סידור רש"י י״אSiddur Rashi 11
א׳יתגדל לשון הפסוק והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי לעיני גוים רבים וידעו כי אני ה' (יחזקאל ל"ח כ"ג), למלחמת גוג ומגוג הוא אומר, ולכך הוא מתחיל בלשון עברי [ולא בלשון ארמי], וכן הוא משמעו יתגדל ויתקדש [שמו של] הקב"ה לעתיד לבא, שיהיה שמו הגדול מגודל ומקודש, כדכתיב וידעו כי (שמי) [אני] ה' (יחזקאל שם), שעכשיו לא כשהוא נכתב [הוא] נקרא, כי נקרא באל"ף דל"ת, ונכתב בי"ה, ולשון ארמי [הוא, וקמ"ל הוא שאין כינויין אלא באל"ף דל"ת לפי שהשם המיוחד הוא בלשון ארמי], ואין אנו רשאין להזכירו ככתיבתו לכך אנו אומרים אמן יהא שמיה רבא בלשון ארמית, ולעולם [הבא] יקרא ככתיבתו, דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד (זכריה י"ד ט'), והואיל ומתחיל בלשון עברי, אומר הכל בלשון עברי, עד שמגיע לשם הנכתב בלשון (עברי) [ארמי] וכשמפסיק מהשם הנכתב ארמי, חוזר לומר בלשון עברי יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה, ז' הם כנגד ז' רקיעים, ומאן דאמר ויתהלל שהוא שמיני, אומרו כנגד הרקיע שעל ראשי החיות, ואחר [כך] שבא במעשה השם, מסיים בלשון ארמי, ולכך אומרים תושבחתא ונחמתא, שכן מצינו באגדה כל [הודיות] שאמר דוד בספר תילים לא אמרן אלא ליום נחמתא, שנאמר ואלה דברי דוד האחרונים (ש"ב כ"ג א'), האמורים ליום אחרון, ולכך אנו אומרים בשבת על כל דברי שירות ותשבחות דוד בן ישי עבדך משיחך, וכמו כן אנו אומרים כאן לעילא מן כל ברכתא שירתא תושבחתא ונחמתא, [כלומר אתה משובח יותר ויותר מכל התשבחות שאמרו נביאים ושאמר דוד ליום נחמה]:
1
ב׳ד"א [ונחמתא] כדאמרינן בברכות שמעתי בת קול שמנהמת ואומרת אוי שהחרבתי את ביתי, ושרפתי את היכלי, והגליתי את בני לבין אומות העולם, אמר לי אליהו לא שעה זו בלבד אומרים כך, אלא בכל יום ויום ג' פעמים אומרים כך, ולא עוד אלא שבכל שעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין אמן יהא שמא רבא מברך, הק' מנענע את ראשו, ואומר אשרי המלך שבניו מקלסין אותו בביתו כך, ואוי לאב שהגלה את בניו, ואוי להם לבנים שהגלו מעל שלחן אביהם וזהו שאנו אומרים בקדיש תושבחתא ונחמתא, שצריך הוא תנחומין על הצער הזה שהוא מצטער לאחר ענייתן. מפי רבנו שלמה זצ"ל, ונראה שעל שם כן עונין הציבור יגדל נא כח ה' זכור רחמיך ה' וחסדיך, כשמתחיל החזן ביתגדל, על שם מידת רחמים שהקב"ה זוכר באותה שעה:
2