שואל ומשיב מהדורא שתיתאה א׳Shoel uMeshiv Mahadura VI 1
א׳בענין בל תלין אם מהני תנאי ועוד פרטים בזה.
1
ב׳נסתפקתי אם יכול להתנות ע"מ שלא יעבור בב"ת ומקור הספק דאף בדבר שבבמון דתנאי קיים מ"מ הא אמרו בב"מ דף נ"א ע"ב ומכות דף ג' בע"מ שאין לך עלי אונאה אין לו עליו אונאה ע"מ שא"ב אונאה הרי יש בו אונאה וכן הוא במכות דף ג' לענין שביעית (דאינו משמט) והיינו משום דהו"ל מתנה עמש"ב והיינו משום דא"א לו להתנות על ד"ת דע"כ הוא חל וה"ה בזה דע"כ חל ועיין בתוס' שם ובטוש"ע חו"מ סי' רכ"ז סכ"א. אך נראה דבזה ל"ש זאת דע"כ לא אמרי' זאת רק גבי שמיטה דאונאה דהתורה לא הקפידה על הנאתו של זה רק שרצתה שלא יהי' בו אונאה והאיסור על המוכר ועל הלוקח רק שאם רצה למחול מוחל וכן בשמיטה א"כ שפיר אמרינן דהאיך מתנה ע"מ שלא יהי' בו אונאה הא מ"מ מאנהו וע"כ הו"ל באיסור אבל כאן עיקר האיסור הוא משום כי אליו הוא נושא את נפשו וא"כ כל שמתנה עמו שלא יהי' ב"ת ולא נכנס אדעתא דהכי שיקבל המעות תיכף א"כ שוב ל"ש איסור ב"ת ולא גרע מהא דמבואר בש"ע שם ס"ט בשכיר שמכיר בבעה"ב שאינו משכירו רק ליום השוק דאינו עובר ומכ"ש בזה דעיקר ההקפדה בשביל השכיר והוא מחל ונתיאש מזה וז"ב מאד. ובזה נ"ל דה"ה בפועל שמתנה שלא יאכל מן הדייש דמועיל וגם בזה אף שמתנה ע"מ שלא יהא בו דין חסמה דמותר דעיקר הוא בשביל הפועל והא אתני עמו שלא יעבור וז"ב ועיין סי' של"ז סי"ז ובזה נ"ל דאם משכיר בהמה ומתנה עלי' שלא תאכל דכפי הנראה אינו רשאי כמו דאינו רשאי להתנות על בניו ובנותיו הקטנים כמבואר בדף צ"ב דב"מ ובש"ע סעי' י"ז וה"ה על הבהמה אך י"ל דתלוי בפלוגתא אי צב"ח דאורייתא דאם לא הוה רק דרבנן בדרבנן תנאו קיים דלא עדיף מצער ממש ולדידן דקיי"ל שהוא מה"ת כמ"ש בטור או"ח סי' ש"ה א"כ אינו רשאי להתנות כנלפע"ד. שוב ראיתי בש"ך סי' של"א ס"ק ב' שהביא בשם ספר חסידים שכתב שאם השכיר פועל מתנה ע"מ שלא תהי' בב"ת ואין בזה משום מתנה עמ"ש בתורה שהרי אמרו חכמים אדם מתנה עם הפועל לאכול לחם צר עכ"ל ודבריו לכאורה תמוהים דפשיטא דבדבר שבממון תנאו קיים ולא הי' צריך להביא ממרחק ולפמ"ש כוונתו אף שהתנה ע"מ שלא תהי' בב"ת דזה אינו מועיל וכאן מועיל דאין ההקפדה רק על השכיר ויכול למחול וכמו שם ודו"ק. ומן האמור נלפע"ד דדברי המ"א סי' קס"ט ס"ק א' תמוהין דבענין המאכל א"י להתנות ולפמ"ש הדבר פשוט דמועיל וכמו דמותר להתנות עם הפועלים על סעודתם וכן על השוכר בב"ת דודאי איכא צער כי אליו הוא נושא את נפשו וכן על הפועל בעת הדייש בודאי יש צער טפי ודו"ק. ועיין מגן גבורים שם. והנה לכאורה קשה למ"ד צער ב"ח דרבנן האיך יפרנס הך דחסמה דחמלה התורה על הבהמה שתאכל מדישה ועיין בש"ס ב"מ דף צ"ב ובטוש"ע סי' של"ח שמבואר דהוא משום תורת חנינה להבהמה ואם צער ב"ח דרבנן מכ"ש מה שהוא רק חסד וחמלה על הבהמה. אך נראה עפמ"ש א"ז הח"ץ ז"ל סי' כ"ו לישב קושית המהרש"ל שכתב דהיאך שייך שיאסרה התורה גזל עכו"ם והא כל התורה לישראל נאמרה וכתב הוא דאין הכוונה בשביל הגוי רק לנטוע בלבבינו החמלה והחסד ולהרחיק מאתנו המדות הרעות עכ"ל וה"ה כאן דהתורה כוונה לטעת בלבבינו החמלה על בהמתן של ישראל אבל צב"ח דנחלקו אי דאורייתא אי דרבנן הוא על גוף הבהמה להקדים פריקה לטעינה ששניהם הם מצות ורק בזה יש צב"ח והבן בדברים ויש להאריך בזה בב"מ דף ל"ב שם ואכ"מ.
2
ג׳והנה בהא דאמרו בב"מ דף ק"י ע"ב דהאומר לחברו צא ושכור לי פועלים שניהם אינן עוברים זה לפי שלא שכרן כו' ותמה בחידושי ריטב"א דהא שלוחו של אדם כמותו ושמא לא אמרו לחובתו וצ"ע דהא ליכא מיעוטא בקרא דבעינן שישכור הוא והניח בקושיא ולפע"ד נראה לפמ"ש התוס' רי"ד דבמצות שבגופו ל"ש שליחות וביאור הדברים דבעינן שגופו יעשה מצוה זו כמו תפילין ובמידי דממילא ל"ש שליחות ולפ"ז נ"ל כיון דאם לא שכרו כלל אף שזה עושה פעולה אצלו וקי"ל דאף אם עשה בסתם לא על דעת חנם הוא עושה וצריך ליתן לו שכר כמבואר סי' רס"ד ואפ"ה פשיטא דאינו עובר בבל תלין כיון שלא שכרו בפירוש אלמא אף דניחא לי' בעבודתו והוה כאלו שכרו בפירוש דזכייה מטעם שליחות ומטעם זה נתחייב בשכירות ואפ"ה אינו עובר א"כ גם כששכרו ע"י שליח הא מ"מ גופו לא שכרו ובמידי דתלוי בגופו ל"ש שליחות וז"ש זה לפי שלא שכרו וזה ברור כשמש לפע"ד. ובלא"ה נראה כיון דבלא תבעו אינו עובר עליו והיינו מטעם דלא תלין פעולת שכיר אתך מדעתך משמע וכל שלא תבעו מדעת פועל הוא א"כ מכ"ש במקום שמן הדין א"י לתבעו דלא עבר בב"ת וא"כ כששכרו ע"י שליח אף ששלוחו של אדם כמותו אבל הפועל א"י לתבוע כ"א זה ששכרו וא"כ שוב אינו עובר בבל תלין וז"ב. ובזה נלפע"ד הא דאמרו בב"מ דף קי"ח אין שומעין לו והתניא שומעין לו אר"נ לא קשיא כאן בשלו וכאן בשל חבירו והוא דבר תימא מה חילוק יש בין שלו לשל חברו ולפמ"ש א"ש דהנה בהא דאמרינן טול מה שעשית בשכרך אין שומעין לו ופירש"י דכתיב לא תלין אתך מה דאתני בהדי' משמע אף דבכ"מ שכ"כ ובשטה מקובצת הקשה ע"ז בשם הרשב"א דלא כתב רק פעולת שכיר והיינו מה שחייב לו משום שכר פעולתו וכתב הוא דשלשה דמים יש בע"ח וניזקין ושכירות ובשכירות אפי' אין לו מעות אמרינן לי' זיל טרח וזבין משום דלא נשכר לו זה אלא משום שהוא צריך למעותיו לקנות לו מזונותיו לערב וא"כ אין בדין שיתן לו שוה כסף ויצטרך הלה למכור החפץ ולקנות מזונות ע"ש ואני אומר דגם כוונת רש"י כן דכיון