף לגמרי ע"ש ולפענ"ד צ"ע דלפמ"ש הרמב"ן דהבדל שבין פרזים למוקפים הוא בשביל דהם היו בסכנה טפי וא"כ כל שחרב בימי אחשורוש שוב היה בסכנה ונראה דהדבר תלוי בזה דאם מוקף מימות יהושע ב"נ בעינן א"כ ע"כ משום קדושת החומה אתי עלה וא"כ אף שחרב אח"כ הקדושה לא בטלה ואם נימא דבעי מימות אחשורוש א"כ שוב בעי שיהיה מוקף לגמרי. ובזה נראה לפענ"ד דזהו הספק דאמר דחזקי' נסתפק אי משום מגלו או משום מגנו והיינו דבאמת חרב טבריא וא"כ אם נימא דבעי מוקף מימות יהושע ב"נ א"כ שוב אותו הצד שים חומתה דאינו חשיב לגבי בתי ערי חומה שוב ל"מ אבל אם משום מגנו שוב מועיל צד הים דמכל מקום אותו צד מגנו ונמצא שיש קולא בצד וחומרא מצד. ובזה מיושב היטב מה דבחמיסר לא אמר הש"ס דמסתפקא לי' רק להיפך וכבר כתבתי בזה הרבה למעלה.

ט״וולפמ"ש אתי שפיר דגם הש"ס ידע דחרב אח"כ רק דס"ל דתלוי במוקף מיב"נ וא"כ אף שחרב אח"כ ג"כ נקרא מוקף וע"ז קאמר להיפך בארביסר וא"כ ע"ז הוכרח להקשות די"ל דטבריא מקרי פרזי דהרי חרב אח"כ ולא מועיל הצד של ים דמ"מ מגלו ודוק היטב:

ט״זואמרתי להעתיק כאן מ"ש לי אבי מורי הרב הגאון החריף מוה' ארי' לייבוש ני' נאטהזאהן הלוי בשנת תר"ה י"ב אדר שני וז"ל הזהב אציעה נא אשר עלה ברעיוני ע"ד הדין המבואר בטוש"ע דעיירות המסופקות אם מוקפות חומה מימות יהושע ב"נ קוראין בשני הימים ואמאי לא נוקי אחזקה קמייתא ונימא זה מזמן מאוחר הוקפה כמו בכ"מ ויש להעיר בזה עפ"י סברת הרשב"א ויען הכל גלוי לפניך ע"כ קצרתי אף כי הארכתי בזה לבאר סברת הר"ן ופלפלתי בסוגיות הש"ס והרמב"ם אך פה אכמ"ל עכ"ל הנעים. והנה מ"ש שיש ליישב עפ"י סברת הרשב"א כוונתו בלי ספק למ"ש הרשב"א גבי גבינות דכל שאי אפשר להגביל החזקה מתי נעשית א"כ כל שיצאת מחזקתה לא שייך לאוקמא אחזקה וכמ"ש ביו"ד בט"ז סי' פ"א משמו וה"ה כאן כל שאנו מסופקין מתי נעשו מוקפות לא שייך לאוקמא אחזקה דלא נודע מתי נעשית זה. והנה בגוף הקושיא לפענ"ד יש מקום לומר בזה ליישב דברי הר"י אביו שהביא הב"י דכל שיש עדים שאומרים שהי' מוקף חומה ומקצתם אומרים שלא הוקפה חומה וא"כ לא שייך לאוקמא אחזקה דהא תרווייהו אומרים כעת הוקפה חומה רק שקצתם אומרים שהוקפה מימות יהושע וקצתם אומרים שלא הוקפה עכ"פ לדברי תרוייהו כעת מוקפה חומת ובכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקה קמייתא דהא רובא עדיף מחזקה ותרי קי"ל סי' תרפ"ח ס"א דמסתמא הוקפה ולבסוף ישבה ומטעם שכתב הר"ן