שואל ומשיב מהדורא חמישאה נ״הShoel uMeshiv Mahadura V 55
א׳לחכם אחד.
1
ב׳מ"ש בשם ספר מאיר נתיבים שנסתפק אם גם הבעלים אסורים בשלהם קודם הקטרת אמורים כמו הכהנים בחזה ושוק או לא. הנה הספר אינו ת"י. אבל בגליון הרמב"ם הערתי מזה וכתבתי בפ"ט ממעה"ק הי"א על מ"ש הרמב"ם שם שאין הכהנים זוכין בחזה ושוק אלא לאחר הקטר האמורין כתבתי בזה"ל ה"ה הבעלים אינם זוכים בבשר קודם הקטר האימורין כמ"ש רבינו פח"י מפהמ"ק ה"ז וע' מלמ"ל פי"א ממעה"ק הלכה ד' שכ"כ בהדיא בפח"י מפסהמ"ק ה"ז שם כתבתי עה"ג במ"ש הרמב"ם דהאימורין מתירין את הבשר לאדם וז"ל עמ"ש בפ"ט ממעה"ק הי"א. וכעת ראיתי שהדבר מבואר בביצה דף כ"א דכהנים כי קא זכו משלחן גבוה קא זכו וע"ש בש"ס ורש"י שכ' בהדיא דה"ה הבעלים משלהם והוא מוכרח דאל"כ אימתי יש לבעלים חלק בו ואף דיש לדחות כן הוא העיקר עכ"ל שם וכוונתי במ"ש שיש לדחות דהיינו דבאמת י"ל דגם קודם הקטרה מותר רק כיון שעכ"פ לאחר שחיטה משלחן גבוה קזכו שוב מקרי אין להדיוט חלק בו. אבל באמת גוף הדבר נ"ל מוכרח דאל"כ באמת יקשה הא כיון דעכ"פ מגיע להדיוט חלק ניהו דמשלחן גבוה קזכו אבל עכ"פ ממונו הוא ובפרט לשיטת רש"י דגם אחר שחיטה מקרי לריה"ג חלק הבעלים ממונם א"כ יש להדיוט חלק בו ומה בכך דמשלחן גבוה קזכו וע"כ דכיון דאסור קודם הקטרה א"כ אין להדיוט חלק קודם התרת הקטרת האימורין ושוב לא מקרי של הדיוט כיון שמחוסר התרה של ההקטרה וע' בתוס' פסחים דף מ"ז. ובזה יש ליישב קושית הצל"ח שם ע"ש ודו"ק: שוב ראיתי בצל"ח דף כ"א ע"ב בתוס' שעמד על מדוכה זו אם מותר לבעלים קודם הקטרת האימורין והוא מספק עלינו הדבר ורוצה להביא ראיה להיפך מהא דאמרו בפסחים דף נ"ט כיון דלא אפשר עשאום כמי שנטמאו או שאבדו דתניא וכו' נטמאו האימורין וכו' וע"ז הקשה דלמה לא הביא ממשנה ערוכה בפסחים דף ע"ח ע"ב נטמא החלב והבשר קיים זורק את הדם וע"כ כיון דפסח נאכל לבעלים ל"ש לומר דלא חזי כיון דהבשר נאכל לבעלים ולכך הביא מחלק הכהנים ע"ש ולפענ"ד אין כדאי לסתור פשטת הדברים ואין התחלה לקושיא זו דשאני התם דעיקר הפסח הוא בשביל אכילת אדם וכמ"ש רש"י שם ופשיטא דאינו מעכב החלב הבשר אבל בשאר קדשים דאדרבא הכהנים והבעלים זכו משלחן גבוה לכך ה"א דכל שלא יקרבו האמורים לא חזי לאכול הבשר וע"ז הביא מחלק הכהנים וז"ב:
2
ג׳והנה כעת ראיתי דהדבר מבואר בש"ס קידושין דף נ"ב ע"ב כי קאמר ריה"ג מחיים אבל לאחר שחיטה לא מ"ט כי קזכו משלחן גבוה קזכו ופירש"י כי קזכו בין הכהנים בחזה ושוק בין הבעלים בבשר משלחן גבוה הקרבת אמורין וזריקת הדם מתיר הבשר עכ"ל הרי בהדיא דבין הכהנים ובין הבעלים אינם זוכים רק לאחר הקרבת אמורים וז"ב. וראיתי בפ"י בקידושין שם שהקשה באמת דמנ"ל לריה"ג דגם בחלק בעלים לאחר שחיטה אינו ממונו דחלק כהונה נפקא ליה לש"ס שם מקרא אבל חלק בעלים מנ"ל ע"ש ולפענד"נ דהדבר פשוט כיון דצריך התרת אימורים שוב פשיטא דמקרי ממון גבוה דהרי צריך שיתירו האמורין והוה כמו חלק הכהנים וזה נכון לפענ"ד וע' ברא"ש פ"ק דנדרים דף י"א ד"ה כבשר זבחי שלמים ודו"ק: שוב ראיתי ברש"י ב"ק דף ע"ו ד"ה בקדשים קלים שכ' לישנא אחרינא בטביחה מש"ה לא מחייב דבשעת טביחה דהקדש הוא וכו' ולא נהירא דבכי האי שחיטה לא מקרי משלחן גבוה קזכו אלא במקדש בחלקו שחלקו בקדשים דהוה התם שחיטה וזריקה והקטרת חלבים אבל בשעת טביחה אכתי ממון בעלים נינהו ע"ש הרי בהדיא דשיטת רש"י דאסור לבעלים עד לאחר הקטרת אימורין דאל"כ אין סברא כלל כיון דבשעת טביחה בעליו קרינן ביה ואח"כ תיכף מותר וא"צ להמתין על הקטרה מדוע יקרא משלחן גבוה קזכו אחר הקערה וע"כ כיון דאסור לאכול קודם הקטרה א"כ רק שלחן גבוה קא מתיר לאחר הקטרתו ושפיר קרינן ביה משלחן גבוה קזכו. איברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ לאחר טביחה כל עוד שלא הקטיר נאסר לו לאכול וגם מחיים כל שהקדישו א"כ יהי' מקרי של גבוה וצ"ל כיון דיכול לשאול עליו כל שלא היה בו ד' עבודות ועתוס' בכריתות דף י"ג ובפרט קדשים קלים שחייב באחריותן פשיטא דמקרי ממונו של בעלים כל עוד שלא היה בו ד' עבודות וז"ב. וראיתי בא"מ ח"ב בתשובותיו סי' ב' שהקשה על דברת רש"י הלז דלפמ"ש רש"י דעד לאחר ד' עבודות מקרי של בעלים א"כ היאך בנדונ"ד דמשלחן גבוה קזכו והא ביו"ט אסור להקטיר אימורין והא דנאכל הבשר הוא משום דהו"ל כנטמאו ונאבדו האימורים כמ"ש התוס' בביצה דף כ' ד"ה מ"ב וא"כ קודם הקטרה הוי של בעלים עדיין והיאך אמרו משל גבוה קזכו וגם הקשה דלפמ"ש רש"י בב"ק דף י"ג דלכך מחיים הוה ממון בעלים משום דאחריותו עליו וכאן כל שנזרק אין אחריותו עליו וא"כ אף בחול אמאי הוה ממונו עד לאחר הקטרת אימורין והניח בקושיא. והנה לדבריו אין טעם כלל לסברת רש"י דלמה עד ד' עבודות יהי' מקרי של בעלים. אך לפמ"ש א"ש דבאמת הטעם דמשלחן גבוה קזכו הוא לפי שאסור לאכול קודם הקטרת אימורין אבל קודם לכן כל שיכול לשאול עליו מקרי ממונו ובפרט בדבר שאחריותו עליו בודאי יכול לשאול על ההקדש כל שלא נקטר כהלכתו ומיושב דברי רש"י דמ"ש רש"י מפני שאחריותו עליו היינו דלכך מקרי של בעלים דכל עוד שלא נעשה כל הד' עבודות עדן יכול לשנותו לשאול עליו ולכך מקרי ממונו ועכ"פ ל"ש לומר שצריך להמתין עד שיתירו דהרי יכול לשאול עדיין עליו ויקריב אחר וז"ב: עוד נ"ל בכוונת רש"י דבאמת צ"ב מ"ש רש"י דלכך הוה ממונו משום דחייב באחריותו וכפי הנרא' משום דהוה דבר הגורם לממון וא"כ היינו ר"ש ולמה אמר ריה"ג דוקא בקדשים קלים ולא בקדשי קדשים ועוד כמה קושיות כמו שהקשו האחרונים וע' בהג"ה בא"מ שם. אמנם נרא' דהנה הרשב"ם בב"ב דף קכ"ה ע"ב ד"ה מוקדשין כ' דלכך לא הוי ממונו דמקדש קדשי ואף אם נשחטו שיכול לאכלן אינו שלו וכו' דמשלחן גבוה קזכו. ולפ"ז זהו לאחר שחיטה דהיינו לאחר ד' עבודות דלא מקרי שלו דמשלחן גבוה קזכו אבל מחיים דחייב באחריותו שוב מקרי שלו דעכ"פ הוה דבר הגורם לממון דבשלמא כל דבר הגורם לממון דאינו ממון בעצם רק שגורם לממון בזה נחלקו רבנן על ר"ש וס"ל דל"מ ממון כלל אבל כל שהוא באמת ממון רק שכעת אינו שלו בזה שפיר כל שהוא דבר הגורם לממון הוה כשלו ולכך הוה מחיים וגם לאחר שחיטה שלו דדבר הגורם לממון הוא דלאחר שחיטה ודאי יהי' ממון כיון שלאחר זריקה וכל ד' עבודות יהי' שלו עכ"פ אין לך דבר הגורם לממון גדול מזה ומחיים אף דעדיין בחיים חיותו מ"מ כיון שחייב באחריותו שוב הו"ל דהגל"מ וז"ב. יהי' איך שיהי' עכ"פ מבואר מדברי רש"י דגם לבעלים לא הותר רק לאחר הקטרה וז"ב. ולפמ"ש יתיישב מה שנתקשה בקצה"ח סי' ת"ו דהיאך יתחייב בכפירתו בקדשים קלים הא כיון דקדשים קלים ניהו דלאו בני מעילה נינהו אבל איסורא רכיב עליה כמ"ש רש"י בפסחים דף כ"ז ע"ב ולאחר שחיטה משלחן גבוה קזכו וכעת בחיים חיותו אסור בהנאה א"כ הכי יתחייב בא"ה בכפירתו וכן בשלמים שהזיקו דגובה מבשרן למה יתחייב על היזיקן וגם היאך מקדש בחלקו מקודשת לריה"ג והא המקדש בא"ה אינה מקודשת ע"ש שהעלה בצ"ע. ולפמ"ש א"ש דכיון לר"ש בכל דבר הגורם לממון אף שאינו שוה כלום בעצמותו אפ"ה כל דהוה גורם לממון חייב בכפירתו כדאמר בשבועות דף ל"ב ודף מ"ב וגם יכול לקדש בו כל דהוה דבר הגורם לממון א"כ ניהו דלא קיי"ל כר"ש היינו בדבר שאינו בעצמותו ממון כלל רק שהוא גורם לפטור מממון עי"ז או שיתחייב ממון עי"ז וכאן שבאמת הוא ממון חשוב רק שזוכה משלחן גבוה אבל עכ"פ ממון הוה ואטו שור בחיים אינו שוה אף דאסור לאכלו אבמה"ח רק לאחר שחיטה וכדומה וה"ה כאן י"ל בזה דהתורה משלחן גבוה קא זיכה לבעלים אבל סוף סוף שוה ממון והו"ל דבר הגורם לממון כממון דמי לכ"ע זהו סברת ריה"ג והוא נכון ודו"ק. נחזור לענינינו דלפמ"ש רש"י וכן מורה ל' הרמב"ם אסור לאכול קודם הקטרת אימורין. ולפענ"ד הדבר תלוי במחלוקת רש"י ותוס' בב"ק שם דלשיטת רש"י לפי המסקנא ג"כ חלק בעלים שלו הן מחיים דוקא אבל לאחר שחיטה משל גבוה הוא דזכי והיינו כמ"ש רש"י בב"ק דף ע"ו דאחר ד' עבודות הוא דמשלחן גבוה קזכו ע"כ משום דהתרת הקטרה בעי וכמ"ש למעלה וא"כ ע"כ דאסור קודם הקטרה אבל לשיטת התוס' והרשב"א שם דדוקא בחלק הכהנים מחלקינן בין קודם שחיטה לאח"כ אבל חלק הבעלים אף לאחר שחיטה מקרי שלו דלא אמרי' משלחן גבוה קזכי והיינו ע"כ דמותר גם קודם הקטרה ול"ש משלחן גבוה קזכי רק לגבי הכהנים וז"ב:
3
ד׳ובזה נ"ל דמה שנחלקו הריב"א והר"י בתוס' שבת דף כ"ד ד"ה לפי בטעם דנדונ"ד דאין קריבין ביו"ט דלריב"א הטעם משום דעיקרו לגבוה ולר"י הטעם משום דמשלחן גבוה קזכי. ולכאורה לא נודע סברת מחלוקתם. ולפמ"ש א"ש דלריב"א ס"ל כשיטת התוס' ב"ק דבבעלים ל"ש משלחן גבוה קא זכו אף לאחר שחיטה וא"כ יקשה לריה"ג אמאי אין קריבין נדונ"ד ביו"ט וע"כ משום דעיקרו לגבוה אבל ר"י ס"ל דמשלחן גבוה קא זכו א"כ ע"כ הטעם משום דמשלחן גבוה קזכו. ובזה יש לתלות מה שנחלקו הנוב"י עם הש"י לענין אם המוכרי בשר הם נכרים ומוכרים למולים ג"כ אם מותר לשחוט להם ביו"ט והא"מ האריך שתלוי במחלוקת ריב"א ור"י ולפמ"ש תלוי במחלוקת רש"י ותוס' הנ"ל ודו"ק ויש לי אריכות דברים בזה ואכ"מ: ומ"ש בהגהת הא"מ שם דלפי דברי הש"י והא"מ א"כ היאך אכלו הכהנים מקרבנות מוסף כיון דהם ודאי משלחן גבוה קזכי ואסור כיון שאין בו צורך להדיוט במח"כ לא ידעתי מהו שח דפשיטא דכל שהותר לשחוט שוב אין האיסור לבשל וכל מלאכת אוכל נפש דמה בכך דמשלחן גבוה קזכו אטו זה לא מקרי אוכל וע"כ לא אמרו רק דאסור לשחוט נדונ"ד דהתורה לא התירה דבעת השחיטה של גבוה הוא ולא הותר כלל אבל כל שהותר השחיטה פשיטא דמותר לאכול וגם מה שהקשה היאך הקריבו שלמי חגיגה כיון דלית ביה צורך הדיוט לשיטת רש"י דגם לבעלים לא הותר לאחר שחיט' כ"א משלחן גבוה קזכו ג"כ לא ידעתי מה קאמר דכל דהתורה צותה לשחוט ביו"ט שהם השלמי חגיגה שבא מחמת החג פשיטא דמותר לבשל אח"כ דהוה אוכל נפש וז"ב. אחר שכתבתי כ"ז האיר ד' את עיני וראיתי במעילה דף י"ט שם נחלקו ר"י ור"ש דר"ש ס"ל דמי שחייב חטאת או אשם דחייב באחריותו עד שיביאנו לעזרה ור"י ס"ל דלעולם הוא חייב באחריותו עד שיזרוק הדם ועברש"י שם. ובזה עמדתי על כוונת רש"י וטעמו במ"ש דריה"ג לא ס"ל דמשלחן גבוה קזכו רק לאחר ד' עבודות אבל מקודם ממון בעלים מקרי ולא נודע מהיכן יצא לו זאת. ולפמ"ש א"ש דהרי רש"י פירש בב"ק דף י"ב דטעמו של ריה"ג דמחשיב ליה ממון בעלים הוא משום דחייב באחריותו וכיון דחייב באחריותו עד שיזרוק הדם לכך לא מקרי של גבוה עד לאחר ד' עבודות דקי"ל כר"י נגד ר"ש וז"ב בכוונתו וטעמו של רש"י ובזה מיושב כל קושית הא"מ ח"ב הנ"ל במה שנתקשה בכוונת רש"י וכמ"ש למעלה. ולפמ"ש עיקר כוונת רש"י דעד שנזרק הוא חייב באחריות לכך הוה שלו ואף דמדברי רמב"ם פ"ו ממעילה הי"א נרא' שמפרש הפלוגת' בע"א אבל רש"י לשיטתו שפירש כנ"ל וז"ב:
4
ה׳ואחר שכתבתי כ"ז ראיתי לאחד מאחרונים בעל מחנה לוי שבסוף הפלאה בחידושיו לב"ק דף י"ב נתקשה במ"ש רש"י דדוקא מחיים משום שאחריותו עליו והקשה ע"ז דא"כ איך קאמר דלאחר שחיטה מודה ריה"ג והא חייב באחריות עד שיזרוק הדם כדס"ל לר"י במעילה שם. ולפמ"ש אדרבא אהניא ליה שיטתי' לרש"י ולכך כ' בב"ק בדף ע"ו דגם לאחר שחיטה עד שיזרק הדם הוא ממונו והיינו משום דחייב באחריותו עד הזמן ההיא ובמחכ"ת שלא זכר כלל דברי רש"י אלו בב"ק דף ע"ו הנ"ל. ומה שהקשה מדברי רש"י בתמורה דף ח' שכ' רש"י דגבי שלמים דישראל ליכא למימר ישראל משלחן גבוה קזכו ע"ש לפענ"ד ל"ק דשם קאי רש"י במחיים ובמחיים לא זכי משלחן גבוה דבאחריותו הוא וממונו של בעלים הוא וז"פ:
5
ו׳שוב ראיתי בשמואל כתוב שאמרו לשאול הנה העם חוטאים לאכול על הדם ופירש"י ורבותינו אמרו בשחיטת קדשים שהיו מקדישים אותם שלמים ואוכלים לפני זריקת דם הרי מפורש שגם העם שהם הבעלים בעצמם אסורים לאכול קודם זריקת דם והקטר חלבים כמ"ש רש"י גבי גלו אלי היום אבן גדולה עשאה במה לזרוק עליה הדם והקטר חלבים הרי שאסורים לאכול קודם זריקה והקטרה ואף שלא נודע לי מקומו של הדרש בשחיטת קדשים בלי ספק שאמרו כן במדרש כמ"ש רש"י ורד"ק הרי מפורש הדין ששם לא היו כהנים כלל רק כל העם אכלו כן ודו"ק:
6
ז׳והנה חפשתי בילקוט שמואל וגם באגדת שמואל ולא מצאתי דברים אלו שהביא רש"י בשם רבותינו דאמרו בשחיטת קדשים ורש"י קורא תמיד לזבחים שחיטת קדשים ולא מצאתי איזהו מקומן של זה בזבחים וצ"ע:
7
ח׳ומדי דברי זכור אזכור מ"ש הרשב"א בח"א מתשובותיו סי' ח"י בשם הר"י בן פלט ז"ל שלכך אין מברכין על מתנות כהונה משום שמשלחן גבוה קא זכו ואין הישראל נותנה משלו אלא מה שזיכהו השי"ת לכהן ע"ש וראיתי בספר פאת השלחן שנדפס מחדש בעיר קדשינו בחצרות ירושלים סי' ג' שתמה בזה מהא דאמרו ביבמות פ"ז ר"פ אמר מלחם אביה תאכל לחם הקנוי לאביה פרט לחזה ושוק דמשלחן גבוה קא זכי הרי דמ"כ כמו תרומה וכדומה לא מקרי משלחן גבוה קזכי ובמחכ"ת חשד למאורות הגדולים לממשלת ים התלמוד שלא זכרו דברי הש"ס אלו אבל באמת אין ראיה דגם תרומה מהש"י וכל הראשיות צוה הקב"ה לתנו לו ונקרא טבל עד שירימו ממנה תרומה ומעשרות ורק דזה החילוק שבין מ"כ לחזה ושוק דבחזה ושוק גם לאחר שזכו בהם הכהנים הם לא מקרי בעלים ולא הוה נכסיו רק דזכו משלחן גבוה וכמו דהגבוה זכה בהקטרת האימורין כמו כן נחשב האכילת החזה ושוק לכהנים קדושת גבוה וז"ש רש"י כמו שנושאין משאת מאת פני אלקים שהם שירי שלחנו משא"כ בתרומה ומעשרות דלאחר שזכו הם נכסי כהן וע' חולין דף קל"א למה אמרו נכסי כהן. אבל עכ"פ לענין שיהי' מקרי של ישראל זה לא מקרי ואין הוא הנותן שהקב"ה זיכה אותם ואין הישראל זוכה בהתבואה להיות מותר בה שיצא מידי טבל עד שיתן התרומות ומעשרות ובמקצת הוה טבל גם במיתה ביד"ש ומקצת אינו רק באיסור אבל הכהנים מקבלים שלהם שהקב"ה זיכה להם ומ"ש משלחן גבוה קזכו הוא להורות שאין זה כמו צדקה שמקבל מאת הנותן וע' נדרים פ"ו גבי כהנים ולוים נהנים לי וגם בטה"נ קמפלגי אי מקרי ממון אבל גוף התרומה הוא של הכהנים וע' בתוס' קידושין נ"ב ד"ה המקדש וגם התוי"ט במ"ש בטעם דמקדש בתרומות ומעשרות מקודשת דלאו משלחן גבוה קזכו ג"כ כוון לזה דהוא נכסי כהן אבל מ"מ מאת ד' היתה זאת להם וז"פ וברור וע' פסחים ע"ב אי תרומה אקרי עבודה ע"ש ודו"ק:
8
ט׳שוב אחר זמן רב מצאתי בב"ק דף קט"ו מהו דתימא אין מתנות כהונה נגזלות קמ"ל ופירש"י בד"ה אינן נגזלות דאלימא קנייה דידהו דמכח גבוה קאתי ליה וכל היכא דאיתנהו אימא דכהן נינהו ע"ש הרי דהוה ס"ד דלא יהיו נגזלות כיון דמכח גבוה קאתי והכוונה לפענ"ד עפמ"ש בשמ"ק בכתובות ל' בהא דאמרו מדאגבהה קניא והקשה דנימא דכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא כמו בהקדש וכ' דדוקא הקדש אבל תרומה הוה של הכהנים ע"ש ולפ"ז זהו לאחר שניתן לכהנים דנעשה שלהם אבל קודם שניתן להם ה"א דאינן נגזלות הרי דעכ"פ מקרי משלחן גבוה ודו"ק:
9
י׳והנה הרמב"ם בהלכות נחלות פ"ג השמיט הדין דמוקדשין אם הבכור נוטל פי שנים וכפי הנרא' משום קושית הש"ס דמוקדשין לאו דידיה נינהו והיינו דלא קרינן ביה אשר ימצא ואף דהש"ס משני כריה"ג ע"כ דלא פסק כריה"ג ודברי רבינו בענין הלז אי פסק כריה"ג בקדשים קלים אינם מבוררים וע' מלמ"ל פ"ד ממעילה הי"ח שהאריך בסתירות הרבה והניח בקושיא ולא הרגיש מזה וע' בנזיר ל' ע"ב דאמרו ואת"ל ירושה היא ולפום דשקיל מגלח ובחולין הוא דאית ליה פי שנים אבל בהקדש לא או דלמא כיון דקני לי' לגלוח ל"ש. והנה לשיטת המפרש המיוחס לרש"י שפי' דמיירי לאחר שנקרב הקרבן הנה בזה פשיטא דבהקדש לא שקיל פי שנים דמשלחן גבוה קזכי אף לריה"ג כמ"ש הרשב"ם שם בהדיא וכמ"ש למעלה באורך דלאחר ד' עבודות אינו שלו רק משלחן גבוה קזכי ומה דאמר או דלמא כיון דקני ליה לגלוח ל"ש היינו דכיון דעכ"פ מחיים קני לי' והי' הבכור קונה פי שנים אף שלאחר שחיטה נעשה של גבוה מ"מ הרי בעוד הקרבן חי הי' שלו וזכה בו הבכור פי שנים אליבא דריה"ג ולפירוש התוס' דכל דאמר בל' הקדש אינו נוטל פי שנים צ"ע דלמה דאף הזמנה להקדש ל"מ במעות דהו"ל כטווי לארוג כמ"ש התוס' בסנהדרין מ"ח ואף אם נימא כמ"ש הרמ"ך והובא בט"ז ומג"א סי' קנ"ג דגם בזה קדוש אבל עכ"פ מוחזק מקרי הבכור לריה"ג ואולי האבעיא לא קאי אליבא דריה"ג ולכך כל שחל ההקדש לא נוטל פי שנים ובזה גופא מסתפק אם חל ההקדש על המעות ואינו נוטל פ"ש או דלמא שאינו חל ונוטל וע' בשטמ"ק על נזיר שהקשה דלמה פירש האבעיא דוקא בבכור ולא בשני פשוטים ולפמ"ש א"ש ודו"ק ועיין רמב"ם