סידור רש"י קי״טSiddur Rashi 119
א׳ויין הבא בתוך הסעודה, וכן פירות הבאות לקינוח סעודה, נראה בעיני רבי כי היכי דבעי ברכה לפניהם, צריכי נמי ברכה לאחריהם, שהרי ברכת המזון לא פטרה אלא מידי דמזונא ודליפתן, כגון תבשילים ומאכלים ומיני בשר ודגים שצריכים ללחם ללפת בהם פיתן, אבל הללו לעצמן הם באים, ודומין כמו שבאו בלא שלחן, והכי מוקמינן הילכתא בכיצד מברכין דברים הבאים לאחר סעודה, כלומר קודם ברכת המזון לקינוח הפה, כגון פירות ומגדים טעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, לפניהם דלא טפילה נינהו אלא לעצמן הן באים, ואין ברכת הפת שוה לברכתן שתהא פוטרתן, ולאחריהן דלאו מיני מזון נינהו, ואינן בכלל ברכת המזון, מתוך כך אומר רבי כל המברך לאחר היין שבתוך הסעודה עד שלא יטול ידיו במים אחרונים הרי זה משובח, שהיין הבא לאחר המזון אינו פוטרו ליין הבא בתוך הסעודה, שהרי הפסק בנתיים ואסוחי דעתא הוא, כדאמרינן בערבי פסחים כיון דאמר הבו ניברך, אסור למישתי דאי לאו אסוחי דעתא ולאו נמלך הוא אמאי בריך על היין שלאחר הסעודה המזון בורא פרי הגפן ליפטר ביין של סעודה הא למדת דיין זה לא קאי כלל אדלעיל, לכך מברכין על זה לפניו ולאחריו, ואם כן יין דסעודתא במאי מיפטר לאחריו כיון דיין דברכת המזון לא פטר ליה, וברכת המזון גופיה לא קאי [אמשקה], אלא אמזונא, הרי עיניך רואות שצריך לברך איין דסעודתא לאחריו בסוף שתייותא קודם שיטול, וכבר ימים מקדם עמדנו על שלחן רבינו, וחזרנו עליו לברך לעינינו אחר אותו יין דסעודתא ונראה הלכה למעשה, ולא רצה ליטול כתר לפנינו לקבוע הלכה לדורות, אבל מרגלא בפומיה כל העושה כן ינוחו ברכות על ראשו:
1