שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:כ״אShoel uMeshiv Mahadura IV 2:21
א׳עיין ש"ך חו"מ סי' רנ"ה מ"ש בשם הרמב"ם דבהקדש תוך כדי דיבור כדיבור דמי והוא הקשה מב"ק דף ע"ג דפריך מהקדש על עדות וכבר כתבתי בזה דלכאורה צריך ביאור דל"ש הטעם דאמירה לגבוה כיון דשתיהן לגבוה ואין רווחא להקדש אך באמת הרמב"ם כתב באומר קודם שלמים ואח"כ עולה דעולה חמור קדושתו וכלה לגבוה אבל מסיפא שפיר מקשה. ובזה מיושב מה שהקשו מסיפא והביאו דברי ר"פ מרישא ועפ"י ובהגהות רי"פ ולפמ"ש א"ש ודו"ק כי קצרתי:
1
ב׳וכעת עש"ק ויצא תרכ"ד אמרתי לפמ"ש בחו"מ סי' קצ"ה דבכל הקנינים לאחר כדי דיבור א"י לחזור ובק"ס כל זמן שעסוקין באותו ענין וכתב הע"ש והסמ"ע דבמה שעושה קנין בגוף הדבר ודאי הי' בישוב הדעת משא"כ בשאר דבר ע"ש ולפ"ז תכ"ד אף במה שעושה בגוף הדבר יש לומר דבפתע פתאום נעשה הדבר וכמ"ש הר"ן בנדרים דף פ"ה יעו"ש ולפ"ז נראה לי ברור דלכך בהקדש אף בתכ"ד מועיל דהרי אמרו בב"ק דף כ' הקדש שלא מדעת כהדיוט מדעת דמי ופירש"י משום דדעת שכינה איכא וא"כ שוב מועיל אף בתכ"ד ולפ"ז במקום דליכא רווחא להקדש לא שייך דעת שכינה ושוב א"ש כנ"ל וזה מ"ש אמירה לגבוה כמסירה להדיוט היינו אף דאינו עושה שום קנין וליכא רק דיבורא בעלמא ואיכא למימר דיוכל לחזור בו עכ"פ כל זמן שעסוקין באותו ענין קמ"ל דהוה כמסירה להדיוט ועושה בגוף הדבר קנין כמו שמותר להדיוט ולפ"ז אף תוך כדי דיבור נמי כיון דדעת שכינה איכא. עוד נראה לי דבר חדש דלכך בהקדש אף תכ"ד מועיל דהנה כבר נודע מ"ש הט"ז באו"ח סי' ש"ו דלכך מותר להקדיש בשבת דמסתמא כשמקדיש מן הסתם חושב מקודם שבת להקדיש ושוב חל מקודם דנדיב לב עולות וכל שלא הי' בדעתו מקודם אסור ע"ש ולפ"ז עכ"פ לא שייך תכ"ד דעכ"פ מהרהר קודם והוה יותר מכ"ד בצירוף הרהור. ולפ"ז יש לומר דהא דהרהור מועיל בהקדש משום דכל נדיב לב עולות אבל כל שב"כ וב"כ הוא הקדש שוב אין נ"מ להקדש ושוב ל"מ תכ"ד כל דאין רווחא להקדש ודו"ק. וכשאמרתי זאת לא"מ הגאון נ"י קלסי' ואמר דלדעתו פשוט הטעם דמותר להקדיש בשבת דהא הרהר מקודם והרהור מותר ובאמת זה אינו דהרהור ג"כ אסור בשבת עצמו וגם כיון דעי"ז חל ההקדש שוב אסור להרהר דה"ל כמעשה וא"ל דעכ"פ כבר הרהר דז"א דאם נימא דל"מ שוב יתקן האיסור בזה ובכה"ג מהראוי לומר דלא מהני וכמ"ש המהרי"ט ודו"ק:
2
ג׳והנה א' שמות תרכ"ד למדתי בנזיר דף ט' ובד"ה אין כתבו התוס' דאף לב"ש דאין שאלה בהקדש דוקא דחל הקדש רגע אחד אבל כל דנדרו ופתחו עמו אף ב"ש מודים דיש שאלה ע"ש ולפ"ז נראה לפענ"ד דמה דכתב רבינו דבהקדש תוך כדי דיבור כדיבור דמי היינו לפי מה דמסיק הש"ס דיש חילוק בין כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש ובין רב לתלמיד ולפ"ז הרמב"ם פסק דתוך כדי דיבור כדי שאילת תלמיד לרב דנפיש ולפ"ז בהך תכ"ד דנפיש עכ"פ חל רגע אחת ואין שאלה בהקדש אבל תוך כדי דיבור דרב לתלמיד לא חל אף רגע אחת והוה נדרו ופתחו עמו ולפ"ז להס"ד דלא ידע להחילוק הלז שפיר מקשה על ר"י ודו"ק כי קצרתי:
3