שיחות עבודת לוי י״גSichot Avodat Levi 13
א׳מאמר י"ג – בטחון והשתדלות
1
ב׳א) שיטת הרמב"ן שירידת אברהם אבינו למצרים היתה חטא בשוגג
2
ג׳ויהי רעב בארץ וירד אברם מצרימה לגור שם כי כבד הרעב בארץ (לך לך י"ב, י'). כתב הרמב"ן, "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת במכשול עון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלקים כח לעזור ולהציל. גם יציאתו מן הארץ שנצטווה עליה בתחילה מפני הרעב עון אשר חטא, כי האלקים ברעב יפדנו ממות, ועל המעשה הזה נגזר על זרעו הגלות בארץ מצרים ביד פרעה, במקום המשפט שמה הרשע והחטא".
3
ד׳מבואר מדברי הרמב"ן שירידת אברהם אבינו למצרים מחמת הרעב נחשבה לחטא מכיון שהיה לו לבטוח בהקב"ה, ועוד מבואר מדבריו שהחטא היה בשוגג. והנה אם היה בשוגג משמע שאברהם אבינו שגה במה שהיה חושב שאין בזה חטא. וצריך ביאור, למה היה חושב שהנהגתו אינה סותרת למדת הבטחון, ולמה באמת נחשב לשגיאה?
4
ה׳ב) ביאור חובת השתדלות
5
ו׳ונראה לבאר את דברי הרמב"ן בהקדם ביאור ענין הבטחון, שהנה שיטת החובות הלבבות היא שמי שהוא שלם במעשיו ובוטח בהקב"ה אין צריך להשתדל בפרנסתו כלל, וכמו שכתב בשער הבטחון (פרק ג'), "ואם הוא מגביר עבודת האלקים ובוחר ביראתו ובוטח בו בעניני תורתו ועולמו, וסר מן הדברים המגונים וכוסף למדות הטובות, לא יבעט במנוחה ולא יטה אל השלוה, ולא ישיאהו היצר ולא יפת בכשפי העולם, יסתלק מעליו טורח הגלגול והסבוב בהבאת טרפו וכו', ויבואהו טרפו בלי טרח ובלי יגיעה כפי ספוקו ומזונו וכו'". אולם יש חולקים וסוברים שגזרה היא על האדם להשתדל בפרנסתו על פי דרכי הטבע [וכמו שכתב הרמח"ל במסילת ישרים (בפרק כ"א), "אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו"].
6
ז׳הגר"א (בביאורו במשלי ג', ה') ביאר בזה את דברי הגמ' בראש השנה (כ"ו ב'), "לא הוו ידעי רבנן מאי (תהלים נ"ה, כ"ג) 'השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך', אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוה אזלינא בהדי ההוא טייעא הוה דרינא טונא (נושא משוי, רש"י), ואמר לי שקול יהביך ושדי אגמלאי". הגר"א ביאר שהחכמים הסתפקו במדת הבטחון אם הם מחוייבים להשתדל והבטחון בה' הוא שיצליחו בהשתדלותם או שיבטחו בה' לגמרי ואין להם להשתדל כלל, עד שפעם אחת רבה בר בר חנה היה נושא משוי וחשב שיצטרך לבקש מהטייעא שישא אותו בשבילו וגם יצטרך לשלם לו עבור טרחו, אבל הטייעא ביקש ממנו לישא בשבילו, ובזה נתגלה לו מן השמים שאם אתה בוטח בהקב"ה אין צריך להשתדל כלל.
