שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:מ״הShoel uMeshiv Mahadura IV 3:45
א׳לחכם א' על חבורו הלכות נדה.
1
ב׳אכתוב לו איזה הערות מה שאמר לי כבוד אאמו"ר הרב הגאון ני' לכתוב לו במה שהעיר הנוב"י דסמוך לווסת הוא דאורייתא ווסתות עצמן דרבנן ואמר לשמא מת לא חיישינן לשמא ימות חיישינן וכבר קדמו קצת הרא"ה בבד"ה וע"ז אמר כבוד אאמו"ר ני' דלא צריך הנוב"י לחלק בין שמא מת ובין שמא ימות רק באמת ווסתות עצמן הוה ריעותא מדלא ארגשה ואף דאמרינן ארגשה ולאו אדעתה זה אינו רק לקדשים כמבואר ריש נדה ואך זהו בעת ווסת עצמו לא הוה רק דרבנן מדלא ארגשה אבל סמוך לווסתה יש לחוש שמא תרגיש. ולכאורה דבר גדול דיבר בזה. אמנם אני אמרתי דהרי לפי מה דמבואר בנדה דף ט"ו דלמאן דאמר ווסתות דרבנן מותר לבא עליה כשהיא ישינה וא"צ לשאלה לפ"ז יקשה למה לא ניחוש שמא ארגשה ואיך יבא עליה ואף דאמרו ריש נדה אגב צערא מתערא אבל אכתי באמת דלמא תתערא ולכך הוצרך לחדש דלשמא מת לא חיישינן ודו"ק ויש להאריך בזה בסוגיא שם ובדף ט' ואין הזמן מסכים אתי עכ"ל הטהור ואני השבתי למרן ע"ז מה שמחדש אביו הגאון ני' כבר קדמו בעל סד"ט. והא דכתב הדר"ג ני' דלמא ארגשה ולאו אדעתה אמרינן רק בקדשים לא זכיתי להבין דודאי חששא זו רק דרבנן היא ולכך ווסתות דרבנן היא. ומה שהשיב מסוגיא דף ט"ו והיא שיטת הרמב"ם פ"ד ה"ט דס"ל אפילו ישינה נראה דהבין אפילו בשעת ווסתה מותר לבא עליה ולכך הקשה דלמא תתערה.
2
ג׳לפ"ז גם לשיטת הנוב"י יש להקשות זאת דלמא תראה בשעת ווסתה והנוב"י מחדש רק בעבר זמן ווסתה אמרינן מדלא ארגשה לא ראתה אבל בשעת ווסת מודה דאסורה מדאורייתא וע"כ צ"ל דהפי' דמותר לבוא עליה אחר דעברו ימי ווסתה וימי ספירתה וכן הבין הכ"מ שם כוונת הרמב"ם וא"כ ניחא. אך לפי מה דהבין המ"מ שיטת הרמב"ם דלא ס"ל כר"י אלא אף קודם הספירה מותר לבא עליה סתירה אלימתא הוא
3
ד׳הערה ב' באם קבעה לה ווסת ביום א' דר"ח שני חדשים זה אחר זה ובשלישי ראתה בין השמשות של יום דר"ח אי הוה קביעת ווסת לענין שאינה צריכה בדיקה או לא וגם אם חוששת לוסת קבוע וצריכה עקירה ג' פעמים. ולפענ"ד י"ל דדמים נתוספו והתחילה בהשמ"ש והוה קביעת ווסת גמור ועיין ביו"ד סי' קפ"ד ורק אם עברה פעם אחת וראתה ביום ר"ח דוקא אז הסימן שנעקר הקביעות בר"ח כן נראה לפענ"ד עכ"ל.
4
ה׳הנה יש להביא ראיה דקבעה ווסת מדף ס"ד דמשני סד"א חדא לחדא תרי לתרי דעדיפא הי' לשנות דה"א אף כעין אתקפתא דלעיל בחדא זימנא מיעקר וזהו כוונת ר"פ דוקא קבעתה תלתא זימני אבל תרי זימני אפילו ראתה פעם השלישי בהש"מ בחדא זימנא מיעקר אלא ע"כ דוסת גמור הוא. ועוד נראה ראיה מהא דהביא המחבר סי' ק"צ סעיף נ"ד אין בכתמים משום ווסת כיצד כו' ואמאי לא כתב המחבר רבותא טפי דראתה ב' פעמים דם ובפעם ג' ראתה כתם אלא ע"כ מספיקא קבעה ווסת וכ"ש הכא דאיכא תוספת דמים כמ"ש הגאון. ונראה דכ"ז לקבוע ווסת חדש אבל לא לעקור מספק ווסת אחרת. והנה בסי' קפ"ד סעיף ד' ובש"ך שם ס"ק י"ג משמע לכאורה דמספק ליכא לאסרה אבל יש לחלק התם הספק אימתי מתחיל ווסתה יש לה חזקת טהרה לומר דמתחיל אח"כ אבל הכא לא מועיל לה חזקת טהרה לומר דלא קבעה ווסת
5
ו׳הערה ג' מ"ש הרמב"ם ברואה דם מחמת תשמיש שמגרש אומרים לו תדע שאסור אתה להחזירה וקשה היאך משכחת לה דהרי בשלשה פעמים שוב אסורה לשמש ואיך שייך לעז ואין לומר ע"י בדיקת שפופרת הא י"ל אין כל האצבעות שוות דלקולא אמרינן ולא להחמיר כמ"ש הב"י עכ"ל.
6
ז׳ונראה דלק"מ דאם נתרפאית אח"כ שפיר איכא לעז כמ"ש הרמב"ם בהלכות אישות א"נ אם בדקה בשפופרת ומצאה דם בצדדין אף הרמב"ם מודה דמותרת לבעלה א"נ דהוחזקה ברואה דם מ"ת באין לה ווסת ואח"כ קבעה ווסת אפשר דמותרת אף לבעלה בלי בדיקה ואיכא לעז וכן החליט הגאון הנוב"י ז"ל:
7