שומר אמונים, שאלות ותשובותShomer Emunim, Questions and Answers

א׳כתוב באוצרות חיים דף כ"ו ע"א וז"ל קר"ע ר"ל כי כאן לא היתה מיתה וכו' עד וע"י קריעה הזו יצאו הקליפות הנקרא בשם שט"ן כו' ע"ש. ק"ק כי הנה או"א נשארו באצילות כנודע והז' מלכים הם שירדו כליהם בבריאה ומהם נתהוו הקליפות כדלעיל ואיך אומר כאן כי ע"י קריעה זו שהיא דאחורי או"א יצאו כנ"ל:

ב׳עוד כתוב שם וז"ל ועוד תמצא שינוי אחר כי אפילו באלו הד' לא נזכר שמות אבותיהם רק בעת המלוכה לא בעת המיתה וכו' וכ"כ במבוא השערים ש"כ ח"ב פ"ח וקשה דהא כתיב וימת בעל חנן בן עכבור ועלה בדעתי לתרץ דזה איירי בז' מלכים דדברי הימים דשם כתיב וימת בעל חנן ולא כתיב בן עכבור. ולא יכולתי להולמו מכמה טעמים חדא דבפי' איתמר שם ונחזור לעיל לפרש הפסוקים של פ' וישלח וכן לקמן כתוב וז"ל והנה זה האור של שם מ"ה וכו' ה"ס המלך הח' הנזכר בפ' וישלח אשר לא נזכר בו מיתה בתורה וכו'. ואם איתא דאיירי באינון דד"ה הא כתיב מיתה במלך הח'. ועוד דבד"ה כתיב הד"ד בדלית. ועוד דכאן מיירי בז' מלכים של כללות כדמוכח בהדיא. ואותם של ד"ה הם של נוק' דזעיר כמ"ש במבוה"ש ש"ב ח"ג פ"ו ולכן יורני מעכ"ת דרך ישכון אור:

ג׳תשובה שתי הקושיות הנ"ל יתורצו במה שכתב בס' מבוה"ש שער הקליפות ח"ב פ"א וז"ל ועיקר הדבר איך היו ז' ונעשו י"א הוא כי ד' אחוריים נשברו מן חו"ב ויש"ס ותבונה ונתחברו למעלה מן ז' מלכים אלו ועמהם היו י"א. ואל תתמה איך מחו"ב וכו' היו קליפות כי זה הוא מבחינתם שמתלבשת בזו"ן למטה להיות להם מוחין ובאותה בחי' נחשבת כזו"ן ממש וכמו שנעשו ראש לזעיר כן נעשו סיגיהם ראש אל הז' מלכים והיו י"א סמני הקטורת כי כיון שירדו למקום זו"ן בעת שבירתם א"כ יחשבו כזו"ן ממש כמבואר בסוד הקדיש עכ"ל ויעויין עוד בש"ב ח"ב סוף פ"ו וח"ג פ"ח. הרי מכאן תשובה לקושיא ראשונה כי מ"ש בא"ח שע"י קריעה זו יצאו הקליפות. כוונתו לאותה בחי' השייכה לזו"ן דהיינו נהי"ם דאו"א הנעשים כלים למוחין דזעיר מסוגיהם נעשו קליפות ונתחברו למעלה מז' מלכים וממילא מתורצת גם השניה דכיון שמאחורי או"א יצאו קליפות הוצרך להיות בחי' מיתה גם באחוריים ונזכרה מיתה זו בבעל חנן שהוא מלכות כדכתיב וימת בעל חנן בן עכבור להיות כי שם במקום הנוק' נפלו אחורי או"א. לכן במיתתה מתו גם האחוריים דאו"א השייכים לזו"ן כנ"ל:

ד׳ומצאתי הגהת הרוו"ח זלה"ה על מה שכתב בא"ח דף י"ו ע"א שנקודות קמץ ופתח הם י' וב' ווי"ן בגימט' כ"ב אותיות לרמוז כי כתר וחכמה לא מתו ונשארו תוך כליהם. והקשה הוא ז"ל דהרי גם בינה שהיא ציר"י לא מתה. ותירץ וז"ל ואפשר לתרץ ולומר שכיון שהפנים דאו"א הם לא מתו הכל נקרא נקודה אחת בסוד יו"ד שהיא אותיות י"ה בסוד הבן בחכמה וחכם בבינה ולכן נקרא הכל חכמה לבד (וכן מבואר בס' הדרושים דף מ"ה א' ע"ש) והאחוריים שנפלו מאו"א ה"ס ה' שבשם בסוד וחכם בבינה והכל נקרא בינה לבדה שה"ס אחוריים אל הפנים שהוא הדכורא. נמצא כי נקודת הפת"ח הוא ב' הפנים של או"א שהכל נקרא חכמה ונקודת צירי הם ב' אחוריים שלהם שהכל נק' בינה ובזה צדקו ב' בחי' הנזכר כי הצירי גם יש בהם מיתה שהוא כללות האחוריים גם צודק מ"ש שהבינה לא מתו פניה ואפשר שהפנים הם חו"ב והאחוריים הם יש"ת ותבונה בסוד יעקב ולאה אחוריים דאו"א עכ"ל מבואר מזה שגם בצירי שהוא כללות אחורי או"א יש מיתה. אבל קשה על מהו שהפנים הם חו"ב והאחוריים הם יש"ס ותבונה דמשמע דאחוריים שנפלו הם ב' בחי' לבד דהיינו דיש"ס ותבונה והלא לעיל כתבנו בשם שער הקליפות כי ד' אחוריים נשברו מן חו"ב ויש"ס ותבונה. וגם בא"ח דף כ"ה ב' אמר וז"ל ונמצא כי ירדו ג' מלכים שהם זו"ן ועוד ד' אחוריים של או"א עילאין ויש"ס ותבונה סך כלם הם י"א בחי' שירדו ומהם נתבררו ומן הסיגים שלהן נעשו הקליפות עכ"ל:

ה׳ונלע"ד שזה יובן בסוד התלבשות הפרצופים וידוע מדרוש סדר בינה ותבונה על מתכונתו דף ל"ז ע"ב כי לעולם אין העליון מתלבש בתחתון אלא חיצוניותו ושם למטה חוזר להיות פנים גמורים ועיין ג"כ בס' מבוה"ש סוף דרוש פנימי ומקיף. ונמצא שיש ביש"ס ותבונה התלבשות אחורי או"א עילאין כשנפלו אחורי יש"ס ותבונה נפלו ג"כ אחורי או"א עילאין המתפשטים בהם ונעשים בהם פנים גמורים. ונמצא כי צדקו ב' המאמרים שהאחורים שנפלו הם יש"ס ותבונה לבד וגם הם ד' אחוריים באמת של או"א עילאין ושל יש"ס ותבונה כנז'. כלל העולה כי גם בבחי' האחוריים של או"א היתה מיתה ושבירה אבל היינו דווקא בבחינותם המתלבשת בזו"ן להיות להם מוחין דזו הבחי' נחשבת כזו"ן ממש אמנם שאר אחוריהם שאינם שייכים לזו"ן לא מתו ועליהם הוא שאמרו שם בא"ח דאחור או"א לא מתו אלא נפלו ונשארו באצילות. ומהם נעשו יעקב ולאה כמו שנתבאר בא"ח דף קכ"ד ע"ש זהו הנלע"ד הצעיר יוסף אירגאס ס"ט:

ו׳כתוב במבוה"ש ש"ב ח"א פ"ד וז"ל והנה ג' בחי' הם כלי הכתר לא נשבר כלל וכלים דאו"א לא נשברו הפנים ונשברו האחוריים וכלים דז' תחתונות זו"ן נשברו הפנים והאחוריים עכ"ל וקשה דשם סוף פ"ה אמר דנה"י דכתר בחי' האחוריים שלהם גם הם נשברו ע"ש:

ז׳תשובה דע כי כלל גדול יש לנו בכל האצילות כי לעולם נה"י של העליון הם שייכים אל התחתון ולפיכך כיון שלא נשבר מהכתר רק בחינת אחורי נה"י שהם היורדים להעשות מוחין לאבא לכן אמר שהכתר לא נשבר כלל כי הנה"י שלו אינם נחשבים מהכתר. ונכללים בבחינת ביטול האחוריים דאו"א ולפי שהאמת הם בחי' בכתר לפיכך לפעמים מכנה אותם אל הכתר ולפעמים אל או"א כנזכר וכמו שמבואר זה בש"ב ח"ב סוף פ"ד ע"ש ודע כי הכלל הזה רצוני לומר מה שאנו מכנים מפנימי בשם החיצון המלביש אותו וכן לפעמים החיצון בשם הפנימי הנכנס בו הוא כולל בכל המיוחדים מפנימי וחיצון וזכור אותו תמיד שתבין כמה קושיות. ובו אני מפרש מ"ש בתקונים דף ס"ב א' וז"ל ו"ה אינון תרין בנין ואינון עלמא דין ועלמא דאתי ו' עלמא דאתי דאיהו עלמא אריכא ה' עלמא דין דלאו איהו אריך וקשה דסתם עוה"ב היא הבינה. איך מובן הוא עם הכלל הנ"ל וזה כי ידוע מדרוש ס' ומ' כי ס' היא בינה ונקרא לעתיד לבא ומ' היא תבונה ונקרא עלמא דאתי שהיא באה תמיד בסוד מוחין ונמשכים ברישא דז"א והלכך גם הוא נקרא בשם עלמא דאתי על שם פנימיותו ומבואר ג"כ מ"ש שם בתיקונים ומאי איהו תרין היכלין אלין אלא חד איהו אהיה ותניינא אד' ותרוייהו אינין כנויין לתרין אתוון י"ה או"א. וקשה דאהיה הוא בבינה והיכי קאמר דאהיה ואד' הם היכלין לאו"א אך התשובה נ"ל עם מ"ש בש' הכללים כי אימא נקראת אהיה ובכל א' מי"ס שבה יש שם אהיה אחד וא"כ בנה"י דידה הנמשכים ברישא דז"א יש בהם שם אהיה ולפיכך קרא לזעיר אהיה:

ח׳גם יובן מ"ש בתיקונים דף פ"א ע"ב י"ה דחילו ורחימו או"א דרועא ימינא ודרועא שמאלא וקשה דהזרועות הם חסד גבורה אבל הכוונה לע"ד על כי או"א מלבישים לח"ג דאריך כי אבא מלביש לחסד ואימא לגבורה כידוע ולכן קראם לאו"א בשם דרועא ימינא ושמאלא על פנימותם. גם יובן מ"ש בתיקונים דף י"ו א' את המאור הגדול ואת המאור הקטן ואינון גוף וברית ולקבלייהו חמה ולבנה דאינון לקבל אימא עילאה ואימא תתאה וכן בדף קמ"ג ב' אין נסתר מחמתו דא שכינתא עילאה דאיהי חמה הרי דקרא לאימא עילאה חמה וקשה דסתם שימשא הוא ז"א בעלה דסיהרא אלא שהפנימי שהוא אימא עילאה נקרא בשם החיצון זעיר המלביש אותה ודי בזה נאום הצעיר יוסף אירגאס ס"ט:

ט׳נתקשתי טובא במ"ש האר"י זלה"ה בס' הכוונות בענין גוג ומגוג וז"ל ולא היה ניסוך המים אלא ביום בו"ז וכו' ויום גד"ה לא היה ניסוך המים שאם היה גם כן באלו הימים ניסוך המים לא היו יכולים להרע לנו כלל וכו' יע"ש וקשה דאיך כתב דבגד"ה לא היה ניסוך המים דהלא משנה ערוכה בפ' לולב וערבה דניסוך המים ז' ופסקה הרמב"ם בפ"י מהלכות תמידין ומוספין ודוחק לומר דכוונתו היא לומר דלא נרמז בתורה אלא בבו"ז כדאיתא בתענית בשני ונסכיהם בששי ונסכיה בשביעי כמשפטם מכאן רמז לניסוך המים בחג דא"כ איך כתב דאם היה ניסוך המים באלו הימים לא היו יכולים להרע דאטו מפני שלא נרמז יכולים להרע כיון דבפועל יש ניסוך לא היו יכולים להרע דלא המדרש הוא העיקר אלא המעשה:

י׳תשובה נלע"ד דכוונת האר"י זלה"ה מבוארת למדקדק בלשונו שהרי כתב וז"ל וכן ניסוך המים היה כנגדם ולא היה ניסוך אלא בבו"ז וכו' כוונתו דהגם שניסוך המים היה כל ז' מ"מ כנגדם של האומות לא היה ניסוך המים אלא בבו"ז ויום גד"ה לא היה ניסוך המים כנגדם שאם גם באלו הימים היה להם חלק בניסוך המים היו נכנעים באופן שלא היו יכולים להרע לנו כלל זו היא כוונת לשונו בלי ספק והבקי בכתבי האר"י זלה"ה יראה להדיא שמוכרח לומר הכי שלא היה לא"ה שום חלק בשפע של יום ראשון ולא של גד"ה שהרי כתב בסוד ד' ימים שבין י"ה לסוכות וז"ל הרי שביום א' דסוכות קבלה אור גדול חסד עליון דאימא פנימי ומקיף וחסד עליון דז"א פנימי ומקיף וביום ב' שהוא ראשון דחוה"מ היא מקבלת מקיף דחסד ב' דאימא על ידי הסוכה כאמור שהוא החסד שמתפשטת בגבורה וגם חסד ב' דז"א ע"י הלולב ומקיף ע"י הקפה. וכן עד יום שביעי הכל מלמעלה למטה עכ"ל:

י״אהרי שביום ראשון דסוכות מקבלת אור החסדים הגדולים דאימא ודזעיר וא"כ אי אפשר שיהיה חלק לא"ה באותו השפע אך ביום הב' שנכנס החסד הב' שהוא דגבורה הנה אז נתן להם חלקם שכל אחיזתם הוא בגבורות כידוע וביום ג' ד' וה' פוסק השפע מלהנתן להם והטעם כתב הרמ"ז זלה"ה בפירושו על הזוהר משום דיום הג' הוא בת"ת ששם מסתיים יסוד אימא כידוע וכיון שאין מחיצה מפסקת מאירים בה הג' חסדים של תנ"ה הרבה עד מאד ואין להם לאומות כח לקבל שפע מרוב האור הגדול הזה אבל ביום ו' וז' שאין בהם בחי' חסד פרטי כי החסדים הם ה' מחסד עד הוד. וביסוד הוא כללות הארתם לבד. וכן במלכות הוא כללות אחר כנודע. וגם כי שניהם יסוד ומלכות נוטים אל השמאל כידוע לפיכך גם בהם היה להם לא"ה חלק בניסוך המים ודוק כי הם דברים פשוטים. נאם הצעיר יוסף אירגאס ס"ט:

י״בראיתי ההפרש שנפל ביניהם בענין נר חנוכה שיש מי שגזר אומר שצריך להניחה למעלה מעט מז' טפחים כסברת הרב בעל טור ברקת ומעכ"ת הקשה לו כי מס' הכוונות נראה שאין אנו מעלים אותה כלל רק במקומה שהוא אחורי נה"י שלו אנו ממשיכים לה הארה מב' יחודים העליונים ועי"כ נעשית נ"ר ובקש ממני האדון לגלות לו דעתי:

י״גתשובה הנה בתחלה צריכין אנו להעיר הערה אחת היא כי הלא ידוע מכמה מקומות כי סוד ההנהגה העליונה כך היא כי בכל שבת ושבת ובכל מועד ממועדי ה' לעולם חוזר וניעור אותו האור ושפע ממרומים שהיה לזו"ן ולכל העולמות באותן הזמנים עד כי אין הפרש בין שבת בראשית לכל שאר השבתות שאנו מקיימים אותן בגלות הזה כידוע מדרוש מיעוט הירח וכן אין הפרש בין פסח מצרים לפסח דורות וכן כל שאר המועדות וכן בימים טובים דרבנן ככתוב בענין פורים כי כל זמן וזמן ובכל שנה ושנה מתגלית אותה הארה של מרדכי בימי הפורים שאז נעשה הנס ופשיטא דה"ה לימי חנוכה שבכל שנה ושנה שחוזר הדבר לכמות שהיה בזמן הנס ומאחרי שכן מדוע אמר בס' הכוונות שאין אנו מעלים אותה כלל רק ממשיכים לה הארה במקומה שהוא אחורי נה"י שלו והלא בזמן הבית הב' שאז נעשה הנס היתה היא בימי החול פרצוף שלם מהחזה שלו ולמטה פב"פ כמ"ש בדרוש מיעוט הירח וידוע שקודם שתבא פב"פ בתחלה היא צריכה להתגדל כל שעור קומתו מאחוריו דאל"כ אין לה כח לקבל אורו פב"פ כמ"ש בכוונות ברכת אבות וכיון שהיא שוה כמוהו מאחוריו נמצא שכבר עלתה למקום הג' יחודים שהם בגימט' נ"ר וגם ידוע שכל אחוריה נשארים בה שלמים לגמרי אפילו בעת שהיא חוזרת פב"פ. וכמ"ש הרח"ו זלה"ה בס' הדרושים דף קי"ז ע"ש בסוד ויפל ה' אלקים תרדמה וז"ל ואמנם יש בה ב' בחינות והם אחור ופנים ובעת האחור כל הט' בחי' שלה של אחור הם בו ובחי' עשירית של אחור היא לבדה בה ותמיד לעולם עומדת בחזה שלו מאחוריו. ואח"כ בנסירה מתחברים כל הי' אחוריים יחד ונגדלת כמוהו ואח"כ יש בה נקודה אחרת לבד מבחינת פנים ויושבת בסוד תפילין דיד לעולם עמו ואינה זזה משם לעולם ואז כל הבחי' דט"ס דפנים שלה אז ניתנים בה א' לא' עד שנגדלת פב"פ כמוהו. באופן כי כשאנו אומרים שאחר שנגדלת אחור באחור אז חוזרת להיותה נקודה קטנה בפנים. פירשו הוא על אותה נקודה דבחינת פנים שעדיין בבחינת פנים שלה אין לה רק נקודה אחת אמנם כל אחוריה שלמים לגמרי והבן זה מאד עכ"ל:

י״דהרי מפורש כי מה שאנו אומרים שבחזרתה פב"פ מתמעטת בסוד נקודה קטנה אין בכוונה ח"ו שמתבטלים ומתמעטים הארותיה דאחור באחור כי הם נשארים בה שלמים לגמרי ומאחר שכן הנה בבית ב' שהיה פרצוף שלם מהחזה שלו ולמטה פב"פ הנה להיות לה הג' יחודים הנזכר במקומם ממש שהוא כל שעור קומתה אחור באחור ומה צורך א"כ להמשיך לה אור מב' יחודים עליונים לעשות אותה נ"ר ואדרבה כבר עלתה למקומה כאמור ולכן נלע"ד כי מה שאומר בס' הכוונות שהיא עומדת כנגד נה"י ואנו ממשיכים לה אור מב' יחודים העליונים לעשות אותה נ"ר מיירי בבחי' דפב"פ כי ע"י קדושת הימים הללו היא חוזרת להיות עומדת כנגד נה"י שלו פב"פ כמו שהיתה בזמן הבית הב' וע"י ההדלקה אנו ממשיכים לה אור מלמעלה מב' היחודים לעשות אותה נ"ר. ובזה אתי שפיר מה שאנו מכוונים בהיות הג' יחודים הנזכר במלוי ע"ב ס"ג מ"ה דהגם שההויות דיחוד נ"ר הם פשוטות שלכן עולים בגימטריא נ"ר היינו כשהיא עומדת באחור וכמ"ש בסידור האר"י זלה"ה בתפלת ר"ה ו"ו וצמיחת קרן לדוד שהוא מלכות רחל צמיחתה ממטה למעלה שאין בה רק ב' יחודים ה' אלהים ה' אדני שגימטריא באר אך בלאה שהיא דוגמת הבינה יש בה ג"כ יחוד ה' אהיה ועם ב' יחודים הנ"ל העולים בא"ד הם נ"ר וזהו ועריכת נר לבן ישי לאה שממנה משיח בן דוד בן ישי עכ"ל אבל כאן בחנוכה שהם האורות של פב"פ מתמלאים השמות ומתרבים האורות וניחא נמי עם זה מה שאנו מכוונים בברכה שניה במלת שעשה שהוא ש"ע ש"ה ופירוש ש"ע הוא בפ' אלף למ"ד שהוא הארות פנים עליונים דהלא ידוע כי זאת ההארה אינה מקבלת אותה רק בהיות פב"פ בהכנס בה ג"פ עילאין דאימא כידוע מכוונת מלך עוזר ומושיע ומגן ע"ש. אלא מוכרח לומר כמ"ש דהכא איירינן בבחי' פב"פ ובזה הכל מיושב היטיב. וא"ת והרי כתב שם דראוי להדליק ע"ש נר חנוכה קודם שידליק נר שבת כ"א ידליק נר שבת קודם שכבר עלתה למעלה עד הראש איך ידליק אח"כ של חנוכה ויחזור למטה לנה"י ח"ו עכ"ל והשתא בשלמא אי אמרינן דבחנוכה היא עומדת אחורי נה"י. ניחא האי טעמא שהרי בהכנסת שבת היא עולה עד הראש בבחי' אחור וכשהוא ליל שבת ממש חוזרת בנה"י בבחי' פנים אבל אם בחנוכה היא עומדת בנה"י בבחי' פנים כמו שכתבתי לא יתכן טעם הנזכר להקדמת הדלקת נר שבת וי"ל דאינה קושיא כי אין ספק שגדולה מעלתה של הדלקת נר שבת ביתר שאת ויתר עז מנר חנוכה שהרי אנו חייבים להדליק בשבת ב' נרות כנגד בינה ומלכות כמ"ש בס' הכוונות ועוד איתא שם כי אחר ערבית עולה המלכות בהיכל הבינה אי' להגדילה שם וכיון שכן כל העומד ליעשות כעשוי דמי וחשוב כאלו כבר עלתה עד הראש כי מעכשיו היא מתכוננת לעלות ולפיכך מתמלאות שמה ונעשית אלף למ"ד אדנ"י בגימ' נ"ר משא"כ בנ"ר חנוכה כי היא נשארת למטה בנה"י ואין לה שום עליה ברא"ש כן נ"ל עוד נ"ל לתרץ כי בדרוש של חנוכה משמע שהם בחי' אורות הנמשכים מצד אימא בסוד חנ"ה כ"ו ע"ש אבל בשבת הם אורות אבא כי קדש היא ולכן גדלה מעלתה של נר שבת מנר חנוכה:

ט״וועתה נבוא לענין השאלה דלע"ד כי מה שכתוב בס' הכוונות דמקום הנוק' הוא כנגד נה"י ומ"ש בס' טור ברקת דמקומה כנגד ז' תחתונות דז"א אידי ואידי חד שיעורא הוא וכן מצינו בכמה מקומות שכתב האר"י זלה"ה דנוק' דז"א מלבשת את ז' התחתונות דידיה אלא שזה מדבר בבחי' הפנימיות וכדאיתא בדרוש שבסוף ספר אוצרות חיים שלי והובא ג"כ בס' רנו ליעקב וענין הדרוש הוא לתת טעם למה הרמב"ן והראשונים זלה"ה לא גילו ענייני הפרצופים ושם כתוב וז"ל הז' התחתונות של או"א מתלבשים תוך ז"א ולא נשאר מגולה מאו"א רק כח"ב שלהם. ואל יקשה מה שפירשנו בדרושים שאין מגולה (נ"ל מכוסה) מאו"א אלא מחצי ת"ת שלהם ונק' ישסו"ת. אין קושיא כי הכלים שלהם אמרנו שמתחילים מת"ת ולמטה אמנם פנימיות חג"ת שלהם מתלבשים בז"א עכ"ל ומינה דה"ה בנוק' עם ז"א דהכלים שלה הם שמתחילים מת"ת דז"א ולמטה אמנם בבחי' הפנימיות גם חג"ת דז"א מתלבשים בה וכן מצאתי בהדיא בס' יונת אלם פע"ו ע"ש גם נוכל ללמוד זה ממ"ש בכוונת הקדושה דשחרית שאומר שם דבג' קק"ק עולים חג"ת דז"א למקום חב"ד דידה וה' צבאות הוא נה"י שלו שעולה לחג"ת ואז יעקב ורחל שהיו בנה"י דז"א עולים לחג"ת ע"ש וקיימא לן (וכמו שהובא בס' טוב הארץ ד' נ"א) שהחיצוניות בלבד הוא העולה למעלה אבל הפנימיות שלו נשאר במקומו וא"כ נמצא כי יעקב ורחל מקומם בנה"י בבחי' הכלים אבל בבחי' הפנימיות הוא חג"ת דז"א שהם בתוך כלים דנה"י והבן:

ט״זובזה אתי שפיר מ"ש ביחודי השובבים ביחוד ג' וז"ל וסוד הענין הוא כי הויה אהיה הוא בכתר המלכות עם כתר הזעיר. וה' אלקים הם מוחין דז"א עם מוחין דנוק' וה' אדני הם ז' תחתונות שלו ושלה ואלו הג' יחודים בגימ' נ"ר וכלם בת"ת ומלכות וכו' הרי כי היחוד התחתון שה"ס הוי"ה אדנ"י אשר הוא קומת רחל מקומו הוא בז' תחתונות דז"א וכאן בחנוכה אמר שזה היחוד הוא בנה"י אבל עם הנז' הכל אמת ולענין מעשה היכי נקטינן הנה מפשט לשון ספר הכוונות שכתב כי היא למעלה מג' טפחים וכו' משמע שהיא למעלה סמוך לג' טפחים אמנם עכ"ז הרוצה לדקדק ולעשות כסברת הרב בעל טור ברקת להניחה בתוך ז' טפחים ולמעלה מעט לרמוז שהיא עומדת נגד פנימיות חג"ת דז"א יש לו מקום בכתבי האר"י זלה"ה על מה לסמוך וכדכתיבנא זהו הנלע"ד הצעיר יוסף אירגאס ס"ט:

י״זכתוב בס' הכוונות בסוד הסוכה דסוכה העשויה כמבוי מפולש תיקונו הוא שיעשה פס שיהא בו טפח ומשהו יותר ומעמידו בצד א' של המבוי בפחות מג' מדופן זו ובפחות מג' מדופן זו באופן שיהיה הפס הזה מכוון בנתים בין ב' הדפנות ועי"ז נכשר וכו' עכ"ל וקשה דאנן קי"ל כריב"ל וכמ"ש כל הפוסקים והש"ע סי' הר"ל דהצריך פס ט' ומשהו ומעמידו בפחות מג' סמוך לאחד מן הדפנות:

י״חתשובה כבר כתב הר"ן והובא בש"ע סי' תר"ל דריב"ל לא מיירי אלא בעושה סוכתו ברשות הרבים או מקום פרוץ שאין דופן אמצעי כנגדה שאז צריך פס ארבעה למחיצה מעלייתא לעשות רה"י אבל העושה סוכתו באמצע החצר אעפ"י שאין לה אלא ב' דפנות זו כנגד זו כמבוי מפולש די לה בתיקון המתיר בסוכה העשויה כמין גאם דהיינו טפח ומשהו יעו"ש וכיון שכן הנה עולם האצי' רה"י הוא כי הוא עולם היחוד ויש לו ג"כ מחיצות סביבו כידוע מדרוש המעקה לפיכך כתב הרב התיקון סוכה העשויה כמבוי הוא בפס טפח ומשהו כדין העושה סוכתו באמצע החצר אלא שעדיין אינו מתיישב שהרי לפי הדין פס של זה טפח ומשהו צריך להעמידו סמוך לאחד מהדפנות בפחות מג' וצריך להעמיד קנה כנגדו סמוך לדופן האחר וקנה האחר על גביהן כדי לעשות צורת פתח והרב זלה"ה לא הזכיר כלל צורת הפתח ואפשר לומר דס"ל להרב זלה"ה דלא הצריכו צ"ה אלא בסוכה גדולה אבל בסוכה קטנה שהיא ז' על ז' כיון שמעמיד הפס בנתיים בפחות מג' מדופן זו ובפחות מג' מדופן זו אין צורך לעשות צורת פתח באחד מהצדדים והיא נתרת ע"י תרי לבודין וכן מוכח ממ"ש בלבוש בסעיף ב' בטעם צורת הפתח שהוא כדי להכשיר כל אורך הכותל שאל"כ לא יחשב אלא עד ז' טפחים יעו"ש. והשתא דאתינן להכי דס"ל להרב זלה"ה דאמרינן תרי לבודין בסוכה קטנה העשויה כמבוי אין אנו צריכים לידחק דמיירי הרב בעושה סוכתו באמצע החצר. כי הוא הדין בכל מקום סגי בפס טפח ומשהו בסוכה קטנה ולא אמרו פס ד' אלא בסוכה גדולה אמנם נראה דסברא זו ליתא דאם איתא דסגי בפס טפח ומשהו בסוכה קטנה. לאשמועינן ריב"ל הא דהוי רבותא טפי וכמו שהקשה הר"ן ז"ל בדף של"ח ב' וכתב דטפח ומשהו ומוקי לי' בי מיצעי פחות מג' להך גיסא ופחות מג' להך גיסא ודאי לא סגי יעו"ש:

י״טולפיכך נלע"ד יותר נכון לומר דהאר"י זלה"ה בא לפרש סוד הכשר הסוכה מן התורה ולזה ודאי דבפס טפח סגי דהכי קי"ל שתים כהלכתן וג' אפי' טפח. ומ"ש ריב"ל דצריך פס ד' ומשהו וכן מ"ש רבא דצריכא נמי צורת פתח אין זה אלא מדרבנן ובדרבנן לא מיירי הכא הרב זלה"ה ובזה נתרץ ג"כ קושיא אחרת דכתב שם הרב דהחיבוק שאדם עושה בזרועו ה"ס הסוכה דשתים כהלכתן הם ב' פרקי הזרוע וג' טפח הוא פרק היד עם האצבעות שהוא שעור טפח יעו"ש. משמע דיכול להעמיד הטפח סמוך לדופן כמו פרק היד שהוא דבוק לפרק הזרוע וקשה דאין הדין כן אלא צריך להעמידו בפחות מג' רחוק מהדופן כדי שעם הטפח שוחק יהיו ד' טפחים שהוא רובו של דופן ורובו ככלו ולפיכך נחשב כדופן שלם כמ"ש המפרשים ז"ל ועם מ"ש ניחא דמן התורה סגי בטפח לדופן ג' ואינה צריכה תקון אחר כדמשמע מהגמרא דאמרינן דאתאי הלכתא וגרעא לשלישית ואוקמה אטפח אלמא טפח לבד מחיצה גמורה היא מן התורה לדופן שלישית וכן מצאתי להרב המבי"ט בס' קרית ספר יעו"ש אמור מעתה דהרב זלה"ה לא מיירי אלא בסוד הכשר סוכה מן התורה והכי דייק לשונו דקאמר והנה נודע משז"ל כי עיקר הסוכה הם ב' דפנות כהלכתן וג' אפי' טפח והוא ענין החבוק בזרוע כנז' עכ"ל הרי שכתב שעיקר הסוכה הוא חיבוק בזרוע דהיינו עיקרה מן התורה ודו"ק ואע"ג דבסוכה העשויה כמבוי כתב הרב זלה"ה דטפח זה מעמידו בראש א' של המבוי בפחות מג' מדופן זה ובפחות מג' מדופן זו לאו דוקא לעיכובא הא בדאורייתא איירי דיכול להעמיד הטפח בכל מקום שירצה אבל נקט לה הכי משום דסתמא דמלתא הכי קיימא הנוקבא כנגד קו האמצעי באמצע וכמו כן הפס שהוא יסוד אימא אמנם ודאי שאם ירצה להניח הפס בצד ימין או בשמאל אין קפידא מן התורה ואפשר לומר דהטעם הוא משום דסוד הסוכה ה"ס בחי' המקיפים שלי החסדים דאימא. וכן שהיא מקיפי חסדים שהם בחי' הימין. והיא בחי' אימא העומדת בקו שמאל וגם שכולה נעשית ונבנית מגבורות לבד כמ"ש הרב זלה"ה בסוד אני בינה לי גבורה לפיכך אין קפידא להניח הפס שהוא יסוד אימא בצד ימין או שמאל זהו הנלע"ד הצעיר יוסף אירגאס ס"ט:

כ׳על השאלה הנ"ל השיב ג"כ הרב הגדול מוהר"ר ישעיה בעסן נר"ו וז"ל מצאתי בגליון ס' הכוונות של מוהרב"ך נר"ו וז"ל כן אמר רב יהודה בגמ' דף ז' אע"ג דבטא"ח סי' תר"ל פסק הר' סימון דצריכא פס ד' ומשהו ע"כ. ועל דרך סברא זו נוכל לומר לפי מ"ש שם שזה הפס טפח הוא היסוד דאימא שיש בו ה' חסדים וה' גבורות שהם ה' אצבעות לפי זה י"ל כיון דאיתנהו ביה תרווייהו ה"ק וה"ג ונכללים זה בזה הרי הם ד' טפחים והרב ז"ל לא חש לפרש כי מעצמו הוא מפורש דביסוד דאימא יש ה"ח וה"ג דידה אי נמי ה"ח וה"ג דאימא וה"ח וה"ג של אבא הרי טפחים כנ"ל:

כ״אוזוהי תשובתי נלע"ד דאותה הגה"ה שמצא בגיליון ס' הכוונות דהאר"י זלה"ה בא לפרש סברת רב יהודה ליתא דמ"ש רב יהודה סוכה העשויה כמבוי כשרה ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה ע"כ. כוונתו לומר דהא נמי מיקרי שתים כהלכתן הגם דשתי הדפנות הם זו כנגד זו:

כ״בומדקאמר ואותו טפח מעמידו לכל רוח שירצה מוכח דאין צריך להרחיקו מהכותל פחות מג' מדין לבוד אלא יכול להניחו סמוך לאחד מהדפנות וכן כתב הר"ן ז"ל ומהרש"ל בחכמת שלמה. וא"כ אין זו שיטת האר"י ז"ל שהוא ז"ל הצריך טפח שוחק ולבוד ועוד כיון דכל הפוסקים פסקו דלא כרב יהודה למה ביאר האר"י סברתו והניח מלפרש סברת ר' סימון המוסכמת לפסק הלכה דעל כיוצא בזה פרכינן בגמ' ור' פלוני טעמיה דב"ש אתא לאשמועינן גם מה שתירץ מעכ"ת דהטפח בכללו הוו ד' טפחים בפרטו יען ביסוד אימא יש ה"ח וה"ג ונכללים זה בזה והם ד"ט עכ"ל ליתא לע"ד דמלבד דלשון האר"י הויא תיובתיה דהרי אמר דתקונו הוא שיביא פס טפח ומשהו אלמא בהכי סגי ליה ואין צורך לפס ד"ט ולצורת פתח כמו שהוא לפי הדין. זאת ועוד יש להקשות דלעולם אין אנו מרמיזים בטפח אלא או לה"ח או לה"ג הא כדאיתיה והא כדאיתיה ולכן דקדק האר"י ואמר ז"ל והענין כי בטפח יש בו ה' חסדים או ה' גבורות כנודע שהם ה' אצבעות שיש ביד והוא שעור הפס עכ"ל הרי דאו או קאמר או ה"ח או ה"ג אבל תרווייהו בטפח א' לא רמיזי. וכ"ש למימר דנכללים זה בזה והוו להו ד"ט:

כ״גועוד הלא הדבר פשוט דבסוכה אין לנו עסק עם הגבורות כי הללו כבר נכנסו מר"ה עד י"ה בחיבוק השמאל. אך בסוכה הם מקיפי החסדים דאימא ולפי דבריו נמצא דגם בסוכה מקבלת מקיפי הגבורות שהרי אנו מצריכים פס ד"ט שהם טפח חסדים וטפח גבורות וב' טפחים אחרים בסוד התכללותם זה בזה והא ליתא. גם מ"ש עוד דבמקום הב"ט של התכללותם נאמר שהם ה"ח וה"ג דאבא הנה מלבד מה שהקשתי קשה עוד על זה התירוץ דאיך יכון לומר דצריך פס ד"ט כנגד ה"ח וה"ג דאבא וה"ח וה"ג דאימא דאם איתא נמצא דסוד הסוכה היא מקיפי או"א בשוה ואנן קי"ל מפי מרן בס' הכוונות כי הסוכה אינה אלא אור מקיף של החסדים דאימא ולא אישתמיט בשום דוכתא להזכיר שם אבא ואיך אנן ניקום ונימא דהסוכה היא מקיפי חסדים ומקיפי גבורות דאימא ונוסיף עוד חו"ג דאבא עד שנוליד מזה דמ"ש האר"י זלה"ה דתיקונו שיביא פס טפח ומשהו כוונתו לומר ד"ט ומשהו כל זה הוא נמנע לע"ד. אח"כ הרצתי את דברי הנ"ל אל מוהריב"ן הנ"ל והשיב דלפום ריהטא כתב כן והאמת הוא כי אין בדבריו כדי לעלות ארוכה והסכים עמי במה שכתבתי דטעמו של האר"י בסוד הסוכה ע"י חיבוק הזרוע דמיירי בעיקר דינה מן התורה דסגי בטפח סמוך לאחד מהדפנות אמנם בסוכה כמבוי פלוגתא דאמוראי היא דרב יהודה דאמר סוכה העשויה כמבוי כשרה ס"ל דהא נמי ה"ל כהלכתן ומש"ה סגי בטפח וריב"ל ס"ל דלא הוי כהלכתן ומש"ה לא סגי בטפח כמו שמפורש בגמ' ורש"י והר"ן וכיון דמדאורייתא בעינן שתים כהלכתן ממילא לריב"ל הא דבעינן בסוכה כמבוי פס ד' דאורייתא הוא ודלא כמ"ש המבי"ט והלכך מחוורתא לאוקומי דברי האר"י כפי התי' השני שכתבתי דס"ל דבסוכה כמבוי קטנה שפיר דמי לאוקמי טפח שוחק בי מיצעי והויה לה מחיצה שלמה על ידי לבודין. ואע"ג דהר"ן והריטב"א חולקים על זה מ"מ התוס' בסוף דף ז' ד"ה בפחות משלשה מסכימים לדעתו זהו תורף דבריו גם החכם עמנואל חי ריקי נר"ו הסכים בתירוצי השני הנ"ל:

כ״דאם יש להניח תפילין במנחה דערב שבת:

כ״התשובה אין נכון להניחם אז וכן ראיתי נוהגים רבנן קשישאי והטעם נלע"ד כי הלא ידוע שסוד התפילין הם המוחין המקיפים בראש ז"א בסוד ל' דצלם ומפני שבשבת נכנסים בראשו ונעשים פנימיים אין אנו מניחים תפילין ביום שבת כמ"ש בס' הדרושים והובא בס' נגיד ומצוה דף כ"ה ע"ב וזהו הטעם עצמו שייך למנחת ערב שבת שהרי ידוע שבמנחת ע"ש נכנסים בתוכו ג' פירקין תתאין דל' דצלם וא"כ אין לו תפילין אלו מבחוץ ודו"ק וגם נלע"ד שיש ראיה ממוסף של ר"ח שצריך אז לחלוץ התפילין מפני שיורד שפע גדול יותר מהנחת תפילין וא"כ גם עתה במנחת ע"ש יש שפע גדול יותר מהנחת תפילין שהרי ג' פרקין תתאין דצלם נכנסים בתוכו כנ"ל יוסף:

כ״ואותיותיו המחכימות האירו אל עבר פני הנרדמות וראיתי דקשיא ליה למר מ"ש מרן האר"י זלה"ה בלקוטי תורה פ' חוקת והובא ג"כ בס' א"ח בדרוש באר ומן וענני כבוד. דהמלכות בהיותה אב"א עם ז"א הראש שלה היא מחצי ת"ת של ז"א ונמצא כי סיום הת"ת של ז"א שהוא פי האמה ממנו נעשה כנגדו פי הנקבה כי שם סיום ראשה וכו' וכתב מעכ"ת כי הם דברים מתמיהים דהלא בדרוש אטב"ח ובכמה מקומות כתב הרב עצמו כי מיסוד של ז"א נבנה דעת ות"ת דידה אבל. יסוד ומלכות שלה אין להם על מה שיסמוכו ע"ש ורצה מעכ"ת לתרץ הקושיא ולא עלתה בידו:

כ״זונלע"ד דהתירוץ מבואר בהקדים מ"ש הרב בא"ח שער המוחין דצלם ובס' הכוונות בברכת אבות בסוד אלקי אברהם וכו' ובכמה מקומות סוד הגדלות זעיר מסוד השלישים וז"ל שם בא"ח בשער המלכים ובזה תבין מ"ש כי בתחלה בזמן היניקה לא היו בזעיר בקו האמצעי שלו רק ת"ת ויסוד בלבד וכאשר הגדילו המוחין דזעיר אחר עיבור הב' אז נתהוו מאלו השנים ונעשה גם בחי' הדעת של זעיר והיו בקו האמצעי דזעי' ג' ספי' דת"י והיה בזה האופן כי הנה מתחלה היו בו ת"ת ויסוד בלבד וכל א' מהם תחלקהו לג' חלקים וכו' ב' שלישים נעשה מהן הדעת וב' שלישים האמצעיים שהן שליש תחתון דת"ת ושליש עליון דיסוד נעשה מהן ת"ת דזעיר וב' שלשים תחתונים דיסוד נעשה מהן בחי' היסוד וכו' נמצא כי כאשר השליש העליון של היסוד נעשה ממנו ת"ת בעת הגדל' כנז' אין השליש ההוא בחי' פרק שלם בפני עצמו ולסיבה זו אע"פ שנעשה ממנו הת"ת עדיין נק' שמו יסוד כי לא נפרד ויש לו התקשרות עם היסוד דז"א וז"ס מ"ש בזוהר דגוף וברית חשבינן חד עכ"ל הרי מבואר איך הת"ת והיסוד נחשבין לא' בעבור כי מתערב פ"ג דת"ת ושליש יסוד לעשות ת"ת דגדלות ולפי שאינו פרק שלם של יסוד עדיין נק' יסוד ועל ידו מזדווג זעיר עם לאה ככתוב בס' יונת אלם פ' צ"ה בסופו ע"ש ובעץ חיים דף כ"ח ג':

