שיחות עבודת לוי כ׳Sichot Avodat Levi 20
א׳מאמר כ' – דרך ארץ
1
ב׳א) דרך ארץ קדמה לתורה
2
ג׳וירץ העבד לקראתה ויאמר הגמיאיני נא מעט מים מכדך, ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו, ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב עד אם כלו לשתות, ותמהר ותער כדה אל השוקת ותרץ עוד אל הבאר לשאוב ותשאב לכל גמליו (חיי שרה כ"ד, י"ז-כ').
3
ד׳יש כמה לימודים מהתנהגות רבקה עם אליעזר עבד אברהם. ראשית, אנו רואים את מדת החסד של רבקה. שנית, אנו רואים את זריזותה, וכמו שכתוב "ותרץ עוד אל הבאר". אבל יש כאן לימוד נוסף, שרבקה התנהגה עם אליעזר בדרך ארץ, שהקפידה לקרוא לו "אדוני".
4
ה׳ובאמת חז"ל בהרבה מקומות לימדו אותנו שהאדם צריך להתנהג עם הכל בדרך ארץ, וכדאיתא בתנא דבי אליהו רבא (פרשה א'), "'לשמור את דרך עץ החיים' (בראשית ג', כ"ד), זו דרך ארץ, מלמד שדרך ארץ קדמה לעץ החיים, ואין עץ החיים אלא תורה, שנאמר 'עץ חיים היא למחזיקים בה וגו'' (משלי ג', י"ח)". מכאן אנו למדים שהתנהגות בדרך ארץ היא היסוד לתורה ומצוות, ולכן דרך ארץ קדמה לתורה. וידוע איך שהפליא במדה זו מרן רשכבה"ג הג"ר חיים עוזר זצ"ל שהיה מחשיב כל אחד שבא לשואלו על איזה ענין.
5
ו׳ב) נבילה טובה הימנו
6
ז׳וכן אמרו רז"ל במדרש (ויקרא רבה פ' ויקרא פ"א סי' ט"ו), "'ויקרא אל משה וידבר ה'' (ויקרא א', א'), מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו, תדע לך שכן צא ולמד ממשה אבי החכמה אבי הנביאים שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים ונוראות על ים סוף ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני ולפנים עד שקרא לו שנאמר 'ויקרא אל משה וידבר'". ומבואר מדברי המדרש שתלמיד חכם שאין בו דעת היינו תלמיד חכם שאינו מתנהג עם דרך ארץ, שהרי המדרש הוכיח כן ממשה רבינו שלא נכנס לקודש הקדשים עד שהקב"ה קרא לו שהוא ענין של דרך ארץ. אלא שצריך ביאור, למה אמרו חז"ל שתלמיד חכם שאינו מתנהג עם דרך ארץ גרוע מנבילה?
7
ח׳ונראה לומר, שאע"פ שנבילה היא דבר המסריח עד מאד, מכל מקום אינו מזיק כל כך שהרי בני אדם מרגישים שהיא מסרחת ומתרחקים ממנה. אבל בני אדם אינם יודעים שיש להתרחק מתלמיד חכם שאינו מתנהג בדרך ארץ, שהם חושבים שמאחר שהוא תלמיד חכם בודאי הוא אדם חשוב ויש לדבוק בו, אבל האמת הוא שצריך להתרחק מתלמיד חכם כזה כדי שלא ילמד ממנו להתנהג עם חוסר של דרך ארץ. ולכן אמרו חז"ל שנבילה טובה הימנו, שבני אדם יודעים להתרחק מנבילה אבל אינם יודעים שצריך להתרחק מתלמיד חכם שאין בו דרך ארץ.
8
ט׳ונראה שכעין זה מבואר במשנה באבות, ששנינו (פ"ה מי"ט), "כל מי שיש בידו שלשה דברים הללו מתלמידיו של אברהם אבינו, ושלשה דברים אחרים מתלמידיו של בלעם הרשע, עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה מתלמידיו של אברהם אבינו, עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה מתלמידיו של בלעם הרשע". ממשנה זו משמע שיש שני סוגים של בני אדם. יש בני אדם שיש להם מדות טובות והם שייכים לחבורת אברהם אבינו, ויש בני אדם שיש להם מדות רעות והם שייכים לבלעם הרשע. והנה מאחר שהמשנה לא דיברה כלום אודות לימוד התורה, ממילא מבואר שאפילו מי שהוא תלמיד חכם, אם יש לו מדות רעות הוא שייך לחבורת בלעם הרשע. וכל זה מתבאר על פי מה שמובא מהגר"א בספר אבן שלמה (פרק א') ש"כל עבודת ה' תלוי בתיקון המדות שהם כמו לבוש למצוות וכללי התורה".
9
י׳עוד אמרו חז"ל (מס' חיבוט הקבר פ"ד מובא בראשית חכמה שער היראה פרק י"ב), "בשעה שאדם נפטר מן העולם לא די שהוא נבהל ממלאך המות וכו' אלא שואל לו כלום עסקת בתורה ובגמילות חסדים, והמלכת לקונך שחרית וערבית, והמלכת את חבירך בנחת רוח". ומבואר שבתחילה שואלים לאדם לאחר מיתתו אם המליך את הקב"ה על עצמו, ואז שואלים אותו אם המליך את חבירו על עצמו. מזה יש ללמוד שהתנהגות עם חבירו בכבוד ובדרך ארץ היא דומה במדרגה עם כבוד שמים.
10
י״אעוד אמרו חז"ל (בבא מציעא פ"ו ב'), "אמר רבי תנחום בר חנילאי, לעולם אל ישנה אדם מן המנהג, שהרי משה עלה למרום ולא אכל לחם, מלאכי השרת ירדו למטה ואכלו לחם, ואכלו סלקא דעתך? אלא אימא נראו כמי שאכלו ושתו". ובבראשית רבה (וירא פר' מ"ח סי' י"ד) איתא, "עלת לקרתא הלך בנימוסיה". ומבואר שמה שמשה רבינו לא אכל כשהיה בשמים ומה שהיה נראה כאילו המלאכים היו אוכלים כשהיו בארץ הוא ענין של דרך ארץ, שכל אדם צריך להתנהג עם הנימוסים של המקום שבו הוא נמצא. מכל זה יש ללמוד כמה החמירו חז"ל בענין של דרך ארץ ונימוסים.
11
י״בג) "שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה"
12
י״גכתוב בפרשת ויצא (כ"ח, ט"ז), "וייקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי", ופירש רש"י, "שאם ידעתי לא ישנתי במקום קדוש כזה".
13
י״דוהדברים מתמיהים, שהרי לא היתה זו שינה רגילה כלל, אלא היתה זו שינה של נבואה, שיעקב אבינו ראה את הסולם המוצב ארצה וזכה להרבה גילויים נפלאים באותה שעה, וא"כ איך אמר יעקב אבינו שאם היה יודע מתחילה שמקום זה הוא מקום קדוש שלא היה הולך לישון באותו מקום?
14
ט״ווהסבא מסלבודקא ביאר שמכאן אנו למדים עד היכן מגיע החיוב של דרך ארץ, שכיון שאינו דרך ארץ לישון במקום קדוש, א"כ היה כדאי לו להפסיד כל מה שזכה באותה שינה כדי שלא יפגע במדת דרץ ארץ!