שהתורה אזהרי' שלא תלין פעולת שכיר אתך עד הבקר ע"כ מה דאתני' בהדיא דאל"כ מה קפידא שלא ילין הא העיקר הוא משום שאליו נושא נפשו וא"כ צריך לתת מעות ולפ"ז בשל חברו דאינו עובר משום בל תלין דאין שייך תביעה וא"כ שוב יכול לתת לו מה שעשה בשכרו. ובזה מיושב היטב מה דפריך רבה לר"נ בשלו מ"ט דאמר לי' אגרא שלך בשל חברו נמי והקשו בתוס' למה דס"ד טפי הו"ל להקשות למה לי' כלל לומר טול מה שעשית בשכרך יאמר לא אתן לך כלום שלא עשית לי כלום ולפמ"ש א"ש דזה ודאי דידע הש"ס דמגיע לו שכר דעכ"פ גרם לו היזק שצוהו לעשות רק דס"ד דעכ"פ בל תלין ל"ש דאינו עובר כיון דא"ל בשל חברו וע"ז פריך כיון דיכול לתבוע לזה א"כ שוב עובר בב"ת וכדאמר בב"מ דף קי"א בהדיא אי בדאמר שכרכם עלי עובר על ב"ת ודו"ק היטב.
3
ד׳והנה המופלג החריף מוה' מרדכי העליר נ"י שאל בהא דאמרו מי יימר דעקר וע"ז הקשה לפמ"ש הרשב"א בגיטין דף פ"ג בהא דאמרו הרי שהלכה זו ונשאת לאחיו של זה ונמצא זה עוקר דבר מה"ת ודחיק דהוה גורם לעקר דבר מה"ת וכתב הרשב"א דאף דכל מתנה עמ"ש בתורה תנאו בטל ומעשה קיים וא"כ גם כאן מהראוי שיהי' תנאו בטל והגט קיים וכאן אמרינן דעי"ז אין הגט גט וכתב הרשב"א דל"ד דשם שמתנה בהדיא לעבור על תורה מהראוי לומר שאין תנאו כלום והמעשה קיים אבל כאן כעת אין התנאי לעבור על תורה כלל רק שיוכל להיות שיגרום לעקר דבר מה"ת א"כ התנאי א"א לבטל דהא כעת אינו לעבור על ד"ת רק שיוכל להיות שיגרום לעקר דברי תורה לכך אמרינן שהמעשה בטל שאין בדין שיהי' מעשה כזו קיים שיגרום לבטל דבר מה"ת ע"ש ודפח"ח לפ"ז גם כאן אדרבא כיון שאינו עוקר בודאי רק דיוכל להיות שיגרום לעקר א"כ מהראוי להיות המעשה בטל כדי שלא יגרום לעקר דבר מה"ת. והשבתי תכ"ד ת"ל דל"ד דשם כשיבא הדבר שיצטרך לעקר דבר מה"ת א"א להיות בשום אופן רק שיתעקר ד"ת וע"ז אמרינן דא"א שיתקיים מעשה שעוקר להתורה משא"כ כאן דאם יהי' אונאה יוכל למחול לו ולא יתעקר ד"ת וא"כ למה לא יוכל להתנות הא כעת אינו עוקר ד"ת וגם כשיבא לא יהי' עוקר ד"ת בבירור דהא יוכל למחול ובלא"ה י"ל דגם כעת שמתנה ע"מ עכ"פ מוחל רק דלר"מ לא הוה מחילה רק מתנה ע"מ שלא יהי' כן ולכך אף בדבר שבממון תנאו בטל לר"מ כמ"ש השטה מקובצת בכתובות דף ס"א ודף צ"ג אבל עכ"פ כל שיכול למחול עכ"פ אינו גורם לעקר דבר מה"ת. ובזה יש לישב קושית מהרש"א בתוס' שם ד"ה בד"א בב"מ דף נ"א במה שהקשה לר"י לימא דרבותא קמ"ל דאף באמר יודע אני שאין בו אונאה דודאי קעקר מכ"ש בע"מ דלא הוה ודאי ולפמ"ש לענין ביטול המעשה אינו כ"ש ואדרבא בודאי קעקר מהראוי שיתבטל התנאי והמעשה קיים משא"כ במי יימר דקעקר ודו"ק היטב כי קצרתי וכמ"ש הרשב"א.