כ״חוהנה בזה מתורצת הקושיא כי מ"ש בדרוש באר ומן דסיום הת"ת של זעיר שהוא פי האמה שלו ממנו נעשה פי הנקבה וכו' כוונתו על היסוד הראשון שנתעלה לת"ת זעיר ודו"ק אומרו דסיום הת"ת של זעיר שהוא פי האמה שלו וכו' דקשה אם הוא ת"ת אינו פי האמה אבל עם הנ"ל מתורץ שהוא בחי' ת"ת והוא כי האמה המזדווג עם לאה ומ"ש בדרוש אטב"ח ובשאר מקומות כי מיסוד של ז"א נבנה דעת ות"ת דידיה היינו מהיסוד האמיתי של זעיר אחר הגדלתו וכן הנוקבא נבנית אחר הגדלת הזעיר בקבלת נה"י דאימא כידוע מכמה מקומות ובדרוש ד' של בחי' קטנה. גם אין להקשות דמצינו כמה שינויים בענין בנין הנוקב' מיסוד דז"א דבכוונות העמידה בסוד קונה הכל כתב וז"ל גם דע כי קונה הכל פי' כי כל שהוא היסוד קנאו ר"ל שכולל בו מציאות הו"ק כלם ואז מכח כללות ו"ק אלו בו הוא זוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם כי ע"י ו"ק אלו שביסוד נאצלו ו"ק המלכות כי ה"ג ראשונות הם מנה"י וו"ק מן ו"ק שביסוד עכ"ל וזה סותר ומנגד לכל שאר הדרושים שבפי' כתוב דפרצוף הנוקבא נבנית מט"פ נה"י דידיה:

כ״טאבל התירוץ לענ"ד הוא דהכל אמת והא והא גרמא לה דאע"ג דסתם בנין הנוקבא הוא מנה"י דזעיר המתפשטין במוחין ובגופ' דילה מ"מ אין עיקר הארת הנה"י דזעיר אלא בג' ראשונות שלה ולפיכך כדי להאציל הו"ק דידה הוצרכו ג"כ להארת כללות הו"ק שביסוד זעיר ונמצא דו"ק דידה נעשו מפרקי נה"י שבו ומכללות הארת ו"ק שביסוד דידה אמנם לפי שאלו ו"ק דביסוד דידי' הם אורות של כללות ואינם שרשים מעצמות הזעיר כאותם של פרקי נה"י לכן יתייחס בנין קו ימין וקו שמאל דידה אל פרקי נ"ה דידיה כמ"ש בכל מקום אכן עכ"ז להיות שאלו הו"ק דיסוד ז"א הם בחינות של יסוד קו האמצעי יועיל הארתם יותר אל קו האמצעי דידה ויתייחס בנין דתי"ם אל הנוקבא אל יסוד ז"א כמ"ש בשער תקוני הנוק' שבסוף ס' מבוה"ש בדרוש הד' הנק' קטנה ע"ש ולפי שיסוד ומלכות דידה אין להם על מה שיסמוכו בעצמות זעיר כי יסוד דידיה מסתיים בת"ת דידה ואין ליסוד ומלכות דהנוק' לוקחים מהזעיר רק הארת יסוד ומלכות של כללות הו"ק שביסוד זעיר לכן ירד ונתחבר ת"ת דידה עם היסוד דידה והוצרך ג"כ אל הבאת הגבורות בסוד חותם כנזכר בדרוש אטב"ח ובסוד הנסירה באופן דאין כאן שום סתירה כי כל הבחי' וההארות הנז' הוצרכו לסיוע בנין הנוקבא כנזכר ודבר זה למדנו מהרח"ו זלה"ה שבכמה מקומות כתב מעין זה כדי להסכים השמועות שונות ששמע מפי רבו האר"י זלה"ה כנלע"ד. יוסף אירגא'ס ס"ט:

ל׳כתוב בס' מבוה"ש ש"ב ח"ג פ"ח כי מאור החסדים שנכנס באבא חוזר לצאת ממנו דרך היסוד שלו וקצתו נשאר גם הוא בסוד אור מקיף ישר לאימא וכו' ע"ש והקשה אלי רחימא דנפשאי איש חכם ונבון כהר' מלאכי הכהן נר"ו דכיון דאו"א שוין הן בקומן כידוע. איך אפשר א"כ שיצא אור אבא דרך היסוד שלו ויכניס בראשה של אימא והשבתי לו שתי תשובות האחת היא עם מ"ש בזוהר דיוסף סליק לעילא ונחית לתתא וביאר הרב ז"ל לעיל ש"ב ח"ב פ"ה וגם בס' אוצרות חיים. כי זאת המעלה יש אל היסוד שהוא יכול לעלות אל הדעת בכל זמן שרוצה לעלות ע"ש. ובזה יתכן שיצא אור אבא דרך היסוד שלו בבחי' עלייתו בדעת ויכנס בראשה של אימא שהיא כנגדו ממש וזאת שנית כי כשאימא רובצת על האפרוחים אזי היא משפלת עצמה ולא כחדא שריין היא ואבא אלא כתר דאימא הוא בת"ת דאבא ככתוב בסא"י דף י"ט א'. ויוכל לצאת אור אבא דרך היסוד שלו התחתון ויכנס בראש אימא שכנגדו כן נלע"ד הצעיר יוסף אירגא"ס ס"ט:

ל״אנשאלתי אם יש טעם לפי הסוד על מ"ש הפוסקים שלא לברך על הלבנה במ"ש שחל י"ט. כי הטעם שנתנו בו הפוסקים אין החיך טועמו. והשבתי דלע"ד לתת טעם נכון לזה עם מ"ש בס' הכוונות בענין חנוכה דנוקבא דז"א אינה עולה רק עד נה"י ולכן ראוי להדליק ע"ש נ"ח קודם שידליק נר שבת כי ראוי להעלותה מעט מעט ממטה למעלה ממדרגה למדרגה אבל אם הדליק ש"ש קודם שכבר עלתה למעלה עד הראש איך ידליק אח"כ של חנוכה ויחזור למטה בנה"י ח"ו עכ"ל והנה זה הטעם בעצמו שייך בקידוש הלבנה ביום טוב שהרי סוד ברכת הלבנה הוא שהיא מדלגת ועולה בחג"ת עד בג' דלוגים של ברכת הלבנה כדי לחברה עם בעלה אכן בי"ט היא עולה למעלה באי' עילאה בסוד מקראי קדש ולפיכך אין ראוי לברך הלבנה בליל י"ט כי תכף שקידש עליו היום עולה היא ומקבלת מהארת אימא ואיך יברך אח"כ ברכת הלבנה ויחזור למטה ויקבל מחג"ת דז"א ח"ו ודו"ק כנ"ל הצעיר יוסף אירגא"ס ס"ט: