שיחות עבודת לוי כ״זSichot Avodat Levi 27
א׳פרשת ויחי
1
ב׳מאמר כ"ז – יסורין
2
ג׳א) הטעם שדוד המלך צוה את שלמה בנו להמית יואב ושמעי בן גירא
3
ד׳כתוב בהפטרת פרשת ויחי, "ויקרבו ימי דוד למות ויצו את שלמה בנו לאמר, אנכי הולך בדרך כל הארץ וחזקת והיית לאיש וגו', וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה אשר עשה לשני שרי צבאות ישראל לאבנר בן נר ולעמשא בן יתר ויהרגם וישם דמי מלחמה בשלום ויתן דמי מלחמה בחגרתו אשר במתניו ובנעלו אשר ברגליו, ועשית כחכמתך ולא תורד שיבתו בשלום שאול וגו', והנה עמך שמעי בן גרא בן הימיני מבחורים והוא קללני קללה נמרצת ביום לכתי מחנים והוא ירד לקראתי הירדן ואשבע לו בה' לאמר אם אמיתך בחרב, ועתה אל תנקהו כי איש חכם אתה וידעת את אשר תעשה לו והורדת את שיבתו בדם שאול" (מלכים א' פרק ב' פסוקים א'-ב', ה'-ו', ח'-ט').
4
ה׳והנה על מה שאמר דוד "ולא תורד שיבתו בשלום שאול", פירש רש"י (שם), "אל תניחהו למות מיתת עצמו וליפול בגהינם". ומבואר מזה שלא היה כאן נקמה בעלמא, אלא שדוד המלך רצה להצילם מעונשי גיהנם, ולכן צוה את שלמה בנו להמיתם כדי שיקבלו את עונשם בעולם הזה.
5
ו׳ב) מוטב לקבל יסורים בעולם הזה מלהענש בגיהנם
6
ז׳והביאור בזה הוא כמו שכתב הרמב"ן (בהקדמתו לפירושו על ספר איוב) שמוטב לאדם להיות נידון ביסורי איוב כל ימיו מלהענש ביסורי גיהנם אפילו שעה אחת, ומבואר מזה שלא שייך לנו להבין את הגמול בעולם הבא. וממילא טובה גדולה היא לאדם לקבל את עונשו בעולם הזה ולהתכפר וינצל בזה מדינה של גיהנם.
7
ח׳וכן אמרו חז"ל להדיא במס' עבודה זרה (ד' א'), "והיינו דאמר ר' אבא, מאי דכתיב 'ואנכי אפדם והמה דברו עלי כזבים' (הושע ז', י"ג), אני אמרתי אפדם בממונם בעוה"ז כדי שיזכו לעולם הבא והמה דברו עלי כזבים, והיינו דאמר רב פפי משמיה דרבא, מאי דכתיב 'ואני יסרתי חזקתי זרועותם ואלי יחשבו רע' (הושע ז', ט"ו), אמר הקדוש ברוך הוא אני אמרתי איסרם ביסורין בעולם הזה כדי שיחזקו זרועותם לעוה"ב ואלי יחשבו רע". עוד איתא שם, "אמשול לכם משל למה הדבר דומה, לאדם שנושה משני בני אדם, אחד אוהבו ואחד שונאו, אוהבו נפרע ממנו מעט מעט, שונאו נפרע ממנו בבת אחת". ופירש רש"י, "כן ישראל נפרע מהן הקדוש ברוך הוא את כל עונותיהן בעוה"ז כדי שיזכו ליום הדין ועובדי כוכבים אינו נפרע מהן כלל כדי לטרדן מן העוה"ב".
8
ט׳וכן מבואר מהא דאיתא במס' סנהדרין (ק"א א'), "כשחלה רבי אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם (על עצמו היה אומר, שכעס עליו המקום והכביד חוליו, רש"י), התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו למה אתה משחק, אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואין פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש (כלומר שהיתה הצלחה בכל מעשיו, רש"י), אמרתי שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו (כל שכרו, רש"י), ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח (שכרו משתמר להבא, לכך אני שמח, רש"י), אמר לו עקיבא כלום חיסרתי מן התורה כולה, אמר לו לימדתנו רבינו 'כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא' (קהלת ז', כ')". ולמדנו מגמ' זו שאפילו אצל צדיק כמו רבי אליעזר מוטב לו לקבל עונשים על החטאים הדקים שעשה בחייו כדי שלא יצטרך להענש בעולם הבא.
9
י׳ג) הקב"ה מייסר מתוך אהבה
10
י״אונראה שבזה מבוארים דברי הגמ' בברכות (ה' א'), "כל שהקדוש ברוך הוא חפץ בו מדכאו ביסורין", שהרי לפי מה שנתבאר עונשים בעולם הזה הם חסד להאדם כדי שלא יצטרך להענש בעונשי גיהנם, ולכן מובן הוא שרק מי שהקב"ה חפץ בו זוכה שייסוריו יהיו בעולם הזה, אבל מי שאין הקב"ה חפץ בו לא יזכה לזה.
11
י״בויעוין שם בברכות דאיתא התם, "נאמר ברית במלח ונאמר ברית ביסורין, נאמר ברית במלח דכתיב 'ולא תשבית מלח ברית' (ויקרא ב', י"ג), ונאמר ברית ביסורין דכתיב 'אלה דברי הברית' (כי תבוא כ"ח, ס"ט), מה ברית האמור במלח מלח ממתקת את הבשר אף ברית האמור ביסורין יסורין ממרקין כל עונותיו של אדם". וגם מזה מבואר שתכלית היסורין הוא למרק את האדם מהלכלוך של חטאיו, ושזה הוא חסד שהקב"ה עושה עם בני ישראל שהם בני בריתו.
12
י״גד) כל האומר הקב"ה וותרן יוותרו חייו
13
י״דובזה נראה לבאר הא דאיתא במס' בבא קמא (נ' א'), "כל האומר הקדוש ברוך הוא וותרן הוא יוותרו חייו (יופקרו חייו וגופו, רש"י)", שמפשטות של הגמ' נראה שדבר רע הוא מאד לומר שהקב"ה מוותר על החטאים של האדם. ויש להקשות, שאפילו אם נאמר שאינו נכון לומר כן, אבל למה הוא חמור כל כך עד שהעונש לזה הוא שיופקרו חייו.
14
ט״וונראה לומר בזה, שהגמ' מדברת במי שאומר שהקב"ה מוותר על חטאי האדם בעולם הזה, וממילא עוונו שמור לעולם הבא. ובודאי דבר רע הוא לומר כן, שאז בני אדם חושבים שיצטרכו להענש בעונשים חמורים של גיהנם ואין להם שום מנוס מזה. ולכן הוצרכו חז"ל לומר בתקיפות שאינו כן, אלא שאין הקב"ה מוותר בעולם הזה, והוא מעניש את האדם בעולם הזה באופן שינצל על ידי זה מעונשי גיהנם בעולם הבא.
15
ט״זמכל זה אנו למדים שחסד גדול עושה לנו הקב"ה ע"י יסורין שהוא מביא על האדם, ויסורין אינם עונשים, אלא הוא אחד מדרכי הקב"ה שעושה כדי להקל את העונש שהאדם חייב.
16
י״זה) ביאור בהתנהגות שלמה המלך בשמעי בן גירא
17
י״חוהנה לעיל הבאנו איך שדוד המלך צוה את שלמה המלך להרוג את שמעי בן גירא. ויש להעיר על הדרך ששלמה המלך קיים צוואה זו, שהנה כתוב "וישלח המלך ויקרא לשמעי ויאמר לו בנה לך בית בירושלים וישבת שם ולא תצא משם אנה ואנה, והיה ביום צאתך ועברת את נחל קדרון ידוע תדע כי מות תמות דמך יהיה בראשך" (מלכים א' ב', ל"ו-ל"ז), ואח"כ כתוב איך ששמעי בן גירא לא ציית לדברי שלמה המלך ושלמה המלך הרגו. וקשה, למה הוצרך שלמה המלך לבוא עליו בעקיפים ולמה לא הרגו מיד לקיים את דברי דוד אביו?
18
י״טונראה לומר בזה ששלמה המלך היו לו שתי מצוות שהיו מנוגדות זו לזו, שמחד גיסא היה מחוייב לקיים מצות דוד אביו, אבל מאידך גיסא לא היה יכול להורגו כיון ששמעי בן גירא היה רבו וכמבואר בברכות (דף ח' א'), ולכן הדרך שקיים מצות דוד אביו היה על ידי שציוה את שמעי שלא לעזוב ירושלים, ואז כשלא יקיים את מצותו יהיה בגדר מורד במלכות ואז יכול להורגו. ולפעמים במצבים מיוחדים יכול האדם לעשות חשבונות כמו אלו, אבל צריך שיהיה על פי דעת תורה.
19