שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:פ״זShoel uMeshiv Mahadura IV 2:87
א׳בגיטין דף מ"א כופין את רבו ועושה אותו בן חורין וכותב שטר על חצי דמיו ראיתי בהגהת הב"ח שנדפס בש"ס שכתב בזה"ל צ"ע בברכות דף מ"ז ע"ב וכוונתו דשם מקשה על ר"א דשחרר עבדו דאיך עביד הכי והא עובר בעשה ומשני משום דמצוה היא ואקשי מצוה הבאה בעבירה היא ומשני מצוה דרבים שאני וא"כ כאן דאינו מצוה דרבים למה יכופו את רבו לעבור בעשה ובזה ניחא מה שלא ציין גיטין ל"ח דאיתא ג"כ כן משום דשם לא אמרו בש"ס רק מלוה שאני וא"כ גם כאן יש מצוה שיקיים העבד פ"ו אבל בברכות דלא סגי לי' להש"ס בזה רק דמצוה דרבים שאני וכאן אינו מצוה דרבים ושפיר הקשה הב"ח ובאמת השינוי שבין ברכות מ"ז ובין גיטין עמדו עליהם האחרונים ועיין מ"א סי' צ' והרבה אחרונים ועכ"פ קשה כאן אך לפענ"ד לשון הש"ס מרפא מה ששנו חכמים בלשון המשנה כאן וכותב לו שטר על חצי דמיו לאיזה צורך נקט זאת ופשיטא דמחוייב לשלם לו ולמה יפסיד להרב חצי חלק עבדות ואף שאין לו לעבד לשלם כותב שטר על דמיו אך נראה דהנה אמרתי במה שהאריכו האחרונים בנשתטית להתיר ע"פ מאה רבנים כמ"ש הב"ח וכל האחרונים ואם אין לו לבעל דמי הכתובה האריך הצ"ץ דאפשר דתקנת הגאונים כהיתר מאה רבנים והשלשת הכתובה דוקא במזומנים ולא בנתינת השטר והגאון מוהר"ח כהן התיר בנתינת השטר והנה הר"ח כהן לא כתב טעם ברור בזה והנה כתב אלי הרב החריף מוה' יצחק חיות מבראד דלדעתו יש ראיה מהא דכופין את רבו ועושה ב"ח וכותב לו שטר על חצי דמיו דאלמא משום מצות פ"ו התירו לתת שטר על חצי דמיו כל שאין לו דמים מזומנים וה"ה בזה ולכאורה דבר גדול דיבר בזה אמנם לפענ"ד יש לדחות דהנה בקידושין דף כ"ג מבואר דעבד כנעני קונה עצמו בכסף ע"י אחרים או בשנתן לו מעות ע"מ שאין לרבו רשות בו לכל מר כדאית לי' ועכ"פ כיון שיש לעבד זכות לפדות עצמו בכסף ע"י אחרים או כשיש לו מעות א"כ בזה אין הרב עובר בעשה דלעולם בהם תעבודו ולכאורה קשה בהך דר"א למה לא אמר הריני כאילו התקבלתי מעות מעבד עצמו או מאחרים ואינו עובר בעשה אמנם באמת דבר זה למדתי מתורת הפ"י בב"ק דף ק"י גבי כסף כפרה דאין הכהן יכול לומר הריני כאלו התקבלתי בדבר שלא הי' לו זכייה יעו"ש וכך אני אומר דזה שצריך לפדות עצמו א"כ ל"מ שיאמר הריני כאלו התקבלתי דזה גופא עובר על עשה דהרי לא קבל כלום ורק דע"י שרוצה לשחרר אומר הריני כאלו התקבלתי וזה אינו מועיל דסוף סוף משחררו בחנם אין כסף ולפ"ז נראה דלכך אין הב"ד עוברים וגם הרב אינו עובר דכיון דהעבד נותן שטר על חצי דמיו א"כ הוה כאילו העבד פודה עצמו ע"י נתינת השטר ומחייב עצמו והתורה נתנה לו זכות זה שיכול לפדות עצמו ומה שאין נותן דמים רק בשטר ע"ז יוכל לומר הריני כאילו התקבלתי דמים דשטר היינו דמים ואינו עובר ולכך נקט לשון ונותן שטר על חצי דמיו ולפ"ז זהו שם אבל כאן היה התקנה לזכותה שתוכל לפרנס עצמה וא"כ כל שאינו נותן דמים ושטר מי יודע מתי יבא לידי גוביינא ב"כ וב"כ לא יהיה לה ממה לפרנס עצמה אולי אינו מועיל וז"ב ודו"ק ובזה יש מקום ליישב קושית התוס' שהקשו דכי אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ולפמ"ש הא במה שמקבל שטר הוה כפודה עצמו מן הרב ואולי מה שמקבל שטר ואינו דמים ממש זה הוה חטא אבל עכ"פ בזה מועיל התקבלתי דהא הב"ד כופין אותו לשחררו וא"כ קבלת שטר ג"כ הוה כקבלת כסף ודו"ק. והנה הרשב"א כתב דלכך היה מותר לשחרר בשביל מצוה כיון דעשה לטובתו הוה כמו שמכרו בכסף יעו"ש והקשה המג"א סי' צ' הא בברכות פריך והא הוה מצוה הבאה בעבירה וכ"כ בזה במ"ג וביד שאול סימן רס"ד וכעת נראה דהנה לכאורה קשה הא לא הוה בעידנא דבעת ששחררו עוד לא קיים מצוה וא"כ לא קיבל הכסף בעדו ועבר בעשה דלעולם בהם תעבורו וצ"ל דשחררו בעת שהשלים לעשרה ולפ"ז שוב הוה שחרורו והמצוה בא כאחד והוה מצוה הבאה בעבירה דהא לא שחררו רק בעת השלימו לעשרה א"כ אז נעשה העבירה ובפרט בברכות שם דהיו תרי ושחרר חד והנה העבד שמצטרף לעשרה הוא עשה החיוב דכל שלא שחרר והי' תרי ולא היו מצטרפין ולא הי' כאן מצוה כלל ואימתי בא המצוה בעת שצירף לזה ושחרר לזה אין לך מצוה הב"ע גדולה מזו וכיוצא בזה כתבו הקדמונים דלכך גזרו בהזאה משום שמא יעבירנו ולא גזרו במילה משום דכל שלא הזה לא התחיל חיוב המצוה וא"כ ה"ה כאן אימתי הי' מצטרף העבד בשעה שהשלים זה לעשרה ושחררו ג"כ הוה מצוה הבאה בעבירה וע"ז משני דמצוה דרבים שאני ולא צריך בעידנא כמ"ש המ"א סי' רמ"ז בשם השבלי לקט א"כ שוב שחרורו קדים ולא הוה עבירה כיון שצריך להמצוה ודו"ק ובזה מיושב שינוי הסוגיות מברכות לגיטין דף ל"ח וכעין מ"ש במ"ג שם:
1