שואל ומשיב מהדורא שתיתאה כ״דShoel uMeshiv Mahadura VI 24
א׳בענין היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא.
1
ב׳מה שהאריך מעל' בדברי המבי"ט באחד שהלך בדרך ואחר כך נמצא אחד הרוג דמדמה להך דקבר שנמצא הוא הקבר שאבד. והנה האחרונים האריכו לדחות זאת. ולפע"ד י"ל דבר חדש דהנה הר"ש בס' הכריתות הקשה דלאסור כל העולם בזריעה דדלמא הי' מקום עגלה ערופה וכתב דכל דלא ניכר הקביעות בטל ברוב והובא בפר"ח סי' ק"י ולפ"ז מה ענינו לשם דבשלמא בהך דקבר שאבד הוא הקבר שנמצא דכל דלא יודע היכן הוא הקבר ולא ניכר קביעתו ל"ש לאסור דבטל ברוב ולא נודע הקביעות רק באותו הקבר שנמצא שפיר אמרינן דבטל ברוב והקבר שנמצא הוא הקבר שנאבד מה שאין כן במי שהלך בדרך ולא נודע דל"ש למיזל בתר רוב דאדרבא רוב חיים א"כ מה בכך שזה שנמצא הרוג ודלמא אינו זה והאיך נדחה הרוב ובלא"ה י"ל לפמ"ש סי' י"ז ס"ק פ"ד לישב קושית הט"ז על הא דספק ג' ימים דלמה לא נוקי בחזקת חיים וכתב הב"ש דעל מי שלא נודע לנו ל"ש לאוקמא אחזקת חי והנו"ב סי' ל"א בחלק אהע"ז האריך בזה לדחות דברי הב"ש אבל כוונת הב"ש מבוארת דעל מי שלא נודע ל"ש חזקת חי דאטו אין מת בעולם רק איש הנודע לנו בחזקת חיים אנו נותנין עליו חזקת חיים וא"כ זה שאנו דנין עליו ולא נודע אם חי שפיר ל"ש לאוקמא בחזקת חי מה שאין כן על אותו איש שנפקד מאתנו זה יש לו חזקת חי והארכתי בזה בכמה מקומות וא"כ גם כאן בשלמא בקבר שנמצא הוא הקבר שאבד שפיר מוקמינן לאדם בחזקת טהרה אבל כאן ל"ש לומר דהיינו הך שנאבד היינו הך שנמצא דהרי זה שנאבד מאתנו הי' לו חזקת חי מה שאין כן אותו שנמצא כיון דלא ידענו מנו לא הי' לו חזקת חי לפנינו. ובזה יש לישב מה שהקשה הרב השואל הובא בנו"ב סי' מ"ו דברי רבי אהדדי דבקבר שנמצא ס"ל דהיינו הך שנאבד היינו הך שנמצא ואלו ביבמות דף קט"ז בהך דשני ת"ח דרבי התיר נשותיהן ע"י סימנים ולא אמרינן דהיינו האי שנטבע והיינו האי שעלה ולפמ"ש א"ש דשם ל"ש לומר דאוקמא אחזקת חי ודלמא אחרים ננהו ואותן שני ת"ח הי' להם חזקת חי ואותן שנמצאו לא הי' להם חזקת חי אך עדיין יש לעיין דשם יצאו מגדר החי דידענו שנטבעו ורוב למיתה ואתרע חזקת חי שלהם. אך י"ל דשם הי' עוד שאר אנשים שנטבעו ומנ"ל דאותן הם הת"ח דלמא שאר עמא דארעא ול"ש לומר היינו הך שנאבד היינו הך שנמצא ועדיין יש להקשות דלפי מה דאמרו בדף קכ"א דרוביהו דצורבא מרבנן אי הוה סליק קלא אית להו ואף על פי כן מסיק דל"ש צורבא מרבנן וכתבו התוס' דלכך ל"ח לאותו רוב דבא"א לא מהני הך רובא כמו גבי רוב גוססין ע"ש ולפ"ז שם דהי' ת"ח והי' רוב שנטבעו ויצאו מגדר החי ורוביהו דצורבא מרבנן אי הוה סליק קלא אית לי' והו"ל שני רובא להתיר ולמה לי סימנים וצ"ע. עוד יש לומר דלכך ל"ש לדמות לקבר שאבד דבשלמא התם כשם שהוחזק השדה בקבר טמא כמו כן הוחזק שלא נמצא יותר מזה הקבר וא"כ כל שנמצא קבר שפיר אמרינן דהיינו