פ"ח מנזיר הלכה ט"ו שהשמיט הך איבעיא דבחולין הוא דנוטל אבל לא במוקדשין וכ' הכ"מ דפירש כפירש"י ואינה ענין לבעיות הקודמות ועדן אינו מיושב דעכ"פ לא היה לו להשמיט האבעיא ולפמ"ש הרמב"ם לשיטתו דלא הביא גם בהלכות נחלות הדין דמוקדשין וע"כ דמוקדשין לאו שלו נינהו וא"כ מכ"ש לאחר שחיטה לדידיה דלא ס"ל כריה"ג דממון בעלים הוא ולא קני ליה ולכך השמיטו וז"ב. והארכתי בזה לפי שמחו' הרב הגביר מוה' משה יצחק נ"י מקארלין (בעת היינו על חתונת בנו שנשא ב"ג) נתקשה הרבה בדברי הש"ס הלז ות"ל פירשתי לפי כל הפירושים ודו"ק: והנה בשטמ"ק ב"ק ע"ו בהא דפריך ולפלוג וליתני בדידה בד"א בקדשים קלים אבל בקדשי קדשים משלם דו"ה כתב בשטה לפרש בשם הראב"ד דבשלמא קדשים קלים אע"ג דממונו הוא הא איכא אימורין דלאו דידיה נינהו ובעינן ומכרו כלו והקדש גופי' לאו מכירה הוא דהא איכא בשר דדידי' הוא וכו' ע"ש הנה נרא' מדבריו דלריה"ג דקדשים קלים ממון בעלים הוא וא"כ הוו שותפים הבעלים וההקדש דהבעלים שייך להם הבשר והאימורים הם של גבוה וע"ז שאלני הרב החריף מוה' צבי יהודה ליב הכהן נ"י מראווא בהא דאמר בש"ס בכורות נ"ג ע"ב דמעשר בהמה אינו נוהג במוקדשין ופריך הש"ס מוקדשין פשיטא דלאו דידיה נינהו ומשני בקדשים קלים ואליבא דריה"ג דאמר ממון בעלים הוא סד"א לעשרו קמ"ל וע"ז הקשה דהא מעשר בהמה פטורה בשותפות כמבואר בדף נ"ו שם יהי' לך ולא של שותפות וזה הוה שותפות הבעלים וההקדש ואינו חייב במעשר בהמה. ולכאורה רציתי לומר לחלק דבבעוד הבהמה בחיים א"כ כלו ממון בעלים הוא דהא חייב באחריות וכדאמרו בב"ק י"ב דמחיים אמר ריה"ג ופירש"י משום דחייב באחריות וא"כ גם חלק גבוה ג"כ מקרי כשלו כיון דחייב באחריות כלו וא"כ לכך לענין דו"ה שפיר לא מחייב דלא מכר כלו דאם ישחטנה יהיו האימורין של גבוה וא"כ אין לו בגווה מכירה כללית אבל לענין שותפות דיפטור ממעשר ל"ש למפטריה דהא בעת שמכר שלו מקרי דהו"ל ממון בעלים דחייב באחריות. אבל באמת העיקר דלק"מ כמו שהשבתי בראשית ההשקפה דמה נ"מ בין מעשר לשלמים דגם מעשר הוה קדשים קלים כשלמים וא"כ ל"ש דשותפות פוטר דגם עכשיו שהוא מעשר בהמה הי' ג"כ כן דבשלמא כל שותפות פטור דלאו שלו היא ולא חל הקדוש' דמעשר בהמה דהתורה לא חייבה בשל שותפות אבל כאן אם יהיו קדוש ממעשר בהמה יהי' ג"כ הקדושה והשותפות כבראשונה ואינו מפקיע מידי שותפות ולמה לא יהי' קדוש. ושבתי וראיתי דבבכורות אמרו בהדיא כן דפריך למה לי יהי' קדש ולא שכבר קדוש ת"ל דלא חיילא קדושה קלה אקדושה קלה ומשני דכל בהמה למעשר קיימא אע"ג דאקדשה לא פקע איסורא דמעשר מינה מה נ"מ ללא ימכר ולא יגאל קמ"ל וא"כ להס"ד דגם באקדשה לא פקע איסורא מינה וא"כ לא נפקע השותפות בזה ולמה יפטור ויש להמתיק הדברים דע"כ לא אמרו דמעשר בהמה פטור בשותפות רק משום דכל דיש שותפות חלקו של שותפות מעכב לכל אחד להקדיש דאינו שלו לגמרי אבל כאן מה דאינו שלו לגמרי הוא משום דהוא קדוש וכיון דקדושה חל על הקדושה שוב מי יפקע המעשר שלא יחול הא מה שהוא שלו הוא בודאי קדש וא"כ למה לא יקדש בכלו וז"ב ודו"ק. אך בגוף דברי הראב"ד אני תמה במ"ש דלא מקרי ומכרו כלו דהא אימורין לגבוה קא סלקי ומה בכך הא כל דהוא של הקדש ל"ש לומר דלא מכרו בכלו דהא לא שייר בקנינו ומכר כל מה שהיו לו למכור דשל הקדש א"י למכור וצ"ע. ומצאתי בספרי פ' קרח מנין אתה אומר שאם זכה בבשר קודם זריקת דמים ובחזה ושוק קודם הקטר חלבים שהכהנים נושאין עון. הנה מדחלקן משמע דהבעלים זוכין בבשר אחר זריקת דמים תיכף קודם הקטר חלבים והכהנים אינם זוכים רק לאחר הקטר חלבים וגם מהראיה שמביא מבני עלי משמע כן:
10
י״אוהנה אחר זמן רב שאל אותי הרב החריף והבקי מוה' יצחק שמעלקיש נ"י בהא דאמרו לר"ש בקדשים שחייב באחריותן חייב ואמאי הא הש"ס מוקי בשחט תמימים לשם בעלים ולפ"ז לר"ש לשיטתו כבר נפטרו הבעלים מאחריות כמבואר במעילה דף י"ט דלר"ש נפטר מאחריות תיכף משיביאנה לעזרה. והשבתי דז"א דכל זה כשמביאו לעזרה ונוכל להקריבו אבל כאן הגנב מביאו לעזרה וא"כ הוא לא נפטר מאחריות עד שישחטנו לשם בעלים ואכתי וגונב מבית האיש קרינא בי':
