שולחן ערוך, אורח חיים קכ״וShulchan Arukh, Orach Chayim 126
א׳דין ש"צ שטעה. ובו ד סעיפים:
שליח צבור שטעה ודלג אחת מכל הברכות וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו אין מסלקין אותו אבל אם דילג בברכת המלשינים מסלקין אותו מיד שמא אפיקורוס הוא ואם התחיל בה וטעה אין מסלקין אותו:
שליח צבור שטעה ודלג אחת מכל הברכות וכשמזכירין אותו יודע לחזור למקומו אין מסלקין אותו אבל אם דילג בברכת המלשינים מסלקין אותו מיד שמא אפיקורוס הוא ואם התחיל בה וטעה אין מסלקין אותו:
1
ב׳ש"ץ שטעה ואינו יודע לחזור למקומו יעמוד אחר תחתיו [כדרך שיתבאר לעיל סי' י"ג] ומתחיל מתחלת הברכה שטעה זה אם היה הטעות באמצעיו' ואם הי' בג' ראשונות מתחיל בראש ואם בג' אחרונות מתחיל רצה:
2
ג׳כל מקום שהיחיד חוזר ומתפלל ש"ץ חוזר ומתפלל אם טעה כמותו כשמתפלל בקול רם חוץ משחרית של ר"ח שאם שכח ש"ץ ולא הזכיר יעלה ויבא עד שהשלים תפלתו אין מחזירין אותו מפני טורח הצבור שהרי תפלת המוספין לפניו שהוא מזכיר בה ר"ח אבל אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואין בזה טורח צבור: הגה י"א דאם טעה בשחרית של שבת ויו"ט דינו כמו בר"ח והכי נהוג [טור וסמ"ק]:
3
ד׳אם טעה ש"ץ כשהתפלל בלחש לעולם אינו חוזר ומתפלל שנית מפני טורח הצבור אלא סומך על התפל' שיתפלל בקול רם והוא שלא טעה בג' ראשונות שאם טעה בהם לעולם חוזר כמו שהיחיד חוזר:
4