הך שנאבד היינו הך שנמצא מה שאין כן במי שהלך ונאבד ונמצא הרוג אח"ז א"כ זה שנאבד הי' לו חזקת חי וזה שנהרג אין לו חזקת חי וכאן ל"ש לומר דכשם שהוחזק זה בחי כמו כן הוחזק שאין מת בעולם דאטו ליכא מת בעולם ואין לך לדון רק על חזקת זה וא"כ בכה"ג גם רבי מודה וז"ב מאד ועיין תוס' ריש נדה ד"ה והלל. ובזה ניחא טעמא דרשב"ג גבי קבר דהרי בבכורות דף כ"ה אמרו דרשב"ג ס"ל דדרך למקבר בשדה וא"כ מעולם לא אתחזק הך שדה בחזקת שאין בו רק קבר זה ורבי ס"ל דמ"מ לא הוחזק פה קבר טמא רק זה. ובזה ממילא מיושב קושית השואל הנ"ל דשם שפיר הוצרך לרבי סימנים דל"ש בזה היינו קבר שאבד היינו קבר שנמצא וכמ"ש ודו"ק. ובזה י"ל הא דפליגי בפסחים דף י' בעל ובדק ואשכח בפלוגתא דרבי ורשב"ג ולכאורה ע"כ לא אמר רבי אלא בקבר שאבד דלא הוחזק עוד קבר. ובזה אמרתי הא דמצאתי כתוב בכתבי אא"ז הרב הגדול הצדיק מוהר"ר דוב בעריש היילפרין זללה"ה בהא דאמרו ביבמות דף קכ"א האי גברא דאטבע בדגלת ואסקוה אגשרא דשביסתני ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושבינא לבתר חמשה ימים והקשה הכנסת יחזקאל דלשטת הפוסקים דבספק ג' מחמרינן שמא אחר הוא ושהה כבר שלשה ימים ונדמה לזה א"כ למה לי לומר דאנסבה בתר חמשה ימים הא אף בספק ג' ימים מחמרינן שמא אחר הוא וע"ז כתב אא"ז ז"ל לישב דכיון דחזינן שזה נפל ואטבע בדגלת ניהו דחיישינן שמא לא נטבע ואם כן אם הי' בספק ג' ימים אמרינן דודאי זה הוא דמכירין אנחנו אותו רק דחיישינן שמא זהו אחר הוא וכבר נטבע זה שלשה ימים ונדמה לזה אבל עכ"פ יותר מהראוי לומר שהיינו הך שנטבע היינו הך שנאבד כדאמרינן גבי קבר שנמצא היינו הך שנמצא היינו הך שאבד ול"ד לספק תוך ג' ימים שלא ראינו שנהרג או שמת אבל כאן ראינו שנטבע מהכ"ת לתלות באחר ע"ש ובאמת שדפח"ח אבל לפע"ד לפמ"ש ל"ד להך דקבר שנמצא דשם לא הי' לו חזקת חי אבל כאן אדרבא זה שנטבע הי' לו חזקת חי ואם אנו דנין על איש אחר לא נודע חזקת חי שלו ואין מהראוי לומר היינו הך שנטבע היינו הך שנמצא וכמ"ש וכל הטעמים שכתבתי בזה שייך בזה ולפע"ד בפשיטות ל"ק קושית הכנסת יחזקאל דכל הטעם אותן הסוברים שמחמירין בספק ג' ימים הוא משום שמעמידין לזה שאנו דנין עליו בחזקת חי וכמ"ש הב"ש ס"ק פ"ז ואמרינן דזה הוא אחר שלא גרע חזקת חי שלו ולפ"ז זהו כשלא איתרע חזקת חי של זה שאנו דנין עליו אבל כאן כל שראינו שנטבע בדגלת לא גרע מאלו ראה שזרק הקידושין שכתבו התוס' בכתובות דף כ"ג דל"ש חזקת פנוי' דכבר אתרע ולפמ"ש האחרונים שם דהטעם הוא משום שכיון שזרק הקידושין ואף לדברי העדים שאמרו שהי' קרוב לו עכ"פ הי' יכול להיות קרוב לה וא"כ בעת הזריקה בודאי אתרע חזקת פנוי' דהי' יכול להיות קרוב לה ע"ש וה"ה כאן בשעה שנטבע בודאי הי' יכול לטבע ולמות באמת ניהו דחיישינן שהלך לו עכ"פ חזקת א"א וחזקת חי שלו אתרע ושפיר תלינן להקל משא"כ בספק תוך ג' ימים ולא ראינו שנטבע.
2
ג׳ובזה י"ל הא דמבואר בש"ע אהע"ז סי' י"ז סעיף כ"ז שם דאם יצא קול איש פלוני מת או נהרג ואחר ג' ימים מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת לדברי הכל ותמהו הח"מ והב"ש דלדעת האוסרים למה כשיצא הקול תהי' מותרת ע"ש ולפמ"ש י"ל דכיון שיצא הקול קודם ג' ימים א"כ עכ"פ אתרע חזקת חי שלו ולכך אזלינן להקל. שוב ראיתי שהרגיש בזה הנו"ב סי' ל"א ע"ש. עוד י"ל בישוב קושית הכנסת יחזקאל דהנה באמת הש"ס מסיק דמיא מצמית ופריך והאמרת מיא מרזי מכה ומשני היכא דאיכא מכה הוא דמרזי אבל בליכא מכה מצמית. והנה אי מיא מרזי מכה אף בתוך ג' ימים נסתפק הנו"ב מהדו"ק סי' כ"ח ע"ש שהאריך וע"ש מ"ש בזה בהג"ה ובאמת כבר כתבתי על הגליון נו"ב שם שלא ידע מהיכן פשיטא לי' לש"ס דמי' מרזי מכה עד שהי' לו פשיטות כ"כ להקשות ולא רצה לפרש דסמך על דברי אביי בדף ק"כ שם דהא רבא פליג ע"ז וע"כ שידע המקשה שאמרו כן בשום מקום דמיא מרזי מכה אף לענין שינוי הפרצוף ואח"כ חזר בו ותמהני מדוע לא זכר שכן אמרו בפשיטות לענין מילה דנתרפא מטבילין אותו לא נתרפא לא משום דמיא מרזי מכה כדאמרו ביבמות דף מ"ז וע"ז מקשה דזה הלכה פסוקה דמיא מרזי מכה ועכ"פ אין מכאן ראי' שמי' משנה הפרצוף פנים רק שעכ"פ ס"ל להש"ס בהס"ד דעכ"פ כל דאיכא מכה אין המים סבה שמעדיף כח המים מיבשה ועכ"פ הוה מים שוה ליבשה וע"ז מסיק דבמקום דליכא מכה המים עדיפי מיבשה דצמית ולפ"ז י"ל גם להס"ד דמיא לא צמית אבל עכ"פ בספק תוך ג' ימים ודאי מקילינן דהרי באמת יש לו מעשה במים דצמית ניהו דלא סמכינן ע"ז וחיישינן דלמא נשתנה אבל עכ"פ כל שיש עוד ספק אם אולי בתוך ג' ימים פשיטא דמקילינן דבס"ס ודאי מקילין אף נגד חזקת א"א וכאן הוה כס"ס ודוק.
3
ד׳והנה במ"ש בדברי הב"ש דל"ש לדון חזקת חי באם לא נודע לנו חזקת חיותו והלא יש כמה מתים בעולם ולפ"ז יש לעיין בהא דאמר ר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאוריית' אפ"ה רובא עדיף והנה הא דאמרו דקורבא דאורייתא הוא מדכתיב והיתה העיר הקרובה אל החלל והרי אדרבא שם הקורבא הוה ריעותא דהא בעיר הקרובה אז אנו דנין שהנהרג בא משם א"כ אתה סותר חזקת חי שהרי העיר הקרובה אנו מכירין את אנשי העיר ואנו מוציאין את האיש שידענו בו שהי' חי שיצא מחזקתו אבל ברובא דעלמא אין אנו מוציאין איש ידוע מחזקת חיותו דהא כמה מתים יש בעולם וא"ל דגם באות' העיר לא נודע לנו מי זה האיש הנהרג ולא יש לנו חזקת איש הידוע דהא אין אנו יודעין מי זה האיש רק שאנו אומרים דמאותה העיר הוא אף שלא ידענו מי הוא זה האיש דז"א דהרי בספר דעת זקנים הנדפס בלוורנו מרבותינו בעלי התוס' וכן הוא בפענח רזא בקוצר כתוב בפ' שופטים וז"ל ומדדו את הערים אמר ברב בכור שור דכ"ז צוה הקב"ה לעשות כדי שיצא הקול לנרצח ומתוך כך יבואו עדים ויעידו שהוא מת ולא תשב אשתו עגונה ומה דאמרו רבותינו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם כגון שבא ואמר מעיד אני על חוטמו ופרצופו שהוא כך וכך ואין העדים מכירי' אותו אלא מתוך הדברים יבינו המכירים שהוא זה אבל אם באים עדים ואומרים מכירין אנו בודאי שזה בט"ע גמור כאלו ראיתיו חי ודאי תנשא אשתו בעדות זו אפילו לאחר כמה שבועות ולפירושו אפילו ממקום רחוק יכול לבא ולהתבונן בו וההוא דטבע בדגלת ואסקוה אגשרא כו' ואנסבה רבא לדביתהו אפילו לאחר חמשא יומי עדות סתם הי' ודמיון ולא אמר מוחזקני בו עכ"ל הדעת זקנים ולפ"ז עיקר המדידה הי' כדי שיכירו הנרצח וא"כ שוב שייך חזקת חי של זה ואנו מוציאין אותו מחזקת חי מיהו באמת ר"ח שפיר למד דהרי מ"מ התורה אמרה והי' העיר הקרובה וחזינן דקורבא חשיב אף נגד חזקה ומ"מ רובא עדיף. ובזה מיושב היטב הא דהשמיט הרמב"ם פ"ט מרוצח ה"ו הך דיושבת בין ההרים דאל"כ אזלינן בתר רובא דעלמ' ולפמ"ש א"ש דכיון דר"ח חידש דרוב וקרוב אזלינן בתר רוב בכל התורה מכ"ש כאן דהרוב והחזקה מסייע שאינו ממקום קרוב דחזקת חי סותר לזה ובשלמא אם העיר הרחוקה מרובה מהקרובה אף שאנו מכירים גם מעמד הרחוקה שפיר צריך להביא דבשניהם אנו סותרים חזקת חי אבל במקום שבעיר הרחוקה אינו רוב רק דרובא דעלמא הוא בזה פשיטא דאזלינן בתר רובא דעלמ' ומלתא דפשיטא הוא ולא אצטריך למכתב והכ"מ פ"ט מרוצח שם כתב דהרמב"ם חולק בזה דרובא דעלמ' אינו מועיל נגד קורבא דלא כדאמרו בש"ס וזה תמוה ובפרט לענין עגלה ערופה דזה יותר מסתבר דניזל בתר רובא דעלמ' דרובא דעלמא מסייע להחזקה. והנה לפמ"ש האבן עזרא דלכך מודדין לעיר הקרובה דמסתמ' אותה העיר עשתה עבירה שנתחייבה עונש כזה שיהי' החלל קרוב להם אם כן לכאורה צ"ב מה מקשה וליזל בתר רוב' דעלמ' והרי אין אנו אומרים שמשם בא ההרוג רק שמסתמא חטאו שגרמו שיבא לשם ואם כן אדרבא אם הוא מרובא דעלמא ובא לשם ממילא ע"כ שחטאתם גרמה להם שיהרגהו במקום הזה וא"כ כל הסוגיא לא אזלא כוותי' ובאמת שמדברי הש"ס מבואר כמ"ש הרמב"ם במורה שזה מורה שהרוצח בא משם ואם כן שפיר מקשה ונזיל בתר רובא דעלמ' ודו"ק היטב:
4