שולחן ערוך, אורח חיים ס״בShulchan Arukh, Orach Chayim 62
א׳מי שלא דקדק בקריאת שמע או לא השמיע לאזנו. ובו ה סעיפים:
אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא:
אף על פי שמצוה לדקדק באותיותיה קראה ולא דקדק בהן יצא:
1
ב׳יכול לקרותה בכל לשון ויזהר מדברי שיבוש שבאותו לשון וידקדק בו כמו בלשון הקודש:
2
ג׳צריך להשמיע לאזנו מה שמוציא בפיו ואם לא השמיע לאזנו יצא ובלבד שיוציא בשפתיו:
3
ד׳אם מחמת חולי או אונס אחר קרא קריאת שמע בלבו יצא: הגה ואף לכתחלה יעשה כן אם הוא במקום שאינו נקי לגמרי ואינו יכול לנקותו משום אונס יהרהר בלבו ובלבד שלא יהא המקום מטונף לגמרי דאסור להרהר בד"ת במקום הטנופת [ב"י סי' פ"ה]:
4
ה׳צריך ש"ץ להשמיע קולו בשמע ישראל כדי שישמעו הקהל וימליכו שם שמים ביחד:
5