שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ס״חShoel uMeshiv Mahadura IV 2:68
א׳לחכם אחד.
1
ב׳בסוגיא דחולין דף ל"ט מה קדשים שהמחשבה פוסלת בהן אין הכל הולך אלא אחר העובד הנה מה שהבאתי קושיא בשם הגאון מליסא ז"ל בספרו נחלת יעקב בחולין דמה ק"ו הא אמרו בזבחים דף קי"ד מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שא"ש וא"כ לכך אין הבעלים יכולים לאסרו דהא אינו שלהם משא"כ הכהן דעשה מעשה יכול לאסור וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ה דלכך פגולן פגול אף דאינו שלו דהא עשה מעשה וא"כ הבעלים דאינו שלהם א"י לאסור. הנה זו הקושיא שמעתי מפיו הקדוש בהיותו פה על חרם בשר כשר. ולפענ"ד נראה דהנה באמת צריך להבין מה דפריך בזבחים שם מוקצה ונעבד אין אדם אוסר דבר שא"ש ומה קושיא הא יכול לשאול על קדשים וא"כ מקרי שלו והרי גדולה מזו דעת רש"י דכל דחייב באחריות הוה שלו שיכול לאסור והתוס' בסוגיא דרבוצה דחה זאת אבל כל שיכול לשאול על ההקדש שוב הוה כמו הואיל דעובר בב"י דהו"ל שלו וה"ה בזה ועיין בסוגיא דהואיל ועכ"פ מה קושיא כ"כ בפשיטות. אמנם באמת כיון דאתי ליד גזבר ומכ"ש כשהוא ביד כהן לשחטו בעת שחיטה בודאי א"י לשאול ולפ"ז אם נימא דהבעלים יש להם כח אף בעת שהכהן שוחט דיכול לחשב לא מקרי עדן אתי ליד גזבר ואתי ליד כהן כיון דיכול לחשב ולהוציאו מיד הכהן ולפסלו לגמרי ושוב הו"ל שלו דיכול לתשול עליו וא"ל דכבר אתי ליד גזבר דהרי התורה הרשה להבעלים לפסלו במחשבה ולהוציאו מיד ההקדש ע"י מחשבתו ושוב מקדיש לו כיון דיכול לתשול וא"כ שוב יכול לפסלו ומקרי עדן שלו ודו"ק ושפיר אמר מה במקום שמחשבה פוסלת אין הכל הולך אלא אחר העובד ודו"ק. והנה בהא דאמרו היתה בהמת חבירו רבוצה ופירש"י ל"מ הגביהה והרביצה דקנאו בהגבהה והקשו בתוס' דניהו דחייב באחריות מכל מקום אינו שלו. ולכאורה תמיה לי טובא דהרי בזבחים דף קי"ד הנ"ל פריך הש"ס מוקצה ונעבד אינו שלו ומשני ריה"ג היא בקדשים קלים דממונו הוא והיינו משום דחייב באחריותו כדאמרו בב"ק דף י"ג דדוקא מחיים ופירש"י דחייב באחריות וא"כ כל שהגביהה וחייב באחריות הוה שלו והיא קושיא גדולה. אך נראה דיש לחלק דדוקא דבר שהיה שלו מעיקרא ואח"כ נשאר לו חיוב אחריות כמו קדשים קלים הוא דהוה כשלו ע"י חיוב אחריות אבל בדבר שלא היה שלו מעיקרא לא נעשה שלו ע"י חיוב אחריות וכעין זה חלקו התוס' ביבמות דף ל"ו לענין ק"פ אי ק"פ כקה"ג דמי ע"ש ודו"ק. ובזה מיושב היטב הא דאמרו כגון דאית לי' שותפות בגויה והקשו בתוס' ד"ה ת"ש דכיון דמנסך לא נאסר רק משום שיש לו חלק בגוי' א"כ היינו מדמע. ולפמ"ש אתי שפיר דהרי התוס' הקשו ממנסך ג"כ על רש"י דמדאגבהה קניא והיינו משום דכל דלא היה שלו לא מצי אסר ע"י הגבהה דניהי דחייב באחריות מכל מקום לא הוי שלו ולפ"ז כל שיש לו שותפות בגויה מעיקרא אף דכעת אין לו שותפות בגוה שוב הוה כשלו ע"י חיוב אחריות.
2
ג׳ובזה יש ליישב קושית התוס' ד"ה בישראל מומר עוד יש להוסיף דדוקא בקדשים קלים דגם השתא יש לו חלק והוה כאילו אית לי' שותפות בגווה אבל לא בגוזל בהמה דמחמת חיוב אחריות לא הוה כשותף בגוה ועכ"פ כאן ל"ק קושית הנחלת יעקב דהק"ו הוא מקדשים קלים דחייב באחריות והוא שלו שפיר יכול לאסור איברא דבמעילה דף י"ט נחלקו ר"ש ור"מ דר"ש ס"ל דאינו חייב באחריות משעה שהביאו לעזרה ור"מ ס"ל דחייב באחריות עד שיזרוק הדם ולפ"ז לר"ש כל שהביא בעזרה לא חייב באחריות שוב א"י לאסור בשעת עבודה וצ"ל דאתיא כר' יהודה דעד שיזרוק הדם חייב באחריות ובזה יש ליישב הא דאמרו לר"ל לא קשיא הא לבתר דשמעה מר"י והקשו בתוס' דהא ר"ל ידע מהמשנה ולפמ"ש אתי שפיר דיש לומר דר"ל ס"ל כר"ש וא"כ לא שייך הק"ו והמשנה אתיא כר"ש ולכך לבתר דשמעה מר' יוחנן דקי"ל כר"י ושפיר חזר בו ויש לי להוסיף דהרי ר"מ ור"ש בש"ס דילן בעירובין הוה בתיקו היאך קי"ל אבל בירושלמי ס"ל דר"מ ור"ש הלכה כר"ש ולפ"ז סבר ר"ל דגם ר"י ור"ש הלכה כר"ש אבל באמת ר"י ור"ש אף להירושלמי שיסדו ר' יוחנן הלכה כר' יהודה וא"כ הק"ו שפיר ודו"ק היטב כי הוא חריף ועמוק.
3