שיחות עבודת לוי מ״טSichot Avodat Levi 49
א׳פרשת ויקהל
1
ב׳מאמר מ"ט – זריזות
2
ג׳א) ביאור מדת הזריזות
3
ד׳והנשאם הביאו את אבני השהם ואת אבני המלאים לאפוד ולחשן (ויקהל ל"ה, כ"ז). וכתב רש"י (ומקורו מספרי פרשת נשא פיסקא מ"ה, ובמדבר רבה פ' נשא פ' י"ב אות ט"ז), "אמר רבי נתן, מה ראו נשיאים להתנדב בחנוכת המזבח בתחלה, ובמלאכת המשכן לא התנדבו בתחלה, אלא כך אמרו נשיאים יתנדבו צבור מה שמתנדבין, ומה שמחסירים אנו משלימין אותו, כיון שהשלימו צבור את הכל וכו', אמרו נשיאים מה עלינו לעשות, הביאו את אבני השהם וגו', לכך התנדבו בחנוכת המזבח תחלה, ולפי שנתעצלו מתחלה נחסרה אות משמם, והנשאם כתיב".
4
ה׳ומבואר שהוקשה לרש"י שתי קושיות. חדא, למה במלאכת המשכן התנדבו בסוף? ועוד הוקשה לרש"י, למה כתוב "והנשאם" חסר יו"ד, שהיה לו לכתוב "והנשיאים". ותירץ רש"י [ע"פ מדרשי חז"ל] שמדת העצלות גרמה לנשיאים שלא התנדבו עד הסוף, ונענשו בכך שנחסרה אות אחת משמם.
5
ו׳וקשה, שרש"י בעצמו ביאר כוונת הנשיאים שלא התנדבו תחילה, שהם חשבו שהציבור לא יוכלו לנדב כל מה שנצרך למשכן, ולכן אמרו שהם מוכנים לנדב כל מה שנצרך למשכן אפילו אם הוא סך גדול מאד, ולכן אמרו שמתחילה יתנדבו הציבור, והם יתנדבו כל מה שחסר. ונמצא שמה שעשו הנשיאים היה מחמת נדיבות הלב ולא מחמת עצלות.
6
ז׳ונראה שמכאן יש ללמוד שמי שנוהג בזריזות אינו עושה חשבונות, אלא עושהו מיד. והביאור בזה הוא שזריזות מראה על חביבות, ולכן מי שמחבב את המצוות יעשה את המצוות מיד בלי שום איחור. ולכן אם הנשיאים היו זריזים היו מתנדבים מיד בלי שום חשבונות, וממה שהתנדבו בסוף יש ללמוד שהיו חסרים במדת הזריזות.
7
ח׳ב) הגורם העיקרי של מעשינו
8
ט׳ועוד מבואר מכאן דבר נורא, שאפשר לאדם להתנהג על פי שיקול הדעת, ובאמת מעשיו הם מחמת מדה רעה הטמונה בתוך נפשו, ולכן הנשיאים חשבו שמה שאיחרו לנדב למלאכת המשכן היה מחמת נדיבות לבם, ובאמת היה מחמת מדת העצלות, אלא שמדה זו היתה טמונה בנפשם ולא הכירו שהעצלות היתה הגורם העיקרי של מעשיהם.
9
י׳כעין זה ביארנו לעיל (בפרשת חיי שרה), שאליעזר עבד אברהם לא הבין נגיעות עצמו, ולכן מתחילה כששאל מאברהם אבינו מה לעשות אם בני משפחתו לא יתנו אשה ליצחק [האם ילך לבנות הכנעני] לא הבין ששאילתו היתה מחמת נגיעות שרצה שבתו תינשא ליצחק, ורק בסוף כשהכיר שרבקה תינשא ליצחק אז הכיר שמה ששאל מתחילה היה מחמת נגיעותו. מכאן למדנו עד כמה אנו צריכים להבין את מעשינו כדי שלא ניכשל.
10