הרוב מדינות מקיפין ולבסוף מישבין אותה ועיין מ"א ס"ק ב' מ"ש בזה ועיין בט"ז שם וא"כ עכ"פ הרוב עדיף וא"ל דא"כ היאך הוה תרי ותרי הא איכא רובא המסייע לאותן האומרים שמוקפה מימי יב"נ דזה אינו דמה מועיל הרוב ולא עדיף מאלו הי' עוד עדים ואף מאה הוה כתרי ותרי ורק אחזקה הוא דמוקמינן אבל רוב לא מועיל וכ"כ בשב שמעתא שמעתא וא"ו פכ"ב ע"ש וה"ה בזה דעכ"פ חזקה לא שייך נגד הרוב וא"כ הוה כאקבע איסור אבל בספק אם היא מוקפת חומה כלל שפיר שייך לאוקמא אחזקה קמייתא. אמנם בגוף דקושיא נראה לפענ"ד דבר חדש דהנה באמת לא שייך חזקה דאטו העיר נתחייבה במגילה היהודים הדרים בתוכה נתחייבו במגילה והיאך שייך לאוקמא העיר בחזקתה דמה מועיל חזקת העיר להאנשים הדרים בה ובפרט לאותן האנשים אשר בימיהם כבר הוקפה ואיך יועיל להם חזקת העיר בראשונה וכעין מ"ש הרמב"ן דחזקת הקרובות ל"מ להאש' כמבואר בב"ש סי' ל"ה ס"ק למ"ד ואף דדברי הרמב"ן תמוהין וכמ"ש הנוב"י מהד"ק חיו"ד סי' ד'. הנה בתשובה אחת ביארתי הדברים לאשורן אך גם לפי דברי הנוב"י שם דמחלק דחזקה פנויה אתרע והיא חזקה קלישא א"כ גם כאן הא החזקה קלישא דבאמת רוב מדינות מוקפות קודם וגם לפי"ז יש ליישב דברי מהר"י אביו הנ"ל דזה דוקא היכא שהספק אם היא מוקף מימי יהושע וקצתם מכחישים לקצתם אבל בספק אם היתה כלל עיר מימי יהושע א"כ החזקה בתקפה ודו"ק ויש להאריך בזה בסוגיא במגלה גבי רבי קרי בטבריא ואכ"מ כעת לברר הדברים גם לפמ"ש המלמ"ל פ"ז מעדות דבספק תרי ותרי לא שייך לאוקמא אחזקה דהא אין הספק אם נעשה הפעולה או לא רק הספק אם זו הפעולה היא כך או כך ואטו בשביל חזקתו של זה ישתנה הענין ע"ש וא"כ גם כאן לפמ"ש המהר"י אביו שהביא הב"י דמיירי בתרי ותרי לא שייך לאוקמא אחזקה וכמ"ש המלמ"ל ודו"ק:

י״זובזה יש להאריך ג"כ בסוגיא שם. ודרך אגב אומר במה שנחלקו הרמב"ם עם התוס' דהתוס' בכריתות ריש פרק ספק אכל כתבו דשבת וחול דמקרי אקבע איסור היינו דבה"ש של מוצאי שבת דאקבע איסור כל היום של שבת והרמב"ם בפ"ח משגגות ה"ב כתב סתם שבת וחול וכתב הלח"מ דזה מקרי אקבע איסור הואיל שנכנס לשבת ע"ש ואני תמה לכאורה על שני השיטות מהא דאמרו בהוריות דף ד' משל דסומכוס למה הדבר דומה לאדם שהביא כפרתו בה"ש ספק מבעוד יום נתכפר לו ספק משחשיכה נתכפר לו שאינו מביא אשם תלוי ולפ"ז לשיטת התוס' ל"ד כלל דשאני התם דאקבע היתירא מקרי דכל היום כשר להקרבה ולכך אינו מביא אשם תלוי דהשתא לחומרא אמרו