11
י״בוהנה במ"ש למעלה בדברי הש"ס בנזיר שהבאתי עדיין תמוה דאמרו שם ובחולין הוא דאית ליה פי שנים אבל בהקדש לא והרי בב"ב שם מבואר דגם במוקדשין אית ליה פי שנים ואף דשם מוקי בקדשים קלים אליבא דריה"ג הא גם שלמי נזיר הוו קדשים קלים וא"ל דשם מיירי במחיים וכאן מיירי לאחר שהקריב דז"א דהרי שם מיירי בדמי נזירות רק דכיון דנקרב אח"כ שוב מקרי מוקדשין והדברים ק"ו דהשתא לאחר שהקדישה רק שעודנה בחיים מקרי עדן ממון בעלים אף כי בדמי נזירות שעדן לא קנה הבהמה וא"ל דרבא לא ס"ל הך דריה"ג דבב"ק דף י"ב מבואר דרבא מותיב תיובתא מהך דריה"ג וצע"ג. ואולי הרמב"ם שהשמיט הך דמוקדשין דנוהג בו בכורה הוא בשביל הך דנזיר מיהו גם פה השמיט הבריית' וצ"ע בזה וע' בשטמ"ק בנזיר שם:
12
י״גוהנה בהא דנחלקו ת"ק ור' יוסי בחולין דף ל"ח ול"ט אי זה מחשב וזה עובד בחוץ ור"י יליף ק"ו מה בפנים במקום שהמחשבה פוסלת אין הכל הולך אלא אחר העובד בחוץ לא כ"ש. ושמעתי מפה קדוש ש"ב הגאון בעל חוות דעת בשנת תקצ"א בחורף בעת התאספו על חרם בשר כשר וכעת ראיתי בספר נחלת יעקב בחולין שהקשה כן דמה ק"ו מפנים לחוץ הא בפנים דין הוא שלא יוכלו הבעלים לחשב ולאסור דהא הוה דבר שא"ש וכדפריך בזבחים קי"ד על מוקצה ונעבד אמאי והא אין אדם אוסר דשא"ש ולכך הבעלים אינם יכולים לחשב ולאסור משא"כ הכהן דיכול לאסור דע"י מעשה יוכל לאסור דבר שא"ש וכמ"ש הר"ן בנדרים דף ל"ו דממזיד שפגלו בק"ק דבמזיד יוכלו לאסור ע"ש ולפ"ז בחוץ מהראוי שהבעלים יחשבו ולפענ"ד נרא' דבר חדש דהנה כבר הבאתי למעלה דנחלקו ר' יהודה ור"ש במעילה י"ט בחטאת ואשם אי חייב באחריות עד שיזרוק דם או דכל שהביא לעזרה נפטר. והנה לפענ"ד דאף לר"ש דס"ל דיצא משיביא לעזרה היינו במביא לעזרה וראוי להקרבה אבל כל שאינו ראוי להקרבה לכ"ע לא יצא וחייב באחריותו וע' תוס' חולין כ"ב ע"ב ד"ה והביא שכתבו בפשיטות דכל דהביא לעזרה יוצא י"ח והוא תימה דהא נחלקו ר"י ור"ש וקיי"ל כר"י דחייב באחריותו עד שיזרוק הדם. אך לפמ"ש גם ר"ש מודה בכה"ג שא"י להקריב ודאי לא יצא ועמלמ"ל פי"ד ממעה"ק שתמה עליהם מצד הסברא ולפענ"ד הוא תמוה דגם ר"ש מודה בזה ולפ"ז הנה כבר נודע שיטת רש"י בסוגיא דרביצה דאם הגביהה כיון דנתחייב באחריות כדידיה דמי ויכול לאסור והתוס' השיגו עליו דאף דגזלנות חייב באחריות אינו שלו ולפענד"נ דזה דוקא בגזל שלא היה שלו רק ע"י גזילתו נתחייב באחריות אבל לא זכתה לו התורה שיהי' שלו אבל בקדשים דהדבר הוא שלו רק שאקדשיה לשמים א"כ כל שעדיין חייב באחריותו עד שיקרב פשיטא דמקרי שלו לענין דיכול לאסור ולחשב כיון דהוה שלו עדיין. איברא דלפ"ז צ"ב הא דפריך בזבחים קי"ד מוקצה ונעבד היכא משכחת לה הא אין אדם אוסר דשא"ש ומוקי בקדשים קלים והא גם בק"ק משכחת לה כיון דחייב באחריות הוה שלו. אך לפענד"נ דשם כיון דהקצם או שעבדם לע"ז ל"ש לומר דיכול להקצותם כיון דחייב באחריותם הא כל שהקצם או עבדם לע"ז שוב ל"ש חיוב באחריות למסרם לגבוה דהא נאסרו לגבוה ומה חיוב אחריות נופל בזה והחיוב עליו להביא לגבוה קרבנות אחרות אבל לא יפול על קרבנות אלו חיוב אחריות ושוב לא יוכל לאסור דשא"ש דאותם הקרבנות כבר זכו בהם שמים ואיך יאסרם ולכך מוכרח לאוקמא בקדשים קלים דעדן ממונו הם אבל כאן דמחשב בענין הקרבנות א"כ אינו רוצה להוציאו מידי הקדש ויהי' קרבן רק שיהי' קרבן פסול בזה שפיר יוכל לחשב כיון דחייב באחריותם עד שיזרקו דמם. עוד יש לי לומר לפמ"ש התוס' בכריתות י"ג דעד שנזרק דם יכול לשאל עליו וע' מלמ"ל פי"א ממעה"ק ולפ"ז שוב הוה כשלו כיון דיכול לשאול עליו ויוכל לאסור ולא מקרי דבר שא"ש. הן אמת דאם נימא דעי"ז יוכל לאסור יקשה בזבחים שם דפריך מוקצה ונעבד היכא משכחת לה והא יכול לשאל עליו וע"כ דכל כמה שלא שאל הו"ל אינו שלו וזכו בו שמים וא"כ ה"ה כאן ואדרבא ק"ו הוא דמה התם שלא הביאו לקרבן רק שאקדשי' בלבד דבודאי יכול לשאול ואפ"ה לא מקרי שלו עי"ז מכ"ש כאן שנמסר לגזבר וכבר התחיל להקריבו אינו בדין שא"ש מקרי וע"כ מחוורתא כמ"ש למעלה ודו"ק היטב:
13
י״דוהנה בפלוגתא דר"י ור"ש הנ"ל דלר"ש כל שהביאו לעזרה אינו חייב באחריותו הנה בלמדי במס' זבחים דף ד' ע"ב אמרו שם ונרצה לו לכפר עליו ר"ש אומר את שעליו חיוב באחריותו את שאינו עליו אינו חייב באחריותו הנה מבואר דגם בנדרים חייב באחריותו עד שעת כפרה מכ"ש בקרבנות חובה. ונתקשיתי בזה עד שמצאתי שהש"ס הלז הוא במגלה ח' ושם נתקשה בזה הגאון בעל טורי אבן שם והוא פי' שם בהך דנחלקו ר"י ור"ש במעילה פי' אחר יעו"ש דלא כרש"י ולרש"י היא תימה גדולה אמנם לפענד"נ דבר ברור בזה דהנה הש"ך בחו"מ סי' קכ"ח ס"ק ג' חידש דאם נתן מעות או קיני יולדת ליד כהן ונאבדו או נגנבו א"צ להפריש אחרים תחתיהם והרי אפי' נפגלו או נשחטו שלא לשמן בחטאת דלא יצא י"ח צריכין הבעלים להפריש אחרים תחתיהן ובקצה"ח שם הביא המשנה דתנאי ב"ד היה שהמספק את הקינים יספק הפסולות כמ"ש בשקלים פ"ז וכ"כ בנתה"מ. אבל הדבר תמוה דחטאות ואשמות לא היו תנאי וע' משובב שהרגיש בעצמו בזה. אך לפענד"נ דבזה פליגי ר"ש ור"י דלר"ש אינו חייב באחריות על שהביאו לעזרה וא"כ הוצרכו הב"ד של כהנים להביא אחרים תחתיהן ובמקום הבעלים הי' אבל לר"י דס"ל דעד שיזרק הדם הוא באחריות הבעלים ולכך לא הוצרכו הב"ד להביא אחרים תחתיהן ולפ"ז לר"ש דס"ל דאינו חייב באחריותן היו מביאים הב"ד קרבנות בשבילם אך זה קרבנות חובה כמו חטאות ואשמות אבל בנדרים ונדבות דלא אתי לכפרה שפיר אמר ר"ש ונרצה לו לכפר עליו דכל שעליו חייב באחריותן עד שעת כפרה דהיינו הקרבתן הך ונרצה לו לכפר עליו בעולת נדבה מיירי ולפ"ז לדידן דקיי"ל כר"י דחייב באחריותן עד שעת זריקת הדם שוב לא היו צריכין הכהנים להביא משלהם ודברי הש"ך תמוהין כמ"ש התומים ומה דלר"ש הי' תנאי ב"ד על המספק קינים או על הציבור שיביאו היינו משום דכל דאינו בא לכפרת חטא חייש ר"ש לפשיעה וכדאמרו במנחות דף נ"ב וכיון דאסורים לאכול בקדשים לכך אתנו ב"ד דיביאו עליהם אבל בעולת נדבה דאינו לכפרה וא"כ אינו מחוסר כפרה וגם אינו אסור בקדשים לא חש ר"ש והכל ניחא בס"ד אבל לר"י דהבעלים חייבים באחריות עד שיזרק הדם ליכא למיחש למידי וע' בתוס' מנחות דף נ"ב ד"ה דשמעינן ובבה"ז שם ודו"ק היטב כי נתבאר בו ענין נחמד. ויש לי לבאר בזה מה שנחלקו ר"ש ור"י בפ"ז דשקלים בהרבה דברים אי בא משל ציבור או מיורשים ודו"ק:
14
ט״ווהנה במ"ש התוס' בחולין דף ב' ד"ה שמא דאף דדם קדשים אינו מכשיר מ"מ חיבת הקדש מכשיר או שהעבירה בנהר ועדיין המשקה טופח לכאורה צ"ע לפמ"ש הרמב"ם דבעי שינתן ברצון הבעלים וכמ"ש פי"ג מט"א ע"ש ובכ"מ ולפ"ז קדשים דלא הוה בעלים ל"ש רצון בעלים ובקצה"ח סי' ת"ו ביאר משום דשלמים הם ק"ק ועדיין ממון בעלים הם ולפ"ז זהו קודם שחיטה אבל לאחר שחיטה לא ובקצה"ח האריך בזה ולפ"ז כאן דחיישי' שמא יגע אחר ששחט שנים או רוב שנים כמ"ש התוס' ד"ה ובמוקדשין וא"כ שוב לא יטמא וא"ל דמ"מ היה רצון בעלים מעיקרא דאז הי' עדיין שלו אכתי קשה דהא סתם קתני במוקדשין לא ישחוט והרי בק"ק מותר לשחוט דאין לו בעלים והיה לו לחלק בין ק"ק לק"ק וגם זה לריה"ג דוקא דק"ק ממון בעלים הוא ותירוצם הראשון דחיבת הקדש מכשיר ג"כ ל"ש לפענ"ד כיון דבעודה מפרכסת הרי היא כחי' ונפדית בהעמדה והערכה וא"כ עדן לא חל שם חיבת הקדש כיון דיכול לפדותה ותצא לחולין ומה"ט נ"ל דלכך כתבו התוס' בכריתות י"ג דיכול לשאול קודם זריקה ובמלמ"ל פי"א ממעה"ק ה"ד כרכר בזה דתיכף משהובא לעזרה מהראוי דלא יוכל לתשול וכמו בתרומה ביד כהן. ולפענד"נ כיון דיכול לפדות בהעמדה והערכה ותצא לחולין א"כ גם בשאלה יכול להיות ועכ"פ חיבת הקדש לא מקרי מיהו י"ל דניהו דאם ירצה לשאול ולפדות יכול לשאול ולפדות אבל כל כמה דלא שאל מקבלת טומאה כעין מה דאמרו בב"מ דף י' דאף דפועל יכול לחזור בו כל כמה דלא הדר כיד בעלים הוא וה"ה בזה דאין מצוה לשאול וא"כ שפיר מטמא וז"ב:
15
ט״זובזה עמדתי על דברת התוס' בד"ה ובמוקדשין שהקשו אף על גב דמפרכסת הרי הוא כחי' לכל דברי' חיישי' שמא יגע אחר הפרכוס א"נ דוקא לענין העמדה והערכה היא כחיה אבל לענין ט"א הרי היא מטמאה לאחר ששחט שנים או רוב שנים כדאמרו בחולין דף קכ"א ודבריהם תמוהין דקארי לה מה קארי לה הא הך דמפרכסת הרי היא כחיה אינה משנה בשום מקום רק דנלמד מהך דדף קכ"א וכמ"ש התוס' בחולין דף ל' וא"כ הרי שם מבואר דמטמא ט"א וכבר עמדו בזה בספר לב ארי' שם ובמי נפתוח באמנה ופרפר א' ולפמ"ש א"ש דהכי מקשה כיון דמפרכסת הרי היא כחיה לענין העמדה והערכה וה"ה דיכול לשאול א"כ שוב ל"ש חיבת הקדש כיון דיכול לשאול ולפדות וא"כ שוב צריך הכשר ומהיכן הוכשר וע"ז כתבו דחיישי' שיגע לאחר פרכוס דאז לא יוכל לפדות ושייך חיבת הקדש וע"ז חדשו דא"נ דמטמא ט"א כל ששחט רוב שנים והיינו אף דיכול לשאול ולפדות כל כמה דלא שאל ולא פדה הרי הוא מטמא ט"א דחשוב אוכל וחיבת הקדש מכשיר. ובזה מיושב ג"כ מה דהקשה הל"א שם דלמה ציינו התוס' דוקא על מוקדשין ולא הקשו על חולין שנעשו עטה"ק דצריך סכין ארוכה דלמה לי סכין ארוכה והא מפרכסת הרי היא כחיה. ולפמ"ש א"ש דבחולין אין מקום לקושייתם דהא ט"א מטמאת מששחט שנים או רוב שנים ועיקר הקושיא על קדשים דל"ש הכשר דחבת הקדש ולא העבירו בנהר דבשאר קדשים ל"ש רצון בעלים. אך בגוף דברי הקצה"ח שהקשה דקדשים לית לי' בעלים והרי בעינן רצון בעלים לא זכיתי להבין דאדרבא אם אינם ממון בעלים שוב הוה רצון הגזבר של הקדש רצון ורצון ההקדש הו"ל רצון וגם הרי רש"י כ' דניחא ליה לבעלים דעורן שלהם ע"ש וא"כ גם בק"ק דעורן לכהנים ניחא להו לכהנים וכל שיש להם חלק שוב מועיל רצון שלהם דהרי גם לאסור כל שיש לו שותפות יכול לאסור וה"ה להכשיר. מיהו י"ל לפמ"ש בתשובה אחת דעור שהכהנים זוכין היא ג"כ משלחן גבוה א"כ שוב בק"ק אין להם בעלים מקרי דהעור לא זכו עוד הכהנים כ"ז דלא נשחט ונקטר כהלכתו והבעלים לא מקרי בעלים בק"ק וא"כ צריך ג"כ לבא מתורת חיבת הקדש ודו"ק:
16
י״זוהנה בעש"ק לך תרט"ז הראני הרב החריף מוה' מאיר ברא"ם נ"י דברי הקצה"ח סי' ת"ו בסופו שכ' לתמוה דאיך משכחת להך דמעלה מעל בד' לרבות ק"ק הלא ריה"ג לא אמר רק מחיים אבל לא לאחר שחיטה דמשלחן גבוה קזכו וא"כ הרי מחיים אסור בהנאה ולאו כפירת ממון היא וכן הקשה משלמים דהזיקו דגובה מבשרן ולמה יתחייב והא מחיים נאסרים והניח בצ"ע וע"ז תמה הוא דהא הוא ש"ס מפורש בב"ק דף ק"ה בגזל חמץ ועעה"פ ונשבע והיה שם אבעיא אי נימא כיון דהשתא לאו ממון הוא ועפרא בעלמא הוא לא מחייב על כפירתו או דלמא כיון דאח"כ שוה ממון הרי נתחייב על כפירתו וא"כ ה"ה כאן כל דלאח"כ הוא שלו הרי נתחייב ולק"מ דשאני התם דמעצמו יהי' ממון אח"כ אבל כאן כעת הוא אסור בהנאה ולא מקרי בעלים ואח"כ גם בעלים משלחן גבוה קזכו וכמ"ש למעל' וא"כ הויה חדשה היא כמו שזכה במתנה אבל אותו דבר שהי' קודם שחיט' אין לו שום היתר ולאו בעלים מקריא וז"ב ופשוט וע' קצה"ח ש"ד ס"ה דהאריך שם דאף שאינו שוה כעת ממון כל דלקמיה שוה הו"ל דבר הגורם לממון ועדיף מינה דהא הוה דיני דגרמי וחייב אף לרבנן דר"ש וזה צ"ע קצת אבל עכ"פ היה לו להביא הך דב"ק דף ק"ה גם מ"ש שם ראיה מפסחים כ"ט ע' בבעל המאור שם:
17
י״חוהנה בשו"ת הנוב"י מהד"ת חאו"ח סי' פ"ב תמה על דברת התוס' בפסחים ל"ח ד"ה חלות תודה שכתבו דאי הוקדשו לא קרינא ביה מצתכם וע"ז תמה דהא חלק הבעלים הוא שלהם לקדש בו אשה כמ"ש התוס' בב"ק דף י"ב ד"ה ומחיים וא"כ שפיר קרינן ביה מצתכם והניח בקושיא. ואני תמה על עצמי דסוף סוף היאך יוכל לצאת בו כ"ז שלא נתן לכהן חלקו דהיינו הד' חלות כל דקדשי כמבואר במנחות דף מ"ז ודף ע"ח ולא הוברר איזה שלו ואיזה של בעלים והבעלים משלחן גבוה קזכו וא"כ לא מצי לזכות בו דדלמא מה שאוכל שייך לכהנים וכ"ז שלא נטלו הכהנים חלקם כלם קדושים לגבוה וגם הבעלים אינם רשאים לזכות כל שעדיין לא נטלו הכהנים כמ"ש המלמ"ל פי"א ממעה"ק והארכתי לעיל בזה וע"כ לא כתבו התוס' רק בשלמים דיכול לקדש בהם דהרי מבורר חלק הכהנים וחלק הבעלים וא"כ יכול לקדש בזה כיון דהוא בעין ולאחר שישחט ויטלו הכהנים חלקם אז יטלו הבעלים שלהם אבל כאן כל החלות נבללים ואין מבורר חלק הבעלים פשיטא דלא נקרא מצתכם ודו"ק כי זה ברור לפענ"ד:
18