15
ט״זד) אחריות בגלל חסרון דרך ארץ
16
י״זגם בני נח חייבים להתנהג בדרך ארץ, ואם אינם מתנהגים בדרך ארץ אפשר לבוא גם לעונש מיתה, וכמו שמתבאר מתוך דברי הגמ' בבבא קמא, שהנה כתוב (בפ' וירא כ', ב'-ז'), "ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא, וישלח אבימלך מלך גרר ויקח את שרה, ויבא אלקים אל אבימלך בחלום הלילה ויאמר לו הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל, ואבימלך לא קרב אליה ויאמר ה' הגוי גם צדיק תהרוג, הלא הוא אמר לי אחותי הוא והיא גם היא אמרה אחי הוא, בתם לבבי ובנקיון כפי עשיתי זאת, ויאמר אליו האלקים בחלום גם אנכי ידעתי כי בתם לבבך עשית זאת ואחשוך גם אנכי אותך מחטוא לי על כן לא נתתיך לנגוע אליה, ועתה השב אשת האיש כי נביא הוא ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב דע כי מות תמות אתה וכל אשר לך". ומבואר מהפסוקים שאבימלך היה חייב מיתה אם היה בא על שרה אע"פ שהיה אומר מותר, שהיה סבור ששרה היא אחותו של אברהם ולא אשתו.
17
י״חוהגמ' בבבא קמא (צ"ב א') ביארה, "'השב אשת האיש' מכל מקום, ודקא אמרת 'הגוי גם צדיק תהרוג הלא הוא אמר לי אחותי היא והיא גם היא אמרה אחי הוא', נביא הוא וממך למד, אכסנאי שבא לעיר על עסקי אכילה ושתיה שואלין אותו או על עסקי אשתו שואלין אותו, אשתך היא אחותך היא, מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד". ופירש רש"י, "שהיה לו ללמוד דרך ארץ ולא למד, מדקאמר ליה רחמנא נביא הוא דמשמע אין ממש בדבריך וראוי אתה ליהרג". ור"ל שאבימלך לא התנהג בדרך ארץ לשאול את האורחים שבאו לעיר אם יש להם מאכל ומשתה, אלא מיד שאל אותם אם אשה זו היא אשתו או אחותו, ובגלל כן הבין אברהם אבינו שצריך לשקר ולומר שהיא אחותו. ועכ"פ יש ללמוד שאבימלך היה חייב מיתה מחמת טעות שסיבתה היתה חסרון דרך ארץ.
18
י״טה) הוי מקדים בשלום כל אדם
19
כ׳איתא באבות (פ"ד מט"ו), "הוי מקדים בשלום כל אדם". הקדמת שלום היא ענין של דרך ארץ. ומבואר במס' ברכות (דף י"ג א') שבאופנים מסויימים מותר להפסיק באמצע קריאת שמע כדי לשאול שלום או להשיב שלום. ומסופר על החפץ חיים זצ"ל שהיה מקפיד לשאול בשלום כל אדם שפגש בדרך.
20
כ״אלדאבוננו, יש מקומות שאינם מכירים את גודל הענין של דרך ארץ, ואינם רגילים לשאול בשלום של מי שפוגש ברחוב. אדם אחד סיפר לי שהיה בשכונה אחת בשבת, ואיחל "גוט שבת" לכל מי שפגש ברחוב, והופתעו מהתנהגותו, וחשבו זה לחסרון דרך ארץ!
21
כ״בו) דרך ארץ לשאול בשלום אכסניא שלו
22
כ״גכתוב בפרשת וירא "ויאמרו אליו איה שרה אשתך ויאמר הנה באהל" (י"ח, ט'). וכתב רש"י, "ויאמרו אליו, נקוד על אי"ו שבאליו, ותניא רבי שמעון בן אלעזר אומר כל מקום שהכתב רבה על הנקודה אתה דורש הכתב וכו', וכאן הנקודה רבה על הכתב אתה דורש הנקודה, שאף לשרה שאלו איו אברהם, למדנו שישאל אדם באכסניא שלו לאיש על האשה ולאשה על האיש" (ומקורו מב"ר וירא פמ"ח סי' ט"ו).
23
כ״דמדברי חז"ל אנו למדים הלכה למעשה שאם אדם מגיע לבית כדי לדבר עם האיש, והנה אין האיש בבית, אז דרך ארץ הוא לשאול לאשתו אודות בעלה. והנה חז"ל אמרו באבות (פ"א מ"ה), "אל תרבה שיחה עם האשה", ולכן לכאורה הדרך הנכונה היא להמנע מלשאול את האשה אודות בעלה, ואעפ"כ הורו לנו חז"ל שצריך להתנהג בדרך ארץ ולשאול את האשה. מזה יש ללמוד כמה חביב הוא דרך ארץ בעיני הקב"ה.
24
כ״הז) דרך ארץ ליטול רשות בשעת יציאה
25
כ״וכתוב בפרשת ויצא, "ויהי כאשר ילדה רחל את יוסף ויאמר יעקב אל לבן שלחני ואלכה אל מקומי ולארצי" (ויצא ל', כ"ה). ומבואר בפסוק זה שיעקב אבינו ביקש רשות מלבן לחזור לארץ ישראל. והנה לבן לא נתן לו רשות, וכמו שכתוב, "ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך" (שם פסוק כ"ז), ולכן יעקב אבינו נשאר שם, ולא יצא מבית לבן עד שצוה לו הקב"ה לצאת, וכמו שכתוב, "ויאמר ה' אל יעקב שוב אל ארץ אבותיך ולמולדתך ואהיה עמך" (שם ל"א, כ"ג).
26
כ״זונראה שיעקב אבינו לא רצה לצאת בלי רשות מפני שאין זה דרך ארץ, שהרי יעקב אבינו זכה להרבה דברים בבית לבן [שנשא את בנות לבן, ורוב השבטים נולדו שם], ולכן אינו נכון לצאת מביתו כל זמן שלא קיבל רשות. והנה זה דבר נפלא, שיעקב אבינו היה מוכן להתעכב בבית לבן שהיה מקום עבודה זרה ולבן היה מרמה אותו ו"לבן ביקש לעקור את הכל", וכל זה רק משום שאין זה דרך ארץ לצאת מבית אכסניא שלו בלי רשות.
27
כ״חוכן מצינו במשה רבינו, שהנה הקב"ה צוה למשה רבינו לעזוב בית יתרו ולחזור למצרים כדי שיוציא את בני ישראל ממצרים, ואעפ"כ לא יצא משה רבינו עד שנטל רשות מיתרו וכמו שכתוב, "וילך משה וישב אל יתר חותנו ויאמר לו אלכה נא ואשובה אל אחי אשר במצרים ואראה העודם חיים ויאמר יתרו למשה לך לשלום" (שמות ד', י"ח).
28
כ״טוכן יש ללמוד ענין זה של דרך ארץ מדברי הגמ' במועד קטן (ט' א'), "רבי יונתן בן עסמיי ורבי יהודה בן גרים תנו פרשת נדרים בי רבי שמעון בן יוחי, איפטור מיניה באורתא, לצפרא הדור וקא מפטרי מיניה, אמר להו ולאו איפטריתו מיני באורתא, אמרו ליה למדתנו רבינו תלמיד שנפטר מרבו ולן באותה העיר צריך ליפטר ממנו פעם אחרת". הרי שהיו מקפידים מאד על הענין של נטילת רשות בשעת יציאה.
29
ל׳ח) מעלת אדם הגון
30
ל״אויש להעיר על עוד דבר נפלא, שמבואר במדרש שאפילו אם יש מי שנחשב "אדם גדול" מכל מקום יש מדריגה נוספת של "אדם הגון" [דהיינו אדם שיש לו דרך ארץ ומדות טובות] שהיא נעלה ממעלת אדם גדול, שהנה כשבאו המלאכים בדמות אורחים לאברהם אבינו רץ אברהם אבינו לקראתם, ואיתא בבראשית רבה (וירא פרשה מ"ח סי' ט'), "אמר אם רואה אני ששכינה ממתנת עליהם אני יודע שהן בני אדם גדולים, ואם אני רואה אותן חולקים כבוד אלו לאלו אני יודע שהן בני אדם מהוגנין, וכיון שראה אותן חולקין כבוד אלו לאלו ידע שהן בני אדם מהוגנין". ומבואר מדברי המדרש שלא די לו במה שהם בני אדם גדולים, אלא שרצה לברר גם כן שהם בני אדם מהוגנים, דהיינו שיש להם מדות טובות ודרך ארץ, ורק אז רץ אברהם אבינו לקראתם.
31