שואל ומשיב מהדורא רביעאה ג׳:ס״טShoel uMeshiv Mahadura IV 3:69
א׳הנה התוס' הקשו בר"ה דף י"ג בהא דדרשו קצירך ולא קציר נכרי דהא א"י מוחזקת וכתבו דמ"מ יש לו במה שזרע והדבר תמוה דאם כן היאך דייק הש"ס בע"ז מזה והא יש לו במה שזרע ועיין פר"ד מ"ש בזה ועיין בטורי אבן שם אמנם נראה לפמ"ש הריב"ש סי' שמ"ז לחלק דכל דאיכא מצות ל"ש לצאת בשותפות דבעינן כלו שלו ע"ש ולפ"ז לענין קצירך כיון דיש לגוי במה שזרע עכ"פ הוה ישראל ונכרי שותפין כמ"ש הט"א שם עכ"פ א"א לו לצאת בזה דבעינן קצירך כלו אבל כאן עכ"פ חצי אשרה של ישראל ולא יכול לאסור עכ"פ חציו ודוק. והנה בהא דאמרו מכיון דפלחו לעגל ניחא להן והני שליחותא דידהו קעבדו הוא תמוה דבאמת שליחות ודאי ל"ש דאין שליחות לד"ע וגם אין שליחות לעכו"ם וע"כ מתורת זכייה דניחא להו ובאמת להפוסקים דס"ל דזכייה מטעם שליחות אכתי קשה דל"ש שליחות ואף להפוסקים דס"ל דזכייה מטעם יד ג"כ לא א"ש דל"ש יד כל שהוא נכרי וגם יד לדבר עבירה לא מצינו ועיין קצה"ח סי' ק"ה שהוא העלה בזה בענין זכייה ואף לפי דבריו לא א"ש ע"ש דוק ותשכח. אמנם מה שנראה לי הוא דלפמ"ש הר"ן דהטעם דל"מ סילוק בנחלת אבותיו משום דחשיב כאילו בא בידו והיינו משום דראוי לירש בכל שעה ועיין קצה"ח סי' ער"ח. ולפ"ז זהו במה שראוי לירש בכל שעה דהיינו שבא מיד אביו אבל כאן שגם המורשים לא הו"ל עד שבאו לארץ בזה בודאי מועיל סילוק וא"כ כל שניחא להו סלקו עצמם מזה ויכלו לאסור מיהו ז"א דא"כ שוב הו"ל של הנכרים ומהיכן נלמד שבניחא להו מצי אסרו וגם יקשה לשיטת הסוברים דמש"ה ל"מ סילוק בנחלת אבותיו לפי שבא ממילא וגם דהוה דאורייתא קשה. אמנם נראה דלפמ"ש התורת חיים דאיסורא לא ניחא להו דליקני א"כ שוב הי' מועיל סילוק של היורשים דאיסורא לא ניחא להו דירשו ויורישו לאחרים ובזה א"ש קושית השעה"מ ודו"ק.
1