7
ח׳ג) אין לשאוף למדריגות שאינן ראויות לו
8
ט׳אלא שמדריגה זו שייכת רק למי שבאמת עומד באותה מדריגה, וכמו שמסופר על רבי ישראל סלנטר זצ"ל שאמר שמי שהוא בעל בטחון גמור יכול לקנות כרטיס הגרלה ומובטח לו שיזכה בפרס. אדם אחד עשה כן, וקנה כרטיס הגרלה שיכול לזכות בו מאה אלף רובל. אותו אדם בא לפני רבי ישראל, ורבי ישראל הציע לו שיקנה ממנו את הכרטיס בעשרת אלפים רובל, ואותו אדם הסכים לזה מיד. אמר לו רבי ישראל, בזה הוכחת שאין לך בטחון אמיתי, שאם היה לך בטחון אמיתי לא היית מסכים למוכרו בעשרת אלפים רובל, שהרי היית בטוח שתזכה במאה אלף רובל, ולכן בשבילך לא תועיל עצה זו שלא להשתדל ורק לקנות כרטיס הגרלה.
9
י׳יסוד זה מתבאר גם מתוך דברי הגמ' בחולין (ק"ה א'), "אמר מר עוקבא אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא (לדבר זה אני גרוע מאבי כחומץ בן יין, רש"י), דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא". ומבואר שאביו של מר עוקבא המתין כ"ד שעות בין אכילת בשר לגבינה, ואילו מר עוקבא שלא היה במדרגת אביו המתין רק מסעודה לסעודה. וקשה, שאפילו אם מר עוקבא אינו במדרגת אביו, למה לא החמיר כמו אביו להמתין כ"ד שעות? ומוכח מזה שכל אדם צריך לנהוג כפי מדריגתו, ואין לו להחמיר כפי מדריגה שהיא גבוהה ממנו.
10
י״אוכעין זה מצינו במסכת דרך ארץ זוטא (פרק ה' הל' ה', וכעין זה בדרך ארץ רבה פ"ז ה"ה), "לא יהא אדם ער בין הישנים, ולא ישן בין הערים, ולא בוכה בין השוחקים, ולא שוחק בין הבוכים, ולא יושב בין העומדים, ולא עומד בין היושבים, ולא קורא בין השונים, ולא שונה בין הקורים. כללו של דבר, לא ישנה אדם מדעת הבריות". מטעם זה אינו ראוי לאדם לנהוג במילי דחסידותא במקום שאין אחרים נוהגים כמותו. [אך בדבר שהוא מעיקר הדין אין לו להתבייש מאחרים, וכמו שכתב הרמ"א (בשו"ע או"ח סי' א' סעיף א'), "ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת השי"ת".]
11
י״באולם, אין לחשוב שאין לו לאדם לשאוף למדריגות גבוהות, אבל שאיפה זו צריכה להיות מתוך אהבה להקב"ה ולא מתוך גבהות הלב. דוגמא לזה הוא הא דאיתא בחגיגה (דף ט' ב'), "מאי דכתיב (מלאכי ג', י"ח) 'ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלקים לאשר לא עבדו' וכו', אמר ליה עבדו ולא עבדו תרוייהו צדיקי גמורי נינהו, ואינו דומה שונה פרקו מאה פעמים לשונה פרקו מאה ואחד". הביאור בזה הוא שכרגיל אדם פוסק מללמוד כשמגיע למספר מסויים של חזרות. אבל מי שאוהב ללמוד תורת ה' לא יפסיק אלא ימשיך ללמוד ולא יאמר שכבר הגיע עד הסוף. זו היא שאיפה להשיג מדריגה גבוהה בתורה שנובעת מתוך אהבה ולא מתוך גבהות הלב.
12
י״גד) ביאור שגיאתו של אברהם אבינו
13
י״דועל פי זה נראה לומר ששגיאתו של אברהם אבינו היתה שהוא חשב מתוך ענוותנותו שאינו במדריגה גבוהה של בטחון, ולכן אסור לו להתנהג במדריגת הבטחון שהיא למעלה ממנו, וצריך לעשות השתדלות להציל את אשתו מיד פרעה ולפרנס את עצמו ברעב. אולם, שגה בזה, שבאמת כבר נמצא באותה מדריגה גבוהה והיה לו להתנהג באותה מדריגה, ולכן נחשבת שגיאתו לחטא בשוגג.
14