4
ה׳והנה בעינן ב"ת ראיתי דבר נפלא שלא עורר בזה שום אחרון דהנה בטור וש"ע חו"מ סי' של"ט מבואר דעל שכר קרקע אינו עובר על ב"ת והוא מהרמ"ה וכתב הב"ח דלמד כן מדאמרו בב"מ דף קי"א אין לי אלא שכר אדם מנין לרבות שכר בהמה וכלים ת"ל כל אשר בארצך ומדלא אמר מנין לרבות שכר קרקע ש"מ דדרשינן כל אשר בארצך דהיינו דבר המטלטל בתוך ארצך אבל לא גוף הארץ דשכר קרקע אינו עובר ע"ש והנה בתחלה הי' תמוה בעיני דהרמ"ה ידרוש דרשות מעצמו שזה לא יתכן אלא לבעלי הש"ס וראיתי בשט"מק שהביא בשם הרא"ש שכתב שמסתבר טעמי' דהרמ"ה דלא מרבינן אלא בהמה וכלים שעושים בהם מלאכה דומיא דשכיר ע"ש אמנם בספר דעת זקנים מצאתי והוא מרבותינו בעלי התוס' ז"ל שכתבו בפ' קדושים על ולא תלין בזה"ל בת"כ אין לי אלא שכר אדם שכר בהמה ושכר קרקעות מנין ת"ל ולא תלין פעולת שכיר הרי כל דבר במשמע מכאן יש ללמוד דהשוכר בית או בהמה לחברו ומשהה שכרו שעובר עליו משום ב"ת ותלמוד שלנו אינו מזכיר קרקעות כלל עכ"ל. והנה מבואר שגם קרקעות עובר והוא תימה אחרי שבת"כ מפורש כן איך דרש הרמ"ה דרשות מדעתי' דנפשי' ומה שלא מצינו זכר כלל בש"ס אף שלא הזכירו אבל מ"מ מה"ת שיחלקו על הת"כ. ובאמת שגם בש"ס דילן דרשו מפעולת שכיר אתך וא"כ אף קרקע במשמע וגם מ"ש הרא"ש דומיא דשכיר אדם הנה מלבד דלא ידעתי גם בשכיר אדם שלא יעבור על קרקעות שאם עושה מלאכה בבית והרי בעושה מלאכה בשדה עובר על ב"ת והרי אמרו בע"הב טרוד בפועליו ואמרו שם דלא יעבור על ב"ת ומשמע במלאכת השדה דבעה"ב עם פועלים במלאכת השדה משמע וה"ה בשוכר בית וקרקע אף גם דעכ"פ מפעולת שכיר אתך מהראוי דיעבור וצע"ג. שוב מצאתי ביראים סי' רס"ג שמביא ג"כ הת"כ הנ"ל ועיין בירושלמי פ' המקבל בהלכה י"א בארצך לרבות בהמה והעבדים בשעריך לרבות המטלטלין הרי דעבדים דאתקש לקרקע ודינו לענין כמה דברים כקרקע דשייך ב"ת ובפירוש אמרו בשעריך לרבות המטלטלין משמע דעד האידנא בקרקע מיירי וא"כ מבואר להיפוך. שוב מצאתי בשערי משפט שהביא ג"כ דברי הת"כ והיראים והסמ"ג לאוין שהביאו הך דת"כ ואם הי' רואה דברי רבותינו בעלי התוס' הי' מכריע כן ודברי הרמ"ה צע"ג. ודרך אגב אזכיר מה שאמרו שם בת"כ לא תעשוק את רעך יכול אפי' א"ל איש פלוני גבור והוא אינו גבור איש פלוני חכם והוא אינו חכם איש פלוני עשיר והוא אינו עשיר ת"ל לא תגזול מה גזל שהוא בממון אף לא תעשוק בממון הכתוב מדבר ובקרבן אהרן נדחק בזה דאיך שייך עושק בזה שאמר שיש לו ואין לו ורבינו הלל פירש דהיינו דמעשיקו בדברים ותמה הק"א דזה לא נקרא עושק רק אונאת דברים ונדחק. והכוונה פשוטה לפע"ד דמיירי באדם שצריך לשכור גבור להיות לו למלאכה או לחיל או חכם ללמוד עמו או לבנו תורה ושאר חכמות או שצריך לעשות שותפות עם איש שאמוד בממון או שילוה לו ממון ושואל לאדם אחר הזה חכם גבור עשיר והוא א"ל הן ונמצא שאינו גבור ועשיר וחכם אם זה נקרא עושק שעשקו שזה שכר איש חכם גבור ועשיר וסמך עליו ונמצא שזה גרם לו ולזה אמר שעכ"פ לא גזלו ממון ולא נקרא עושק וז"פ וברור.
5
ו׳והנה לכאורה תמוה לי בהא דאמרו דבשכר כלים עובר על ב"ת דאם נימא דשכירות קניא א"כ הו"ל כמו אומן דקונה בשבח כלי דל"ש ב"ת כיון דקני הו"ל כהלואה וה"ה בשכירות קרקע הו"ל כקונה אותו הכלי ואינו עובר בב"ת דהו"ל כהלואה ולא שכירות ועכצ"ל דבאמת קי"ל דשכירות לא קניא ואף דשכירות ליומא ממכר הוא כבר כתב הריב"ש דדוקא לענין הנאה של השכירות ולא לענין גוף הדבר כמ"ש הש"ך סי' שי"ג סק"א ואף דדעת הב"ח דמדרבנן קונה שכירות פשיטא דלא עקרו ד"ת בשביל זה ושפיר עובר בב"ת ולכאורה צ"ב כיון דעכ"פ לענין הנאה של השכירות קונה א"כ הו"ל ק"פ מיהו ק"פ לאו כקה"ג דמי ואפי' למ"ד ק"פ כקה"ג מ"מ קה"ג ממש לא הוה וכמ"ש התוס' ריש אלמנה לכה"ג דלא אכלי בתרומה כל שאין לו קה"ג ממש וא"כ שפיר עובר בב"ת ובזה נלפע"ד מה דהרגישו בעלי התוס' דבש"ס דילן לא נזכר קרקע רק בהמה וכלים וכפי הנראה מזה נסתייע הרמ"ה דבקרקע אינו עובר בב"ת. ולפמ"ש א"ש דבאמת כבר נודע מ"ש התוס' בסוף פ' השואל דף ק"ג ד"ה פרדיסי דקרקע כיון דסופו לצאת מת"י וא"י להצניע ממנו א"כ הו"ל בחזקת מ"ק אף שהן בשאלה ושכירות אצל אחר אבל במטלטלין הו"ל בחזקת השואלים והשוכרים כל משך ימי שאלתם ולפ"ז ל"צ להזכיר קרקע דבקרקע כיון דהו"ל חזקת מ"ק א"כ פשיטא דהגוף של מ"ק א"כ הו"ל שכירות גרידא דבודאי עובר בב"ת אבל במטלטלין דכל משך ימי השכירות קאי בחזקת השוכרים ה"א דשכירות קניא והו"ל כשלהם ע"ז איצטריך קרא כיון דשכירות ל"ק הו"ל הק"ג למ"ק ושפיר עברו בב"ת וז"ב. והנה מריש תמהתי על הרא"ש דכתב דומיא דשכיר אדם שעושים להם מלאכה ותמהתי לעיל. כעת ראיתי דכוונת הרא"ש כמו דשכיר אדם היינו שהאדם עושה מלאכה כמו כן הבהמה והכלים האדם עושה בהם מלאכתו משא"כ קרקע הארץ לעולם עומדת ואינו עושה מלאכה בו. אבל תמהני למה עובר בכלים וכי מה אכפת לן שעושה מלאכה בכלים והא כלים אינם בעח"י וע"כ שהתורה אמרה שזה שוכר כליו של זה והמשכיר מחי' נפשו מזה וקרינן בזה ואליו נושא את נפשו וה"ה בקרקע ובית דזה המשכיר מחי' עצמו מזה וגם בריבית דעת הרמ"ה דעובר בקרקע ועיין בסי' קס"א ביו"ד וה"ה כאן ודברי הרמ"ה כאן צע"ג. ובאמת מ"ש הרא"ש דבעינן דומיא דשכיר אדם צ"ע דהרי מסיק הש"ס דלא יליף תנא דמתניתין שכיר שכיר כלל רק מפעולת שכיר אתך כל שפעולתו אתך וא"כ גם קרקע בכלל כמ"ש בהדיא בת"כ כל שפעולתו אתך לרבות קרקע. ובזה יש לישב קושית מהרש"א דמנ"ל להש"ס דלמא יליף תנא דמתניתין שכיר שכיר ולענין גר ותושב קרא דרעך מפיק לי' מג"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת אם הי' יליף שכיר שכיר לא הי' קרקע בכלל ולהש"ס פשיטא לי' דלרבותא נקט במשנה שכר בהמה וכלים וכ"ש קרקע וכמ"ש. והנה התוס' הקשו דדלמא בארצך למעט ח"ל ולפע"ד נראה דל"ק דהנה הרמב"ם פיו"ד מעכו"ם ה"ו כתב דאסור לנו להניח עכו"ם אפי' לעבור בארצנו עד שיקבל עליו שבע מצות וגר תושב שקבל שבע מצות אין מקבלין אלא בזמן שהיובל נוהג והראב"ד חולק עליו ע"ש ובכ"מ ולפ"ז כאן דממעט מאחיך עכו"ם ע"כ דנוהג אף בח"ל דאל"כ היאך משכחת להשכיר עכו"ם הא אסור לישב בארצנו אף לעבור ממקום למקום בסחורה ולא ישיבת עראי וע"כ דגם בח"ל נוהג ושפיר משכחת לה וז"ב. ובזה מיושב מה דמרבה גר צדק וגר תושב והא גר צדק מכ"ש דגר תושב ולפמ"ש י"ל דה"א דמיירי בגר צדק לבד ואף דכתיב בשעריך הא עכ"פ הי' צ"ל כן כיון דהתורה אמרה בארצך וה"א דדוקא בארצך וא"כ ע"כ שביק לקרא ודחיק אנפשי' דהא בזמן שאין היובל נוהג גם גר תושב אסור לקבל לכך איצטריך לכתוב גרך ושעריך וממילא דמאחיך ממעט עכו"ם. ובזה מיושב גם מ"ש התוס' דל"ל קרא לגר צדק הא בכלל אחיך נינהו ולפמ"ש א"ש דבאמת מה דממעט מאחיך עכו"ם הוא משום דכתיב גרך ושעריך וא"כ מה ממעט מאחיך ע"כ נכרי ואם לא כתיב גרך ה"א דמאחיך ממעט גר תושב ושעריך ע"כ לגר צדק קאתי ולכך איצטריך למכתב כלהו ודו"ק היטב ומזה ראי' ברורה לשטת הרמב"ם ודו"ק:
6