דמביא אשם תלוי כל שאקבע איסורא מכ"ש באקבע היתירא דכל היום כשר להבאת קרבן דמוקמינן אחזקת יום וכן להיפך לשיטת הרמב"ם הרי בלילה מקרי אקבע איסורא דהא הוא בהכנסת לילה ולמה לא יביא אשם תלוי ומה ענינו לשם דספק ספק בעצמותו אם תלה בעצמו אי בהוראת ב"ד ובשלמא לשיטת הרמב"ם יש לומר דע"כ לא מקרי אקבע איסורא רק בהכנסת שבת דקדושת שבת חל גם בה"ש ועכ"פ תוספת שבת הוה וגם קדושת שבת שאח"כ מקרי אקבע איסורא אבל לשיטת התוס' ודאי קשה דשם הוה חזקת היום משא"כ בתלה בהוראת ב"ד שהספק אין לו שום חזקה בזה. והנראה בזה דהנה השאגת ארי' הקשה בסי' י"ז דאיך אמרו דביה"ש אינו מביא אשם תלוי והא דם נפסל בתחלת השקיעה ולכל היותר אין בה"ש רק שלשה חלקי מיל וכבר נפסל מתחלת השקיעה שהיא ד' מילין וא"כ באמת צריך להביא אשם תלוי אבל הדבר נכון דהרי התוס' במנחות דף כ"א כתבו דהא דדם נפסל בתחילת השקיעה אינו רק מדרבנן וא"כ מה"ת כשר להקריב הדם ושפיר אינו מביא אשם תלוי ועיין במגן גבורים סי' רל"ג ס"ק ב' ולפ"ז הא כבר נודע מ"ש הר"ש בפ"ב ממקוואות דכל שכבר יצא הדבר מחזקתו מדרבנן שוב לא שייך לאוקמא אחזקתו הראשונה דעכ"פ מדרבנן יצא מחזקתו ולפ"ז לא שייך לאוקמא אחזקת היום דהא מדרבנן תו לאו יום מקרי לענין הקרבה ונפסל בשקיעת החמה בתחלת השקיעה ושפיר לא שייך לאוקמא אחזקתו והו"ל ספק ואפ"ה אינו מביא אשם תלוי וז"ב. ומן האמור נראה מ"ש המ"א להסתפק בסי' שמ"ב אם שבות דגזר בה"ש הוא דוקא בעילוי יומא דמספיקא לא עיילי קדושת שבת או באפוקי יומא דמספיקא לא נפקע קדושה ולפמ"ש ל"מ לשיטת הרמב"ם דגם עיולי יומא מקרי אקבע שבת א"כ ממילא גם בעיולי יומא מקרי אקבע איסורא ואפ"ה לא גזרו ומ"ש עיולי מאפוקי דהא גם בעיולי מקרי אקבע איסור וגם לשיטת התוס' דאפוקי שבתא הוא דמקרי אקבע איסורא א"א לומר דבאפוקי יומא דאקבע איסור וא"כ אף ספק דרבנן כאקבע איסור ואתחזיק איסור והרי התורה צותה להביא אשם תלוי וגם ספק דרבנן באקבע איסור או אתחזק להחמיר ולמה לא גזרו בשבות בה"ש וע"כ דהוא בעיולי ובשלמא לשיטת רבינו אף דגם עיולי יומא מקרי אקבע איסור יש לומר דכל שהוא שבות לצורך מצוה או שעת הדחק לא אמרו שיהי' מקרי אקבע איסורא אבל לשיטת התוס' דדוקא אפוקי יומא וכיון שכל היום הי' בחזקת איסור פשיטא דגם איסור דרבנן מקרי אתחזיק ואקבע איסורא ולא שייך לומר דלא גזרו על שבות דהא הוא כבר בחזקת איסור ולא נפקע האיסור וכל היום הי' אסור ולא נפקע איסורם וז"ב מאד.

י״חוהנה יש לעיין בבה"ש של יו"ט אחר השבת דודאי מקרי אקבע איסור מיהו איזה קדושה מקרי אקבע אי הקדושה של שבת או הקדושה של יו"ט שתבא אח"כ ולפענ"ד דעת תורה ודעתי נוטה דקדושת יו"ט מקרי יותר אקבע שזה עתידה שתבא ותתקדש כל הלילה והיום וקדושת שבת עכ"פ בודאי תצא בעת שהוא ודאי לילה ובכה"ג קדושת יו"ט אף דקילא משבת יותר אקבע מקרי מקדושת שבת ובפרט לענין שבות דרבנן דיותר מסתבר למשוך עליו קדושת יו"ט שהיא מה"ת משנימא דהוא עוד יום וכמעט רגע יפקע קדושתה וכעין זה כתב הט"ז באו"ח סי' ת"ץ דבליל ח' יותר טוב לספור קודם קידוש דמוטב יותר למשוך עלי' קדושת ז' שהיא מה"ת מקדושת ח' שאינו רק מדרבנן ואף דשם הוא להיפך דממשיכין קדושת יום העבר היינו משום דעכ"פ קדושה של תורה עדיף וה"ה בזה להיפך קדושה של תורה דיו"ט דיהיה נמשך והולך עדיף מקדושת שבת דכעת לענין שבות אינו רק דרבנן ובפרט דלהרמב"ם גם עיולי יומא מקרי אקבע איסורא א"כ מכ"ש דלענין יו"ט אחר השבת מקרי קדושת יו"ט אקבע. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' שבת סי' ש"ז שהקשה על דברת המ"א הנ"ל דנסתפק אם גם מ"ש מקרי שבות בה"ש דלא גזרו והקשה מדברי התוס' בעירובין דף ל"ה ד"ה אמאי שכתבו בהגה"ה שם דלרבי גם ביו"ט אחר השבת לא גזרו שבות בה"ש וקשה הא ביו"ט אחר השבת אקבע איסורא מקרי ולפמ"ש אתי שפיר דיותר עדיף קדושת יו"ט הבא ונמשך מקדושת שבה שברגע חלף וכעת ג"כ בספק שמא כבר הלכה לה וכמ"ש.

י״טובזה יש לומר דבר נחמד הא דמשני גזירה משום יו"ט שאחר שבת ולא אמרו באילן ג"כ גזירה משום יו"ט שאחר השבת. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין דאיך שייך לגזור אטו יו"ט אחר השבת והא ביו"ט אחר השבת ג"כ מהראוי לומר דיו"ט הוא דקדושת יו"ט עדיף לי' דהיא קדושת תורה הנמשכת כמ"ש אך זה אינו דפשיטא דאיסור הוצאה שהוא מן התורה לא נפקיע קדושת שבת משום יו"ט וקדושת שבת חמורה רק לענין שבות דאינו רק דרבנן בזה שפיר מקילין דיותר טוב לומר שיש עליו קדושת יו"ט ויש עליו קדושת תורה משנאמר דקדושת שבת עליו והשבות אינו רק דרבנן וז"ב וגם התוס' תירצו כעין זה אבל לא דבריהם דברי כמו שיראה המעיין. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הכו"פ בבית הספק סי' ק"י על דברת הר"ן בסוכה דלכך אתרוג בשמיני מותר משום דאי אזדמן לי' אתרוג בבה"ש לא מברך והקשה הר"ן אמאי לא צריך למשקל מספק וכתב דכיון דאינו רק מדרבנן בשאר הימים הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וכתב הכו"פ דהא הו"ל אקבע איסורא הא בה"ש אקבע איסורא ואסור. ולפמ"ש אתי שפיר דהא מקרי אקבע איסורא דיום השמיני דהקדושה נמשך והולך משא"כ של שביעי דהלך קדושתו וכמ"ש. ובזה מיושב היטב הא דהקשו האחרונים דאמאי בהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דאוכל כל אחת ביומו והא עכ"פ ביום ראשון יקשה קושית הר"ן דהא אי מזדמן בה"ש מברך ולא שייך לומר דהו"ל ספק דרבנן דביום א' הוא מן התורה ובחידושי כתבתי בזה הרבה ולפמ"ש אתי שפיר דגם כאן לא מקרי אקבע איסורא דיום שני דקדושתו חמורה עדיף מיהו יש לפקפק דלענין גוף הנטילה היא מה"ת ועכ"פ דבר זה שחידשתי דיו"ט אחר השבת מקרי אקבע איסור של יום שני הוא דבר חדש וצ"ע בזה. והנה במה שהקשיתי למעלה דבה"ש נוקי בחזקת היום דאקבע היתירא לשיטת התוס' לפענ"ד נראה דזה תלוי בשיעור בה"ש דלר"י דס"ל דספק בה"ש הוא משתשקע החמה כ"ז שפני מזרח מאדימין ובה"ש ספק מן היום ספק מן הלילה ספק כלה מן היום ספק כלה מן הלילה כדאמרו בשבת דף ל"ד ולכך שפיר שייך לאוקמא בחזקת היום דהא יש בו מן היום ומן הלילה דספק הוא שמא חציו מן היום וחציו מן הלילה ואם כן שייך לאוקמא אחזקתו אבל לר' יוסי דאמר בה"ש כהרף עין זה נכנס וזה יוצא ואי אפשר לעמוד עליו וא"כ לא שייך לאוקמא אחזקת היום דהא כמו שאתה מסופק שמא יום הוא כמו כן אתה מסופק שמא כבר לילה הוא וגם הלילה היא אקבע דהא אתה מסופק שמא יום הוא ושמא לילה היא וא"כ אותו הרף עין אם אתה מסופק שמא כלו לילה שוב לא שייך לאוקמא אחזקת יום דהא אקבע שניהם יום ולילה. אמנם זה אינו דהא גם בבה"ש דר' יוסי איכא לספוקי שמא מן היום ומן הלילה יש בו וכמ"ש התוס' בשבת שם ד"ה ור' יוסי ע"ש דלכך הוה ספק לטומאה ולקרבן (וקצת צ"ע ממ"ש התוס' שם בד"ה ספק דבה"ש דר' יוסי לית ביה כשיעור שלש ראיות וצ"ע בר"ש במס' זבין) ועכ"פ גם בזה הוה ספק שמא מן היום ומן הלילה ושייך לאוקמא אחזקה. אך נראה להיפך עפמ"ש התוס' בכתובות דף כ' גבי נכסי דבר שטיא דלא שייך לאוקמא אחזקה עכשיו כיון דעתים חלים ועתים שוטה אין ראיה ממה שהוא עכשיו ולפ"ז לר' יוסי דס"ל דהוא כהרף עין א"כ לא שייך לאוקמא אחזקת יום כיון דאחר יום הוא לילה א"כ מה חזית לאוקמא על יום אוקמא אחזקת לילה וא"ל דספק שמא מן היום ושמא מן הלילה דכיון שהוא רגע אחת ויש בו מן היום ומן הלילה וא"כ הוה כעתים חלים ועתים שוטה דלא שייך לאוקמא אחזקת שהוא עכשיו דהא עשוי להשתנות ברגע הלז אבל לר' יהודה דהוא כשלשה חלקי מיל וא"כ יש בו מהשיעור שראוי להסתפק לא שייך לומר דהוה ספק דמהראוי לקבוע בחזקת יום דעכ"פ כיון דאיכא ספק שמא מן היום הוא ויש בו כשיעור מן היום וא"כ ראוי לאוקמא בחזקת יום שכבר הי' כנלפענ"ד דלא שייך בזה לומר דעשוי להשתנות כיון דע"ז אנו דנין שמא לא התחיל עדן להשתנות דבשלמא בבה"ש דר' יוסי דהוא כהרף עין א"כ ודאי עשוי להשתנות כמו רגע ולא שייך לאוקמא אחזקי' ובפרט לפמ"ש הר"ש פ"ק דזבין משנה וא"ו דלר' יהודה ור' נחמי' יש להסתפק על בה"ש דידהו או כלו יום או כולו לילה או חציו יום או חציו לילה אבל לר"י דאמר כהרף עין יש להסתפק על כל משהו שבו אי כלו יום או כלו לילה או מחציתו יום ומחציתו לילה ע"ש וכיון דעל כל משהו יש להסתפק שמא יום ולילה מעורב וא"כ שוב לא שייך לאוקמא אחזקי'. ובזה ממילא מיושב מה שהקשיתי לשיטת התוס' דבה"ש דמו"ש מקרי אקבע איסורא א"כ לכך אינו מביא קרבן מספק דאקבע יום.

כ׳ולפמ"ש אתי שפיר דבהוריות שם אזלינן לר' יוסי דבה"ש כהרף עין ובכה"ג לא שייך לאוקמא אחזקה. ובזה מיושב קושית המהרש"א ברש"י במ"ש דליכא למימר שמא משחשיכה נתכפר לו שהרי בה"ש כהרף עין ואין אדם בעולם יכול לעמוד עליו אם הוא מן היום או מן הלילה ותמה המהרש"א דאכתי למה תולין כפרתו ביום טפי מבלילה ולפמ"ש יש לומר דבאמת זה שכוון רש"י דק"ל מה ראיה משם דהא שם אקבע יומא וא"כ אין ראיה דבה"ש ספק הוא ותלינן ביום וע"ז כתב רש"י כיון דבה"ש הוא כהרף עין א"כ ע"כ מה שנתכפר לו הוא שאין בו צד חיוב מעליא דלא אמרינן שמא משחשיכה נתכפרה לו מספק ולזה הביא רש"י ראיה דמשום שהוא ספק ואפ"ה לא חיישינן שמא לילה היא שהרי בה"ש כהרף עין וא"א לומר דמשום דאקבע יממא תלינן ביום ורק משום דמספק לא חיישינן ה"ה בזה ולפ"ז יש לומר דספיקו של המג"א הוא רק בשבות דבהשמ"ש לר' יוסי דלא שייך לאוקמא אחזקתי' ולפ"ז יש לומר דבעירובין דף ל"ד דאזלינן בודאי לר' יהודה דהרי אמרו הואיל ויכול לעמוד על בה"ש ועיין תוס' שם וא"כ בודאי גזרו על שבות בה"ש דמוצאי שבת ושפיר אמרו גזירה משום יו"ט שאחר שבת דבזה ודאי מודו דגזרו על שבות בה"ש ומיושב קושית התוס' בהגהה שם בעירובין דשפיר אמרו גזירה משום יו"ט שאחר שבת ודו"ק. ולכאורה קשה בהא דאמרו בפסחים דף נ"ד אין בין ת"ב ליוה"כ אלא שזה ספיקו אסור וזה ספיקו מותר ורצה לאוקי בה"ש ודחה דבה"ש אסור רק בקביע דירחא ספיקו מותר וקשה טובא דאמאי יהיה ספיקו דת"ב בה"ש מותר להס"ד והא אקבע איסורא והרי לשיטת רבינו זה מקרי אקבע איסורא דאף בע"ש בה"ש מקרי אקבע איסורא וא"כ אף בדרבנן קי"ל דספיקו אסור כל דאתחזיק איסור כמבואר ביו"ד סימן ק"י והרי אקבע איסורא הוה כאתחזק איסורא ובפרט דת"ב הוה ד"ק ובודאי ספיקו להחמיר באקבע איסורא ואף אם נדחוק דכאן לא שייך אקבע איסורא דהא תוס' מותר ואין תוס' לת"ב וגם קדושת ת"ב שיהיה נמשך עליו גם בה"ש לא שייך בזה מ"מ אכתי קשה דבקביעא דירחא כל דלא בקיאינן מהראוי להחמיר בספקו דכאן הספק על היום אם בזה היום או בזה והו"ל כחתיכה משתי חתיכות דמקרי אקבע איסורא והיא קושיא גדולה לפענ"ד וצ"ל דמיירי לענין בה"ש הראשון דבזה מותר בקביעא דירחא אם נסתפק שמא מחר מותר עכ"פ בה"ש דאף דנימא דבה"ש ספיקו אסור אבל כאן שיש ספק אם אולי אין זה היום כלל אסור א"כ הו"ל כעין ס"ס ספק שמא עדן יום הוא ואת"ל שהוא לילה שמא אותו יום אינו ט"ב ובכה"ג לא חייב אשם תלוי לשיטת הרמב"ם בפ"ח משגגות ועיין לח"מ שם דלא ס"ל בזה כשיטת התוס' דגם בס"ס מביא אשם תלוי ע"ש. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' בפסחים שם ד"ה לקביעא דהקשו דמשמע דנחלקו דוקא לקביעא דירחא הא לשאר דברים שווים והא יוה"כ תוספת אסור מן התורה ובט"ב תוספתו מותר. ולפמ"ש יש לומר דזה ממילא שמענו דאם נימא דגם בט"ב תוספת אסור שוב גם בה"ש דספק דקביעא דירחא ג"כ יש לאסור דעכ"פ בה"ש הו"ל תוספת עכ"פ ואקבע איסור ועיין בר"ן בביצה פ"ד וע"כ דתוספתו אינו אסור ודו"ק היטב.

כ״אואגב אומר דמדברי התוס' שם משמע דאם ספק לו איזה יום הוא יוה"כ כגון שהולך במדבר צריך לעשות שני ימים מספק וזה דבר חדש ועיין סי' תרכ"ד במ"א. הן אמת דלפ"ז צ"ב דא"כ גם בט"ב למה ניקל בספיקו דניהו דספיקא דרבנן להקל מ"מ הא ניקל בשתיהן ובכה"ג לא אמרינן ספק דרבנן להקל וכמ"ש הר"ן לענין הסיבה ועיין מלמ"ל פ"א ממגילה מ"ש בזה ולפי דבריו יש ליישב דעיקר הכוונה דכל שעשה כבר יום ראשון מספק שמא היום ת"ב שוב יצא ידי חובתו ומהראוי שיפטר אח"כ. אבל זה אינו דזה דוקא שם דתקנת חכמים במקומה והיינו כשהי' ספק אם אקבע ביום זה אבל כאן שזה הולך במדבר וספק לו על גוף הקביעות לא שייך בזה ספק דרבנן לקולא וגם לפמ"ש למעלה דדוקא בה"ש שייך להקל ושוב בזה קשה דלא שייך בזה ספק דרבנן להקל דא"כ אתה מיקל בשניהם ואף דיש לומר ביום ראשון בה"ש שלו הוה ס"ס אבל ביום שני לא יהיה רק ספק אחד ובאקבע איסורא להחמיר אבל אכתי אינו ברור הדבר. אמנם לפענ"ד נראה דבר חדש דבאמת גם ט"ב ברצו תליא מלתא ורק דקבלנו עלינו ועשינו חובה א"כ י"ל דבכה"ג דאזל במדברא ויש לו ספק בכה"ג בודאי לא קיבל עליו לעשות לחומרא שתי ימים דהוה סכנת נפשות ובזה בודאי ספיקא להקל ועיין ט"ז סי' ת"ר ודו"ק היטב וראה זה חדש הוא. ובמ"ש למעלה דבה"ש לא מקרי חתיכה משתי חתיכות יש מקום ליישב קושית התוס' בעירובין דף מ"א ד"ה אי אתם שהקשו דהא שמואל ס"ל דבה"ש דת"ב מותר.

כ״בולפמ"ש אתי שפיר דשמואל לשיטתו דס"ל ביבמות דף קי"ז בפרק החרש דבעי חתיכה משתי חתיכות אבל לר"י לשיטתו דס"ל דבה"ש כהרף עין לא שייך לאוקמא אחזקת יום כמ"ש למעלה ומחמירין אף בספק בה"ש לבד ודו"ק כי חריף הוא: